כתר המלך חלק ב תלו

ולא לקחה פרט למחזיר גרושתו אלמנה לכה"ג גו"ח לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל. וכתב ע"ז הקרבן עדה בירושלמי דסוטה פ"ר ה"ד וז"ל בספרי פ"ש ולא לקחה באשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכה"ג גו"ח כו' ונראה דט"ס הוא וצריך לומר חדשה פרט למחזיר גרושתו ולא לקחה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכה"ג כו' וזהו ודאי דוחק דקרא דחדשה כתיב בפ' תצא וקרא זה דלא לקחה כתיב בפ' שופטים והאיך הביא הכא שניהם ביחד. אך נ"ל דבאמת מקרא דלא לקח ידעינן מחזיר גרושה דא"ח דהכתוב אומר דרק אשה שלא לקח מעולם ואם אירסה ואחר יקחנה וישמח בה ולהכי הוא חוזר אבל אם הוא כבר נשא אשה זו ושמחה דכבר לקחה לא קפיד הקרא כמו התם דלא קפיד קרא על היכא שנשאה גרושתו בשנה הראשונה שישמחה ה"נ לא קפדינן ע"ז ואומר לא לקחה רק היכא דלא לקחה מעולם אבל אי לקתה פ"א שוב אינו חוזר מדלא כתיב לא לקח רק לא לקחה ממעטינן זה שאינה ראויה אלמנה לכה"ג כמו שכתב רש"י ז"ל (דף מד ע"א) וידעינן תרווייהו הכא מקרא דלא לקחה בין מחזיר גרושתו ובין חייבי לאוין ומקרא דחדשה ידעינן דאינו זז ממקומו אבל לא אם החזיר גרושתו דלא הוי חדשה וכמו החם אמרינן דלא קפיד קרא לשמחה היכא שכבר היתה נשואה אצלו ה"נ מקרא דלא לקחה אמרינן דלא קפיד קרא אי היתה כבר לקוחה אצלו לחזור מן האירוסין כמו שבארנו

ועפ"ז יבואר שפיר דברי הירושלמי שם בסוטה פ"ח דאיתא שם בה' ב' מה ת"ל אשר בנה פרט לשנפל ביתו ובנאו א"ר יוסי ז"א המחזיר גרושתו לא היה חוזר ע"כ. ותמהו מפרשי הירושלמי הלא במחזיר גרושתו כ"ע מודים דילפינן מקרא דחדשה ושנפל ביתו ובנאו דא"ח ס"ל רק לר' יהודה ורבנן פליגי עליה כמו שפוסק רבינו הכא וע"כ כתב הק"ע דט"ס הוא הכא ועיין פ"מ. ולפ"ד ניחא שפיר דהנה מקרא דאשה חדשה לא נדע רק על היכא שנשא ולא שמחה אבל אי אירסה ידעינן רק מזה דלא לקחה דאי לקחה פ"א אינו חוזר ול"ח שמא ימות במלחמה ואומר הירושלמי דטעמיה דר' יהודה בנפל ביתו ובנאו הוא נמי כיון דכבר חנכה פעם אחת לא יחזור עוד אף דמסיק הקרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו ואומר זאת אומרת דתרווייהו הוא מחד טעמא לר' יהודה אינו חוזר דרק בפעם הראשון הוא חוזר ולא בפעם השני ולהכי מחזיר גרושתו א"ח וכ"ז לר' יהודה אבל רבנן חולקים על ר' יהודה בזה דלא דמי אשה לבית דאשה אם מחזיר גרושתו היא האשה כמו שהיתה מקודם בלי השתנות וכבר היתה נשואה אצלו ולהכי א"ח אבל אי נפל ביתו ובנאו מחדש נעשה צורה חדשה מן העצים והאבנים ודמי לבונה בית חדש מן עצים ואבנים שהיה אצלו תחלה ובנה בית מהם חוזר והה"ד אי נפלה ונעשה גל וערמות עפר ועצים ואבנים שהיה מן הבית הראשון חוזר ובנאום חוזר לרבנן וכ"ז אי נפל ביתו ובנאהו אבל אם מכר ביתו וחזר ולקחו ודאי אינו חוזר כמו מחזיר גרושתו דא"ת דדמי לזה ודאי וכמו שכתב המשל"מ הכא בה' ח' דאפשר לחלק בין נפל הבית וחזר ובנאהו למכרו וחזר ולקחו ולא ביאר החילוק וזהו פשוט כמו שבארנו דאם הבית זה קנה אח"כ דמי למחזיר גרושתו. ומה שהקשה המשל"מ על רבינו דפוסק בפיה"מ דלא כר' יהודה ולא מצינו חולק עליו הנה בתוספתא דמס' סוטה פ"ז מצינו חולק בהדיא דאיתא שם נפל ביתו ובנאו ה"ז חוזר ר' יהודה אומר אם חדש דבר חוזר ואם לאו אינו חוזר אלמא דת"ק חולק על ר' יהודה ופוסק כת"ק כמבואר ודוק

הלכה ד וה וכל הבונה בית או נטע כרם בחו"ל א"ח כו'. ועיין לעיל בפ"י מה' מ"א ובפ"א מה' כלאים מה שבארנו בזה

