כתר המלך חלק ב תכט

דרבנן כגון תנחומי אבלים דאי מרישא ה"א חבורת כהנים כו' ואני תמה דהא עיבור החודש נמי לאו דאורייתא דלא מצינו לסעודה זו שנצטוינו עליה בתורה וצ"ע. והנה קושיא זו כבר תירץ המהרש"א שם וז"ל ואין להקשות הא תנא ליה רישא אכל בעיבור החדש דהיינו נמי תקנתא דרבנן דהכא כללא תנא בסיפא לכל תקנתא דרבנן ומיהו איצטריך ליה למפרט ברישא עיבור החדש כדאמרינן לעיל דאע"ג דאין עולין לה אלא בפת וקטניות ואי הוה מצוה ראויה להדרא בבשר ויין אלא פירושו כיון דעוסק במצות עיבור החדש לא ממשיך ובזה מיושב ג"כ דבגמ' מוקי מ"ש אכל בחבורת מצוה דכולה סריקין אפ"ה כיון דעוסק במצוה לא ממשיך א"כ כ"ש בעיבור החדש שודאי הוה חבורה של חכמים אלא קמ"ל אפילו הסעודה אינה של מצוה אלא שעוסק במצוה עכ"ל. ודבריו ליתא כלל הא שכתב דעיבור החדש לא הוה אף מצוה דרבנן אשתמיט ליה דברי רבינו ז"ל לעיל בפ"ג מהל' קה"ח ה"ז וז"ל כשמעברין ב"ד את החדש כו' ואין עולין לה פחות מעשרה כו' וזהו סעודת מצוה של עיבור האמורה בכל מקום אלמא דהוא סעודת מצוה וכמו שכתב נמי הלח"מ שבארנו. ומה שכתב נמי דעיבור חדש הוי חבורה של חכמים וקמ"ל דאפילו הסעודה אינה של מצוה ליתא כלל דאי הוה רק של חכמים א"כ אפילו הוה סעודת הרשות נמי לגמרי ואינו עוסק כלל במצוה נמי לא נעשה סו"מ ול"ל למימר עיבור החדש כיון דבמצוה קא עסיק לא ממשיך הא הוי חבורה שאינו סריקין אלא ודאי דעיבור החדש הסעודה יוכל היות לא מהב"ד רק מעשרה אחרים ואלה העשרה היו אז דאכל הסו"מ סריקין ומ"מ כיון דסעודת מצוה היא אינו נעשה סו"מ כמבואר ודוק

שם וכן אם אכלה מנבילות וטריפות שקצים ורמשים אפילו כו' ה"ז פטור כו' והנה שם בגמ' (דף ע ע"ב) מוקי זה דאמרינן דפטור בשקצים ורמשים מטעם דאינו שומע בקולו של מקום הוא אם השלים בזה השיעור תרטימר אבל אם אכל כל השיעור אז אפילו בשר עוף פטור ומכ"ש שו"ר. והנה רבינו לא ביאר זה דסמיך על מה שכתב הכא בה"ג דבעוף אי השלים חייב וזהו רק בעוף טהור אבל הכא פטור אף אי השלים ע"כ. אך זה צריך לבאר דרש"י ז"ל פירש שם אי השלים כזית מבשר עופות טמאים לתרטימר פטור כמו שהביא הכ"מ הכא בה"ג משמע דבעי דוקא כזית להשלמה ואזי פטור ורבינו לא ביאר זה. וצריך לומר כן דנהי דזה לא קשה על רש"י ז"ל הא בשקצים ורמשים חיוב על בריה אפילו בכל שהו דאתי לאשמועינן אפילו היכא שהיה חסר ולא היה שלם דאז אינו חייב משום בריה מ"מ אכתי תקשה דהא קיי"ל אפילו חצי שיעור אסור מה"ת ול"ל אכל כזית לפטור. אך ניחא דהא קאי על מתניתין ומיירי תחלה על איסור של תורה דאח"כ אומר של דבריהם אפילו וא"כ קמבעי לאוקמי מתניתין אפילו אליבא דר"ל דס"ל ביומא ע"ג דחצי שיעור מותר מה"ת להכי כתב רש"י ז"ל להשלים בכזית אז פטור מה"ת אבל לדידן דקיי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת אזי אפילו אי השלים בכל שהו מדבר איסור נמי פטור ולהכי לא ביאר רבינו דבעי דוקא דבכ"ש נמי פטור לדידן כמבואר ודוק

הלכה ד אכל בשר חי וכן אם אכל בשר מליח ביום השלישי למליחתו אי שתה יין מגיתו פטור עכ"ל. והנה דברי רבינו תמוה לכאורה דהא התם בגמ' (דף ע ע"א) איתא אכל בשר מליח ושתה יין מגיתו א"נ בן סו"מ ת"ה כו' בשר מליח ע"כ אר"א כ"ז שהוא כשל מים ויין מגיתו כ"ז שהוא תוסס הכא מאי התם משום שמחה הוא כ"ז שהוא כשלמים נמי אית ביה שמחה הכא משום אמשוכי הוא ובכ"ש לא ממשיך ויין עד מ' יום ופירש"י בכ"ש משעבר לילה אחת מפיג טעמו כו'. נמצא דהכא גבי סו"מ אף שעבר לילה אחת או אכל א"נ בן סו"מ והיכא כתב רבינו דאי אכל ביום השלישי למליחתו דוקא משמע כמו שלמים וכן גבי יין כתב סתם מגיתו משמע כמו התם כ"ז שהוא תוסס והכא הוא עד מ' יום. והנה הלח"מ כתב לעיל בפ"ב הסוגיא זו (בדף ע ע"א) ומסיק משעבר לילה אחת לא מקרי בשר וכן לא מקרי יין עד מ' יום ולא ידעתי למה לא ביאר רבינו כ"ז כו' ודבריו תמוהין דהא רבינו כתב הכא בהדיא אפכא דעד יום השלישי למליחתו כמו שלמים ויין סתם מגיתו והוא היפוך נגד הסוגיא

