כתר המלך חלק ב תכה

מגמ' וחדא הוא ממה שאמרו במס' סוטה (דף כט) דעתיד דור אחרון לטהר את השרץ ואמרינן הטעם דדור אחרון צד חמור לא פריך אלמא דעד הדור האחרון היו הב"ד דורשים צד חמור והאחרונים שבאו אח"כ נראה להם דלא פרכינן וממילא נסתר הדין בשרץ כמבואר ושפיר מבאר עפ"ד רבינו כמו"ח ז"ל דברי הברייתא במס' פסחים (דף סו ע"א) ת"ר הלכה זו נתעלמה מב"ב פ"א חל ע"פ להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה אח השבח אם לאו כו' יש אדם אחד שעלה מבבל כו' ויודע אם פסח דוחה את השבת כו'

והנה בזה הסוגיא יש לדקדק חדא מה שעמד הצל"ח שם ובס' דל"צ דרוש ב' על הלשון שכחו ולא ידעו כפל הלשון ועוד בעיקר הדבר שהקשה הירושלמי שם במס' פסחים האיך היה וז"ל א"ר אבין והלא א"א לשני שבועות שיחול י"ד להיות בשבת ולמה נתעלמה הלכה כדי ליתן גדולה להלל כו'. ופירש הק"ע דה"ג דאי אפשר לשני שבועות שלא יחול י"ד להיות בשבת כו' וכיון שזמן קצר הוא האיך אפשר דנעלם ונשכח מכל ישראל דין זה דפסח דוחה שבת ומשני כדי ליתן גדולה להלל שיודע מה שלא ידעו כולם כו' אבל בכ"ז תמוה הדבר דזה התירוץ נוכל לומר כדי ליתן גדולה להלל אם נשכח הדבר מאיזה יחיד כמו מבני בתירא אמרינן דהדבר נשכח כדי ליתן גדולה להלל אבל דבר שהיה נוהג בכל ישראל אחד לשני שבועות והאיך יוכל לשכוח הלא יוכל להמצא הרבה מבנ"י אשר ישאל להם האיך עשו בזמן שחל ע"פ בשבת עם הק"פ והראיה בעת ששכחו ולא הביאו סכין אמר להם הנח להם לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הם ולמחר מי שפסחו טלה כו' גדי ב"ק וא"כ ידעו בני ישראל איך לעשות והאיך ישכחו מכל עיקר דין עשיית פסח. אך יבואר כן דהנה המעשה בודאי לא נשכח ולא יוכלו לשכוח ורק כפי שאומר שם בתוספתא דמס' פסחים בכמה לימודים למד הלל הזקן שפסח דוחה את השבת וכן א"ל דגם בני בתירא ידעו שפסח דוחה היה תמיד את השבת ורק ע"ז לא היה מספקא להם האיך נהגו ורק שהדרשות שיש לרבות שפסח דותה שבת היו בני בתירא דוחים וא"כ דומה הוא להיכא שב"ד חדשו דין מאיזה דרשא וב"ד הקטן אחריו מצאו לסתור הדרשא נסתר הדין וה"נ כן כיון שבעיניהם נדחו הסברות של הראשונים שדרשו שדוחה יכלו לסתור ולפסוק שאינו דוחה וזהו שאמר שכחו ולא ידעו היינו ששכחו את עיקר הטעם ומאיזה לחוד הוא דנדחה וממילא לא ידעו אם פסת דוחה דאם גם כי נתודע להם שנדחית מ"מ סברו שבטעות עשו עד הנה פסח בשבת ושאלו כלום יש אדם שיודע היינו אם יודע טעם אמת ודרשה אמיתית שאין לדחות אותה וזהו שמקשה הירושלמי והלא א"א לשני שבועות שלא יחול פסת בשבת וא"כ בודאי דרשו כל פעם דרשות וטעמים לדחות השבת ואומר כדי ליתן גדולה להלל להכי נשכח הטעם האמיתי וזה לא יועיל אף אם נשאל מהמון איך עשו עם פסח ואם גם יאמרו שדחה אז את השבח הלא מ"מ כיון דהטעם והדרשא לא יודעו וזה היה נשכח כדי ליתן גדולה להלל שאמר הטעם הג"ש דמועדו והק"ו שזה נתקבל להם ולא היה להם במה לדחות ונתקבל הדין שדוחה אבל אח"כ על המעשה אם שכת ולא הביא סכין אמר הנח להם לישראל וסמכו ע"ז דנוהגין לעשות כן כיון דלא היה חסר רק ידיעת המעשה כמבואר

ועוד ביאר נמי הא דאמרינן במס' יבמות (דף עו) דדואג אמר על דוד דאינו ראוי לבוא בקהל דאתי מרות המואביה והקשו ע"ז המפרשים הא אמרינן במס' כתובות (דף ז ע"ב) אמרינן דהקרא דויקח בועז עשרה אנשים הוא כדי לפרסומי מלתא דמואב ולא מואבית וא"כ כבר היה מפורסם בישראל היתר זה וא"כ האיך שקלו וטרו עתה מחדש ורצו לאסור ולפ"ד רבינו ניחא דהם דרשו ע"ד אשר לא קדמו ודרכו של איש לקדם ואין דרכו של אשה לקדם והקשה להם דה"ל לקדם נשים לקראת נשים וא"כ נסתר הלימוד שלהם וא"כ אף דב"ד הגדול של בועז דרשו להתיר מ"מ כיון דהוא סותר הלימוד להכי סבר לאסור עד דאמר להם עמשא שמקובל מב"ד הגדול של שמואל דמואב ולא מואבית מטעם דכל כבודה בת מלך פנימה כמבואר בסוגיא שם ודוק

