כתר המלך חלק ב שצא

ברה"ר חייב מק"ו ומה שו"ר שברשות הניזק נזק שלם קרן שברשות הניזק ח"נ אלמא מוכרח לומר דשן ורגל ברשות הניזק נזק שלם משלם דאל"כ תקשה ל"ל קרא דיחצון ותירץ הש"מ דבלא ק"ו של שן ורגל דמשלם נזק שלם יש ללמוד בזה הק"ו ומה שן ורגל שמשלם מן העליה פטור ברה"ר קרן שמשלם מגופו א"ד שפטור ברה"ר ואכתי א"ל דמ"מ שן ורגל אינו משלם אלא חצי נזק ברה"נ ואפ"ה צריך קרא דיחצון דלא נילף מהא דמשלם מן העליה ולהכי איצטריך תרווייהו קראי ישלם ויחצון וא"נ כתירוץ הריב"א דאם נגמור דשן ורגל חייבים ברשות הניזק אלא ח"נ אז יהא קרן משלם ברשות הניזק מן העליה א"כ שוב תקשה ל"ל קרא דישלם הא נוכל לידע מקרא דיחצון דשן ורגל משלם נזק שלם דאל"כ ל"ל קרא דיחצון הא ליכא ק"ו כיון דגם קרן משלם מן העליה וע"כ צ"ל כתירוץ הראשון של התוס' והש"מ דצרורות יוכיח. אמנם א"נ כמ"ד פלגא נזקא קנסא ואמרינן שם (דף טו) דהטעם הוא מפני דסתם צרורות בחזקת שימור קיימא ורחמנא הוא דקנסוה וזהו רק בקרבן אבל בשן ורגל אף א"נ דחצי נזק משלם כיון דאורחיה הוא ודאי ממונא הוא וא"כ שוב נוכל ללמוד מזה ק"ו מה שן ורגל שממון הוא וחייב עפ"י עצמו ובחו"ל מ"מ פטור ברה"ר קרן שהוא קנסא ופטור בכל אלה לא כ"ש ושוב י"ל כתירוץ הריב"א דאם ילפינן מתחלה דשן ורגל אינו משלם אלא חצי נזק משלם מן העליה אף קרן ומ"מ צריך הקרא דישלם דהא נוכל למילף מזה שהוא קנסא. ועתה נבאר רב פפא ס"ל לעיל (דף טו) דפ"נ ממונא וע"כ צ"ל לדידיה כתירוץ התוס' צרורות יוכיח דמשלם מן העליה דהא תירוץ הריב"א ליתא לדידיה כיון דס"ל ממונא כמו שבארנו דתקשה ליה ל"ל הקרא דישלם וא"כ יש הוכחה אליביה דצרורות מן העליה משלם אבל רבא ס"ל לקמן (דף פד ע"ב) דפלגא נזקא קנסא דאמר אין מועד בבבל דפ"נ קנסא כמו שפירש רש"י ז"ל שם וא"כ כ"ל לרבא דרק לפוטרו ברה"ר הוה תולדה דרגל אבל מן העליה אינו משלם וא"צ לומר צרורות יוכיח כתירוץ הריב"א ז"ל ויש הוכתה לזה דר"פ דס"ל דפ"נ ממונא ע"כ ס"ל דמן העליה משלם ולא ס"ל כרבא. והנה אנן דפסקינן כרבא בזה דפלגא נזקא קנסא מ"מ בזה נוכל לסבור שפיר כרב פפא דמן העליה משלם דודאי לא תליא זה בזה ורק ר"פ דס"ל ממונא מוכרת הוא לומר דמן העליה דלא כרבא אבל אנן אף דבזה דפ"נ קנסא ס"ל כרבא מ"מ נוכל לסבור דמן העליה וכן בתחלה צריך לומר כשאמר ולא תהא שן ורגל כו' לא מצי להקשות מה לקרן שהוא קנסא תאמר בשו"ר שהוא ממונא דא"ל צרורות יוכיח דממונא הוא כדאמרינן לעיל (דף טו) דפ"נ דצרורות ממון הוא ומשלם חצי נזק ודוק

פרק ו הלכה ג שור של חרש שוטה וקטן ומי שהוא במדה"י שנגחו פטורין אבל ב"ד מעמידין להם אפוטרופסין ומעידין להם בפני האפוטרופסין עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל בהשגות א"א אני מפרש לסתם משנה דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו עכ"ל. וכתב הרה"מ מחלוקת בברייתא ופוסק כחכמים דברייתא דלא כמתניתין שהוא סובר דמתניתין יחידאה היא וזהו שאמרו ומעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו תנאי היא ומתניתין כסומכוס ורבא כו' עכ"ל. והנה נ"ל ליישב דברי רבינו כן דהנה איתא בירושלמי הכא על המשנה כן כיני מתניתא שור של חשו"ק שנגחו ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס ומעידין להם בפני האפוטרופוס עד כדון בשהועדו לפני האפוטרופוס ומסרום לבעלים הועדו לבעלים ומסרום לאפוטרופסין מהו נשמענא מן הדא שאלו בחזקת תם כו' עד שהוא נגחן כו' עכ"ל. והנה פירוש הפ"י שם הוא דוחק

