כתר המלך חלק ב ת

לב ע"א) אמרינן שם אר"י אמר רב ה"מ ר' מאיר הוא והרי תרומה דאין זמנו בהול וקפטור דתנן היה עומד ונודע כו' ור"י פוטר הא אתמר עלה ארב"א הכא בתרומה בע"פ עסקינן דזמנו בהול ואב"א כו' ולא משני שם תירוץ אחר א"נ שאני תרומה דאקרי עבודה כמו בפסחים והתוס' ביבמות מביא שם זה התירוץ דבפסחים מ"מ א"ל דרבינו סמיך על האי סוגיא דמס' פסחים דא"ל דהתם האי סוגיא דיבמות נמי אהאי דפסחים קסמיך ולהכי ק לא מסיק האב"א כמבואר

וענ"ל כן דהנה שם בירושלמי נמי קשה דאמר ע"ד דרב ובלבד קדשי המקדש ע"ד דר"י אפילו קדשי הגבול ופירש המפרש אפילו תרומה משמע דלרב תרומה לא ואמאי הא אקרי עבודה מקרא דעבודת מתנה וא"כ להוי פטור אף בתרומה אלא נ"ל לומר כן דכל עיקר הראיה שמביא שם בפסחים דתרומה אקרי עבודה הוא מקרא דעבודת מחנה אתן את כהונתכם עשו אכילת תרומה בגבולין כו' ובמס' יומא (דף כד ע"א) אמרינן אמר רב ד' עבודות זר חייב מ"ט דרב עבודת מחנה ולא עבודת סילוק והקשו המפרשים הא לרב איך ידע ולא עבודת סילוק הא מיבעי זה על תרומה. ובאמת א"ל דרב לא ס"ל כלל הא דתרומה אקרי עבודה דלית ליה קרא ע"ז ועתה יבואר הכא ביבמות דאמר אמר רב יהודה אמר רב ואליבא דידיה משני אינו מתרץ רק בתרומה בע"פ אבל לא הטעם דאקרי עבודה דלית ליה זה אבל התם בפסחים קאי אליבא דר' יוחנן ור' יוחנן הא ס"ל בירושלמי דיומא כלוי דאפילו עבודת סילוק כמו שמביא המשל"מ לעיל בפ"ט מה' בהמ"ק וא"כ דריש הקרא דעבודת מתנה על תרומה ולהכי מתרץ כן והירושלמי דאומר ע"ד דרב ובלבד קדשי המקדש הוא לשיטתו דלא ס"ל דאקרי עבודה מבואר. וכ"ז הוא רק ליישב את הסוגיא דפסחים ודיבמות אבל דברי רבינו לא תתיישב בזה דהוא הא פוסק תרווייהו בזה כרב דעבודת מתנה ולא עבודת סילוק ופוסק דתרומה אקרי עבודה כמבואר בה' תרומות וצריך לומר לדעת רבינו דסמיך על הסוגיא דפסחים וצ"ל כתירוץ המפרשים דנוכל לידע תרווייהו כמבואר ודוק

הלכה טו אע"פ שהחובל באביו בזדון חייב מיתת ב"ד כו' אם חבל באביו ואמו בשגגה א"ח גלות שלא חח"ג אלא להורג נפש בשוגג כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ בספרי מסעי מכה נפש לא אמרתי אלא רוצח הנפש יצא המכה או"א שוגג עכ"ל. והנה הכ"מ הביא ממרחק מן דברי הספרי והוא גמ' ערוכה שם במס' מכות (דף ח ע"ב) רבא אמר פרט לעושה חבורה לאביו בשוגג סד"א כו' והוא כמו דרשת הספרי אמנם זה הא חזינן דהספרי דריש מקרא דמכה נפש קמא הסמוך לרוצח הוא לא כמו שהביא רש"י ז"ל שם בגמ' הקרא דלנוס שמה כל מכה נפש בשגגה אשר זה לאו הוא דלא מצי למכתב לנוס שמה בשגגה בלא מכה נפש ורק ילפינן מקרא זה אשר סמוך למלת רוצח הוא ודוק

פרק ט הלכה ג ועורף אותה שם בקופיץ מאחוריה כו'. והנה בירושלמי דמס' סוטה פ"ט ה' ה' איתא וצריך לערוף בה שנים או רוב שנים נשמעינה מן הדא דאר"י אמר שמואל עד מקום שהצואר כשר לשחיטה כנגדו העורף כשר למליקה וכן הוא אומר כו' וכתב הק"ע וצריך כו' מיבעיא ליה אם צריך לערוף כל השנים או ברובא סגי ר"ש כו' ש"מ דקסבר דילפינן עריפה מחטאת העוף א"כ ה"ה דבעי שנים בע"ע כמו בחטאת דכתיב ולא יבדיל כו' ובש"ק כתב הקרבן עדה שם בגמ' מבואר דגמרינן עריפה מחטאת העוף א"כ בעינן שנים ממש ולא ידעתי למה השמיטו הרמב"ם עכ"ל. ודבריו תמוהים דכפי דמבואר בסוגיא דתולין (דף כא) ובדברי הכ"מ ולח"מ לעיל בפ"ז מה' מעה"ק ה' ו' מבואר כן דלרש"י ז"ל סגי ברוב סימן אחד ויותר מרוב סימן אחד אסור ולדעת התוס' ורבינו שרי אף ברוב שנים ורק אסור להבדיל הראש אבל זה לכ"ע סגי בחטאת העוף רוב סימן אחד או רוב שנים וזה לא ס"ל לכ"ע דניבעי כל השנים דוקא כדברי הק"ע וא"כ ה"נ יתפרש כן דשאל אם בעינן שנים או רוב שנים ואומר דכל דכשר בשחיטה כשר במליקה וכיון דשחיטת העוף כשר בין ברוב סימן אחד בין ברוב שנים בין בכל הסימנים ורק שאל יבדיל הראש מן הגוף ה"נ כן הוא דכשר בכל גוונא ולהכי רבינו לא הביא רק הא דעורפין מאחוריה כמו חטאת העוף ובכל אופן דכשר שם שרי הכא דגמרינן ג"ש עריפה עריפה כמבואר ועיין פ"מ ודוק

