כתר המלך חלק ב שצט

להכי אומר הקרא ושני בלשון יחיד לרבות דחד מהנך הוא דהיינו חוזר במיתת אחד ולא בעי כולם דמהאי קרא על כהן ד' אינו מרבה מדלא כתיב גדול ומדלא כתיב כהנים ש"מ דבמיתת האחד האמור תחלה הוא חוזר בא לאשמועינן וע"כ צריך לומר דכל עיקר הבעיא בגמ' הוא רק לר' יהודה דאמר דהקרא אתי לרבות כהן משוח מלחמה לדידיה קמבעיא וא"כ כיון דפסקינן כרבנן ליתא לדידן כל הבעיא ושפיר פסקינן דבמיתת אחד מהן הוא חוזר. ועפ"ז יתפרש שפיר דברי רבינו בפירוש המשנה שם במס' מכות וז"ל ור' יהודה שאומר משוח מלחמה לפי שנאמר בהורג נפש לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן וחכמים אינם דורשים זה הפסוק לפי שלא אמר בו הכהן הגדול וכשימות אחד מאלה חוזר ואע"פ שהיחיד חי ואין הלכה כר' יהודה עכ"ל. וצריך ודאי להבין ההמשך של הדברים דלפי דחכמים אינם דורשים זה"פ כו' להכי כשימות אחד מהן חוזר אלא דהוא כמו שבארנו דלרבנן אחי הקרא זה דמהדר אכולהו וכתיב בלשון יחיד בא לרבות דבמיתת אחד הוא חוזר. ומה שמסיק ואע"פ שאחד חי משמע דלא מיירי רק בשנים דאחד מת ואחד תי ואפ"ה חוזר ובאמת לדידן איכא שלשה המחזורים זה ניחא עפ"י מאי שכתב שם המהרש"ל ז"ל (דף יא ע"ב) ליהדר בהנך דמשיח הוה קודם שהיה יאשיה ומיאשיה ואילך הוה מרובה בגדים וא"כ לדידן ליתא רק פעם אחת שני כהנים או משיח או מרובה בגדים עם כהן שעבר וא"נ דבמיתת כולן הוא חוזר חוזר במיתת השנים ואי במיתת אחד מהן חוזר הוא במיתת המשיח או המרובה כל אחד בזמנו וכהן שעבר בכל זמן ועיין מהרש"א שם שכתב בדוחק למצוא בחד זמן ועיין תוס' נזיר (דף מז ע"א) ד"ה וכן ובחידושי הריטב"א הכא שמבארים כמו דברי המהרש"א ז"ל אבל מצוי הוא רק תרי לכ"ע ושפיר קאמר רבינו וכשימות אחד מהן חוזר אע"פ שהאחד תי דהיינו שמת או המשוח או כהן המרובה בגדים כל אחד בזמנו והכהן שעבר תי או אפכא והכל בשני כהנים כמבואר

ועוד נ"ל ליישב קושית המשל"מ עפ"י מאי דאיתא בירושלמי פ"ב סוף ה' ו' מ"ט דר' יהודה כו' יחם לבבו א"ר אבוה וחוזר במיתתו של שלישי עכ"ל. וכתב הפני משה דט"ס יש בזה וצ"ל מ"ט דריה"ג וכדברי ר' אבהו מפרש דקאי אהא דקתני וחוזר במיתתו של שני קאי וקאמר דכך הדין נמי אם מת זה הכהן שמנוהו תחת הראשון ואח"כ נגמר דינו חוזר במיתתו של שלישי ולעולם חוזר במיתת זה שנגמר דינו בימיו ע"כ והוא דחוק דמאי בא לאשמועינן ר"א דחוזר במיתת זה שמת בימיו וע"כ נ"ל לפרש כן דכי היכא דכתב הפני משה דט"ס יש מה שכתב מ"ט דר"י אלא צ"ל מ"ט דריה"ג טפי נוכל לומר דכתב מ"ט דר' יהודה ורק זהו הט"ס מה שמסיק הקרא יחם לבבו וצריך לומר הקרא של הכהן כמו בגמ' דידן ואמר ר' אבהו וחוזר במיתתו של שלישי לר"י היינו הוא כמו שבארנו בשם המהרש"ל דלדידן ליתא בחד זימנא רק שנים או משוח או מרובה ועבר וכמבואר בדברי רבינו בפירוש המשנה ומה שכתב רבינו הכא כ"א מארבעתן חוזר הוא כל אחד בזמנו אבל בפעם אחת לא משכחת רק תרי ואם נדחק בדברי רבינו כמו שכתבו התוס' בנזיר והריטב"א שם מ"מ זהו רק במקרה אבל מצוי הוא רק שנים ואומר הירושלמי דלר' יהודה חוזר במיתת שלישי דלר' יהודה דאומר דמשוח מלחמה הוא חוזר יש שלשה וא"כ חוזר לדידיה במיתת השלישי אבל לדידן ליתא רק מיתת ראשון או שני אבל זה חזינן דהירושלמי ס"ל ע"כ דבמיתת כל אחד חוזר דלא בעי מיתת כולן מדבא לומר דחוזר במיתתו של שלישי לדבר פשוט וכל היכא דמיבעיא בגמ' דידן ובירושלמי איפשוט פסקינן בכ"ד כפשיטות הירושלמי וה"נ פוסק רבינו כפשטות הירושלמי דחוזר במיתת אחד מהן ודוק

