כתר המלך חלק ב תטו

בדברי רבינו ז"ל וגם מסיק כן דמת יעקב בחיי ראובן כו' ומת ראובן משמע דרק אחרי מיתת אביו היה וגם הסברא הוא דאין לחלק דאף אלה ששבחו בחיי האח כיון דלא חלקו עוד הוה ראוי כמו אלה ששכחו אחרי יבום אשר הוא שלו ולא חלקו ודאי ט"ס הוא בהרה"מ ז"ל ושפיר ניחא שלא חלקו הפוסקים בזה ודוק

פרק ד הלכה ו מי שהיה לו שפחה כו' עד ואין ראוי לסמוך ע"ז ע"כ. והנה הראב"ד ז"ל הביא הכא דברי הגאון ז"ל שפוסק דאי בא על שפחתו בודאי שחררה וכן לעיל בפ"י מה' גירושין ה"ט מביא רבינו בהדיא דברי הגאונים האלה וחולק עליהם וכן שם הראב"ד ז"ל הביא זה. והנה הרה"מ ז"ל הביא הכא דברי המכילתא ר' נתן אומר אין ת"ל האשה וילדה לו בנים אלא להביא הרב שבא על שפחתו שילדיה עבדים כו'. והנה שם במכילתא בפ' זו הביא המפרש דברי הזית רענן שהקשה מהמכילתא זו על הרי"ף ז"ל שפוסק כהגאונים שאם בא על שפחתו אמרינן דשחררה מסתמא וא"כ האיך יאמר המכילתא ללמוד מקרא זה דהוה עבד והתירוץ שהביא שם מפירוש המכילתא הוא דוחק. ונ"ל ליישב כן דהנה הרי"ף ז"ל נמי ס"ל כשיטת המהרשד"ם ושארי האחרונים דבארנו לעיל בפ' א"ב דס"ל דאיסור שפחה לישראל הוא רק מדרבנן וא"כ ניחא על הקרא דילפינן דהוה עבד דהא מה"ת ליתא איסור ול"א דשחררה ושפיר הוה עבד אבל הרי"ף והגאונים שהביאו המה מיירי עתה אחרי שגזרו חכמים ואסרו שפחה לישראל וא"כ עתה שפיר אמרינן דאם בא על שפחתו בודאי שחררה דודאי לא ניחא ליה דעביד איסורא אף איסור דרבנן ואמרינן דמסתמא שיחרר אותה אבל הקרא שפיר אומר דהוה ולדה עבד דלית איסור מה"ת בזה ואף דבין כך עובר על איסור של הבא על הפנויה ונהי דאיסור דאורייתא לית בה לכ"ע כמו שכתב הרה"מ לעיל בה' אישות ובה' גירושין דאף לפי שיטת רבינו דהבא על הפנויה לוקה זהו רק על ישראלית ולא על שפתה וכותית מ"מ איסור דרבנן ודאי איתא דגזרו אף יחוד דפנויה מ"מ איכא למימר דאיסור זה של שפחה הוא מבטל בזה ששחררה למעט איסור זה דהוא בידו לעשות בהיתר ועיין לעיל פי"ג מה' א"ב מה שבארנו ודוק

הלכות סנהדרין

פרק ג הלכה ח ועוד אמרו כל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו הקים מצבה שנאמר ולא תקים לך מצבה אשר שנא ה' ובמקום ת"ח כאלו נטע אשירה שנאמר לא תטע לך אשרה כ"ע אצל מזבח כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ ומ"ש שהוא כאלו הקים מצבה צ"ע היכא מייתי ליה והדו"ק כו' ובפ"ק דסנהדרין מייתי לה מלא תטע לך אשירה ורואה אני כו' ולהניח הדרשא המפורשת בגמ' ומכיון שאין דרכו כן נ"ל דבשום דוכתא דריש ליה מלא תקים לך מצבה עכ"ל. והאו"ת בח"מ (סי' ז) מתרץ משום דבמס' ע"ז (דף נב) אמרינן דר"ע ס"ל ע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתעבד שנאמר ושם בסתר כו' ור"י ס"ל דאסורה מיד ושם בסתר מוקי לה דטעון גניזה ורע"ק גניזה מנ"ל מדכתיב לא תטע לך אשרה אצל מזבח ואידך ההוא איצטריך למעמיד דיין שאינו הגון כו' והרמב"ם ז"ל פוסק בה' ע"ז כרע"ק דע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתעבד וא"כ איצטריך ושם בסתר לכך והך קרא דלא תטע אשירה אתיא דטעון גניזה ואין כאן לימוד על המעמיד דיין בלתי כו' בהך נחלקו ר"י ור"ע כמבואר בגמ' ולהכי הוצרך רבינו להעתיק דרשא דספרי דיליף. ליה מפ' לא תקים לך כו' ופשוט הוא עכ"ל. ודבריו תמוהין לענ"ד דזה ניחא היה אלו לא הביא רבינו כלל הלימוד של לא תטע על דיין ורק אתיא דטעון גניזה אבל רבינו הא הביא מקרא זה דאם הוא אצל ת"ח הוא כאלו נטע אשירה כמו שמסיק ובמקום ת"ח כו' וא"כ לא מסיק זה על האי דצריך גניזה וע"כ צ"ל כמו שכתב הלח"מ לעיל בפ"ז מה' עכו"ם ע"ז דתרתי ש"מ עיי"ש וא"כ ה"ל לרבינו לומר כמו הסוגיא שם דהמעמיד דיין שאינו הגון כאלו נטע אשרה ובמקום ת"ח הוא כאלו אצל מזבח ורבינו לא הביא רק דהוא אצל ת"ת כאלו נטע אשירה ולענין גניזה בפ"ז מה' ע"ז לא הביא זה הקרא ועיי"ש בלח"מ בה' ד' וצ"ע

