כתר המלך חלק ב תט

דא"ל דעביד ליה נחת רוח לא היה משחררו אבל גבי מתנה דלא הוה תן כזכי ה"א דא"ח לזה דגרע מעבד להכי תני תרווייהו

אמנם נ"ל לומר ראיה מוכרחת דחוששין הוא ודאי דמבואר כן בתוספתא במס' ב"ב פ"י האומר עשיתי פלוני עבדי ב"ח והוא אומר לא עשאני לא אמר כלום שמא זיכה לו ע"י אחר כו' האומר נתתי שדה לפלוני והוא אומר לא נתן לא אמר כלום שמא זיכה לו ע"י אחר כו' והביא דברי התוספתא זה הרה"מ לעיל בפ"ד מה' זכיה ומתנה לענין שדה וכיון דאומר בתוספתא לא אמר כלום משמע דודאי הוא משום דאמרינן דזיכה לו ע"י אחר דאם הוה ספק אינו שייך לשון לא אמר כלום ואף שאומר בתוספתא שמא זיכה כו' מ"מ כיון שאומר לא אמר כלום הוא ודאי ומלת שמא מצינו על ודאי נמי כמו שהביאו התוס' והרא"ש שמא חוץ לחומה לנו ושמא במי מילין וה"נ כן ודוק

הלכה ה אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שאין למוליך ומביא כו' וכן בה' ז' וכיצד שוין במוליך ומביא שהמביא גט שחרור בא"י א"צ לומר ב"נ ובחו"ל כו'. ונ"ל לבאר דבר נכון בזה דרבינו כתב תתלה מוליך ואח"כ מביא וכן גם הלשון במשנה שם אמר דשוין במוליך ומביא. ויש לדקדק ע"ז דהא במשנה ראשונה אומר אפכא המביא גט ממדה"י בזה פתח ואח"כ אמר אחד המוליך כו' והכא אמר בהיפוך ונ"ל לבאר כן דהנה תחלה שאומר דרבה ס"ל רק מטעם שאין בקיאין לשמה אמרינן דגזירה מוליך אטו מביא אבל לבסוף דמסקינן דרבה אית ליה דרבא א"ל דגם במוליך לרבה נמי ס"ל דהוא מטעם שאין עדים מצויין לקיימו. והנה התוס' הקשו ע"ז מ"ט סגי לומר בפ"נ גבי עבד הא גבי אשה לא שרינן רק מטעם עיגון ודחקו בזה. ועיין בר"ן הכא אמנם א"נ הטעם הוא משום דאין בקיאין לשמה ואמרינן לעיל דרוב ספרי דדייני ידעי ורק רבנן אצרכי ובמקום עיגון לא גזרו וא"כ א"ל כיון דכל עיקר דבר זה שצריך לידע שהוא לשמה הוא רק מדרבנן ואמרינן דרבנן לא גזרו זהו רק גבי אשה משום חומרא דאשת איש אבל גבי עבד לא הוצרכו כלל ודי בזה במה שאומר בפ"נ אבל אי אמרינן מטעם קיום ע"ז אמרינן לעיל (דף ג) דכל שטרות הצריכו רבנן קיום ורק משום עיגון התירו הכא נמצא דלפי עיקר תקנת חכמים בכל שטרות דאצרכי קיום הוה נמי שטר שחרור ותקשה אמאי התירו בשטר שיחרור בחד שאומר בפ"נ וצריך לומר דגם הכא שוה לגיטי נשים דשייך בזה עיגון כמו שכתבו התוס' והר"ן ז"ל ולהכי אומר שפיר דשוין למוליך לגלות דאף דכל עיקר הטעם הוא משום עדים מצוין לקיימו והראיה דאף במוליך צריך לומר ומ"מ שוה לנו לגיטי נשים שחרורי עבדים דגם בזה שייך עיגון ומכ"ש א"נ הטעם דאינם בקיאין לשמה דשייך במביא מכ"ש דשרי בשחרורי עבדים דלא גזרו כלל רבנן בזה והתחיל במוליך אשר בזה הוא הרבותא הכא דנדע דהטעם הוא מצויין לקיימו ומ"מ שרי הכא שטר ודוק

הלכה ו כל שטר כו' בגט אשה אומר וכתב לה לשמה ובגט שיחרור הוא אומר תופשה לא ניתן לה עד שיכתוב לשמה בגט אשה הוא אומר וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא נתינה יצא הכותב במחובר ואח"כ קצץ כו' ובגט שיחרור הוא אומר ונתן לה לא יהיה מחוסר אלא נתינה עכ"ל. והנה הטור כתב בסי' רס"ז בא"ד וז"ל גט שיחרור בעי לשמה כמו גט אשה כתב הרמב"ם דצריך שיהיה כתוב בתלוש כו' ודומה לו נמי לענין שיהיה פסול אי נעשה בעש"ג אפילו בע"מ ישראל עכ"ל. וכתב הב"י ולא ידעתי למה כתב רבינו שצריך שיכתב לשמו בסתם ושצריך לכתוב בתלוש כתב בשם הרמב"ם דמשמע דלא ידע רבינו אותו דכיון דבגמ' דלשמה ותלוש סמוכין הן האיך אפשר שראה א' מהם ונעלם מהם חבירו והט"ז כתב שם בס"ק י"ח לתרץ דהטעם דפסול מחובר גמרינן ג"ש לה לה מאשה והך ג"ש לאו ד"ה הוא דבפ"ק דקדושין ס"ל לרשב"א הג"ש ור"מ כו' ש"מ דלא יליף ג"ש כו' וא"כ צ"ל דהא דפריך בפ"ק דגיטין והאיכא פריך אליבא דהתנא דס"ל הג"ש דלה לה ויכולנו לומר דלאו הלכתא כותיה ע"כ כתב הטור דין זה בשם הרמב"ם ז"ל עכ"ל. והנה בס' שער המלך הכא הקשה הרבה ע"ד הט"ז וז"ל ודבריו תמוהין דאי מטעם זה תני לה בשם הרמב"ם הלא גם הדין פסול עש"ג ה"ל להביא בשם רבינו דהתם נמי ה"ט משום דילפינן לה לה מאשה כמ"ש רש"י ז"ל שם אלא פשיטא לנו דלית הלכתא כר' מאיר והא מעשים בכל יום כו' והרי מבואר בפשיטות דאין הלכה כר"מ. אך קשה לכאורה דהתם קאמר וכר"מ ב"ד והתם ר' מאיר לית ליה וצ"ל כמאן דס"ל כר' מאיר וכמ"ש התוס' ד"ה בעדי מסירה אלא קשה אדמקשי אדאוקימתא דגמ' אמאי ל"ק בפשיטות אברייתא גופיה. ומצאתי להרשב"א בחידושיו שכתב שם בקדושין ואע"ג דרבנן נמי לה לה מאשה ילפי מ"מ ס"ל דרק לגופו של גט שיהיה זה כזה ולא לכל מילי עכ"ל

