כתר המלך חלק ב תז

כיון דאנן פסקינן דבכל התורה שלוחו של אדם כמותו לא מצי למסבר כן דאתי לרבות על שלוחו אלא למעט דל"נ שלוחו כמותו כמו דברי המכילתא וכמו שפוסק רבינו כיון דפוסק הוא דשלוחו ש"א כמותו ע"כ צריך לסבור דאין רוצעין ע"י שליח כמבואר ודוק

הלכה יב כל המשלח עבדו ואמתו ריקם עובר בל"ת שנאמר לא תשלחנו ריקם והרי הכתוב נתקו לעשה שנאמר העניק תעניק לי עכ"ל. והנה כמו"ח הגאון ז"ל עמד ע"ז למה צריך רבינו לבאר דבר זה שניתק לעשה והא בלא זה לא לקי דה"ל לאו שאין בו מעשה ולא מצי למימר דמשכחת ליה שיהיה בו מעשה כגון דנתן לו שיעור הענקה ואח"כ לקח הימנו דזהו נחשב כאלו גזל הימנו כיון דכבר לקח וזכה בו וא"כ הוי כשאר גזילה דלא לקי עליו דניתן לתשלומין וכן הקשה הנוב"י מה"ת ת' או"ח (סי' צ) וביו"ד (סי' עז) על דברי רבינו לקמן בפי"א מה' שכירות ה"א שכתב מ"ע ליתן שכר השכיר כו' ואין לוקין עליו שהרי הוא חייב לשלם ל"ל לומר דליתא מלקות משום דחייב לשלם ת"ל דאין בו מעשה. והנה זה מתרץ השער המלך לעיל בפ"ג מה' חו"מ דמשכחת ביה מעשה אבל הכא ודאי קשה. ונ"ל לומר דהכא אינו מסיק רבינו ואינו לוקה לפי שנתקו לעשה כמו דמסיק שם בה' שכירות ואין לוקין שהרי חייב בתשלומין וכן לעיל בפי"ח מה' פסוהמ"ק כתב והמותר אינו לוקה שהרי ניתק לעשה כו' והכא כתב רק והרי הכתוב נתקו לעשה א"ל דלא בא רבינו לאשמועינן דמשו"ה לא לקי דה"ל ניתק לעשה דבל"ז לא לקי דה"ל לאו שאין בו מעשה אלא זה הוא בא לאשמועינן דלא נימא הכא כמו דס"ל לר' יהודה סוף מס' חולין (דף קמא) דשלח דכתיב גבי שלוח הקן הוא מעיקרא משמע ולהכי ס"ל דלוקה ואינו משלח דכיון דכבר עבר ולקח האם עם הבנים לית עליו חיוב שלוח וכן אומר התם גבי תעזוב דמתנות עניים נמי לר' יהודה דמעיקרא משמע בתחלה לפי הס"ד ואחרי אשר לקח המ"ע אינו חייב ליתנם ולהכי לר' יהודה דס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו להכי לקי גבי מ"ע אבל לדידן דאינו לוקה על לאו שאב"מ ה"א דאף דאינו לוקה מ"מ כיון דכבר עבר ושלח ריקם שוב לית ביה עשה חיוב של הענקה דזהו רק מעיקרא כמו התם גבי שלוח הקן לר' יהודה קמ"ל דהעניק תעניק לדידן הוה אחרי כן כמו התם לחכמים ואם שלחו ריקם מחויב אח"כ ליתן לו הענקה וכ"ז שאינו נותן לו עובר על ל"ת ואי נותן לו נתקן בזה הל"ת כמבואר. ועיין לעיל בפי"ח מה' פסוהמ"ק בכ"מ ובמשל"מ שם ולפ"ד הכ"מ והמשל"מ יש ליישב הכא ג"כ כמבואר שם ודוק