פרק ה הלכה א אין כו' ולא את כהן גדול בדיני נפשות אלא בב"ד הגדול אבל בדיני ממונות בשלשה אף בכ"ג עכ"ל. וכתב הלח"מ שם ולא את כה"ג כו' שם בגמ' בעי ר"א שורו של כה"ג בכמה למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה כו' אמר אביי מדקא מיבעי ליה שורו מכלל דממונא פשיטא ליה ע"כ וקשה דהאיך לא הזכיר רבינו הך דשור הנסקל של כה"ג שהוא בעיא בגמ' דלא אפשטא וי"ל דס"ל דנקטינן למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה ובעינן שבעים ואחד ומפני כן לא הזכירו דכיון דכתב שור הנסקל דלבעלים מדמינן ה"ה נמי בהא עכ"ל. והנה בשו"ת נוב"י מה"ת ח' ח"מ (סי' יז) כתב הגאון בהמ"ח ז"ל לבאר דעת רבינו כן. דהנה דברי הלח"מ תמוהין דהאיך יאמר דבר שלא אפשטא בגמ' והיה לרבינו לפשיטות וע"כ מיישב כן. דלפי מאי דפשיט הגמ' לעיל בסנהדרין (דף טו) דשור סיני בכ"ג מקרא דאם בהמה אם איש לא יחיה הוקש בהמה לאיש א"כ לרב דיליף במס' מנחות (דף יט) דורות משעה ל"ל הקרא דהשור יסקל וגם בעליו יומת למילף דשור הנסקל בכ"ג נילוף מקרא דאם בהמה כו' מסיני ומה שדחק שם הנוב"י לפי מאי שכתבו התוס' במס' סנהדרין (דף מה) דלא נוכל למילף מסיני דה"א סיני שאני ודחק בזה. לענ"ד לא צריך לדחוק דהא התוס' כתבו במס' מנחות (דף יט ע"ב) ד"ה ושמואל דהא דבעי קרא ירייה וסקילה ולא יליף מסיני לא דמי להכי דדלמא על עבירות דסיני מחייב תרתי ולא בשאר עבירות עכ"ל. אלמא דרק להכי לא מצי למילף זה מסיני דה"א בסיני מחייב יותר וא"כ ה"נ כיון דחזינן דסיני בעי דוקא לדון בשלשה ועשרים ודאי כן נוכל למילף לדורות דהוה בכ"ג דהא בסיני דמחמרינן ואעפ"כ לא נוכל לדון בפחות מכש"כ לדורות כמבואר. וא"כ שפיר כתב הנוב"י דע"כ צ"ל דלהכי בעי הקרא דשור יסקל וגם בעליו יומת למילף נמי על שור כה"ג דהוי דמי לבעלים דידיה דלא נוכל למילף זה משור סיני דהוקש רק לאיש סתמא וא"כ צ"ל דר' אלעזר בעל הבעיא ס"ל כשמואל דלא ילפינן דורות משעה ולהכי קמיבעיא ליה אבל לדידן דפסקינן כרב דילפינן דורות משעה ע"כ צ"ל דנפשוט דשורו של כ"ג בע"א עכ"ל

והנה עפ"ז נ"ל ליישב קושית הגאון רפ"ק איגר ז"ל בגהש"ס שהקשה על גמ' זו שם במשנה ה' הנה בסוגיא א' ד' ט"ז דייק כן אביי מדברי הבעיא דר"א שור של כה"ג בכמה כו' מכלל דמסיני פשיטא ליה ואמרינן עלה פשיטא מ"ד הואיל וכתיב כל דבר הגדול כל דבריו של גדול קמ"ל. למאי צריך אביי למידק כן מדאבעיא ר"א הא מוכרח כן מברייתא דלקמן (דף יח ע"א) כ"ג שעבר על ל"ת הרי הוא כהדיוט לכל דבריו ואמרינן עלה פשיטא סד"א הואיל ותנן כו' אימא כל דבריו של גדול קמ"ל ואימא ה"נ מי כתיב דברי גדול הדבר הגדול כתיב דבר גדול ממש וכיון דלענין מלקות דנין בג' דבעי דוקא דבר גדול ממש מכ"ש ממונו וצ"ע עכ"ל. ולפ"ז ניחא דהא זה הקושיא ואימא ה"נ כו' ומי כתיב דברי גדול דבר הגדול הוא דברי הגמ' ולא מהברייתא א"כ א"ל דמברייתא אין ראיה דא"ל דהברייתא ס"ל דילפינן דורות משעה וא"כ תקשה ל"ל הקרא דשור יסקל וגם בעליו יומת ניליף משור סיני וע"כ צ"ל דקאי לרבות שורו של כה"ג דהוי בע"א וא"כ מוכח מזה דאמרינן דוקא דבר הגדול ולא דבריו של גדול דא"נ כל דברי הגדול א"כ אף שורו בכלל וכ"ז אי נימא דילפינן דורות משעה אבל א"נ דלא ילפינן דורות משעה וא"כ לא קשה מידי על הקרא דהשור יסקל ולא אתיא לרבות שור כה"ג ולא נדע דדוקא דבר הגדול ויוכל לומר כל דבריו של גדול וזהו שאמר אביי מדקמיבעיא שורו מכלל דממונו פשיטא ליה והוא לא יליף ע"כ דורות משעה ר"א דאי יליף א"כ אף שורו הא פשיטא ליה וכיון דהוא לא יליף ומ"מ ממונו פשיטא ליה ש"מ דאמרינן דוקא כל דבר הגדול ולא דין של כה"ג