פרק ח הלכה ב וכן בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו כו' וכתב הכ"מ כתבו התוס' כו' אבל הסמ"ג כתב דבירושלמי דשבת איפלגו רב ור' יוחנן דלרב יפת תואר מותרת בביאה ראשונה מיד ובביאה שניה עד אחר כל המעשים לר' יוחנן אפילו ביאה ראשונה אסורה עד לאחר כל המעשים וכיון שכן ה"ל לרבינו לפסוק כר' יוחנן דקיי"ל כותיה גבי רב וי"ל דפוסק רבינו דביאה ראשונה מותרת משום דבגמ' דידן סבר הכי דאמרינן בפ"ב דסנהדרין תמר בת יפת תואר היתה ואי ס"ל להגמ' דיפ"ת אסירה עד לאחר כל המעשים האיך היתה תמר מותרת לאמנון והרי אחותו מאביו היתה שהרי אחר כל המעשים חשיבא גיורת וליקוחין יש לו בה אלא ודאי ס"ל להגמ' דביאה ראשונה מותרת מיד ודוד בא על מעכה קודם עשיית המעשים וכיון דסתמא דגמ' דידן סבר הכי פסקינן כותיה עכ"ל. ודבריו ז"ל תמוהין מאד דהנה הגמ' אמר שם (דף כא) אמר רב"י אמר רב חמר בת יפת תואר היתה שנאמר ועתה דבר אל המלך כו' ואס"ד כו' א"ל ש"מ בת יפ"ת היתה נמצא דכאן דברי רב הוא ורב הא ס"ל דביאה ראשונה מותרת מיד ושפיר אמר רב דתמר להכי שרי לאמנון דבת יפ"ת היתה אבל לר' יוחנן ט"כ צ"ל כמו שכתבו התוס' שם ד"ה דאי ובקדושין (דף כא) דתמר לא היתה בת דוד שאמה היתה מעוברת כבר מקודם שנשא דוד ע"ש ואולי כמו שכתב ההגמ"מ כיון דדוד בא בצנעה קודם המלחמה והולידה ממנה תמר כי לא היתה עוד גזירת ב"ד של חשמונאי עיי"ש. אמנם דברי הכ"מ תמוה דליתא כלל לסתמא דגמ' שכתב כמבואר

וע"כ נ"ל ליישב דעת רבינו שפוסק כרב נגד ר' יוחנן פשוט כן דהנה אמרינן במס' קדושין (דף כב ע"א) והבאתה כו' אל תוך כו' מלמד שלא ילחצנה במלחמה שנאמר והבאתה אל תוך ביתך אלא יכניסנה למקום ויבעול אותה עכ"ל. וכן הוא כונת רש"י ז"ל דבתוך המלחמה אסור לבוא עליה ורק יכניסה לביתו וזהו דילפינן מקרא דוהבאתה אל תוך ביתך ולא כמו שסברי התוס' דכונת רש"י ז"ל מהאי קרא לאסור ביאה ראשונה עד לאחר כל המעשים והפני יהושע כתב שם עוד דמוכרח ע"כ לומר דזהו כונת הברייתא שלא ילחצנה במלחמה כמו שבארנו דהא הירושלמי יליף לאחר כל המעשים מואחר תבוא אליה נמצא דהברייתא דיליף מקרא זה דוהבאתה חל תוך ביתך שלא ילחצנה במלחמה הכונה שמכניסה בבית ולא יבעול בתוך המלחמה כמבואר בדברי רבינו ז"ל וכן מפרש להו הבית שמואל באה"ע (סי' טו ס"ק כד) כדברי הפ"י דהפשט שלא ילחצנה במלחמה כמו שבארנו ועתה נמצא דמזה הברייתא גופא דיליף לה מקרא זה דוהבאתה שלא יבעול אותה במלחמה משמע שלא במלחמה שרי קודם כל המעשים דא"א דאף בבית אסור עד לאחר כל המעשים ל"ל קרא לאסור במלחמה דודאי הוי קודם כל המעשים אלא ודאי ס"ל להאי ברייתא דביאה ראשונה שרי מיד שמכניסה בבית ורק במלחמה אסור והקרא דואחר תבוא כו' קאי רק על ביאה שניה וכיון דהברייתא מפורשת כותיה דרב ס"ל להכי פוסק רבינו כן כמבואר. ועיין תוס' יבמות (דף מח ע"ב) ד"ה ר"א בסה"ד וריב"ן פירש כו' ורבינו לא ס"ל כן אלא בביאה ראשונה שרי ואף לרע"ק אף שלא הביאה כמבואר

והנה הלח"מ מתרץ דברי רבינו ז"ל ג"כ והביא עוד הכא קושיא בשם הרא"ם ז"ל כיון שהוא בביתו שהוא בצנעא למה לי קרא להתירה הא לא אסרה תורה אלא דרך חתנות כונתו דאלו הוא בפרהסיא ודאי דהוא מה"ת אבל כיון שהוא בצנעא לא הוי מה"ת ואולי כיון דלוקחה לעיני הכל ואומר שהוא לוקח ובועלה אע"פ שמכניסה לתוך ביתו הוי פרהסיא ולכן הוצרך הכתוב להתירה עכ"ל. והנה מדברי רבינו ז"ל לעיל בפי"ב מה' א"ב ה' ד' לא משמע כן שכתב שם כל הבועל כותית כו' אם בעלה בפרהסיא כו' והוא שיבעול אותה לעיני עשרה מישראל ודייק מזה כמו"ח ז"ל דמשמע דוקא לעיני עשרה מקרי פרהסיא דיהיה הבעילה לעיני עשרה ודלא כמו דאיתא ביו"ד (סי' קנז) לענין יהרג ואל יעבור גבי פרהסיא הוא אף דידעי עשרה מישראל והראיה לזה דמקשה הגמ' גבי אסתר והא פרהסיא הוא והתם לא ידעו רק עשרה אבל לא בעל לעיני עשרה וזהו רק לענין יהרג ואל יעבור החילוק בין בצנעא לבפרהסיא אבל לענין קנאין פוגעין בו דילפינן מזמרי בעינן דוקא כמעשה שהיה לעיני עשרה מישראל וזה מקרי פרהסיא כן