הלכה יא במשל"מ ד"ה היתה כו' עד אבל אה"נ דביתו לאו מיעוטא הוא לב' בתים עכ"ל והקשה כמו"ח ז"ל מהסוגיא דיומא (דף יד ע"ב) דקאמר אלא שתי יבמות כו' מה שייך הכא כיון דלא דרשינן מביתו וצ"ע

פרק ד הלכה ג אמה העבריה נקנית כו' ואינה נקנית בפרוטה מפני שצריך לקנותה בדמים שראויין לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא כו' כיצד בשטר כו' שטר אמה העבריה האב כותבו עכ"ל. והנה המשל"מ כתב דרבינו ס"ל דרק יותר מפרוטה בעי ולא בעי דינר כמו שמצריך ב"ש לענין קידושין והכא סגי יותר מפרוטה לכ"ע כו'. והנה כן הוא דעת התוס' במס' קדושין (דף ד ע"ב) ד"ה מעיקרא דכתבו דה"א דבעי שתי פרוטות והמהרש"א לקמן (דף יב) תמה ע"ד התוס' מ"ט קאמרי שני פרוטות ולא דינר. ולפ"ז ניחא כמו שכתב המשל"מ דגם רבינו ס"ל כן דבעי רק יותר מפרוטה ולא דינר ומה שמקשה שם המהרש"א גם לתירוצם דלעיל דאכתי לב"ש דקושטא הוא דבעי דינר כמו באמה העבריה תקשה ל"ל כי יקח למדרש מניה כסף וי"ל בזה דודאי קדושי כסף איכא למילף שפיר מאמה העבריה לב"ש אלא דאיצטריך כי יקח לב"ש דבעינן נתן הוא ואמר הוא כו' עכ"ל. והנה לפי תירוץ השני שיש שם בתוס' והר"נ מתרץ כיון דלא ידעינן דאמה העבריה נקנית בכסף אלא ילפינן מוהפדה דהואיל ויוצאה בכסף נקנית בכסף לא ילפינן מניה קנין של אשה לפי שיצתה כו' וא"כ לפ"ז לא קשה דנילף מאחרת מ"מ מצריכין לתירוץ המהרש"א דבארנו דל"נ היכא דיהיב איהי כן. דהנה איתא במכילתא פ' משפטים פ"ג ומנין שתהא נקנית בכסף היה ר' ישמעאל אומר ק"ו ומה אם שפחה כנענית שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף בת ישראל שהיא נקנית בביאה א"ד שתהא נקנית בכסף כו' רע"ק אומר הרי אומר אם אחרת יקח לו מקיש תחתונה לעליונה מה עליונה בכסף אף תחתונה בכסף ע"כ. והנה לכאורה תקשה על ר' ישמעאל דיליף בק"ו מש"כ הא איכא למפרך מה לש"כ שכן יוצאה בכסף כמו שכתבו התוס' בד"ה מעיקרא דאף בש"כ איכא פרכא שכן יוצאה בכסף וי"ל דכש"כ דא"ל יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף עכ"ל. וא"כ א"ל דר' ישמעאל במכילתא ס"ל כמ"ד מאמר ביבמה קונה קנין גמור מה"ת וא"כ א"ל דכונתו בק"ו מש"כ הוא דילפינן כסף מביאה ויבמה תוכיח לא מ"ל דהא ביבמה נמי קונה קנין גמור כסף וא"כ לפ"ז ב"ש דס"ל במס' יבמות ודף כט) דמאמר ביבמה קונה קנין גמור נוכל למילף מק"ו מש"כ ותקשה לדידיה ל"ל הקרא דכי יקח אלא ע"כ כתירוץ דצריך דלא נימא היכא דיהיב איהי לדידיה ה"נ דהוי קדושין וגם הג"ש צריך לזה כמו שכתבו התוס' שם ד"ה כתב כו' וכן ר' ישמעאל במכילתא נמי ס"ל כן דלזה אתיא הג"ש המבואר

