כתר המלך חלק ב תכ

ויש לדקדק בלשון הגמ' דשאל להו אנא רמאי אנא היה להם להשיב אח לאו רמאי א"נ דהמה חזרו מדבריהם שאמרו בתחלה אלא משמע דהמה בארו דבריהם ואמרו אנן לאו רמאי את קאמרי הביאור לדבריהם הראשונים. וע"כ נ"ל כן דהנה במלת אין שאמרו תחלה יש שני פירושים אין הוה כמו הן והוי כמו לאו כמו דמצינו במס' ב"ק (דף צג ע"א) ר' יוחנן אמר יש לאו שהוא כהן ויש הן שהוא כלאו תנ"ה כו' וה"נ כן דהמה אמרו הן ושאל הוא להם מה היה כונתם במלת אין אם הוא הן והוא רמאי ואמרו ליה דבמלת אין שאמרנו לו כונתו היה דלאו רמאי את קאמרינן והוה מלת לאו וא"כ א"ל באם שיחזרו מדבריהם הראשונים לא יכלו אף אם הביא הבע"ד בעצמו ולא ס"ל לרבינו כמו ס"ל להטור והש"ע שם שבתחלה אמרו כן רמאי ואח"כ לאו דע"ז לא יכלו לחזור אבל הכא בגמ' לא חזרו ורק בארו את מלת אין שאמרו תחלה וע"ז ודאי יכלו לומר ואמר רבב"ח דמסתברא דדבריהם כן הוא כמו שמבארים דאין אדם מביא חובתא לנפשיה

ועפ"ז יש ליישב הקושיא שהביא הש"מ בשם הריטב"א ז"ל דל"ל לומר מסתברא דלא מייתי אינש חובתא לנפשיה ת"ל דה"ל בתוך כדי דיבור דהא אמר רב שלש תיבות אנא רמאי אנא והוה תוך כ"ד ובזה יכולין לחזור אף אם הפסיקן הבע"ד כמו שמבואר בסמ"ע (סי' כט ס"א) ועל תירוצו של הריטב"א שם מקשה האו"ת בסי' כ"ט עיי"ש. ולפ"ד ניחא דבזה אמרו רק לבאר מלת אין שאמרו תחלה ואמר דמסתברא דכונתם באין הוה לאו דלא מייתי כו' ואי ירצו עתה לומר דהוא רמאי אף דהוא תוך כדי דיבור של המאמר אנא לאו רמאי את קאמרי מ"מ כיון דזהו רק ביאור של המאמר הראשון של אין וא"כ ה"ל עתה יותר מכדי דיבור ולא יכלו לחזור עוד דהא עדות חדש לא קאמרי רק בארו את העדאה הראשונה וא"כ ניחא דברי רבינו דלא מייתי ליה דהא לחזור אינן יכולין אף דמוכח דכן כונתם והביאור במלת אין ל"צ לאשמועינן דזהו דבר פשוט הוא ונדע זה מכש"כ דלפי דמבואר בדברי רבינו לקמן בפ"ז ובח"מ (סי' כט) דהיכא דיכולין לתרץ דברי העדים שלא יתכחשו בדבריהם הראשונים מתרצים אף דהוא משמעות רחוק כמו דמתרצים בשני עדים אחד אומר בשני ואחד אומר בשלישי כ"ש הכא דמתרצים במאי דאמרו תחלה אין הוה כונתם לאו ולא רמאי הוא ול"צ זה להביא ודוק

פרק ד הלכה א עדי נפשות צריכין שיהיו שניהם רואים את העושה העבירה כאחד וצריכין להעיד כאחד ובב"ד אחד אבל דיני ממונות אין צריכין לכך עכ"ל. וכתב הכ"מ עדי נפשות משנה זו בפ"ק דמכות (דף ו ע"ב) ואמרינן בגמ' שם אר"ז כו' עדות מיוחדת פירוש אחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה פסולין לעדי נפשות כו'. ומה שכתב צריכין להעיד כאחד ובב"ד אחד אפשר שהוציא זה מדאמרינן בפ' ז"ב ר' נתן אומר ד"מ שומעין את דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו משמע דבדיני נפשות כ"ע מודים דצריכין להעיד כאחד עכ"ל. והנה מלת ד"מ שהביא הכ"מ נמחק הוא בדפוסים אחרים דהא בגמ' דידן לא גרסינן זה ורק גריס סתם ר' נתן אומר שומעין את דבריו של זה היום ולא ביאר דרק בד"מ הוא ומוכרחים אנו לומר כן. דהנה בסוגיא שם דאמר ור' נתן אטו כי אתי בהדדי בחדא פומא קמסהדי אלא מצרפינן נן להו ה"נ לצרפינהו וא"נ דבד"נ כ"ע מודים דפסול אי לא העידו שניהם מאי מקשה אטו בחד פומא דלמא בעי באמת שיעידו שניהם כאחד ועד אחד לא חזי רק לשבועה והראיה הוא מד"נ דהתם הוא גזה"כ דבעינן שיעידו שניהם כאחד וה"נ בד"מ ניבעי כן ומנ"ל למעט לפי האב"א הראשון דמסברא ילפינן אלא וראי לא גרסינן דיני ממונות בפירוש בר"נ וא"כ אכתי תקשה מנ"ל לרבינו זה דבד"נ בעינן שיעידו שניהם כאחד

