כתר המלך חלק ב תא

מחוסרת אבר כו'. והנה קושיתי זה יש ליישב דהא אמר שם הגמ' האי חנא דבי מנשיא דאפיק ד"ך ועייל ס"ך ודינים לא קחשיב תנא דב"מ וא"ל דס"ל דלא קחשבינן רק שב ואל תעשה גרידא בלא קום ועשה כלל ור' אלעזר ס"ל כותיה ולהכי מחוסר אבר לא קחשיב אבל הברייתא דקחשיב דינים וא"כ קחשיב נמי קום ועשה עם שב וא"ת ע"כ לא ס"ל הא דר' אלעזר דלא קחשבה וא"כ רבינו דפוסק לקמן בה' מלכים פ"ט דקחשיב דינים וא"כ ע"כ לא ס"ל הא דר"א ולהכי השמיט דין זה דר"א. אמנם לעיל בה' מעה"ק דחינו זה ובארנו דרבינו ס"ל הא דמחוסר אבר אסור לב"נ דהא פוסק בה' ע"ז דאם הקריב לפניה בהמה מחוסרת אבר לא אסרה ובע"ג (דף נא) אמר הגמ' הטעם דהוא משום דר' אלעזר דפסול להקרבה לב"נ וקושית התוס' מ"ט לא קחשיב בהדי ז' מצות מיישב המשל"מ לקמן בה' מלכים וא"כ שוב תשאר הקושיא מ"ט לא הביא רבינו הא דמחוסר אבר לענין עגלה ערופה

ונ"ל ליישב כן דהנה רבינו סמיך על סוגיא ערוכה דמוכת דמח"א כשר בעגלה ערופה. דהנה אמרינן במס' תולין (דף קמ) ת"ש שתי צפרים טהורות מכלל כו' למעוטי טרפות מחיות נפקא הניחא למ"ד טרפה חיה אלא למ"ד טרפה אינה חיה מא"ל ועוד מדתנא דבר"י נפקא דאמר נאמר מכשיר ומכפר בחוץ ונאמר מכשיר ומכפר בפנים מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה מכשיר כמכפר אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה מכשיר כמכפר ובחולין פירש רש"י מכפר בחוץ שעיר המשתלח ובקידושין (דף נו) פירש עגלה ערופה ובכריתות (דף כה) מפרש לה תרווייהו שעיר המשתלח ועגלה ערופה ועיי"ש בתוס' ומסיק שם אמר רב נחב"י למעוטי צפרי עיר הנדחת רבא אמר למעוטי שלא לזווג לה אחרת רפ"א למעוטי צפרים שהחליפו כו' רבינא אמר למעוטי עוף שהרג את הנפש כו' וכתבו התוס' ד"ה שלא וא"ת וחיות ל"ל וי"ל דרבה ורנב"י לא פליגי אהדדי ותרי מיעוטי חד לדמר וחד לדמר עכ"ל ופירוש התוס' כן הוא דלמעט מה שממעטינן לעיל חיות שחיין ראשי אברים שלהם וחיין בפיך לא צריך דממכשיר ומכפר נפקא וע"ז תרצו דאתי לדר"נ למעט דברי רבא ולרבא דברי רנב"י

והנה רבינו ז"ל לעיל פי"א מה' ט"צ הביא הג' אוקימתות של רנב"י ור"פ ורבינא ושל רבא שלא לזווג לה אחרת אינו מביא וכתב הים של שלמה שם במס' חולין דרבינו ס"ל דר"פ והני תרתי פליגי על רבא ופוסק כותייהו דבתראי המה והם אינם ממעטים רק איסורי הנאה והמשל"מ כתב לדחות דברי היש"ש דרבינו ז"ל נמי ס"ל אוקימתא דרבא וכתב דברי רבא במה שאמר שם בה' ז' שיכול לטהר מצורע אחר שנשתלחה שהרי