כתר המלך חלק ב תג

לומר דקני. וע"כ נ"ל לומר דרבינו אינו מפרש כפירוש התוס' אלא מפרש הסוגיא כן דרב דאמר לא הדרנא ביה אי נימא דבדברים לבד יש בו משום מחוסר אמנה לא היה הדר ביה ודאי ורק רב לטעמיה דס"ל אין בו משום מחוסר אמנה ולהכי אמר במעמד שלשתן דלא מצי הדר מצד הדין דקנין וזהו שמסיק נמי הגמ' אי מההיא ה"א ה"מ מתנה מרובה אבל מתנה מועטת לא ניבעי בפניו והוה בזה מחוסר אמנה וא"כ כיון שיש בו מחוסר אמנה אמר רב דלא הדרנא ביה. ובזה יבואר לתרץ הקושיא מגמ' דהתם היכא שאומר לו שיתן אין בו משום מחוסר אמנה אבל היכא שאומר לנפקד או לבע"ח שיתן לו הוה מחוסר אמנה ולא מיירי לענין קנין כמו שמפרשים התוס' ורב אמר דלא הדר ביה מטעם אמנה קמ"ל דאף בזה דמחנה מועטת אין בו משום מחוסר אמנה ובעי דוקא מעמד שלשתן וא"כ אנן דקיי"ל כר' יוחנן בכ"ד דבמתנה מועטת הוה מחוסר אמנה אי הדר ביה לא צריך להביא חילוק בין מרובה למועטת דהא מיירי לענין מחוסר אמנה ולדידן הוי מחוסר אמנה במועטת ולהכי השמיט רבינו. ועוד נ"ל ליישב פשוט עפ"י מאי שכתב בס' מהר"ם ברבי במס' גיטין לקמן (דף סד) לתרץ קושית הרשב"א על רבינו ז"ל דפוסק דתן כזכי מסוגיא זו וכתב לתרץ דהכא אליבא דרב קאי והכריח דרב לשיטתו אזיל ומוכרח לומר הוא דתן לאו כזכי אבל לדידן מוכרח אפכא מן המשנה דתן כזכי עיי"ש וא"כ ניחא שפיר דאליבא דרב דס"ל דתן לאו כזכי דמי והוה המעשה הכא דאמר תן ה"א שפיר לחלק בין מתנה מרובה למועטת דה"א דבזה הוה תן כזכי דמי קמ"ל דבמתנה מועטת נמי לאו כזכי דמי אבל לדידן דבכ"מ אמרינן תן כזכי דמי ל"צ כלל לחלק בזה ולהכי אינו מביא כמבואר ודוק

פרק יג הלכה ה כשם שהונאה להדיוט כך הונאה כו' וכשם שהונאה בפירות ובבהמה כך יש דין הונאה במטבעות כיצד כו' שהיה ה' דינר זהב בכ"ד דינר כסף וצרפה בכ' או בכ"ח כו' ה"ז מחזיר כו'. וכתב הלח"מ דין הבהמה מחלוקת ודין המטבע מוסכם ותמהני על רבינו דתלי תניא בדלא תניא עכ"ל. ונ"ל פשוט דכונת רבינו ז"ל הוא על מטבע דהוה נמי שתות כמו הבהמה והפירות וכמו דמסיק דהוה הדין כר"ש ולא כשאר פוסקים דפסקו כר' יהודה דלא הוי בשתות כמו שהביא הרה"מ הכא ולהכי תליא זה דמטבע הוה שתות כמו בהמה ופירות דהוי לכ"ע ודוק

פרק כא הלכה ו דרך המלך ודרך הקבר אין לה שיעור ונ"ל שזהו כמוכר דבר שאין מינו ידוע עכ"ל. וכתב הראב"ד בהשגות א"א אין דבריו ידוע ואני אומר שיטול המלך ישראל ממנו כל מה שיצטרך לו עכ"ל. וכתב הרה"מ ולפ"ד הראב"ד ז"ל ה"ה במוכר דרך הקבר בשדה שהולכין מלוי המת בכל השדה כפי שיצטרך להם וכן פירש"י עכ"ל. ונ"ל לומר דרבינו ס"ל כמו שכתב הלח"מ לקמן בפ"ה מה' מלכים לדעת רבינו במלך ישראל רק במלחמה פורץ לו גדר ואף דהגמ' קאמר בב"ב הכא גבי דרך המלך דמלך פורץ לו גדר הוא רק להראות דמלך שאני משאר ב"א אבל באמת היכא דמנכר לו דרך לא נדע השיעור כמה שיצטרך בזה היה רק במלך ישראל במלחמה והוה כמוכר לו דבר שא"י. והנה הטור וש"ע בח"מ סי' ריז) לא הביאו דין זה דדרך המלך ודרך הקבר וכתבו שם רק דרך הרבים ולמעמד נותן כו' וזה לא כתבו בשלמא בדרך המלך ליתא בזמן הזה דליתא דרך היה בא"י במלך ישראל אבל דרך הקבר צריך לבאר מ"ט השמיטו. ונ"ל לומר דלהכי לא הביאו משום דהמה מפרשים ליה כפירוש הרשב"ם וז"ל שם במשנה דרך הקבר תקנת חכמים הוא משום יקרא דשכבי כדאמרינן בגמ' דכתובות דצריכין הרבה ב"א ללותו שיחזיקו מלא כל הדרך כו' ונראה בעיני דהא דקבר אין לו שיעור לא חמור כשל מלך לפרוץ בנין אלא להלך ע"ג תבואות כו' א"נ במוכר דרך הקבר לחבירו ללכת דרך שדהו דמסתמא א"ל שיעור אלא כל מלוי המת יעברו שם כו' נמצא דהרשב"ם ז"ל מפרש בזה שני פירושים וכפירוש הראשון מפרש נמי הנמ"י דלא מיירי לענין מכירה שדה או דרך אלא לענין מלוי המת דמותרים לילך ע"ג התבואות משום תקנת חכמים וא"ל דגם המה נמי מפרשי כן כפירוש הראשון של הרשב"ם ז"ל ולא מיירי לענין מכירה ולהכי הכא לענין מכירה לא הביאו דבר זה כמבואר ודוק

