כתר המלך חלק ב תכח

והלא הגר חייב על אמו ואין חייב על אביו דריה"ג רע"ק אומר את אביו ואת אמו את שחייב על קללת אביו חייב על קללת אמו את שאינו חייב על קללת אביו אינו חייב על קללת אמו מודה ר"ע בשתוקי שהוא חייב על אמו אע"פ שאינו חייב על אביו כו' עכ"ל. וא"כ הוא דברי רע"ק ושפיר פוסק רבינו כרע"ק בכל דבריו דגר אינו חייב אף על אמו מזה דכל דחייב בקללת אביו כו' ובשתוקי אמר דחייב על אמו ולא על אביו דהלכה כרע"ק מחבירו כמבואר ודוק

הלכה יד לכל אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו כו'. והנה רבינו גריס בגמ' הכא חוץ ממסית ומדיח כגירסת רבו הרי"ף ז"ל וכן גורס הרא"ש ז"ל להכי גם רבינו כתב הכא ג"כ חוץ ממדיח ולעיל בפי"א מה' סנהדרין דתני כל דיני דמסית לא תני נמי דין מדיח ואף שבתוספתא פ"ט תני ריב"ק אומר אף המדיח דינו כמסית מ"מ כיון דבגמ' דידן לא הביא תני רבינו רק מסית וה"ה מדיח נמי. והנה הפפ"ח על הרא"ש ז"ל כתב וז"ל ומדיח ה"ג הרי"ף וכן העתיק רבינו הכא ואע"ג דקרא רלא תכסה במסית כתיב כ"ש מדיח את הרבים ומצינו בפ' ד"מ (דף סו) דר"ש סובר מסית בסקילה ומדיח בחנק ואולי גירסת גמ' דידן דלא גרסינן אלא מסית אליבא דר"ש נסבא דליכא למשמע מדיח ממסית עכ"ל. ול"נ דלא כן הוא דהא הכא המ"ד דלכל הבן נעשה שליח הוא תנא דבי ר' ישמעאל ור' ישמעאל ודאי לא ס"ל כר"ש דהא בגמ' (דף פט) אמרינן טעמא דר"ש דיליף הדחה מנביא וס"ל כיון שהדיח אין לך הדיוט גדול מזה ובכ"ד מקשה מתנא דבר"י על ר' ישמעאל ועיין תוס' פסחים (דף ה ע"א) ד"ה דר"י וא"כ תנא דבר"י ס"ל דלא כר"ש ע"כ. ולהכי ניחא בזה גירסת הרי"ף ורבינו הרא"ש ז"ל דגרסי מדיח אבל לעיל לא נקיט הגמ' רק מסית דהוא לכ"ע ואף לר"ש וריב"ק בתוספתא תני אף המדיח דהוא ס"ל כמו לדידן דהוה בסקילה ורבינו דס"ל נמי דהוא בסקילה סמיך אדהכא דקתני מפורש כל דיני מדיח דהוא כמסית כמבואר ודוק

פרק הלכה יא הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו כו' אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מתכבדו ומתירא ממנו כו' עכ"ל. והנה הכ"מ הביא דברי הטור ז"ל שהקשה על רבינו דס"ל דחייב לכבד אפילו אביו רשע מגמ' דב"ק (דנ") וב"מ (דף סב) דאמר והני מפני כבוד אביהם מי מחייבי קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך כו' ומשני בשעשה תשובה אבל אי לא עשה תשובה אינו חייב לכבדו ועיין כ"מ מה שמתרץ בזה ובט"ז יו"ד (סי' רמ ס"ק יז). והנה כמו"ח הגאון ביאר כן בזה דהא לכאורה תקשה מזה דמצינו בחזקיה דגירר עצמות אביו כו' אלמא דלא נהג כבוד באביו הרשע אחר מיתתו אך אם נבאר כדברי הר"ן ז"ל ניחא דכתב לחלק בפ"ק דקדושין בין לצערו ובין לכבדו דלכבדו אינו מחויב היכא דאינו עושה מעשה עמך ולצערו אסור וא"כ אם הוא בחיים ואינו מכבדו ואינו מתירא ממנו יש לו לאביו צער מזה ולהכי אף לאביו רשע מחויב בזה כדי שלא לצערו וכ"ז אם הוא בחיים אבל אם מת אינו שייך בזה דלצערו ורק כבוד ולכבדו בלבד אינו מחויב וניחא מהא דחזקיה דגירר עצמות אביו דהוי לאתר מיתה דא"מ לכבדו וכי היכא דלהוי ליה כפרה גירר על מיטת חבלים וכן התם במס' ב"מ דמיירי לאחר מיתה אינו מחויב לכבדו רק אם עושה תשובה כמבואר