והנה הט"ז ז"ל כתב באו"ח (סי' תקנ"ב ס"ק יח) וז"ל הטור הביא דעת הראבי"ה דמ"ש בגמ' בעט"ב לא יאכל בשר שהוא כשלמים הטעם משום דבשלמים כתיב שמחה כו' ואמרינן נמי גבי בן סו"מ דא"ח אלא בבשר שהוא כשלמים שיש בו וממשיך בתריה כו' ולכאורה י"ל אמ"ש ראבי"ה דבן סו"מ פטור אם אוכל בשר שאינו כשלמים דהיינו שני ימים ולילה אחד דהא התם אמרינן כו' הכא משום אמשוכי ובכ"ש לא ממשיך פירש"י משעבר לילה אחת מפיג טעמו ולא חשיב משמע לפי המסקנא דבן סו"מ פטור אפילו פחות משיעור שלמים וצריך לומר דראבי"ה מפרש הגמ' דאין כאן מסקנא אלא הכל מדברי הבעיא דאומר הכא מאי מי נימא דהתם הטעם משום שמחה ובסו"מ נמי אזלינן בתר שמחה דאז ממשיך בתריה א"ל נימא הכי אלא בסו"מ לא אזלינן בתר שמחה אלא בתר המשכה לחוד והבעיא לא נפשטא וע"כ נקט ראבי"ה רק הדבר הפשוט בלי ספק דביותר משיעור שלמים פטור דפשיטא דלית ביה שמחה וש"מ דבעט"ב מותר בזה עכ"ל

והנה בדברי הט"ז יש ליישב דברי הטור אבל דברי רבינו ז"ל אכתי אינו מיושב דנהי נמי דלרבינו ז"ל נמי נימא דמפרש דהכל בלשון בעיא ולא אפשטא מ"מ ה"ל למיפסק לקולא דא"נ בן סו"מ דספק נפשות להקל וכיון דהוא בעיא דלא אפשטא ה"ל למפסק דמשעבר לילה אחת אינו נעשה בסו"מ. וצ"ל לומר כן דרבינו מפרש ליה דנשאר כן בבעיא ורק להכי פסק לחומרא משום דאמרינן בירושלמי דסנהדרין פ"ח ה' ב' אכל כו' אכלו הסיקים מהו גידין הרכין מהו ר"י אמר נמנין עליהן רשב"ל אומר אין נמנין עליהן מחלפא שיטתא דרשב"ל תמן הוא עביד ליה בשר כו' אר"א טעמא דרשב"ל ואכלו את הבשר ולא גידין אבל לר' יוחנן נעשה ע"ז כבן סו"מ ודאי כו' וא"כ א"נ דאי עבר רק על הבשר לילה אחת לא הוה שוב בכלל בשר דלא ממשיך פשיטא דהסיקין וגידין דלא הוי בכלל בשר ולא ממשיך כלל אלא ודאי ס"ל להירושלמי דאף דלא ממשיך כולי האי מ"מ כיון דנקרא בשר נעשה סו"מ וה"נ נפשוט דעד יום שלישי דמקרי בשר וכל מקום שבבבלי נשאר בבעיא ובירושלמי הוא פשיטותא מחזקינן כפשטות הירושלמי וא"כ גבי יין נמי הוה כמו התם דהוי מגתו יום השלישי לתסיסתו דדמי כמו גבי תענית ולהכי הסיקים וגידין הרכין דאף דלא ממשיך מ"מ כיון דמקרי בשר ס"ל להאי מ"ד דנעשה בן סו"מ כמבואר ודוק. ועיין שו"ת חתם סופר (סי' קנה) באו"ת מה שמבאר בזה

הלכה ז אפילו היו השנים הראשונים הם האחרונים כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ ומ"ש אפילו היו שנים הראשונים הן האחרונים אפשר דלמד כן מדתנן במרובה (דף ע) גנב עפ"י שנים וטבח עפ"י כו' עכ"ל. ולענ"ד לא צריך לזה דהוא תוספתא ערוכה במס' סנהדרין פי"א ד"א בננו זה מלמד שאחד מן הראשונים מצטרף עם האחרונים לחייבי מיתה עכ"ל ומפרש ליה רבינו דקאי על עדות דמצטרפי ולא אדיינים ול"ד אחד מן אלה הראשונים אפילו שנים הן האחרונים דשוה לנו ודאי אחד לשנים כמבואר ודוק

שם ואחר שמקבלין עדותן בודקין אותו שמא הקיף השער את כל הגיד אי לא הקיף ולא שלמו לו ג' חדשים גומרין אח דינו כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ ומ"מ צ"ע במה שלא הוצרך לבדוק אם הוקף זקן אלא בעת שרוצים לגמור דינו למיתה ל"ל לא הוצרך לבדקו קודם שילקוהו שאם הוא גדול כיון דא"נ בסו"מ לאו בר מלקות הוא עכ"ל. וכתב הלח"מ לתרץ זה דלענין מלקות אוקמינן ליה אחזקתה הראשונה דעדיין לא הביא כמו שהוא עד עתה עד שיברר לנו שהביא אבל לענין מיתה לא סמכינן אחזקה אלא צריך לבודקו ומ"מ צריך טעם מנ"ל לרבינו