ונ"ל ליישב דעת רבינו כן דהנה שם בגמ' איתא כן ר' נתן אומר כו' במאי קמיפלגי אב"א סברא אב"א קרא אב"א סברא מ"ס עד אחד כי אתי לשבועה אתי לממונא לא אתי ואידך אטו כי אתי כו' אב"א קרא אם לא יגיד ונ"ע ודכ"ע כרבנן דפליגי עליה דריב"ק והכא באקושי הגדה לראיה קמיפלגי מ"ס מקשינן הגדה לראיה ומ"ס לא מקשינן ע"כ. והנה בהנך תרי לישני יש לנו הוכחה כמאן מהך לישנא נפסוק דהנה אם נפרש לה כמו שפירש הטורי אבן במס' ר"ה (דף כג ע"ב) ד"ה מכניסין בתחלה שם דאמר ע"ז דאומר תחלה אב"א סברא דעד אחד כי אתי לשבועה הוא דקאתי פירוש כיון דעדותו של ע"א היה לשבועה שוב אינו חוזר ומצטרף להשני להמוציא ממון א"נ הטעם כיון דאתי לשבועה מגרע גרע דה"ל עדות שאין אתה יכול להזימה שיכול לומר לשבועה באתי ולא לחייבו ממון וכשיטת הש"ך בח"מ (סי' לג ס"ק טו) דגם בממון בעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם נפרש כן כפירוש הט"א ואז יש הוכתה דהדין הוא כהאי אב"א מקרא דהא מוכח מסוגיא דמס' כתובות (דף כו פ"ב) וממס' ב"ב (דף לב) שמביא הט"א דמוקי הפלוגתא דמעלין לכהונה עפ"י עד אחד דפליגי בפלוגתא דר' נתן אי בעי שיעידו שניהם כאחד וח"א כת"ק דבעי שיעידו שניהם כאחד וא"נ כאב"א סברא דתליא בשבועה והא התם ליתא שבועה וכ"ע מודו בזה כר' נתן אלא ודאי רב אשי דמוקי הפלוגתא בזה דר"נ וח"ק ס"ל כלשנא בתרא דאב"א קרא ובכ"ד ס"ל לת"ק דבעי שיעידו שניהם כאחד והאב"א קמא ס"ל ע"כ התם בכתובות וב"ב כמאן דמוקי ליה אי חיישינן לזילותא דבי דינא או לא, ונ"ל לומר דבזה יהא שפיר ניחא הסוגיא שם בכתובות ובב"ב דאומר שם ובפלוגתא דהני תנאי דתניא לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד ריב"ק אומר אפילו בזה אחר זה אין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהם כאחד ר' נתן אומר שומעין דבריו של זה היום כו' ודחק הרשב"ם ז"ל במס' ב"ב שם ל"ל להביא תחלת הברייתא מחלוקת דריב"ק ורבנן ומשום גררא דסיפא נקט רישא ולפ"ד שבארנו ניחא שפיר דהביא תחלת הברייתא לבאר דתליא הפלוגתא השניה בראשונה דמאן דפוסק בראשונה כריב"ק ודאי מכשיר דבהא דד"נ דהטעם הוא משום דמקשינן וכיון דראיה כשר הגדה נמי כשר אבל לת"ק דס"ל דראיה בעי כאחד ה"ה אף הגדה בדבר דלית ביה שבועה בעי שיעידו כאחד וכיון דמוכח דרב אשי ס"ל כלשנא בתרא ומקשינן הגדה לראיה וא"כ כיון דקיי"ל בדיני נפשות דבעי שיראו כאחד כמו שמביא הכ"מ מסוגיא דמס' מכות דיליף מקרא דלא יומת עפ"י עד אחד ה"ה ודאי גם הגדה למאן דמקיש ופוסק רבינו בהא כרבנן דר' נתן דמקשינן הגדה לראיה דהוא רבים לגבי ר' נתן דיחיד הוא ונהי דבד"מ פסקינן דכשר בזה כר' נתן הוא משום דהלכה נמי כריב"ק וממילא ודאי שרי לשמוע דבריו של זה היום דאף אי מקשינן נמי בראיה כשר אבל בד"נ נשאר לנו ההיקש כהיכא דראיה בעי שניהם כן נמי בהגדה בעינן שיעידו כאחד כמבואר בסוגיא ורבינו מפרש לה האב"א קמא דסברא כמו שמפרש הט"א בתחלה שם ולא כמו שמסיק ואזי יש הוכחה מגמ' דכתובות וב"ב דהלכה כלשנא בתרא כמבואר. ואף א"נ דרבינו מפרש כמו שמסיק שם הט"א דהא דאמר דעד אחד כי אתי לשבועה קאתי לרבותא קאמר ל"מ כו' אנא אפילו היכא דאיכא תורת שבועה ע"י עד לא מהני לצרף עדותן לחייב ממון כו' מ"מ יש לומר פשוט דכיון דהוי לנו ספק בהתרי לשני כמאן נפסוק אי כלשנא קמא או כלשנא בתרא דספק נפשות להקל כמו בכ"ד דספק נפשות להקל

ועפ"ז נ"ל ליישב קושית המפרשים שהקשו מ"ט לא קאמר הגמ' דכ"ע מקשינן ראיה להגדה ובפלוגתא דריב"ק ות"ק פליגי דר"נ ס"ל כריב"ק ות"ק כת"ק וזה עדיף טפי דבתרווייהו הלכה הוא כר"נ וריב"ק ומ"ט מוקי לה תרווייהו לאו אליבא דהלכתא. ולפ"ז ניחא כן דהנה ר' נתן אומר סתם שומעין את דבריו של זה היום משמע דאף בנפשות דלא מחלק בזה וא"נ דס"ל כריב"ק ומקיש הגדה לראיה א"כ בד"נ יפסול אלא ע"כ לא מקיש כלל בשלמא על ריב"ק לא קשה דלא מחלק לענין ראיה בין ממון לנפשות דזה לא צריך דס"ל כמו שמביא הברייתא במכות (דף ו ע"ב) דאף אם ראו שניהם ביחד זה