מותרת באכילה משמע דקודם לכן לא כרבא עכ"ל המשל"מ ועתה נבאר לא מיבעיא לשיטת היש"ש דרבינו לא ס"ל הא דרבא דהני פליגי עליה ודאי תקשה לדידיה קושית התוס' לדוכתא ל"ל קרא דחיות אלא אפילו לפי שיטת המשל"מ נמי תירוץ התוס' קשה דהא התוס' כתבו שם ע"ד רבא דאמר שלא לזווג אחרת וצ"ע מנא ידעינן כו' וכתב המשל"מ ודבריהם תמוהין בעיני דהא המה גופא ס"ל דמשלחת אסורה במס' קדושין וא"כ כה"כ דלרנב"י ולר"פ ולרבינא ממעטינן הני דהוי איסורי הנאה ה"נ ממעטינן משלחת מקרא דטהורות ולא אסורות בשלמא לרש"י ז"ל דס"ל דמשלחת מותרת ניחא אבל לפ"ד התוס' תמוה עכ"ל. וא"כ ליתא לתירוץ התוס' דהא רבינו פוסק דמשלחת אסורה וא"כ נוכל שפיר לידע מקרא דחיות או טהורות כולהו בין דרבא ובין דרנב"י ושארי מ"ד דכולהו הוי איסורי הנאה וכמו שמבאר המשל"מ ול"צ לזה תרי קראי וע"כ צ"ל דס"ל להגמ' דעגלה ערופה אינו פוסל בה מחוסר אבר ונמצא דהמכפר בחוץ כשר נמי מחוסר אבר וצריך קרא דחיות למעט מחוסר אבר הכא גבי מכשיר דממכפר בחוץ לא נוכל לידע ומפרש כפירוש רש"י ז"ל במס' קדושין דהוא עגלה ערופה ואף אם נפרש גם שעיר המשתלח מקרי מכפר בחוץ מ"מ כיון דמצינו בחד מכפר דכשר לא נוכל לידע על מכשיר בחוץ דביה פסול וא"כ כיון דהגמ' ס"ל דעגלה ערופה כשר ביה מחוסר אבר להכי השמיט רבינו. והטעם דפליגי גמ' דידן והירושלמי דהירושלמי ס"ל דפוסל מחוסר אבר בע"ע והגמ' ס"ל ראינו פוסל נ"ל כן עפ"י מאי שכתבו התוס' במס' קדושין (דף כה) ובע"ז (דף ה) ובזבחים (דף סא) וז"ל וקשה ל"ל קרא דמן העוף למעט יבשה גפה בעוף ת"ל דמקרא דכל החי דאסור אף לב"נ ומתרצים דה"א כה"כ דמום אינו פוסל בה דתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף ה"א מחוסר אבר נמי כשר להכי צריך קרא דמן העוף ועי"ל דא"ל קרא דמן העוף ה"א דקיי"ל כל מצוה שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לב"נ וכל מצוה שנאמרה ונשנית לזה ולוה נאמרה ולכן צריך קרא לאסור לב"נ דה"א לישראל נאמרה ולא לב"נ עכ"ל. והנה בירושלמי דפסחים פ"ט ה' ה' איתא אית תני דוקין פוסלין בו וא"ת אין דוקין פ"ב מה מקיים שה תמים שיהא שלמין באבריהם אפילו לקרבנות ב"נ לא כן אר"א מכל החי תמן יש מהן למזבח ברם הכא אינו מהן למזבח כו' ותני כן ג' מזבחות היו לאבותינו במצרים משקוף ושתי המזוזות כו' ופירש הק"ע דבא התמים ללמד על הפסח מצרים דמחוסר אבר פוסל ואף דבקרבנות ב"נ נמי פוסל מ"מ משום דאין מקריבין ממנו ע"ג המזבח להכי צריך קרא דשה תמים על מח"א אלמא דס"ל להירושלמי