עוד שם והכהנים אומרים בלה"ק כו'. והנה רבינו לא ביאר הכא מי הוא העורף את העגלה ומשמע דרק האמירה היה בכהנים אבל העריפה הוא כמו שחיטה בקדשים דכשר בזר ואף דילפינן במס' סוטה (דף מו ע"ב) עריפה עריפה מחטאת העוף על מן העורף כמו שבארנו מ"מ על זה לא גמרינן דיהיה כמו מליקה דרק בכהן הוא והא דאמרינן במס' מנחות (דף יח ע"ב) ט"ו עבודות המסורות לכהנים וקחשיב עריפת עגלה זהו האמירה שהכהנים אומרים ואף שאומר עריפת עגלה הוא כמו שכתבו התוס' במס' סנהדרין (דף יב ע"א) דאומר עריפת עגלה בשלשה כתבו דהוא מדידה ועריפה ל"ד וה"נ קאי על האמירה ואף שזה לאו עבודה מ"מ קחשיב כאן בין העבודות המסורות לכהנים כמו דקחשיב שם ברכת כהנים בפנים ובחוץ אשר בחוץ לאו עבודה הוא ה"נ קאי על אמירה שאומרים בעת העריפה אבל עריפה שרי בישראל נמי ולא בעי כהן דוקא ודוק

הלכה יב אפילו ראה ההורג ע"א אפילו עבד כו' או פסול לעדות בעבירה לא היו עורפין כו'. והנה לעיל בפ"י מה' גירושין לענין עדות אשה ובה' סוטה ה' ב' לענין שלא תשתה כתב רבינו דמקבלין עדות דוקא מהני דפסולין לעדות מאיסור של דבריהם אבל לא בשל תורה והכא קתני סתמא פסול לעדות בעבירה. והוא ראיה ברורה לדברי הטורי אבן במס' ר"ה (דף כא) דגבי עגלה ערופה דילפינן מלא נודע הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף העולם לא היו עורפין ה"ה אפילו גזלן דאורייתא נמי מעיד ע"ז דלא לערוף עפ"י כדברי רבינו הכא דקתני סתמא פסול לעדות אפילו שהוא מה"ת ודוק

פרק י הלכה ב ואם היתה טרפה פסולה כפרה כתיב בה כקדשים עכ"ל. וכתב הכ"מ ירושלמי בפ' עגלה ערופה והוא תמוה דברי הכ"מ דל"ל להביא מהירושלמי והוא גמ' ערוכה במס' חולין (דף יא) אתיא מעגלה ערופה וכ"ת מאי נפ"מ כפרה כתיב כו' וצ"ע. וכתב עוד הכ"מ בירושלמי שם אם היתה מחוסרת אבר פסולה מהא דר' אלעזר דאמר מכל החי מכאן למחוסר אבר שאסור לב"נ אף הכא מחוסרת אבר פסולה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו עכ"ל. והנה הפני משה על הירושלמי שם במס' סוטה בירושלמי כתב לתרץ זה משום דרבינו לא ס"ל כלל הא דר"א דמחוסר אבר אסור לב"נ דלא הביא דין זה ולהכי אינו מביא גם גבי עגלה ערופה וכן כתב השער המלך לעיל בפ"ב מה' שחיטה כדברי הפ"מ דרבינו לא ס"ל הא דר"מ דמחוסר אבר אסור לב"נ שלא הביא בכל ס' הי"ד זה. ונ"ל לומר לפ"ד הטעם שלא ס"ל הא דר"א אף דלא מצינו חולק עליו מזה דהנה התוס' מקשים במס' ע"ז (דף ה ע"ב) ד"ה מכל כו' וא"ת אמאי לא קחשיב ליה הא דר"א בז' מצות ב"נ דאזהרתן זו מיתתן ולאו הבא מכלל עשה קחשיב כמו מכל עץ הגן ולא גזל ותירצו דשב ואל תעשה קחשיב קום ועשה לא קחשיב והא קום ועשה הוא דמקרא דאיש איש מרבינן לכותים שנודרין נדרים ונדבות כישראל עכ"ל. והגאון רע"ק איגר בגליון הש"ס הקשה על התוס' האיך משכחת לה גבי ב"נ קום ועשה הא אינו מצווה בנדרים ונדבות על בל יחל עיי"ש והנה זה הקשה כבר המשל"מ לקמן בפ"ט מה' מלכים הל' י' והביא בשם הירושלמי לבאר זה עיי"ש. אמנם המשל"מ תמה ע"ד התוס' דהא אמר הגמ' בסנהדרין (דף נח) והא דינים דקו ועשה הוא וקחשיב ומשני שב ואל תעשה וקום ועשה הוא וה"נ שב ואל תעשה וקום ועשה הוא שב וא"ת שלא להביא לקרבן