ונבאר דברי רע"ק ג"כ שם במכילתא מה שחולק על ר' ישמעאל ולא יליף מק"ו מש"כ והוא כמו שבארנו דרע"ק לטעמיה אזיל דס"ל במס' נדרים (דף עד) דמאמר ביבמה אינו קונה וא"כ א"ל מה לש"כ שכן יוצאה בכסף וכסף מביאה לא מצי למילף דאין זה לימוד דנוכל לומר יבמה תוכיח כדברי התוס'. אך זה תקשה לדברי רע"ק דיליף שם במכילתא מאחרת נימא דנבעי שתי פרוטות כמו אמה העבריה כמו שכתבו התוס' דהא תירוץ של הר"ן שם בתוס' ודאי לא ס"ל דהא יליף מאחרת מ"מ תקשה ודאי דניבעי שתי פרוטות. ונ"ל לומר כן דודאי הג"ש דקיחה אף רע"ק יליף דהא צריך למעט על היכא דיהיב איהי כו' וא"כ כיון דידעינן קנין כסף מג"ש אז לא מ"ל דהקושיא דאחרת בא למימר דניבעי דוקא שתי פרוטות דרובא קנינין ילפינן מהקישא ולא מיעוט קנינין כמו שכתבו התוס' שם (דף ג ע"ב) סד"ה ואשה וזה מקרי מיעוט קנינין דבא למעט דאינה נקנית רק בשתי פרוטות ואי תקשה ל"ל כלל לרע"ק ההקישא דאחרת כיון דבל"ז יש לנו צריכא למילף הג"ש נ"ל כן לומר דרע"ק אזיל לשיטתו דהנה בד' ט' ע"ב יליף ר' יוחנן דביאה קונה מבעולת בעל דאי מובעלה ה"א עד דמקדש והדר בעיל וכ"ז אי ילפינן כסף מקיחה וכתיב כי יקח ובעלה נוכל לומר דבעי תרתי אבל אי ילפינן מאחרת לא מ"ל כן דבעי תרווייהו וא"כ ניחא דא"ל רע"ק נמי יליף קידושי ביאה מקרא דובעלה ולא מב"ב. והנה לעיל בה' תמורה הבאנו דברי הרשב"א והריטב"א דכתבו דזה הטעות למ"ד אי ילפינן מובעלה דנימא ער דמקדש והדר בעיל הוא א"נ כר' יאשיה דבעי או לחלק דוקא בכ"ד וא"ל אמרינן שניהם יחד וה"נ אמרינן כן. והנה במס' שבועות (דף כז ע"א) אמרינן דלר' יאשיה דבעי או לחלק צריך לומר ע"כ כרע"ק דדריש ריבוי ומיעוטי וא"כ כיון דרע"ק יוכל לסבור כר' יאשיה א"כ ה"א עד דמקדש והדר בעיל וקרא דבעולת בעל מיבעי לומר כמ"ד שם דבעל עושה בעילה שלא כדרכה כו' ולהכי יליף מהקישא דאחרת דאי ילפינן מקרא דקיחה ה"א כי יקח ובעלה עד דמקדש והדר בעיל אבל אי ילפינן מאחרת הא ודאי מזה ידעינן דכסף לחוד קונה כמו אחרת וא"כ לא מ"ל עד דמקדש והדר בעיל דהא מקדושין דכסף לבד כבר נקנית בלא ביאה וא"כ שפיר ילפינן קדושי ביאה מובעלה ולא נימא דבעי תרווייהו דכסף לחוד נמי קני מקרא דאחרת דיליף רע"ק כמבואר ודוק

והנה מה שמסיק רבינו והאב כותבו כרב חסדא נגד ר"ה ובס' פני משה על הירושלמי דקדושין שם פ"א עמד ע"ז מ"ט פוסק רבינו כרב חסדא נגד רב הונא שהיה רבו ומה