דא"ל קרא דתמים דכתיב גבי פ"מ ה"א דמחוסר אבר אינו פוסל לפי שאין בו מזבח וא"כ ה"נ בעגלה ערופה דלא היה מקריב למזבח לא אמרינן דפוסל ביה מחוסר אבר ולא מ"ל דילפינן מהתם מפסח מצרים לעגלה ערופה כי היכא דהתם פסול מח"א אף בלא מזבח ה"נ כן בעגלה ערופה לא מ"ל כן דא"כ תקשה לפי תירוץ התוס' הכא דלהכי בעי קרא דמן העוף לאסור מחוסר אבר דה"א דכיון דאין מום פוסל בו ה"ה מחוסר אבר אכתי ל"ל קרא נילף מפסח מצרים מקרא דתמים דפוסל מח"א אף דמום א"פ ה"ה דמחוסר אבר בעוף פוסל ול"ל קרא דמן העוף אלא ע"כ דהוה שני כתובים הבאים כאחד וא"מ וא"כ עגלה ערופה כשר מחוסר אבר והירושלמי דס"ל דפסול מח"א בע"ע אף דס"ל כהאי מ"ד בירושלמי דפ"מ הוה פוסל מום אף בדשב"ע ומקרא דתמים ילפינן לפסול בע"מ ולא מחוסר אבר ולא הוי ש"כ ולמידין והגמ' דידן ס"ל כמ"ד דרק מחוסר אבר פסול בפ"מ והוי ש"כ ולהכי כשר בע"ע מח"א. ואף אם נאמר דמקרי שני כתובין בלא קרא דתמים מפסח אלא הקרא דמן העוף ומכל החי לבד לפי תירוץ הראשון של התוס' דמצריך קרא דמן העוף לאסור מח"א דה"א דכיון דאין מום פוסל ה"ה מח"א ותקשה דנלמוד אכתי מקרא דמכל החי דאסור לב"נ מחוסר אבר ונהי דמכל החי איצטריך לגופיה לאסור אז לב"נ אך המן העוף מיותר דנלמוד מכל החי אלא ודאי דהוה ש"כ שלא ללמד ד"א מה שאין המום פוסל אין מח"א פוסל בה וממעטינן מזה עגלה ערופה דאין מום פוסל בה אף מח"א אין פוסל בה אבל הירושלמי דפוסל א"ל דס"ל כמ"ד דש"כ הב"כ מלמדין ר' יהודה והתנא בע"ז (דף סד ע"ב) וילפינן מכל החי ומן העוף מח"א אף בעגלה ערופה אבל לדידן אינו פוסל כמבואר ודוק

הלכה ו עגלה ערופה אסורה בהנאה כו' ומשתרד לנחל איתן תאסר בהנאה אע"פ שעדיין לא נערפה עכ"ל. והקשה הכ"מ בשם הרשב"א דרבינו מזכה שטרא לתרי דלפי הסוגיא בכריתות כ"ה הוה למ"ד דנאסרה מחיים אם נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה נאסור ורק עד שלא נראית לעריפה ודאי מחיים לא כפרה ספיקא עיי"ש דמסיק דתנאי היא וא"כ דנאסרה מחיים לא תצא ותרעה ורבינו ז"ל פוסק לקמן נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה ותירץ הרשב"א דרבינו לא ס"ל כסוגית הגמ' משום דס"ל דאדעתיה שימצא ההורג לא אקדשיה כו' ולפ"ד המפרשים דתועלת מדידה היה לגלות ההורג והוי כמו אשם ודאי שתרעה בעד כמו שהקשה התוס' ותירוצם לא ס"ל לרבינו ז"ל עכ"ל. ובס' מעין החכמה פ' שופטים הביא ראיה לדעת רבינו והסביר סברת הכ"מ כן דלא יהיה נגד הגמ' דתליא בזה דא"נ דצריך ב' עדים כשרים לזה