כתר המלך חלק ב תיח

ולא השוחט אם נתחמץ לו עיסה בין שחיטה לזריקה בודאי תקשה וצ"ע

פרק כו הלכה ב המקלל את המת פטור עכ"ל. וכתב הכ"מ מדאיצטריך למילף על אביו כו' ש"מ דבשאר כל אדם פטור ומביא ראיה לזה מתורת כהני עיי"ש. ונ"ל לומר דלפי מאי שכתב רבינו לקמן בפ"ה מהל' ממרים ה' י"ב דמי שיצא ליהרג ובא אתר והכהו וקיללו פטור מטעם דבעי מקוים בעמך וא"כ לאחר מיתה ודאי פטור מטעם זה דלא הוי מקוים בעמך כמבואר שם בגמ' בסנהדרין (דף פה) והוא דבר מבורר ודוק

הלכות עדות

פרק ג הלכה ג אין מתחילין את הדינים בלילה מפי השמועה למדו שהדינין כנגעים שנאמר כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים ביום בלבד אף הדינין ביום בלבד עכ"ל. והקשה הכ"מ כיון דרבינו יליף מקרא דכל ריב כו' דאתקש לנגעים א"כ אף גמר דין נמי אינו נוהג בלילה כמו שאומר הגמ' שם מתניתין דלא כר' מאיר כו' ומסיק הכ"מ וא"כ כיון דדרשינן דאין גומרין דין בלילה מכל ריב לא מצי למדרש ושפטו על גמר דין דהא אמרינן ור"מ ושפטו מאי דריש ביה ואמר לאתויי יום המעונן וא"כ לגמר דין מנ"ל וי"ל דלא איצטריך לרבנן קרא דושפטו עיי"ש. ועיין לח"מ ואו"ת מה שמבארים בזה. ולענ"ד נ"ל ליישב כן דברי רבינו דהנה הגמ' קאמר ושפטו כו' בכל עת לר' מאיר מאי אתי ומשני לאתויי יום המעונן דתנן אין רואין את הנגעים ה"ה דאין דנין וא"כ כיון דקיי"ל שם במשנה דאין רואין את הנגעים שחרית ולא בין הערבים ולא כו' דיום המעונן מפני שהיא כהה ולא בצהרים מפני כו' עכ"ל הגמ'. והנה קשה לי דא"נ דביום המעונן דאין רואין את הנגעים ה"ה דאין דנין וא"כ כיון דקיי"ל שם במשנה דאין רואין את הנגעים אלא בג' ובד' בח' ובט' שעות וא"כ דההיקש זה לנגעים דאף ביום המעונן אין דנין אלא בשעה שרואין את החמה וא"כ נקיש נמי לענין זה דאין דנין רק בשעה שרואין את הנגעים היינו בשעות הללו שמפורש במשנה וזהו דבר שאי אפשר ללמוד דהא כתיב גבי משה רבינו ע"ה וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכן יתרו אמר לו מדוע כו' וכל העם כו' מן בקר עד ערב אלמא דכל היום כשר לדון ולא מקשינן לנגעים אלא שעות האלה שהחמה זורחת בהן והה"ד לענין יום המעונן ואע"פ דדרשינן במס' שבת (דף י) דכל דיין שדן וכו' נעשה שותף זהו רק לדרשא דלא נימא דמשה דן תמיד כל היום ותורתו אימתי נעשית אבל פשטא דקרא הוא ודאי דשרי כל היום לדון כמו שדן משרע"ה וא"כ מאי צריך קרא דושפטו על זה. אמנם הא לכאורה בל"ז תקשה האיך דן משרע"ה עד עתה יחידי דהא יתרו אומר לו מדוע אתה יושב לבדך בשלמא לדידן דפוסק רבינו בפ"ב הכא דמה"ת חד נמי כשר ורק מדרבנן בעי תלתא ויחיד מומחה דן יחידי אף מדרבנן ניחא גבי משה אלא לר"מ דס"ל דמה"ת בעי תלתא דהא ס"ל (דף ו ע"א) דפשרה בשלשה ואמר הגמ' שם דהוא ודאי ס"ל דדין בשלשה כו'. וכן כתב האו"ת בס' ה' דר' מאיר דאומר אי מה ריבים בשלשה אף נגעים כו' ס"ל דמה"ת בעי שלשה דוקא בד"מ ול"צ לומר כדברי הכ"מ דכתב דזהו רק אסמכתא הא דמקשה דריבים בשלשה דא"ל דר' מאיר ס"ל דמה"ת בעינן שלשה בד"מ

