כתר המלך חלק ב תלג

ת"ל דהלכה כדברי המיקל באבל עיי"ש. ולפ"ז דזה דאינו מאחה נמי לא נכלל בכלל אבילות והוא דבעינן קריעה כמו שכתב ההגמ"מ הכא שפיר ניחא דלענין קריעה ל"א הלכה כדברי המיקל ודוק

לעיל במשל"מ פרק ג הלכה י נשיא כו' בסה"ד והנראה אצלי הוא דאף שאין אנינות במועד כו' אסור בקדשים משום טרדא וכדאמרינן בפ"ק דיומא (דף יד) שהקשו וכה"ג מי חל עליה אנינות כו' איטרודי מי לא מיטרד ע"כ ופירש"י מי לא מיטרד ובקדשים בעינן שמחה כו' כדרך שהמלכים אוכלים ע"כ כו' הן אמת שדין זה דטירדא שאוסר באכילת קדשים כעת לא מצאתי אותו בדברי רבינו ולא ידעתי אם איסור זה הוא מדרבנן וכעת צ"ת עכ"ל. והנה זה שעמד ע"ד רבינו שלא כתב זה דטירדא אושר לאכול בקדשים לא קשה מידי דהנה התוס' ישנים כתבו שם וז"ל איטרודי כו' פירש בקונטרס כו' ותימא דלא אשכחן דרשא על הג' ועוד אלא מעתה דטבעה ספינתו בים ה"נ וה"פ וכה"ג מי חיילא עליה אנינות כו' ומשני אטרודי מי לא מיטרד כו' ומצטער הוא ע"כ כו' הוה פריך שפיר דאית לן למגזר פן יאכל כשעוסק בעבודה והוא אסור משום יוה"כ עכ"ל. וכן מצאתי שמפרש ליה הגמ' דאיסור הוא משום טרדא שמא יאכל ביום הכפורים הגאון בשו"ת חכם צבי (סי' קנז) וכבר הקדימו התוס' ישנים הכא וכן מפרש ליה רבינו וא"כ בכל טירדא שלא ביוה"כ ליתא איסור כלל וכל הפרכא הוא רק מיום הכפורים ולהכי לא הביא זה. וזהו לדעת רבינו אבל לפ"ד רש"י ז"ל מוכרח הוא לומר ברש"י ז"ל דהוא איסור דאורייתא ולא כמו שמסתפק המשל"מ דהא רש"י ז"ל כתב שם דרק באם אינו עובד גזירה שמא יאכל אבל בלילה שרי משום דאנינות לילה הוא רק מדרבנן ולא גזרינן וכן כתבו התוס' שם אלמא דאי הוה רק איסור דרבנן לא גזרינן ביה שמא יאכל וא"כ כיון דהגמ' מקשה לפי שיטת רש"י דמשום איסור טירדא אין לו לעבוד שמא יאכל ש"מ דזהו איסור דאורייתא משום למשחה לגדולה ולהכי גזרינן שפיר כמבואר ודוק

פרק יב הלכה ט אין מספידין כו'. וכתב הלח"מ ד"ה בנו כו' וראיתי בהר"ן שכתב והלכה כר"ג דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו וקשה דאין זה הכלל אלא לרשב"ג ולא לר"ג ועוד דא"א להאי כללא למאי הוצרך רב גידל ללשנא קמא לפסוק כמותו הלא כללא הוא דהלכה כרשב"ג עכ"ל. ונ"ל ליישב כן דזהו ודאי דה"ל הגירסא להר"ן הכא רשב"ג ולא ר"ג ומה שמקשה הלח"מ מ"ט הוצרך לפסוק כמותו לא קשה מידי דהתם אמר רב גידל אמר שמואל שם והרשב"ם ז"ל כתב בהדיא במס' (דף קלג ע"ב) דשמואל לית ליה להאי כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו משום דלפי לשנא אחרינא דרב גידל אמר רב אמר ליה על מספידין בנו ששה וא"כ לא אמר הכא דהלכה כרשב"ג ולפי מאי שכתבו התוס' שם ד"ה הלכה הכא ליתא כללא דכל המיקל באבל הכא דחומרא הוא דאם קברו סמוך לחשיכה וא"כ לא ידעינן הלכתא כמאן ולהכי כתב הר"ן דלפי גירסתו דגריס רשב"ג ודאי הלכה כמותו הכא דאנן קיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתנו וא"כ ודאי הלכה כן ודוק: הלכה יב העבדים והשפחות פחות אין מספידין אותן כו' וא"א עליהן ברכת אבלים ותנחומי אבלים אלא אומרין לו כשם שאומרין לו על שורו ועל חמורו המקום י"ח כו' עכ"ל. ועמד ע"ז כמו"ח הגאון ז"ל מ"ט השמיט רבינו דאם עבד כשר הוא מקבלין עליו תנחומין כמו שאמרו במס' ברכות ודף טו) שם וכשמת טבי עבדו של ר"ג קיבל עליו תנחומין א"ל טבי עבדי אינו כשאר העבדים כשר הוה אלמא דעל עבד כשר מקבלין ומתרץ הוא ז"ל דס"ל לרבינו דרק על עבד כשר ות"ח דלא מצינו כטבי עבדו כדאיתא במס' סוכה פ' הישן ובתוס' שם בשם הירושלמי עליו הוא דעומדין בשורה ואומרין ת"ח וכה"ג עבד ת"ת וכשר כמוהו לא מצינו ולהכי השמיט ובזה מבואר לשון הגמ' דאמר טבי עבדי אינו כשאר העברים כשר הוא ולא אמר סתם כשר היה אלא אומר דעבד כשר ומיוחד כמוהו לא נמצא כלל בשאר העבדים ורק הוא יוצא מן הכלל ולהכי קיבל עליו אבל לא על אחרים דלא שכיחא כמבואר ודוק

