כתר המלך חלק ב תכו

יותר וגבי עדים זוממין כתיב והנשארים ישמעו ויראו ואמרינן בגמ' דסנהדרין (דף פט) דלהכי כתיב והנשארים דלא כ"ע חזי לסהדותא ופירש רש"י ז"ל דאיכא קרובים ופסולים לעדות וא"כ קשה כיון דגבי זקן ממרא קיי"ל דדוקא מופלא חייב מיתה אבל לא תלמיד וא"כ ודאי כ"ע לא חזיא להיות ז"מ להתחייב מיתה והאיך כתיב ביה וכל העם ועוד דגבי בן סורר ומורה דכל ימיו אינו אלא שלשה חדשים כדאיתא במס' סנהדרין (דף סט) והאיך כתב בזה וכל ישראל ודאי ה"ל למכתב והנשארים כמו גבי עדות

ונ"ל לבאר הכל כן דהנה הכ"מ כתב לעיל בפ' כ' מה' עדות הטעם דהרגו קיי"ל גבי ע"ז דאינן נהרגין משום ה' נצב בעדת אל בעת שידונו הדיינים וא"כ אלו לא היה זה חייב מיתה לא היה מסכים הקב"ה להרגו ומאחר שהקב"ה הניח לזה שיהרגהו מסתמא הוא חייב מיתה הלכך אינן חייבין העדים עיי"ש שבאר בארוכה זה נמצא דנתבאר דהדין שדנין סנהדרין היו דנין רק בהסכם הקב"ה ועפ"י עזר ה' שנצב בעדתם ונותן בלבבם לכוון דין אמת לאמיתו ולהכי צריכין סנהדרי גדולה להיות יושבין בלשכת הגזית שהיא בקודש אשר שם הוא השראת השכינה כי מהם תצא הוראה לכל ישראל ובודאי המה צריכין לעזר ה' לכוון דין אמת להכי ישבו במקום קדוש אשר השכינה שורה שמה כדי לעזרם לכוון האמת