ועפ"ז ניחא נמי קושית התורת חיים שהקשה ע"ז וז"ל קשה לרב אתא דאמר מה"ת תד נמי כשר כו' א"כ מאי קאמר אי מה ריבים בשלשה כיון דמה"ת בחדא נמי סגי ואע"ג דרש"י ז"ל פירש דדוקא בהודאות והלואות קאמר משמע דבגזלות וחבלות בעינן שלשה מ"מ מנ"ל לאקשויי נגעים לגזילות וחבלות טפי מהודאות והלואות וכיון דא"ל הכי וא"ל הכי לא מקשינן כלל עכ"ל ולפ"ד דר' מאיר ס"ל ודאי דהוה בשלשה וא"כ מאי דמקשה אי מה ריבים בשלשה ניחא שפיר אך גם בלא זה אינו קשה כלל דברי קושיתו דהא קיי"ל בכל דוכתא לקולא ולחומרא לחומרא ילפינן וא"כ שפיר מקשה דנקיש נגעים לריבים של גזילות וחבלות דבעי שלשה לחומרא ולא נקיש לקולא דסגי רק בחד ושפיר מקשה וצריך לומר מ"מ לדידן דדן יחידי משרע"ה הוא משום דקיבלו עליו וא"כ ודאי בקיבלו חד נמי כשר דלא גרע מקרוב וא"כ כיון דהוה מיירי בקיבלו שפיר דן כל היום דהא לדידן אף בלילה דאין דנין תחלת דין מ"מ אי קיבלו שפיר דנין בלילה כמו שכתב הסמ"ע והש"ך (בסי' ה ס"ק ז) וליכא ראיה מזה דשרי לדון כל היום כמו גבי נגעים ואי תקשה מ"ט לא דן אף בלילה דהקרא אומר מבקר ער ערב יש לומר ע"ז דהוא משום דאמרינן במס' יומא (דף עו) דגבי משרע"ה דהיו באים לדין אמר דינו לבקר משפט משום עומר לראות היכן נמצא העומר ואמר דמשה התחיל לדון כל היום מהבקר משום עומר ולא משום פסול לילה כיון דקבלו עלייהו מיירי ע"כ דהיה דן יחידי וא"כ שפיר ילפינן יום המעונן מושפטו בכל עת דמן משה רע"ה לא נוכל למילף דהא ע"כ מיירי בקבלו עלייהו ולא יליף ר"מ מזה על גמר דין דדן בלילה אבל אנן דפוסק רבינו דמה"ת חד נמי כשר לעיל בפ"ב מה' סנהדרין וא"כ אינו מוכרח לומר גבי משה דקבלו עלייהו וא"כ שפיר ידעינן ממשה דאף ביום המעונן כמו שבארנו ואתי הקרא דושפטו בכל עת ללמד דגמר דין כשר בלילה כמו שפוסק רבינו וזהו א"נ כמ"ד במכילתא דגם אתה דכתיב הוא אהרן נדב ואביהוא דהיו קרובים למשה אבל לא קאי על ע' זקנים וצ"ל ע"כ כמו שבארנו דקבלו עלייהו ודוק

הלכה ד דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר ע"פ שני עדים מפיהן ולא מפי כתבן אבל מדברי סופרים חותכים ד"מ בעדות שבשטר אע"פ שאין העדים קיימין כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ואין דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות ואצ"ל במכות ובגלות אלא מפיהן ולא מכתב ידן עכ"ל. והנה הטור בח"מ (סי' כח) כתב הכא דרבינו פליג על שיטת ר"ת דס"ל דעדות בכתב כשר ולא ממעטינן רק אלם דלאו בר הגדה וא"ר לבילה ב"מ אבל בר הגדה כשר נמי בכתב ושתי הדעות הובא נמי בח"מ (סי' כח) וכבר האריכו המפרשים בזה וכן ע"ז דפוסק רבינו דעדות כשר הוא רק מדרבנן. יקשה לי על דעת ר"ת דעדות בכתב כשר מהא דאיתא במס' שבועות (דף ל ע"א) ח"א כו' מאי אם נפשך לומר וכ"ת אשה לאו אורחא משום כל כבודה ב"מ פנימה מה להלן בעדים אף כאן בעדים עכ"ל. וכתבו התוס' וא"ת השתא נמי דמיירי בעדים מנ"ל למעוטי נשים דלמא הא דנקט קרא אנשים משום דכל כבודה בת מלך וי"ל דגבי עדים ע"כ צריכין לבוא דאין עד מפי עד כשר אבל לדין יכולה לשלוח טענותיה ביד ע"כ ולפ"ד ר"ת אכתי תקשה דהא גבי עדות נמי יכולה אשה לשלוח עדותה בכתב ומנ"ל למעוטי נשים דלמא הא דנקט קרא אנשים משום דכל כבודה בת מלך ולהכי כתיב ועמדו שני האנשים דאשה אינה עומדת ורק שולחת עדותיה בכתב בשלמא גבי מלך ניחא דאמרינן שם (דף לא) דאינו ראוי להעיד משום דאינו יכול לעמוד בפני הבע"ד ולא לשלוח עדותו כיון דהוא אינו ראוי בעצמו להעיד הוה כמו אלם שא"ר להגיד אבל גבי אשה דליתא איסור בדבר כמו שכתב הרא"ש ז"ל ורק אינה לפי כבודה וא"כ הוה בר הגדה וא"כ לשלוח בכתב יכולה בודאי ולהכי כתיב האנשים כמו דאמרינן דין

והנה לפי מאי שכתב האו"ת (סי' כח) דהא דס"ל לר"ת עדות בכתב כשר הוא רק בכה"ג דמקבלין עדות שלא בפני בע"ד אז אף עדות בכתב נמי פסול דהוי כמו שלא בפני בע"ד וא"כ ניחא דהא אכתי למה כתב אנשים דהא אפילו נשים מחויבין לילך היכא דאין מקבלין אלא בפני בע"ד ולא יכלו לשלוח דכתב אבל למי שחולק הנתיבות וכתב דמסתימות הפוסקים משמע דאפילו בכ"ג כשר בכתב ודחה ראיית האו"ת קשה. ומצאתי אח"כ שעמד בזה בח"ס ח' ח"מ (סי' סה) ומה שמתרץ שם