כתר המלך חלק ב תכא

מחלון זה וזה מחלון זה נמי אינו כשר לד"נ כ"ש כשראו זא"ז וכמו שכתב שם הנמ"י וז"ל וה"מ דבעינן רואין זא"ז בד"נ אבל בד"מ קיי"ל כריב"ק דאפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין כגון זה אומר בפני הלוה מנה וז"א בפני כו' וזה לא ראה את זה כו' כ"ש כשראו שניהם ההלואה ביחד אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ולא היו רואין זא"ז כו' נמצא דכיון דקיי"ל בד"נ אפכא דאפילו אי רואה זה מחלון זה כו' לא מצטרפי זה לא איצטריך לאשמועינן פסול בד"נ אי לא ראו זא"ז אבל ר' נתן ה"ל לומר דרק בד"נ שומעין דבריו של זה אבל לא בד"מ כיון דמקשינן הגדה לראיה ס"ל אלא ודאי ר' נתן ס"ל אף בד"נ נמי כשר כשיעידו שלא ביחד כיון דלא מקיש ודוק

פרק ה הלכה ג וכ"מ שעד אחד מועיל אשה ופסול כמו כן מעידים חוץ מעד אחד של שבועה שאין מחייבין שבועה אלא בעדות כשר הראיה להצטרף עם אחר ויתחייב זה הנשבע ממון עפ"י עכ"ל. וכתב הכ"מ חוץ מעד אחד של שבועה כו' איני יודע מהיכן הוציא רבינו דין זה אם לא מדאמרינן לכל עון ולכל חטאת אינו קם אבל קם הוא לשבועה משמע דבראוי לעדות עון וחטאת בצירוף אחר עסקינן עכ"ל. והנה נ"ל למצוא מקור לדעת רבינו זה מהמשנה דמכות (דף ו) דא"ר יוסי בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים עדות בשאר וכתבו התוס' ד"ה אר"י טעמיה דר' יוסי הוא דבד"נ שייך שפיר למילף משנים דעדותן בטלה משום דמה שנים כי נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטל עדותן לגמרי ומעתה אינה מועלת לכלום הלכך בשלשה נמי כולם בטלים לגמרי אבל בדיני ממונות דבשנים נמי כי נמצא אחד מהן קרוב או פסול השני אינו בטל לגמרי דחייב לו שבועה לכך שלשה נמי נמצא אחד מהן קא"פ תתקיים העדות בשאר העדים עכ"ל

והנה א"נ דער אחד המחייב שבועה הוא אפילו אם הוא קא"פ וא"כ שפיר נוכל למילף דאף בד"מ כי נמצא אחד מהן קא"פ בטלה עדותן ומה שלא מיבטל העדות גבי שבועה הוא דבשבועה אף אם כולם קרובים או פסולים נמי מחייבי שבועה ולא שייך הכא כלל דליבטל לענין שבועה בזה דנמצא אחד מהן קרוב או פסול אבל לענין ממון כה"כ דבשנים נבטל החיוב ממון ה"ה בשלשה אלא ודאי דגם לענין זה דעד אחד מחייב שבועה הוא רק ע"י עד כשר אבל לא ע"י קא"פ וא"כ חזינן דאף אם תבטל העדות של האחד מ"מ של השני נשאר לענין חיוב שבועה וא"כ ה"ה גבי שלשה נשארו השנים כשרים לד"מ כמבואר

ועוד מהא דאמרינן שם במכות (דף ו ע"ב) עדות מיוחדת כשרה בד"מ כו' וכתבו התוס' וקשה דהא קרובים נפ"ל דפסולים מלא יומתו אבות ע"ב ובמ' גמרינן מניה דכתיב משפט אחד כו' א"כ נילף ממונות מנפשות להך מלתא דעדות מיוחדת ונראה דע"כ לא בד"מ קאי דעד אחד מועיל לממון דלשבועה מיהו איתא עכ"ל וא"כ א"נ דגם עד קרוב או פסול מחייב ליה שבועה א"כ גם לזה דקרובים פסולים בד"מ איך נוכל למילף מן משפט אחד על ד"מ דפסול קרובים הא בד"מ אשכחן דכשר קרובים דמביא לידי שבועה היכא דהוא בעד אחד דאז אף קרוב מחייב ליה שבועה אלא ודאי דלהביא לידי שבועה נהי דדי בעד אחד מ"מ צריך להיות עד כשר דוקא ולהכי רק על עדות מיוחדת לא נוכל למילף מן משפט אחד אבל קרובים שפיר ילפינן בתרווייהו לפסול כמבואר

ועוד נ"ל להביא ראיה נכונה לזה מהא דאיתא בירושלמי פ"א דמס' סוטה ה"א עד אחד מהו שישקה מה איכא שאינו זוקקו לשבועת ממון הרי הוא משקה עד אחד שהוא זוקקו לשבועת ממון א"ד שהוא משקה קרוב מהו שישקה מי קרוב מבעלה עד מפ"ע מהו שישקה מה בינו לבין הקרוב קרוב אע"פ שאינו כשר עכשיו כשר הוא לאח"ז עד מפי עד אינו כשר לא עכשיו ולא לאח"ז עכ"ל הירושלמי. נמצא דעפ"י עד אחד שמשקה הוא מביא מק"ו שזוקקו לשבועת ממון ואח"כ שואל על קרוב או על עד מפי עד ומשמע מזה דבהני לא מחייבי שבועה לא קרוב ולא עד מפי עד דאי גם הני מחייבי שבועה א"כ נוכל לידע בהו מק"ו מפיו אלא ודאי כדעת רבינו דבעי לזה עד כשר דוקא כמבואר ועיין שו"ת רע"ק איגר ז"ל (סי' קעט) שהביא ראיה לדעת רבינו מהמשנה דשבועות (דף ל) ועיין טורי אבן בר"ה (דף כא ע"א) ובנוב"י מה"ת ח' ח"מ (סי' ח) מה שיש לבאר בזה ודוק