והנה כל דברי השעה"מ לענ"ד תמוה מה שמקשה מ"ט לא כתב הטור גם דין דעש"ג בשם רבינו לא עיין בטור דשם הביא גם דין זה בשם רבינו דכולל כל הפסולים יחד בחד לשנא ובלא זה לא קשה מידי דהא התוס' שם חלקו על רש"י ז"ל ופסלי בעש"ג בגיטי נשים ושחרורי עבדים משום דלאו בני שליחותא נינהו דאין שליחות לכותי ועוד דלא כתבי לשמה דאדעתא דנפשיה קעביד כמבואר שם בפ' אעפ"י ולא צריכה להג"ש דלה הכא ובאמת לפי מאי שפוסק הטור (סי' ס"ח) דאף בשטר מתנות פסלי עש"ג ורק שטרי מכירות כשר דפוסק כלישנא דכעין גט וא"כ ודאי ל"צ הטעם דג"ש גבי גט שחרור ולא קשה לא על הטור ולא על התוס' שלא הקשו מזה שהקשה השעה"מ הכא. ועיין בפני יהושע שטרח הרבה ליישב דעת רש"י שהביא הכא את הג"ש עיי"ש. אך בלא זה קשה על הט"ז איך נוכל לומר זה דנטעה דלא ילפינן ג"ש דלה לה מאשה אשר הוא מלא בכל הש"ס וכל מצוה שהאשה חייבת בה כו' דגמרינן לה לה מאשה וצריך לומר ע"כ כתירוץ הרשב"א שהביא השעה"מ דמבאר התם דרק בזה לא דרשי הג"ש המ"ד שם וליתא דברי הט"ז

וע"כ נ"ל ליישב דברי הטור כן דהנה במס' גיטין (דף מא) איכא פלוגתא בגמ' דהמשחרר חצי עבדו בשטר רבי ורבנן דרבי ס"ל הקישא עדיף ומקשינן לכסף מה כסף לחצאין אף שטר ורבנן ס"ל ג"ש עדיפא וילפינן מאשה. והנה במסכת זבחים (דף מא) איתא דכ"ע הקישא עדיף וכתבו התוס' ד"ה דכ"ע לחלק בין הכא למס' גיטין כמו שבארנו לעיל בכ"ד חדא דלהכי התם ג"ש עדיפא דצריך הקישא למלתא אחריתא ועוד משום דהתם קיי"ל דילפינן עיקר שטר שחרור מג"ש דלה לה מאשה כו' עיי"ש. והנה הכא גבי מחובר נמי א"ל כן דאי אמרינן הקישא עדיף וא"כ א"ל דהקישא לכסף מה כסף אף במחובר דודאי נפדית בקרקע מחובר כמו אשה בקדושין דנתקדשה במקום כסף אף במחובר כמו שכתב הר"ן במס' קדושין וכן הוא באה"ע (סי' לב) ורק שטר קדושין ליתא במחובר אבל קנין כסף איתא נמי במחובר וא"כ ה"נ לענין פדיית הש"כ דמי כמו התם דלענין כסף אף במחובר איתא וא"נ הקישא עדיף גם קנין שטר יוכל היות במחובר וא"כ א"ל דאי אמרינן הכא דאין שטר לחצאין דהקישא אתי למלתא אחריתא א"ל דאתי לזה דאף במחובר כשר השטר והסוגיא הכא דאמר דליתא במחובר הוא א"נ דג"ש בכ"מ עדיפא ולהכי הביא הטור בשם הרמב"ם ז"ל דתלוש נמי בעי והקישא לא אתיא לזה דאתי למלתא אחריתא או דהכא ג"ש עדיפא כדברי התירוץ השני שבתוס' דהכא כ"ע מודים דג"ש עדיפא אף דהקישא לא נדרש כלל כמבואר

והנה הפני יהושע הכא במס' גיטין (דף ט ע"ב) הקשה על רבינו הכא וז"ל הא דפשיטא לתלמודא דשטר שחרור בעינן לשמה ופסול במחובר נראה דהיינו משום דילפינן בג"ש דלה לה מאשה אבל הרמב"ם ז"ל בהלכות עבדים משמע שם מדבריו דפשטא דקרא דכתיב או חופשה לא נתן לה יליף ליה דבעינן לשמה ופסול במחובר והכ"מ כתב דהכי הוא בתוספתא. והנה בתוספתא שלפנינו איתא להדיא דיליף להו מג"ש דלה לה מאשה ולשון הרמב"ם ז"ל צ"ע עכ"ל: