כתר המלך חלק ב תלה

ונ"ל לומר כן דהנה דברי רבינו ניחא דשם בסוגיא קאמר והא יהושע תיקן ומשני התם היזמי והיגי כו' א"נ בתלושים כו' א"נ ביבשים וכתב הכ"מ הכא דג' אלו החילוקים הוא בין תקנת יהושע לבמחנה ולהכי כתב רבינו דכל אלו שרי במחנה. והנה לפ"ד הירושלמי זה דכתב דבמלחמת רשות לא שרי רק בעצים לחים משמע דליתא חילוק הכא לבין תקנת יהושע דלא שרי רק מה ששרי התם בתקנת יהושע וא"כ קשה מה תקנו במלחמת רשות יותר מתקנת יהושע. אך י"ל דס"ל להירושלמי כדברי רב יהודה במס' ב"ק (דף פ"ב) דתקנת יהושע אינו נוהג רק בארץ ישראל ולא בחו"ל ובמלחמת רשות שרי אפילו בחו"ל ומ"מ לא שרי רק בלחים במלחמת רשות וא"כ אנן דפסקינן כשמואל דתקנת יהושע אפילו בחו"ל וכמו שפוסק רבינו בפ"ה מה' נז"מ וא"כ לא מצי לחלק במלחמת רשות בין לחים לבין יבשים דא"כ זהו מתקנת יהושע ולהכי שפיר הגמ' דידן לא חילק נמי בזה דמלחמת רשות דכיון דלחין שרי בכ"מ אפילו בחו"ל וא"כ במלחמה התקנה אפילו יבשים שרי ודוק

פרק ו הלכה ח או בית שאין בו ד"א על ד"א ה"ז אינו חוזר עכ"ל. וכתב הלח"מ שהוא ירושלמי בפ' משוח מלחמה עכ"ל. וקשה על דבריו דהיא ברייתא ערוכה בגמ' דידן במס' סוכה (דף ג) ואין חוזרין עליו מעורכי המלחמה. והכ"מ הביא הברייתא וצ"ע על הלח"מ ודוק

הלכה ו אחד הנוטע כרם ואחד חמשה אילני מאכל כו'. וכתב הלח"מ רש"י ז"ל כתב בפירוש המשנה דבהכי הוי כרם שנים כנגד שנים כו' ורבינו לא כתב אלא משנה כצורתה משמע דלית ליה דבעינן שיהא שתים כנגד שתים ואחד י"ז עכ"ל. ונ"ל דכדברי רבינו הוא מפורש איתא כן בתוספתא דמס' סוטה פ"ז דאיתא שם כן הנוטע חמש אילני מאכל אפילו מחמשת המינים אפילו בחמשה עירות ה"ז חוזר ע"כ אלמא דס"ל דאפילו החמשה אילני מאכל הוא בחמשה מקומות נמי חוזר ולא בעינן שיהא שתים כנגד שתים דוקא בחד מקום ודוק

שם וכן כרם של שני שותפין אין חוזרין עליו פ"כ. וכתב הכ"מ וא"ת למה לא כתב רבינו שבית של שני שותפין אין חוזרין עליו ילמוד מדין כרם של שני שותפין כשם שלמד דין הגוזל כרם מדין הגוזל בית וי"ל דשאמרו בגמ' דהיינו טעמא דכרם של שני שותפין א"ח עליה משום דכל תד וחד לא קרינן ביה כרמו המיוחד לו כלומר שאין לך בו גפן שאין לשנים חלק בו אבל בית של שני שותפין לא שייך ביה האי טעמא דמסתמא יש לכל אחד מקום מיוחד להשתמש בו ושפיר קרינן ביה ביתא עכ"ל. והלח"מ כתב ק"ל ע"ד דבירושלמי פ' משוח מלחמה לא משמע הכי דאמר שם אפילו ש"י לחמשה אחין ודכותיה אפילו בית אחד לה' אחין תמן אין כל אחד ראוי לישב בו ברם הכא כל אחד ואחד ראוי ליבם כו' משמע דכרם ובית שוין ובית של שני שותפין נמי א"ח כמו בכרם עכ"ל. והנה בס' באר שבע הכא במס' סוטה כתב נמי מדעתו כדברי הכ"מ וכתב דבירושלמי יש ע"ז שני דיעות חלוקות ולענ"ד לא מצאתי רק את דברי הירושלמי שמביא הלח"מ הכא ושאר דיעות ליתא

ונ"ל לומר דגם מהמשנה מוכח כדברי הירושלמי דבית שוה לכרם דאמר שם אפילו שומרת יבם ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו כל אלו כו'. והנה תחלה אומר שם במשנה אחד הבונה כו' ואחד היורש וכן לקמן אחד הנוטע כו' ואחד היורש ואח"כ אחד המארס כו' והנה תקשה מ"ט אומר המשנה הרבותא דאפילו שמע שמת אחיו במלחמה לענין שומרת יבם דאומר שם באחרונה ולא אמרה המשנה זה תחלה גבי יורש בית או נוטע כרם דאם שמע במלחמה שמת אביו והוא יורש דחוזר ולמה הביא זה הרבותא לבסוף אלא יש לומר דעיקר זה הרבותא הוא אם שמע שמת אחיו ויש לו עוד חמשה אחין מ"מ חוזר כמו שמסיק בברייתא וזה הרבותא ליתא רק גבי שומרת יבם אבל גבי יורש בית או כרם א"ח רק אם מת אביו והוא יורש אחד אבל אם יש עוד אחין או יורשין א"ח דהוי של שותפין קודם שחלקו וא"כ חזינן דשוה לנו בין בבית ובין בכרם דבתרווייהו של שותפין א"ח רק בש"י הוא חוזר דחזיא רק לחדא כמבואר