הלכה ח כל עד שהעיד בד"נ אינו מורה בדין זה הנהרג ולא ילמוד עליו לא זכות ולא חובה ואם אמר יש לי ללמד עליו זכות משתקין אותו שנאמר ועד אחד לא יענה בנפש למות בין לזכות ובין לחובה ומה זה שנאמר למות כלומר עד שהעיד בנפש למות לא יענה דבר אלא יעיד וישתוק אבל בד"מ יש לו ללמד עליו זכות או חובה עכ"ל. וכתב הכ"מ כל עד כו' פהא"ב תנן ובפ' אד"מ ודף לג) דרשינן ליה מעד אחד לא יענה בנפש ומשמע לרבינו ששיעור הכתוב כך הוא ס"ם אייתר למות דמן ועד לא יענה בנפש שמעינן דבדיני נפשות איירי דוקא ולמות אייתר לכדתניא התם מנין לאחד מן התלמידים כו' עכ"ל והנה נ"ל למצוא מקור לדברי רבינו ותתיישב גם דברי הרי"ף ז"ל במס' סנהדרין שם בפ' אחד ד"מ דהרי"ף שם הביא הירושלמי תני העד אינו מלמד לא זכות ולא חובה מנלן שנאמר לא יענה ומנין שאף אחד שנאמר אחד לא יענה ומנין הוא בעצמו לא יענה שנאמר לא יענה בנפש למות עכ"ל הרי"ף. והנה דבריו ז"ל קשה טובא חדא למה הביא הרי"ף ז"ל דבר זה של דיני נפשות שאינו נוהג עתה וכבר עמד פ"ז בס' פפ"ח על הרא"ש ז"ל הכא. ועוד קשה לי הא יכול הרי"ף ז"ל להביא מאמר זה מגמ' דסנהדרין דגמ' דידן ולמה הביא מן הירושלמי. ונ"ל לומר כן דהנה בירושלמי הכא במס' סנהדרין פ' אד"מ ה' י' איתא כן תני העד אין מלמד לא זכות ולא חובה מנלן שנאמר לא יענה בנפש למות ומנין שאף הוא אין מלמד לא זכות ולא חובה ת"ל והוא לא יענה בנפש למות ר"ל אמר פעמים שאדם רואה את עצמו מזדמם ומפליג דבריו שלא ימות עכ"ל

והנה הפני משה מבאר כן ומנין שאף הוא לא יענה לא עליו ממש קאי דבהדיא תנן בפ' דלקמן ואפילו הוא אומר יש לי ללמד עליו זכות שומעין לו ולא מצינו פלוגתא בזה אלא דה"ק דאין לי אלא למות הוא. דלא יענה העד ומנין לך שאף הוא לא יענה בין לזכות בין לחובה דלמא דוקא לחובה ת"ל והוא לא יענה בנפש למות כלומר מדלא כתיב ועד אחד לא יענה למות בנפש ל"ל אלא ש"מ דה"ק בנפש העומד למות ודנין אותו הוא לא יענה כלל ואפילו לזכות ור"ל קאמר מסברא נפ"ל דלא יענה לזכות כדאמר התם (דף לד) ומפרש דברי ר"ל דמסיק בירושלמי כן ר"ל אמר פעמים כו' כלומר דסברא הוא ולא בעי קרא שלא יענה לזכות לפי שפעמים מתפחד שמא יגמר הדין לחובה ויביא זה עדים להזימם ושמא יזדמם ומפליג בדברים ללמד זכות כו' ונמצא כנוגע בדבר עכ"ל

ונ"ל לומר דגם ברי"ף ז"ל מלת „בעצמו“ ט"ס הוא וכמו שבירושלמי ליתא זה של בעצמו כן ברי"ף ליתא זאת כמו שמפרש הפ"מ ועתה יתבאר כן עפ"י שיטת ר"ל בגמ' דידן (דף לד) וכן בירושלמי דמסיק פעמים הטעם שאין מלמד אף זכות הוא מסברא דנראה כנוגע בעדותו ופירש רש"י ז"ל דדואג שמא יגמר הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן ומהדר לא מצי הדרי בהו לאחר כ"ד דכיון שהגיד א"מ ומגיד כו' ונמצא דלפ"ז דידעינן מסברא אז נימא דאף בד"מ נמי אינו לומד זכות דהוי נוגע בעדות דלמא יזומו אותו ויצטרך לשלם ואפילו בזה"ז דעדים זוממין א"מ מטעם קנסא מ"מ אם כבר שילם הבע"ד שלו משלם מטעם דינא דגרמי כמו שמבאר הש"ך בח"מ (סי' לח ס"א) וא"כ לא ילמוד אף בד"מ אבל אי הוא מטעם גזה"כ ואומר הקרא דדוקא בנפש ד"נ אבל ד"מ מלמד ולהכי שפיר מביא הרי"ף ז"ל זה הירושלמי דאומר ומנין שאף הוא אינו מלמד פירוש העד אף לזכות ת"ל לא יענה בנפש למות והוא מיותר להורות דבנפש לא יענה כלל וממילא הוא רק בד"נ אבל בד"מ שפיר יוכל לענות