כתר המלך חלק ב שצד

סוקלין אותן ר' יהודה אומר כונסין לכיפה והתניא פרה שהמיתה כו' אם משנגמר דינה ילדה ולדה אסור נתערב באחרים ואחרים באחרים כונסין אותן לכיפה ראבר"ש אומר מביאין אותן לב"ד וסוקלין אותן ומשמע דנתערב דאחר בברייתא מיירי בולד שנולד אחר גמר דין והוא נתערב וע"ז פליג ת"ק וראבר"ש וכיון דהגמ' מביא והתניא לסייעתא דאוקימתא דרבא משמע דת"ק וראבר"ש פליגי בפלוגתא דת"ק ור' יהודה דת"ק דברייתא ס"ל כמו ר' יהודה התם דכונסין לכיפה וראבר"ש ס"ל כת"ק דהתם דש סוקלין את כולם וה"נ לענין ולד נמי כן סוקלין כולן דמנ"ל לעשות פלוגתא חדשה והגמ' משוה בזה וא"כ כיון דרבינו פוסק לענין שור שנתערב כת"ק דסוקלין ומ"ט פוסק בזה דכונסין לכיפה גבי הולד ואינו פוסק כראבר"ש דסוקלין אותן. ונ"ל לומר דרבינו גורס בגמ' כמו שהביא המהרש"ל שם הגירסא לפ"ד התוס' תניא פרה ולא והתניא להביא סייעתא למימרא דרבא קמייתא אלא הוא תניא בברייתא בפ"ע ועיין שם בדברי המהרש"א וא"כ ס"ל לרבינו כן דרבא דאומר על המשנה היכא שהשור עצמו נתערב דהשור מחויב הוא סקילה אומר הת"ק דמקיים מצות סקילה בכולן וסוקלין אותן אבל היכא דהולד נתערב ס"ל להת"ק דאף דהתם בשור עצמו מחויב לסקלו הכא בולד אינו מחויב סקילה ורק אסור הוא בהנאה משום דנגמר דינו ביחד עם אמו אבל העבירה לא עבר ביחד עם אמו דנתערבה אח"כ ולהכי כדי שלא יכשל מכניסין לכיפה וראבר"ש ס"ל דגם הולד נסקל ובזה פליג על ת"ק ופוסק כת"ק ודוק

פרק יד הלכה י המדליק בתוך שדה חבירו ויצא האש כו' והיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב וכן דרך בני אדם לעשות בגדיש היה עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל בתוך שדה חבירו א"א זה איני יודע מהו דהכא לא בממון מיירי עכ"ל. וכתב הרה"מ ע"ז ולא ידעתי מה א"י דפטור כשעבד כפות משום דקלבד"מ במיתת העבד שהיה כפות ולא יוכל לברוח כו' וכן המ"ע תמה על הראב"ד שנעלם ממנו משנה ערוכה והמגיה כתב צריך להיות ע"מ בממון בטמון וכן ראוי לתקנו ע"כ. ונ"ל כי דברי המגיה נכונים כי צריך להיות בטמון ופירש דברי הראב"ד כן. דהנה רבינו דייק לכתוב בשדה חבירו כמו גבי חיוב דטמון דאינו חייב רק כשהדליק בתוך שדה חבירו אבל הדליק בשלו והלך בתוך שדה חבירו פטור וס"ל להראב"ד ז"ל דהכא לא צריך לזה דאף אי הדליק בשלו והלך שמה נמי אם עבד סמיך לו חייב ואי עבד כפות פטור דקלבדר"מ ולא צריך לאוקמי כשהצית בגופו של עבד רק לר"ל אבל לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דאשו משום חציו כמו שפוסק רבינו הכא ה' ט"ו א"כ אף אם הדליק בשלו ויכול לילך שמה פטור משום קלבדר"מ והשיג להכי על מלת חבירו אבל רבינו שפיר כתב בתוך שדה חבירו דהוא מפרש ליה כפירוש ר"ח בתוס' שם ודף כב ע"ב) כמו שכתב הרה"מ ז"ל הכא דע"ז כתב רבינו שכן דרך ב"א וא"כ הוה כמו טמון ממש וא"ח על הגדי רק היכא שהדליק בש"ח אבל אי הדליק בשלו הוה כמו טמון ופטור על הגדי ודוק

הלכות גנבה

פרק ב הלכה יא גנב ומכר והקנה לאחר ל' יום ובתוך ל' יום הוכר הגנב אינו משלם אלא כפל עכ"ל. וכתב הרה"מ רש"י ז"ל מפרש ליה פרט לכשהקנה לה ל' יום שלא היתה מכירה חלוטה אלא ל' יום בלבד והיינו דאמר התם מה טביחה שא"ח אף מכירה שאינה חוזרת ואולי רבינו גריס פרט לכשהקנה לה לאחר ל' יום או שהוא ז"ל מפרש כן והדין אמת עכ"ל. ונ"ל לומר דרבינו מוכרת לפרש כן דאי נפרש כפירוש רש"י ז"ל תקשה דהא לקמן (דף עח ע"ב) איתא במשנה מכרו חוץ מאחד ממאה שבו או שהיתה לו בו שותפות ובגמרא אמרינן דאפילו חוץ מגיזתה או לדבר הניתר בשחיטה לכ"ע א"ת מטעם דמכרו כולו בעינן וא"כ ה"נ אי מכרו רק לשלשים יום וה"ל רק קנין פירות וקיי"ל דלא כקנין הגוף דמי וא"כ פשיטא דלא חייב ע"ז מטעם דמכרו כולו בעינן ול"ל למילף מהקישא דמה טביחה א"ח א"מ א"ח דהא בל"ז לא הוי מכרו כולו דכיון דלא הוי קנין הגוף וע"כ מפרש לה רבינו דמכרה כולה ורק לאחר ל' יום ובתוך כך הוכר הגנב ומשו"ה חוזרת וע"ז פטור מהקישא דטביחה אבל אי מכרה רק לשלשים יום וקנין פירות ה"ל פטור מטעם דמכרו כולו ולרש"י ז"ל צ"ל דמפרש דהאי סוגיא אתיא כמ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי וא"כ הוי מכור כולו ורבינו דפוסק בכ"ד דלאו כקנין הגוף מפרש לאחר ל' יום ודוק: להכי