הלכה יז נגמר דינו כו' ונמצא הכה"ג בן גרושה או ב"ח בטלה כהונה וכאלו נגמר דינו בלא כה"ג ואינו יוצא משם לעולם עכ"ל. וכתב הכ"ת שם פלוגתא דר' אמי ור' אסי ופוסק רבינו כמ"ד בטלה כהונה משום דבפ"ג דקדושין (דף סו ע"ב) אמרינן דטעמיה דר' יהושע משום דכתיב ברך ה' חילו אפילו חללין ואתיא כמ"ד בטלה כהונה ועוד דהכי משתמעי בירושלמי פ"ח דתרומות (דף מה ע"ב) עכ"ל. והנה לענ"ד דבריו ז"ל תמוהין מה שכתב בתירוץ הראשון דהכי משמע ואמרינן בקדושין לא ידעתי מה טעם הוא זה התם קאמר מ"ד מתה כר' יהושע זה ודאי ס"ל כר' יהושע אבל מ"ד בטלה ש"ה דכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה אפילו חללין שבו אבל הכא אפילו ר' יהושע מודה ופירש רש"י ז"ל פועל ידיו תרצה עבודתו כשירות אבל לענין שארי דברים אינו כהן עכ"ל. נמצא דלמ"ד מתה אפילו בלא טעם דברך ה' חילו כשר ורק למ"ד בטלה צריך הטעם משום דכתיב ברך ה' חילו. והנה שם בקדושין איכא פלוגתא מהרבה מ"ד שם שמואל ור' ינאי ואבוה דשמואל דאבוה דשמואל יליף מקרא דברך ה' חילו ור"י ושארי האמוראים ילפי מקראי אחרינא והיתה לו ולזרעו אחריו ומכל המקראות דהמה ילפי שוה לנו עבודה לשאר דברים וא"כ מאי אולמא דברי אבוה דשמואל מדברי שארי האמוראים שם כמו ר' ינאי דודאי הלכה כמותו נגד אבוה דשמואל דגדול אף מר' יוחנן ובפרט שהמה רבים נגד אד"ש והמה ודאי ס"ל א"נ כר' יהושע כמ"ד מתה דוקא דהא אין לחלק לדידהו בין עבודה לשארי דברים כיון דלא ילפי מפועל ידיו תרצה וא"כ ה"ל לרבינו לפסוק אפכא כמ"ד מתה משום דרבים ס"ל כותיה דהא הלכה כר"י. וגם מה שהביא הכ"מ בשם הירושלמי ג"כ חמוה דשם אפכא איתא וז"ל ר' יוחנן בשם ר' ינאי זה אחד מג' מקראות שהן מחוורין בתורה ובאת אל הכהן כו' ואיזהו זה שעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג וב"ח שעבודתו כשרה רב אמר ופועל ידיו תרצה ע"ד דרב ובלבד כהן מקריב ע"ד דר"י משום ר"י אפילו כל כהן כו' ולקמן שם ר"י ר"ז בשם ר"י שאל היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע לו שהוא ב"ג או ב"ח מה את עביד ליה כמו שהוא מת ומחזיר אח הרוצח או כמו שנגמר דינו בלא כה"ג נשמעינה מן הדא מעשה דמגורה כו' ומסיק אמר ר' יוסי ז"א היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונמצא ב"ג או ב"ח שעבודתו כשרה עד שיפסול בב"ד עכ"ל ומפרשי הירושלמי פירשו כן ומזה נפשוט הבעיא דלעיל דאינו נעשה ב"ג עד שיפול בב"ד וה"נ כמו שם וחוזר אלמא דבפירוש אמר שם אפכא בירושלמי דס"ל כמ"ד מתה כהונה ועוד כיון דאמר לעיל בירושלמי שם דתליא בפלוגתא דרב ור' יוחנן אי כל כהן או דוקא כהן המקריב וכיון דלר' יוחנן משום ר' ינאי הוא כל כהן וקיי"ל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ודאי הוא כמ"ד מתה דלא מחלקינן בין עבודה לשאר דברים משום הקרא דברך ה' חילו אלא ילפינן מקרא דובאת ואפכא הוא מדברי הירושלמי ודברי הכ"מ צ"ע

אמנם דברי רבינו נ"ל ליישב כן דלהכי פוסק כמ"ד בטלה דאיתא סוגיא ערוכה במס' פסחים (דף עב ע"ב) דאמר א"כ תרומה שאני דאקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר דתניא היה עומד ע"ג המזבח ונודע לו שהוא בן גרושה או ב"ת ר' יהושע מכשיר ואמרינן מ"ט דר' יהושע דכתיב ברך ה' חילו כו' ותרומה אקרי עבודה דתניא מעשה בר"ט כו' א"ל עבודה בזה"ז מנין א"ל עבודת מתנה עשו אכילת תרומה בגדולין כעבודת בהמ"ק עכ"ל הגמ' אלמא דס"ל הכא לסתמא דגמרא דדוקא הני דברים דאקרי עבודה כשר מקרא דברך ה' חילו ופועל י"ת אבל לא בש"ד דלא אקרי עבודה וכמ"ד בטלה כהונה דלא מכשיר רק בעבודה וסתמא דגמ' עדיף מדברי הירושלמי וצריך לבאר דאף דהסוגיא שם בפסחים קאי אליבא דר' יוחנן דהוא מייירי בסוגיא שם ולר' יוחנן מ"ש והירושלמי הא כתב דלר' יוחנן דיליף מקרא דובאת שמה כשר בכל דבר מ"מ הגמ' אמר שם דא"ל דס"ל דרק ר' יוחנן משום ר' ינאי יליף מקרא דובאת שמה אבל ר' יוחנן עצמו יליף מקרא דברך ה' כו' ורק בעבודה כשר או דהגמ' דידן ס"ל דאפילו מ"ד דיליף מקרא דובאת שמה נמי אינו כשר רק בעבודה ולא כדברי הירושלמי דבכ"ד כשר והוא כמ"ד בטלה כהונה. ואף שבמס' יבמות (דף