כתר המלך חלק ב שצ

לדברי הר"ש ז"ל וחידוש על רבינו המשל"מ שלא הביא דברי רש"י כאן וצ"ע

הנה כאשר כבר מלתי אמורה בתחלת ספרי וכן קודם ה' עו"ג וחוקותיהם כי בספרי זה אשר בארתי דברי רבינו הר"מ ז"ל לא חסרתי דבר מלבאר אף אלה הדברים שאין להם שום שייכות בזמן הזה רק למען תהיה המלאכה שלמה כן עתה אבאר עוד פעם טרם אתחיל לבאר חלק רביעי של ספרי רבינו אשר בו יבוארו מד"מ אשר המה דברים אשר אין נידונים בזמן הזה לא להלכה ולא למעשה כי כל הדיני ממונות נידון עתה רק עפ"י דינא דמלכותא אשר הוא דינא כדאיפסק בגמרא ופוסקים והממשלה יר"ה בכל דבר דין ומשפט בין איש לרעהו חקקה לנו חוקים ומשפטים אשר מחויבים אנחנו לציית ולשמוע כפי אשר יחרצו משפטם. וכל דבר דין ומשפט הנאמר כאן בענין דיני ממונות וסנהדרין ועדות ומלכים היה רק בזמן שישראל היו שרויים על אדמתן ודנו עפ"י דיננו ועתה אין לזה קיום ורק כמו כל דיני קדשים וטהרות שנהג אז אשר נתבאר הכל בספרי זה ומחויבים אנחנו להתפלל בשלומה של מלכות כמצוה עלינו בדברי חז"ל ולשמוע בקולה בדינים ומשפטים ם הכל כפי חוק הממשלה יר"ה

הלכות נזקי ממון (בזמן הבית

) פרק א הלכה ח הזיקה ברה"ר ה"ז פטור מפני שיש לה רשות להלך כאן ודרך הבהמה להלך ולאכול כדרכה ולשבר כדרך הילוכה כו'. וכתב הרה"מ ודע שבחצר המיוחדת כו' ובא כו' ולזה נתכון הרב באמרו שיש לה רשות להלוך כאן ובהמת אחרים אין לה עכ"ל. והנה מה שמסיק רבינו ודרך הבהמה להלך ולאכול כדרכה ולשבר בדרך הילוכה משמע דכוונתו הוא כמו שכתב הרי"ף ז"ל במס' ב"ק דשן ורגל פטורין ברה"ר משום דאורחייהו כו' וכתב הרא"ש ז"ל דהרי"ף בא לחדש לבד טעמו של המקרא דכתיב ובער בשדה אחר דג"כ ילפינן מטעם זה ללמוד דהיכא דהלכה ברה"ר על עץ ארוך ושברה ברה"ר כלים פטור כיון דדרכו כך עיי"ש וה"נ כתב רבינו ודרך הבהמה להלך היינו דאורחייהו הוא. והנה זה לא מצי לאקשויי על זה מהא דאמרינן לקמן בגמ' (דף כו) ותהא שן ורגל חייב ברה"ר מק"ו כו' מידי כולו קאמרינן פלגא קאמרינן וכתבו התוס' וא"ת וביער ע"כ לגמרי אתיא לפטור דנזק שלם מהכ"ת לחייב לפ"ה דא"ל בשדה אחר ממילא חייבת בנזק שלם ברה"ר בלא ק"ו עכ"ל וא"נ כדברי הרי"ף ז"ל דאף מסברא ידעינן לפטור ברה"ר משום דאורחייהו כך א"כ בלא קרא ידעינן לפטור ורק מכת ק"ו הוה מחייבינן ולא המ"ח רק חצי נזק ואחי ע"כ הקרא דביער לפטור כולו כקושית התוס' וא"כ ל"ל הקרא דוחצו את כספו כספו של זה ולא של אחר. אך זה ניחא כדברי הרא"ש ז"ל דאי לא הוה כתיב כספו כו' ה"א דהקרא של בשדה אחר אתי למעט מכולו נזק היכא שדרסה ברה"ר והזיקה ברה"י דזה מסברא הוה מחייבין אבל חצי נזק חייב מק"ו מקרן ולהכי מצריך הקרא דכספו דא"ל דלא מצינו בד"א ת"נ ואפילו אי דרסה ברה"ר והזיקה ברה"י כמבואר