פרק ג הלכה יג גנב את העכו"ם ואת ההקדש אינו נמכר על הקרן אלא ה"ז חייב עליו עד שיעשיר עכ"ל. והנה נו"כ רבינו לא העירו המקור לזה הדין ובעניותי לא נמצא בגמ' וירושלמי זה הדין וצ"ע

הלכות גזלה ואבדה

פרק א הלכה ב אסור לגזול כ"ש דין תורה כו' עכ"ל. וכתב הלח"מ נראה דרבינו הוציא זה מזה שאמרו בפד"מ (דף נו) לגבי כיוצא בו בגזל כי' ומשני אר"פ ל"נ אלא לפחות מש"פ כו' משמע דאסור ישראל בישראל מדנקיט התירא דוקא ישראל בכותי אבל מעבר לא עבר וקשה דא"כ מאי מקשה (דף נט) גבי מ"ש מי איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור והא בפחות מש"פ ותרצו התם משום דלאו בני מחילה נינהו ע"כ השתא מה מקשי הא בישראל נמי איכא איסורא בפחות מש"פ כו' ואי כפשטא דשמעתא איכא לתרוצי דהך סוגיא אתיא דלא כרב פפא אלא דבדברי רבינו ז"ל ליכא למימר הכי דהא איהו פוסק כרב פפא משמע דהאי דינא דר"פ אתיא אף לפי המסקנא וי"ל בדוחק כו'. והנה כמו"ח הגאון ז"ל תירץ כן עפ"י מאי שכתב הרה"מ לעיל בפ"ו מה' גניבה ה' ב' וז"ל ואסור לגנוב כו' ודין שוה פחות מש"פ בממון כדין חצי שיעור באיסורין עכ"ל. וכ"כ הסמ"ע בח"מ (סי' שמח ס"ק א) אסור לגנוב כל שהו דכמו דחצי שיעור לענין איסור חלב ודם אסור מה"ת אע"ג דאין לוקין עליו כמו כן ח"ש לענין ממון ג"כ אסור מה"ת אלא דאין לוקין עליו עכ"ל. וא"כ א"ל דתליא פלוגתא דר"י ור"ל דפליגי אי חצי שיעור אסור מה"ת וא"כ לר' יוחנן אסור לגנוב או לגזול כל שהו אפילו פחות מש"פ מה"ת. אבל לר"ל דאמר דחצי שיעור אינו אסור מה"ת ה"ה נמי בפחות מש"פ גבי גזילה ליתא איסור מה"ת כמו דס"ל בשאר איסורין ושפיר מקשה הגמ' והלא פחות מש"פ דלישראל מותר מה"ת ולכותי אסור הוא לר"ל ואף א"נ דמדרבנן ס"ל לר"ל דה"נ אסור כמו בכל איסורין מ"מ כיון דמה"ת שרי שפיר קמקשה דליתא כללא דמי איכא מידי דאמרינן כלל זה על התורה שם

אמנם לפי מאי שכתבו התוס' במס' חולין (דף לג ע"א) ד"ה אחר דר"ל דס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת לית ליה האי כללא דמי איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור וא"כ נדחה תירוץ זה דהא ר"ל לא ס"ל ע"כ האי כללא ול"מ למיפרך לדידיה. וע"כ נ"ל לתרץ כן לפי מאי דס"ל לר"ש כל שהו למלקות כל איסורין שבתורה שאסור באכילה ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן וכרת משום דס"ל ע"כ דשיעור אכילה לענין מלקות הוא בכ"ש וא"כ לר' שמעון גזל בודאי הוא מודה דא"ת בזה רק בפרוטה דהא בזה לא מצינו דפליג בפחות מש"פ הוה שיעור ולאסור בכל שהו מטעם איסור ח"ש בכל איסורין בודאי ליתא דהא ליכא לדידיה ריבוי לח"ש והקרא דכל חלב או דס"ל דהוא אסמכתא או דדריש לרבות כוי כמו דס"ל לר"ל וא"כ אפילו דמדרבנן ס"ל דאסור אף בגזל כמו דס"ל לר"ל בכל איסורין אף דלא ס"ל הריבוי דכל ולא מטעם דחזי לאצטרופי וה"נ לענין פחות מש"פ אבל מה"ת ודאי דאינו אסור לר"ש וא"כ שפיר מקשה הגמ' והלא פחות מש"פ אליבא דר"ש דהוא לא יפלוג