ונ"ל לפרש דברי הירושלמי כן דהנה התוס' והרשב"א ז"ל מקשים הכא וז"ל אלמא דמעמידין כו' וא"ת ונימא דרישא כגון שלא היה אפוטרופוס בשעת נגיחה כו' ועיין מה שתרצו והרשב"א ז"ל בחידושיו כרב בשם הראב"ד ז"ל תירץ כן דמתניתין דייקא הכא דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו מדקתני שור חשו"ק שנגחו פטור והא תני בבא אחרינא שור חרש שוטה וקטן שנגחו ב"ד מעמידין להם אפוטריפוס אלמא רישא פסקא דפטור לגמרי דאין מעמידין דאי לא ליתני הכא שור חשו"ק שנגחו פטור ומעמידין להם אפוטרופוס וזהו עיקר עכ"ל. ולענ"ד נ"ל כי תירוץ זה של הראב"ד ז"ל יש לדחות דהנה אם היה תחלה העדאה בפני האפוטרופוס והגדיל הקטן ונתפקח החוה"ש אמר ר"מ שם דחוזר לתמותו דרשות משנה ואי נגח ג' פעמים שלא בפני האפוטרופוס טרם שהעמידו אותו ואח"כ נגח פעם ד' לא הוה מועד בזה דקיי"ל רשות משנה גם בזה כחו שכתבו התוס' ד"ה ואם אין לפרש שנגחו שלשה פעמים ומעמידין אפוטרופוס שאם יגח רביעית ישלם נ"ש דהתינח אם ליעודי תורא בעינן אלא אי ליעודא גברא בעינן לא אייעד באותה נגיחה ועוד דהא סבר רשות משנה כדקתני סיפא חוזר לתמותו עכ"ל. וכן כתב הרשב"א ז"ל וז"ל אין לפרש שנגח ג"פ בפני אביהן של היתומים ולשלם בנגיחה ראשונה שנגח בפני האפוטרופוס דהא תנא דמתניתין רשות משנה ס"ל וכדקתני נתפקח החרש ועוד הא מעידין בהני ומשוי ליה מועד קאמר דלמא ע"י האפוטרופסין הוא דמשוי ליה מועד ומעיקרא לאו מועד הוא וכן אין לפרש כגון שנגח בפני יתומים ונעשה מועד בפניהם דהועד בבעליו בעינן ואינו מועד ער שיעידו בפני ב"ד ובעלים ויתומים לאו בני העדאה נינהו כו' אלא ה"פ אם נגחנין הם שנגחו בין בפני האב בין בפני היתומים אין משלם עד שיגח ג"פ בפני האפוטרופוס וכי הדר נגח ב"ד משלם מן העליה עכ"ל. ועתה ניחא דא"ל דהפשט של המשנה הוא כמו שרוצים התוס' והרשב"א ז"ל לפרש דמיירי רישא לגבות הנגיחה שנגח בפני חשו"ק פטור אח"כ אומר בסיפא לגבות ממנו אם נגח עוד נגיחה בפני האפוטרופוס ואם תאמר נימא המשנה בחדא מחתא כתירוץ הראב"ד דאי הוי הכי ה"א דבזה אין רשות משנה וא"כ אי העמידו מצטרף הנגיחות שנגחו בפני אביהם של יתומים או אם גבו עדות טרם נתחרש החרש ונשתטה השוטה ובזה נעשה מועד אח"כ אי נגח אח"כ בפני האפוטרופוס ואומר כן שור חשו"ק שנגח אף אי כבר נגבה העדות עליהם אך עתה המה של חשו"ק פטור ומעמידין להם אפוטרופוס ואז משלם אף על הנגיחות שנגחו מקודם ולהכי אומר שור חשו"ק שנגח ב"ד מעמידין אפוטרופוס ומעידין בפני אפוטרופוס וזהו התחלת חיובן ושל תחלה אינו מצטרף דרשות משנה ס"ל לר"מ

ועתה יתבאר דברי הירושלמי כן כיני מתניתין שור חשו"ק שנגחו פטורין והא תנינן שור של חשו"ק שנגחו מעמידין להם אפוטרופוס ומעידין להם בפ"א פירש כן מבאר הירושלמי כמו שכתבו התוס' לבאר דתחלה אומר על נגיחות חשו"ק דפטורין ואח"כ אומר ב"ד מעמידין להם אפוטרופוס ואם נגחו חייב ואי תקשה נימא בחד גונא כמו שדחה הראב"ד ז"ל דלא אמר כן משום דאתי לאשמועינן דאף בזה רשות משנה ע"ז מסיק הירושלמי כיון דאת אומר מזה דרשות משנה עד כדון כשהעדים בפני האפוטרופסין ומסרום לבעלים הועדו לפני הבעלים ומסרום להאפוטרופסין מהו דהא ע"ז נמי אמרינן דרשות משנה ע"כ ואומר דאשמועינן מן הדא דאף בזה רשות משנה כו' נמצא דא"צ לפרש המשנה דוקא דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו ויוכל לפרש כפירוש הירושלמי וא"כ א"ל דאף רבא גופיה אחרי שמצא תנאי דס"ל דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו יפרש המשנה כפירוש הירושלמי כדברי החכמים דרבים נינהו וס"ל דמעמידין ופוסק רבינו כן כמו שבארנו ודוק

פרק ז הלכה ח שור כו' ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק אם תם הוא משלם חצי נזק ואם היה מועד פטור שנאמר ולא ישמרנו הא אם שמרו פטור כו'. וכתב הרה"מ במשנה ספ"ד ופוסק כר"י וכרב דס"ל צד תמות לא אמרינן במקומה עומדת אלא פטור לגמרי עכ"ל. והנה הרא"ש ז"ל כתב הכא אבל צד תמות בעי שמירה כר"א ב"א ואע"ג דרב פליג עליה הלכתא כראב"א דאמוראי סברי כותיה בשמעתא