פרק ג הלכה ח וכיצד דנין זקן ממרא כו' ועד הרגל משמרין אותו וחונקין אותו ברגל שנאמר וכל ישראל ישמעו ויראו וט"ס הוא וצ"ל וכל העם ולא וכל ישראל מכלל שצריך הכרזה וארבעה צריכין הכרזה ז"מ ועדים זוממין ומסית ובן סו"מ שהרי בכולן נאמר ישמעו ויראו עכ"ל. וכתב הכ"מ וארבעה צה"כ כו' ברייתא שם והוי יודע שאין הכרזות אלו שוין שזקן ממרא משמרין אותו עד הרגל כמ"ש רבינו בסמוך והשלשה האחרים ממיתים מיד והכרזתם הוא ששולחין בכל המקומות א"פ נהרג בב"ד וכ"כ רבינו בסוף הי"א גבי בן סו"מ ובפי"ח מה' עדות גבי עדים זוממין וה"ט דכיון דלא אשכחן לר"ע דפליג אלא בז"מ אלמא באינך כר' יהודה ס"ל עכ"ל. והלח"מ הביא בשם הרא"מ דתמה על רש"י ז"ל דלמה לא כתב נמי גבי בן סו"מ דצריך המחנה כרע"ק משמע דס"ל דר"ע אכולהו פליג כו'

ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו דבהנך כולהו לא בעי להמתין אלא בז"מ דאיתא שם בסנהדרין (דף פט) במשנה כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה וכתבו התוס' במס' מכות (דף ב ע"א) כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה פה"ק שא"ל המלטה וקשה דמאי קמ"ל ובכתובות פירש שר"ל מקדימין שלא יענו את הדין וג"ז קשה דמאי קמ"ל פשיטא כו'. וע"כ נ"ל לומר דרבינו מפרש מקדימין שלא יענו את הדין אך המשנה אתיא כרע"ק דס"ל גבי זקן ממרא דמענין את דינו ומשמרין עד הרגל קמ"ל דזהו רק גבי ז"מ אבל עדים זוממין אינו כן אלא אף דבעי הכרזה מ"מ אין מענין אלא שולחין בכ"מ דרק בז"מ בעי לשמור עד הרגל אבל לא בשאר שלשה ונקיט המשנה עדים זוממין וה"ה לכל הני שלשה לבד ז"מ אלא נקיט ע"ז דביה מיירי ואתיא המשנה כרע"ק ודאי דלר' יהודה לא בעי לאשמועינן בעדים זוממין דאפילו בז"מ אין מפנין אותם אלא כרע"ק אתיא ואשמועינן דבכה"ג מודה כדברי רבינו ז"ל כמבואר

והנה הלחם משנה מבאר הטעם אשר זקן ממרא שני משארי דבעי הכרזה משום דשני קרא גבי זקן ממרא דמסיק ולא יזידון עוד ולא כמו שמסיק באחרינהו ולא יוסיפו או וכל ישראל ישמעו אלא להכי אתיא דמשמרן עד הרגל עיי"ש והנה זהו דחוק. ונ"ל לבאר כל הפרשה ויתבאר נמי מ"ט נקט הקרא הכא ולא יזידון עוד וזהו לשון הפרשה כי יפלא ממך דבר למשפט כו' דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה"א בו ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט ועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך עפ"י התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלהיך או אל השופט ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד עכ"ל. ודקדקתי בזה הפרשה כמה דברים הנה הגמ' דריש בסנהדרין (דף פא) וקמת ועלית מלמד שא"י גבוה מכל הארצות ובהמ"ק גבוה מכל א"י. ויש לדקדק בזה הלא טוב היה להרמז הזה בקרא לרמז על א"י ובהמ"ק דגבוה במקרא זה של בנין בית הבחירה כמו בקרא של לשכנו תדרשו וכדומה ולא הכא גבי ז"מ דאין ענין לבהמ"ק ועוד מה מדייק הקרא מן המקום ההוא ועוד כתיב והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן ומת האיש ההוא מלת בזדון הוא מיותר ואחרי כי כתיב ביה חיוב מיתה ודאי הוא במזיד דהא בשוגג ובאונס ליתא מיתה ובספרי דריש בזדון הוא חייב ואינו חייב על השוגג והוא מיותר דפשיטא דבשוגג פטור. ועוד בסיפא מסיק וכל העם ישמעו ויראו. והנה בכל הד' דברים דבעי הכרזה כתיב כן גבי מסית כתיב וכל העם ישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות וגבי בן סו"מ כתיב וכל ישראל ישמעו ויראו ולא