הלכות מלכים

פרק א הלכה ג אין מעמידין מלך בתחלה אלא עפ"י ב"ד של ע' זקנים ועפ"י נביא כו' עכ"ל. וכתב הלח"מ הא דכתב רבינו דאין מעמידין מלך אלא עפ"י ע' זקנים הוא תוספתא במס' סנהדרין אך מה שכתב דע"פ נביא איני יודע מנין לו עכ"ל. והנה כדברי רבינו איתא מפורש בספרי והובא שמה בילקוט פ' שופטים עפ"י אשר יבחר ה' בו ע"פ נביא פירוש דהקרא אמר לנו דהמלך שיתמנה יהיה עפ"י נביא ואז תדע דיבחר ה' בו וע"ז הספרי כוון המ"ע שכתב ספרי עיי"ש. ומה שכתב עוד המ"ע בפ"ק דמס' סנהדרין ובכריתות ד"ה לא נמצא שם מזה דהוא עפ"י נביא רק דעפ"י סנהדרין של ע"א עיי"ש ודוק

הלכה אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל וכן נשיא כו'. וכתב הכ"מ ביבמות פ"ד כו' עד ובהכי ניחא לי האיך מלך רחבעם דלא היה אמו מישראל דהא בן נעמה העמונית הוה עכ"ל. והנה התוס' במס' סוטה (דף מא ע"ב) משמע דס"ל נמי כדעת רבינו דצריך להיות אמו מישראל דוקא ודוקא תרווייהו בעי גבי מלך מאביו ומאמו ורק גבי שררות אחרות די בחדא ולא גבי מלך. והנה לפ"ז תקשה מרחבעם האיך מלך דהא אמו לא הוה מישראל דהוי עמונית ומתרץ הנוב"י במה"ק ח' ח"מ ס"א דרק אם צריך לשום מלך ולמשוח תחלה אז צריך להיות מבורר מאחיו מקרב ישראל אבל אם היה מלך בן מלך דאינו צריך למשוח אותו אזי ממנין אפילו בן גרים ואף אי לא הוי אמו מישראל וניחא מרחבעם דהוא מלך בן מלך שרי אפילו אין אמו מישראל ועוד תירץ הנוב"י דא"ל דלא אמו גיורת היתה ורק נקראת נעמה העמונית מזרע עמון ואלו אמה א"ז היתה עמונית כו' ומסיק ומ"מ נ"ל עיקר תירוץ ראשון דמלך ב"מ א"צ שימה משום שהמלכות ירושה עכ"ל

ונ"ל להביא ראיה לתירוץ הראשון של הנוב"י דמלך בן מלך לא בעי שיהא אמו מישראל מהא דאיתא במס' זבחים (דף קב ע"א) ואין הלום אלא מלכות גבי מרע"ה שביקש מלכות לבניו כו' ואמר שם לו ולזרעו. וכן איתא במדרש פ' שמות על הפסוק דאל תקרב הלום שמרע"ה ביקש על בניו שיהא כהנים ומלכים ולא נתן לו הקב"ה ותקשה האיך ביקש מרע"ה מלוכה עבור בניו הלא אמם צפורה היתה גיורת ואין אמם מישראל אלא ודאי כיון דמשה רע"ה היה מלך כדכתיב ויהי בישורון מלך וכתב לפרש במדרש וזאת הברכה דמלך זה משה ראוים היו בניו למלוכה אף שאין אמם מישראל כתירוץ הנוב"י. וכן נ"ל עפ"ז לבאר המקרא (במלכים א יד) וישכב רחבעם עם אבותיו ויקבר כו' ושם אמו נעמה העמונית. וצריך להבין כונת הקרא דהזכיר בעת מיתתו שם אמו נעמה העמונית בשלמא תחלה אמר ורחבעם בן שלמה מלך ושם אמו כו' ראוי דבר זה להזכיר אבל עתה בעת מיתתו למה עוד להזכיר שם דאמו נעמה העמונית. אך יבואר עפ"י מאי דאיתא בירושלמי והובא בילקוט פ"י ובמדרש קהלת ע"פ טוב ללכת דכתיב וישמע כי מת יואב וכי שכב דוד עם אבותיו אמאי גבי דוד כתיב שכיבה וגבי יואב מיתה יואב שלא היה מלך כתיב מיתה. ועיין גמ' ב"ב (דף קטז ע"א). והנה הכא אמר וישכב רחבעם עם אבותיו משמע שהיה ראוי למלוכה והיה מלך עפ"י דין אף שאמו היתה גיורת משמע אך אומר ויקבר בעיר דוד היינו שאבותיו היו מלכים ושם אמו נעמה העמונית דכיון דבן מלך היה א"כ אף אם אין אמו מישראל רק אביו סגי וראוי הוא למלוכה ושפיר אומר תחלה עליו המקרא דוישכב רחבעם דהגון הוא למלוכה ודוק: