כתר המלך חלק ב תו

אזלינן בדוקא דלאחר מכאן כמו גבי נכסים וזה שמוסיף מלת אפילו לאשמועינן דלא הוה דוקא רק כשיטת הרשב"א והרא"ה ז"ל

פרק ד הלכה ז קטן שנותנין לו צרור וזורקו כו'. אבל החרש זוכה לעצמו כמו שבארנו בה' גזלה עכ"ל וכתב הלח"מ אבל החרש כו' ולא ידענא היכן הוא ובעל מ"ע כתב בפי"ז ושם לא ראיתי כלל אלא שכתב שמציאת חרש שוטה וקטן יש בו משום גזל מפני דרכי שלום ואין ענין לזה כלל כדכתב הרה"מ ז"ל ופשוט הוא ונ"ל כי ט"ס יש בדברי רבינו כאן והיה כתוב כמו שבארנו בה' שלשה והיה כתוב בר"ת בה"ג וכונת רבינו היה על פ' כ"ט מה' מכירה אשר התחיל שלשה אין מקחן מקח כו' ושם כתב רבינו דדין חרש הוא כדין קטן ומזה הא כתב נמי הב"י בסי' רמ"ג ס' כ' בח"מ דמזה ידעינן דדין חרש לענין זכיה הוא כמו קטן כמו לענין מכירה דמטלטלין ובאשר היה כתוב בר"ת בה' ג' והוא על שלשה כתב המדפיס בה' גזילה וטעות דמוכח הוא ודוק

הלכות עבדים

פרק ב הלכה ז הנמכר לכותי אם לא השיגה ידו כו' וקרוב קרוב קודם שנאמר או דודו או בן דודו וב"ד כופין את קרוביו לפדותו עכ"ל. והנה הלח"מ כתב הכא והא דאמרינן בפ"ק דקדושין דאיצטריך קרא לקרוב קרוב קודם היינו גבי בתי ערי החצרים ושדה אחוזה וטעמא כדפרש"י ז"ל התם גבי שדה אחוזה כתיב גואל הקרוב אליו ולא פירש הקרוב קרוב קודם כה"כ דפריש דודו ברישא וא"כ יש לתמוה על רבינו דבהלכות שמו"י לא הזכיר בדין שדה אחוזה ובתי החצרים דקרוב קרוב קודם והא ודאי צריך לאודיעו משום דלא פירש בקרא אלא מפקינן מקרא יתירא כדכתיבנא עכ"ל. ונ"ל לענ"ד לישב דעת רבינו כן. דהנה הרשב"א ז"ל כתב להקשות הכא ל"ל לימוד בזה דקרוב קרוב קודם ת"ל מדכתיב הקרוב ידעינן דקרוב קרוב קודם כמו דאמרינן גבי נחלה במס' ב"ב (דף קי) ומתרץ דאתי למימר דרק הקרוב קרוב קודם אם יש לו יוכל לגאול אבל המאוחר לא יוכל אף אם הראשון אינו רוצה עיי"ש ועיין בס' המקנה שם

וע"כ נ"ל לומר כן דרבינו ס"ל דבאמת על אלה דבתי החצרים ושדה אחוזה אשר שם אין חיוב לגאול ורק רשות לא צריך כלל לאשמועינן דקרוב קרוב קודם דממנ"פ אם באו שניהם לגאול ידעינן מדין נחלה דקרוב קרוב קודם ואם הקרוב הראשון אינו רוצה לגאול בודאי יש רשות ביד השני כיון דהוא מסלק א"ע מזה והתורה נתנה רשות לכל קרוביו לגאול ולהראשון אין חובה ורק הגמ' דאמר שם דאתי הקרא דיגאלנה לרבות על קרוב קודם הוא רק לר' אליעזר דס"ל וגאל חובה וא"כ ב"ד כופין את הקרוב ליגאל ובא התורה ללמד אשר הכפיה הוא על הקרוב ראשון ואם הקרוב ראשון אינו רוצה כופין אותו דעליו חל החיוב אך אם אין לו או מת כופין את השני אבל כ"ז שיש לו להראשון כופין את הראשון וא"כ לדידן דפסקינן לעיל בה' שמיטה ויובל דהוה רשות לא הביא רבינו זה ורק הכא דהוי חובה לפדות עבד הנמכר לכותי להכי כתבה התורה בפירוש או דודו או בן דודו כו' ללמד דקרוב קרוב קודם ואי תקשה ל"ל הקרא דיגאלנה זה לא קשה לדידן דהא מצרכינן כמו דאיתא שם בסוגיא חד לגופיה כמו שכתבו התוס' שם בפ' ההוא וחד למעט לזה ולא לאחר למעט עבד הנמכר לישראל דאינו נגאל לקרובים וחד למעט לבתי ע"ח דאינו נגאל לקרובים ולא אתי על בתי החצרים ושדה אחוזה. ובאמת שם בס' המקנה מקשה ע"ז דהא מצריכין לזה הקראי וא"ל דכל זה הסוגיא דמסקינן כר"א ס"ל באמת דעבד עברי או בתי ע"ח ילפינן מחד קרא דיגאלנה אבל לדידן לא ילפינן מחד קרא דאיכא פרכא מה למוכר בבתי ערי חומה דכן הורע כחו לגאול לעולם תאמר בע"ע כמו דאיתא בסוגיא וצריכא תרי קראי ודוק