אמנם נ"ל לומר דניחא דברי הכ"מ ולא קשה לא מן הירושלמי ולא מן המשנה דהנה בפ' השותפין במסכת נדרים (דף מד ע"ב) אומר שם דהשותפין שנדרו אסורין לכנוס לחצר וראב"י אומר זה נכנס לתוך שלו וזה לתוך שלו ומבאר הר"ן ז"ל שם דטעמא דראב"י המתיר לכנוס הוא כן דאמרינן בזה ברירה דכל אחד בשעה שישתמש בהם הוברר הדבר למפרע שמשעה ראשונה קנה אותה לשעה זו וקנוי לו לגמרי בזמן כל אחד ואחד כו' ועיקרו של דבר מתברר משעה ראשונה ומיעוטא לאתר כן כו' כיון שעיקרו של דבר מתברר מתחלתו ומה שמתברר אח"כ אינו אלא מיעוטא כל כה"ג יש ברירה כו' ומשו"ה פסקינן הכא בזה כראב"י ורבנן פליגי עליה דס"ל דאפילו בכה"ג אין ברירה עכ"ל. וא"כ א"ל דגם דברי הכ"מ יתבאר כן נמי דבבית אם הוא של שותפין יש לכל אחד מקום מיוחד להשתמש בכל זמן שירצה ואמרינן בזה ברירה דזה המקום קנוי לו מתחלתו ולהכי שפיר מקרי ביתו וחוזר אבל גבי כרם דלא להשתמש הוא ורק לחלוק וכל אחד יקח לו הגפנים שיגדלו ובכל גפן יש לשנים חלק בו שפיר א"ת. והנה כ"ז הוא א"נ כראב"י דאמרינן בזה ברירה וזה נכנס לתוך שלו והוברר לכל אחד מקום להשתמש אבל א"נ כרבנן דאסורין לכנוס לחצר ואמרינן גם בזה אין ברירה הוי כמו כרם וא"ת וא"כ א"ל דהירושלמי ס"ל כרבנן וכן פשטות המשנה נמי אתיא כרבנן דמשנה דנדרים ולהכי ס"ל דאף בית של שני שותפין א"ח אבל אנן דפסקינן שם בנדרים כראב"י דזה נכנס לתוך שלו כמו שפוסק שם ר"ה דהלכה כראב"י בד' מ"ו וכן פוסק רבינו לעיל בפ"ז מה' נדרים שפיר פוסק דבבית חוזר כדברי הכ"מ הכא כמבואר

וכן מצאתי ראיה לדברינו מדברי הריטב"א ז"ל במס' סוכה (דף כז ע"ב) וז"ל ויותר נראה לומר דמודה ר"א בסוכה של שותפין יוצאין בו דל"ד ללולב דהתם כי נפיק ביה חד מנייהו כוליה נפיק ולא סגי דלא נפיק בחולקיה דחברא והוי שאול דכיון שמסתמא בכולו ל"ל ברירה והא ודאי אין כולו חלקו כו'. אבל הכא בשותפין כל אחד ואחד לשלו הוא נכנס ויש ברירה וכדאמרינן בנדרים בשותפין שנדרו הנאה שניהם מותרים לכנוס לחצר שיכול לומר לתוך שלי אני נכנס כו' אלמא דכתב נמי כמו שבארנו דבבית לראב"י אמרינן בזה ברירה וה"נ שפיר חוזרין. ועיין לעיל בפ"ה מה' מזוזה מה שבארנו ודוק

הלכה ח המחזיר את גרושתו והמארס אשה אסורה עליו כו' אינו חוזר עכ"ל. והנה נ"ל לבאר דהנה רש"י ז"ל כתב שם במשנה דסוטה ודף מג ע"א) והמחזיר גרושתו ואירסה אינו חוזר שאינה חדשה לו והקרא אאשה חדשה קפיד כדכתיב כי יקח איש אשה חדשה כו'. והנה זה קאי על היכא שאירס אשה אשר תחלה נשואה היתה לו וגירשה ואח"כ אירסה אינו חוזר דאי תחלה היתה נמי רק גרושה מן האירוסין ודאי חוזר הוא ורק כיון שנשאה תתלה שוב אינו חוזר אח"כ אף שרק בפעם השני אירס אותה ולא נשאה. אמנם קשה לי דמנ"ל זה מהאי קרא של אשה חדשה בשלמא התם היכא שנשא אשה ולא שמת אותה שנה ראשונה אמרינן אמרינן דרק על אשה ראשונה אינו זז ממקומו שנה ראשונה כדי לשמח אותה היכא שהיא חדשה לו אבל היכא שכבר היתה נשואה לו וכבר שמח אותה לא דלא הוי לו חדשה אבל הכא דאירס אשה אשר על זה מסיק הקרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה א"כ אף היכא דהיתה פעם אתת אשתו אך כיון דכבר גירשה ולא עשה בה רק אירוסין מ"ט ל"א הכא דחוזר מטעם שמא ימות במלחמה דחוזר ומנ"ל ללמוד מדכתיב חדשה גבי הני שנשאה ולא שימח אותה להכא דלא נשאה. וע"כ נ"ל לומר עפ"י מאי דאיתא בספרי פ' שופטים