פרק כד הלכה א המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו ואפילו היו ג' נטיעות קטנות כו' ה"ז יש ללוקח קרקע הראוי להם כו' וקנה כל האילנות שביניהם עכ"ל. והנה הטור כתב בח"מ (סי' רטז) דדוקא אילנות קטנות שביניהן קנה. והב"י כתב עליו דדבר פשוט הוא דאלו גדולים אינו מן הסברא שיהו בטלים עם הג' אילנות שקנה ותמה הסמ"ע בס"ק י"ח על המחבר שסתם וכתב בש"ע סתם כדברי רבינו קנה כל האילנות משמע אפילו גדולות ולא חילק בזה דדוקא קטנות עיי"ש. ונ"ל לענ"ד ליישב דעת המחבר דאזיל לטעמיה דס"ל דאפילו גדולות קנה ומוכרח הוא מהגמ' כדברי רבינו דהנה איתא בגמ' דב"ב (דף פ"ג ע"ב) בור מהו שתפסיק כו' ריכבא דדיקלי מהו תיקו. וכתב הנמ"י וז"ל ומיהו כבר פסקנו לעיל דקנה אילנות שביניהן ואע"פ דאפשר שמפסיק בין האילנות אבל אם היה שם ריכבא דדיקלי ושיירה לעצמו בפירוש ומפסיק בין האילנות כבעיא דאמת המים ורה"ר כו' עכ"ל. וקשה לענ"ד על הנמ"י אלו לומר דהא דריכבא דדיקלי דאמרינן דהוא הפסק ולא קנה כמו האילנות מיירי דשיירי בפירוש א"כ לקמן דבעי הלל מרבי עלה ארז כו' אלא היה ארז ביניהן מהו א"ל קנה וקנה ופירש הרשב"ם אם הוא מפסיק ופשט ליה דקנה נמי כמו האילנות שביניהם וגם הארז קני ליה כו' וא"נ דמיירי כדברי הנמ"י דמפרש בהדיא דשיירי הא דריכבא דדיקלי ולהכי לא קנה וא"כ שפיר מיבעיא הלל על ארז אי מפרש בהדיא דשיירי אי הוה הפסק ומ"ט אמר ליה דלא הוה הפסק משום דקנה וקנה אף הארז הא מפרש בהדיא דשיירי כמו ריכבא כו'. וע"כ נ"ל לומר כן דהנה לדעת הטור דס"ל דדוקא אילנות קטנות מיירי הא דריכבא דדיקלי באילן גדול דלא קנה ובעי ליה אי הוה הפסק כיון דלא קנה ומסיק בתיקו ואח"כ בעי הלל על ארז קטן ורק שהוא מין אחר מאילן שאינו עושה פירות אי הוה הפסק ואמר ליה אי הוה קטן קנה וקנה ושפיר מביא הטור בסי' רט"ז לבעיא דלא אפשטא אמת המים ורה"ר וריכבא דדיקלי אבל רבינו דלא מחלק בין אילנות קטנות לגדולות וס"ל דכולן קנה לא הביא הכא בה' ד' רק או שהפסיק בור אמת המים או רה"ר אבל ריכבא דדיקלי אינו מביא כלל דלא גרים ליה בגמ' וכן הרי"ף ז"ל לא גריס רק אמת המים ורה"ר ולא ארז ורק הרא"ש גריס כדברי הטור משום דזה קנה כמו ארז וניחא שפיר לדברי רבינו דהלל קמבעיא על ארז אי הוה הפסק משום דסתם ארז הוה גדול כמו דמצינו בקרא כארז ישגא וקמבעיא ליה אי ארז דהוא גדול הוה הפסק ולא קנה כדעת הטור ומסיק ליה דקנה אף גדול ולא מחלקינן כדברי הטור וא"כ המחבר הכא בסימן זה ס"ז לא הביא רק בור אמת המים ורה"ר אבל ריכבא דדיקלי אינו מביא משום דס"ל כדעת רבינו דל"ג זה משום דקנה כמו האילנות והבעיא דהלל על ארז הוא משום דגדול הוא ומסיק דקנה ולהכי השמיט כדעת רבינו. וניחא נמי הא דפשיט ליה רבי להלל דקנה גבי ארז ואכתי תיבעי לקמן (דף קד ע"ב) דבעי ר"א בור כו' ריכבא דדיקלא מהו שתפסיק גבי כור עפר וא"כ נמי תבעי נמי ארז אי הוה הפסק לדעת הטור דגריס תרווייהו ריכבא דדיקלא וארז הכא וא"כ הפשיטות דרבי לא הוה פשיטות גמור אבל לדעת רבינו ניחא דהכא לא גרסינן ריכבא דדיקלא כיון דמסקינן דארז קנה ה"ה דדיקלי ורק לקמן גרסינן ריכבא דדיקלא בבעיא וא"כ ל"צ למיבעי על ארז דהוא שוה לריכבא דדיקלא דנשאר בחיקו ודוק

פרק כח הלכה ב המוכר את הבית לא מכר את החדר שלפנים ממנו כו' ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים ויש בו רחב ד' אמות עכ"ל.