שם האדון הוא שרוצע בעצמו שנאמר ורצע אדוניו לא בנו ולא שלוחו ולא שליח בית דין עכ"ל. והנה הכ"מ הביא בשם המכילתא לפי שנאמר ורצע אדוניו כו' הוא ולא שלוחו עכ"ל. וקשה לי דבירושלמי רפ"ב דקדושין איתא כן אדוניו ולא שלוחו כו' אית תנא תני ורצע לרבות את השליח עד כדון כרע"ק כר' ישמעאל אדוניו כל שהוא בא מחמת אדוניו עכ"ל. ופירשו הק"ע והפ"מ דר"ע יליף מורצע ור"י מדכתיב אדוניו כ"ש מחמת אדוניו ותרווייהו ס"ל דאף שליח יכול ופליגי א"כ על המכילתא וא"כ תקשה מ"ט פוסק רבינו כהמכילתא דשליח אינו רוצע נגד הני תנאי רע"ק ור' ישמעאל דפליגי על המכלתא ודאי הלכה כמותם וצ"ע ועיין לקמן במשל"מ שבארנו תירוץ ע"ז

פרק ג הלכה ד אין עבד עברי מותר בש"כ עד שיהא לו אשה ישראלית ובנים כו'. וכתב הכ"מ ברייתא פ"ק דקדושין ומשנת ראב"י קב ונקי ועוד דרנב"י מפרש דבריו אלמא כותיה ס"ל כו' עכ"ל. והנה מזה אין ראיה א"נ דזה דאמרינן משנת ראב"י קב ונקי הוא רק במשנה ולא בברייתא כדמבואר לעיל בכ"מ בה' ק"פ והכא במשל"מ הי"ד. אמנם כמו"ח ז"ל אמר דיש להביא להדין זה ראיה מהא דבמס' תמורה (דף לא) כדמבואר שם דמוקי לה הגמ' המשנה בדברי חכמים והלכה כמותן כראב"י וא"כ הלכה כן ודוק. ועיין מה שמבואר בה' א"מ לעיל

שם במשל"מ ד"ה אין וכן יש להסתפק אם כשנמכר לא היה לו אשה ואח"כ ברשות האדון נשא אם רבו מוסר לו שפחה כו'. והנה מפורש איתא בס' רבינו בחיי על התורה פ' משפטים על הפסוק אם בגפו כו' דהיכא דלא היה לו תחלה אשה רבו אינו מוסר לו שפחה כנענית עיי"ש: במשל"מ הלכה ט ונוקב כו'. עיין לעיל בפ"ז מה' ביאת המקדש מה שבארנו בזה. ושם בסה"ד האדון הוא שרוצע בעצמו וכו' במכילתא וא"ת נילף מהכא בכל התורה דאין שלוחו של אדם כמותו יש לומר משום דיבמה וסמיכה ועגלה ערופה הוה שלשה כתובים ואין מלמדין לכ"ע כו' וכלן איתא הפרה בבעל דליתא בשליח מקרא דכתיב אישה יפרנו כו'. והנה לעיל הקשינו על רבינו מ"ט סובר כן דלא כהירושלמי דאיתא שם דבין לרע"ק ובין לר"י יוכל לרצוע ע"י שליח מורצע או מאדוניו. ונ"ל ליישב כן דזהו לשון הירושלמי אית מתניתא אמרה ששלוחו של אדם כמותו ואית מתניתא אמרה שאין שלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב כו' ורצע אדוניו את אזנו אדוניו ולא בנו ולא שלוחו הוינן ס"מ ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב אית תנא תני ורצע לרבות את השליח עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל אדוניו כשבא מחמת אדוניו. והנה פירש הפ"מ על עד כדון כרע"ק הוא דחוק דהיכן מצינו דפליגי בזה רע"ק ור"י. אמנם כמו"ח הגאון ז"ל הגיה אפכא עד כדון כר' ישמעאל כרע"ק אדוניו כ"ש כו'. ויתבאר עפ"י מה דאיתא לעיל בירושלמי בפ"ק סה"ד אין לי אלא במרצע מנין אפילו בסול כו' ת"ל ורצע עד כדון כרע"ק כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל בג' מקומות הלכה עוקבת המקרא כו' התורה אמרה במרצע והלכה אמרה אפילו בסול כו' נמצא דרע"ק דריש מקרא דורצע על אפילו בסול ור"י גמיר מהלכה וזהו עד כדון כר"י דיליף מהלכה אייתר ליה הקרא דורצע על שלוחו אבל רע"ק דיליף מקרא דורצע על אפילו בסול מנ"ל לרבות על שליח אומר מקרא של אדוניו כו' וזה ניחא אבל מה שמסיק הכא הפ"מ והאי מתניתא אית ליה ואמרה דאין שלוחו של אדם כמותו דאי לא"ה ל"ל לרבויי הכא ת"ל מהיכא דנפ"ל שליחות אלא ש"מ דלית ליה האי דרשא דלעיל עכ"ל. וא"כ ניחא שפיר דברי רבינו דבשלמא אם נאמר דאין שלוחו רוצע כדברי המכילתא וכדברי הירושלמי תחלה ניחא בכל התורה דלא ילפינן מהכא דאין שלוחו כמותו דהוה ג' כתובים כדברי המשל"מ אלא א"נ אפכא דמרבינן על שלוחו א"כ ע"כ צ"ל דבכל התורה אין שלוחו כמותו כמו שכתב הירושלמי וא"כ