אמנם כ"ז א"נ בזה כחילוק הר"ן אבל א"נ כפשטות דברי רבינו דמחויב הוא לכבדו בלא זה דלמא מצערו ביאר ג"כ ליישב דברי רבינו כן עפ"י מאי דאיתא במדרש פ' לך לך לפי שהיה אברהם מפחד ואומר אצא כו' אמר לו הקב"ה לך אני פוטרך מכבוד אב ואם ואין אני פוטר לאתר מכבוד אב כו'. ויבואר כן דלהכי ס"ל לרבינו דאפילו היה אביו רשע מצוה לכבדו משום דאמרינן במס' קדושין (דף מט ע"ב) ע"מ שאני צדיק אפילו הוא רשע גמור ה"ז מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו אלמא דאף דהוא רשע לפי ראות עין מ"מ יוכל היות דהוא צדיק באמת דהרהר תשובה וא"כ ה"נ כ"ז שאביו בחיים אפילו א"נ רשע מ"מ מחויב בכל שעה לכבדו דלמא ברגע זו הרהר תשובה אבל התם בב"מ דמיירי כשמת ולא החזיר לו את הגזילה או הריבית אלמא דלא עשה תשובה ולהכי שפיר מקשה דא"מ לכבדו ומסיק כשלא הספיק לחזור כו' והמקשן דהקשה קרי כאן עושה מעשה עמך ע"ז סמיך דהכא לא שייך דלמא עשה תשובה דא"ה מאי בעי גביה כמו שמסיק אח"כ וגבי חזקיה ניחא נמי דאחז מת ברשעתו ולהכי גירר עצמותיו דא"מ לכבדו וזהו שאומר המדרש לך אני פוטרך מכבוד אב דאומר דתרח אביך לא עשר ולא יעשה תשובה לעולם ופטור אתה מכבוד אב אבל לאחר אין אני פוטר ואף אם הוא רשע לא יודע מחשבתו ודעתו אולי יהרהר תשובה אבל בך אני חפץ כי תעשה רצוני ותלך מכאן אל הארץ אשר אראך לכן אני אומר לך כי פטור אתה כי תרח ישאר ברשעתו עד סופו כמבואר

וכן צריך לומר דשם במס' יבמות ודף כב ע"ב) דאמר דחייב על מכתו ומקשה קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ומתרץ בעשה תשובה ומקשה האי בר תשובה הוא והתנן כו' זה הבא על א"א והוליד ממנה ממזר כו' השתא מיהת עושה מעשה עמך כו'. ויבואר לפ"ד רבינו נמי כן דהגמ' שפיר מקשה תחלה דאינו עושה מעשה עמך הוא דס"ל להמקשן דכיון דהוליד ממזר לית ליה תשובה וליתא לגבי לפ"ד שמא הרהר תשובה בדעתו ומשני דמ"מ תשובה לזה מהני דמקרי עושה מעשה עמך אף דהוא ביה מעות לא יוכל לתקן מ"מ לזה מהני תשובה דמקרי עושה מ"ע כמבואר

והנה כמו"ח ז"ל הקשה לפ"ד התוס' במס' יבמות (דף כב ע"ב) דמפרשים דהא דאמר בסנהדרין (דף פה ע"ב) דאין הבן נעשה שליח כו' להכותו ולקללו כו' מיירי דוקא דעשה תשובה מגמ' דמכות (דף יב) דמקשה ע"ז דאמר שם אב שהרג בנו נעשה לו גואל הדם והאמר כו' לכל אין הבן נעשה שליח כו' ומתרץ הא בבנו הא בבן בנו ונימא דהכא מיירי בשלא עשה תשובה ולהכי נעשה גואל הדם ודתנא שאין נעשה מיירי בשלא עשה תשובה. אמנם כבר הקשה שם הריטב"א ז"ל וז"ל ואע"ג כו' אלא בשעשה תשובה אביו דהאי עושה מעשה עמך הוא ל"ק דהא דהכא כיון דבשוגג הרג עושה מעשה עמך הוא עכ"ל וא"כ לא קשה מזה ומפרשי התוס' נמי שם כמו שפירש רש"י ז"ל דמיירי ורבינו דמפרש בפ"א מה' רוצח ה' ב' דמיירי במזיד זה הברייתא אי בן והורג לאביו אזיל לטעמיה דס"ל דאפילו אי לא עשה תשובה נמי אינו נעשה שליח להכותו כו' דאפילו אביו רשע מצוה לכבדו כמבואר ודוק: פרק ז הלכה ב אכלה מעשר שני בירושלים אפילו אכלו בתנחומי אבלים שהוא מצוה דרבנן כו'. וכתב הלחם משנה קצת קשה דמדברי רבינו משמע דטעמא דמ"ש הוא משום מצוה דכתב אכל דבר מצוה ומשמע דבחד גונא הוא ובגמ' לא משמע כן דאמרו שם כיון דכי אורחא לא ממשיך ע"ז ופירש רש"י משום דדרך מצותו הוא כו'. ואולי דרבינו אין כונתו אלא הטעם האמור בגמ' אבל משום דדמי למצוה כייל בהדדי עכ"ל. ובאמת נ"ל דמוכרח הוא לומר כן כיון דבגמ' שם אמר אכל בעיבור החודש ומ"ש ותנחומי אבלים וכ"ד מצוה ורבינו עיבור החדש לא נקט וכתב הלח"מ ד"ה אכל דרבינו סמך ע"ז דאכיל דבר מצוה ולהכי לא ביאר וא"כ כיון דמ"ש נקט שפיר ש"מ דהטעם הוא לא משום מצוה כמו דבר מצוה כמו שכתב הלח"מ הכא. ועיין ירושלמי הכא ה' ב' איתא אכל בת"א בעיבור החדש מ"ש בירושלים א"נ בן סו"מ ויסרו ואינו שומע בקולנו יצא זה שהוא בקול אביו שבשמים אלמא דגם גבי מ"ש בירושלים הוא משום מצוה ולא כמו שפירש רש"י שם דשמביא הלח"מ דלאו משום מצוה היא אלא ד"מ כמבואר

והנה התוי"ט הקשה שם במשנה דאמר אכל דבר שהוא מצוה