ועתה יתבאר כל הפרשה כי יפלא ממך דבר למשפט ד"ר בשעריך כו' הוא אף שבמופלא הכתוב מדבר והז"מ הוא מופלא מ"מ הוא עלול לטעות משום דהוי בשעריך ואין שום השראת השכינה ולא יכלו לכוון דין אמת וקמת ועלית מלמד שבהמ"ק גבוה מכל א"י הוא עפ"י מאי דאיתא במדרש ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה כו' שהיה עמק תחלה ואמר אין כבודו של מלך לשכון בעמק והתפלל ונעשה הר ולהכי בהמ"ק גבוה מכל א"י וא"י גבוה מכל הארצות לפי שא"י נתקדשה מכל ארצות והיה בה השראת השכינה ביותר שעיני ה' תמיד בה ובהמ"ק יותר מא"י שהוא שם עיקר השראת שכינתו ית' וצריך להיות במקום גבוה שכבודו של מלך לשכון שמה ולהכי אמר וקמת ועלית שהוא גבוה משום דהוא המקום אשר יבחר ה' בו ושם הוא השראת השכינה ותמצא דין אמת. ובאת אל הכהנים כו' ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ודרשינן במס' ר"ה (דף כו) אשר יהיה בימים ההם א"ל אלא דיין שיהיה בימים ההם ופתח דבורו כו' וזהו אף שאתה מופלא והוא שופט בימים ההם הדיוט לגבך מ"מ אם תדרוש מהם המה יגידו לך דבר המשפט לאמיתו ועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ולהכי אף שהמה הדיוטים ואתה מומתה יותר מ"מ המה יכוונו האמת שהמה יאמרו לך מן המקום ההוא אשר שמה השראת שכינתו ית' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך עפ"י התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל היינו לא מיבעיא עפ"י התורה שמקובל בידם איש מפי איש בודאי ישמע להם ואף על המשפט דבר שאינו בקבלה להם ורק המה ידונו בשכלם ודעתם ואתה אשר מופלא בסנהדרין האיך תחשוב כי לשמוע דבר שכלי ושקול הדעת אין לך לשמוע להם ואומר דגם בזה מחויב לשמוע להם ולעשות ככל אשר יורו הואיל והוא מן המקום ההוא לא חסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ודרשינן בספרי אף אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל וטל שמאל שהוא ימין היינו ענין שאתה תושב לעבירה והמה יאמרו לך שהוא דבר מצוה וכן שאתה תחשוב זה למצוה והמה יגידו לך שהוא עבירה תחדל מלעשות ולא תסור מן הדבר דבאמת קיי"ל אתם אפילו מזידין אפילו מוטעין ואם לפי חשבון ר' יהושע היה יוה"כ מ"מ שמע לדברי ר"ג וחילל אותו. והנה בכל דברי החכמים אשר יפסקו הדין אם מחויב היחיד לדון אתר דבריהם ולהרהר אתרי הפסק שלהם ואם בשכלו יהיה הדבר בהיפוך אזי הרשות בידו ודאי לחדול מלשמוע לדבריהם אזי אם המרה עליהם אף שהוא בטעות ושגגה שהצדק אתם והמה כוונו אל האמת מ"מ לא נוכל לקרוא זה מזיד אתרי כי טעה וסובר שדינו אמת אבל כיון דצותה התורה שלא תסור מן הדבר ימין ושמאל ואינך מחויב להרהר אחרי דבריהם ואף שבעינך הוא שמאל וא"כ מי שימרה על דבריהם ויעשה להיפוך אזי עושה במזיד ובשאט נפש וזה שאמר והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן אחרי כי אינו מחויב הוא לעיין אחרי פס"ד של ב"ד הגדול א"כ מזיד הוא וזהו שדרש הספרי בזדון על המזיד הוא חייב פירוש שעיקר חיובו הוא במזיד ולא על השגגה דלא שגג בשום פעם כיון דמחויב לשמוע להם לבלי להרהר כלל כמבואר. ומסיק ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד היינו דלא תקשה לך דאפילו לר"מ דאינו מחייב אלא בדבר שזדונו כרת וש"ח מ"מ אם עבר העבירה עצמה א"ת מיתה ואם הורה הוראה חייב מיתה ומכ"ש לשארי תנאים דס"ל דחייב על כ"ד וא"כ האיך אמרה התורה ע"ז מיתה ואמרה התורה הטעם שהוא כדי לבער הרע מישראל ולא יזידון עוד לחלוק על הסנהדרין אחרי אשר יראו אשר המופלא אם יחלק וימרה עליהם נידון במיתה מכ"ש הדיוטים לא יזידו לחלוק עליהם ובארה התורה כן ודקדקה בלשונה דהכא כתבה וכל העם היינו אף הפחותים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד ולא אמרה התורה ולא יוסיפו לעשות כי מה יוכלו אנשים הדיוטים דלא יוכלו לבוא לידי זקן ממרא דאף תלמיד א"נ ז"מ ורק לא יזידו ליתן כתף סוררת לדברי חכמים כי יראו הסוף של הזקן ממרא אף דהוא מופלא שבסנהדרין מ"מ אי חולק על דברי חז"ל סופו למות וגבי מסית כתבה התורה ולא יוסיפו לעשות וכן גבי עדים זוממין כתיב נמי והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות והוא דיכולים לעשות כן ובעדים כתיב והנשארים דלא כ"ע חזי לסהדותא אבל גבי בן סורר ומורה כתוב וכל ישראל ישמעו ויראו ולא יותר דלעשות כן ולעבור כבן סו"מ אינם יכולים דכל ימיו הוא ג' חדשים ורק ישראל היינו החשובים במעלה ולא אומר העם הדיוטים והמה יראו ויתבוננו הלומדים היודעים טעמו של בן סורר ומורה דנסקל על שם סופו כמו שאמר הגמ' שם וכי משום שאכל תרטימר כו' אלא ירדה תורה לסוף דעתו כו' ומוטב ימות זכאי ואל ימות חייב נמצא דבחרה התורה מיתה היותר חמורה סקילה לענשו כדי למות זכאי הלא נוכל להבין חומר העונש מי שימות חייב חלילה וזהו שאומר וכל ישראל המבינים הטעם ישמעו ויראו מחומרות העונשים ואינו מסיק ולא יוסיפו לעשות כי לא לגדול לעשות כזה ורק ליראות מחומר עבירה ולהתירא מעונשיה כמבואר. וכתבה התורה כ"ד כפי הנאות לה

אך זה תמוה לי דבתוספתא דסנהדרין פי"ב איתא בהדיא כן אבל המסית ומדיח ונביא השקר ובן סו"מ ועדים זוממין וז"מ משמרין עד הרגל וממיתין אותן דרע"ק ר"י אומר למה מענין את דינו של זה אלא שולחין איש פלוני כו' אלמא דמפורש בהדיא דרע"ק אכולהו פליג וס"ל דבכל הני משמרין אותן עד הרגל ולא כמו שפירש דרע"ק רק אזקן ממרא פליג והכא אמר בכל הני כמבואר ואולי י"ל דאף דרע"ק פליג אכולהו מ"מ פוסק רבינו כהך משנה דקאמרה דהזוממין מקדימין לאותה מיתה וכמו דפרשנו דאין מענין את דינו ואין משמרין עד הרגל ומשמע לרבינו דהמשנה ס"ל דבכל הני לבד ז"מ אין משמרין ורק בז"מ הוא כרע"ק ונקט ע"ז וה"ה לבר עדים זוממין כל הנך דשוה בהאי דינא כמבואר ודוק

פרק ד הלכה ב אחד כו' וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה אם זו צריכה לשתות או אינה צריכה הרי זה חייב שהרי לדברי האומר צריכה אם מת הבעל קודם שתשתה הרי זו אסורה ליבמה ולדברי האומר א"צ מתייבמת כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ אך קשה במה שכתב וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה וכו' ה"ז אסורה ליבמה כו' שאין איסור הסוטה על יבמה להתחייב עליה כרת וצ"ע מנ"ל הא עכ"ל, והנה בס' מרכבת המשנה הכא כתב כן וז"ל עיין בכ"מ ובלח"מ ובחנם הוקשה להם בדברי רבינו דת"ל דה"ל חייבי לאוין ליבם דה"ל בכלל דיני מכות