והנה הרא"ש ז"ל כתב דמדברי התוס' מוכרת דלא ס"ל כהרי"ף. והנה דברי התוס' הוא לעיל (דף ו ע"א) שמקשים שם בד"ה תאמר האיך קאמר שור יוכיח דברשות חייב והא רגל לא מחייב אלא ברשות הניזק ושם אין לו רשות וי"ל כגון שהלך ברה"ר והתיז והזיק ברה"י דחייב כדאמרינן (דף יט) כו' אלמא משמע דס"ל דלא כהרי"ף ובזה חייב אמנם לדעת הרי"ף יש ליישב קושית התוס' כן. דהנה לקמן (דף יד) פוסק הרי"ף דהיכא דמאחדין לזה ולזה לשוורים ולפירות דאחד דהוי חצר הניזק וא"כ שפיר משכחת לה ברשות דיש רשות לשור להלך שם ולא צריך לאוקמי כשהתיז ברה"י התוס' אזלי התם לטעמייהו דס"ל בד' י"ד דרק היכא דהוי לא לזה ולא לזה לשוורים אזי מקרי רשות הניזק וא"כ לא משכחת לה ברשות אלא כמו שתרצו התוס' כשהתיז ואפילו לפי מאי שכתב הנמ"י דלדעת הרי"ף שגורס לזה ולזה לשוורים ולפירות לחד דבעוד שפירותיו בתוכו אין לזה רשות לתת בה פירות ולא שוורים והדעת מכרעת כן שלא יאכלו שוורים פירותיו של חבירו והשתא א"ש דלגבי שן הוי חצר הניזק ועיי"ש בחידושי אנשי שם נמצא דבעת דמכניס הפירות אינו מכניס השוורים מ"מ כיון דיש רשות להשור להלך שם בעת שפנוי החצר וא"כ מקרי הוה ליה רשות ואף א"נ דלדעת הנמ"י לא מקרי זה יש לו רשות אך הרא"ש ז"ל לא חילק בדבר זה וכתב סתמא לקמן בה' י"ז לדעת הרי"ף וש"מ דשנוי' דרבינא בחצר המיוחדת לפירות לאחד ולזה ולזה לשוורים חייב בה על השן ועל הרגל אע"פ ששור המזיק נכנס שם ברשות קרינן ביה חצר הניזק כיון דמיוחדת לפירות לאחד אלמא ס"ל להרא"ש ז"ל דבכ"ג מקרי רשות הניזק היכא דהוי לזה ולזה ונא מחלק כהנמ"י דאין לו רשות לילך שם בעת הפירות כמבואר

ונ"ל לומר דודאי בזה מודה הרי"ף ז"ל היכא שהזיקו שן ורגל ברשות אתר שלא ברשות הניזק ולא ברה"ר נמי פטור כיון דלא הוה בשדה אחר וכמו דאיתא בגמ' (דף מח ע"א) שלא ברשות ה"ל שן ברה"ר ופטור ומפרש רש"י ז"ל דלא הוה בשדה אחר וזה ידעינן רק מגזה"כ דאחר ומצד הסברא דאורחייהו ודאי לא נדע זה וניחא לפ"ז מה שקשה מדברי התוס' (דף כו) דכתבו דבלא קרא הוי מחייבי זהו היינו בחצר אחר שלא של ניזק דמצד הסברא דאורחייהו לא הוה ידעינן לפטור גם בלא ק"ו ואתי הקרא לפטור כמבואר וצ"ל דזה דמסיק רבינו ודרך הבהמה להלך ולאכול לא קאי רק על רה"ר אבל בחצר שאינו של שניהם דכתב דפטור זה הוא ידעינן מקרא ולא מהסברא שכתב הרי"ף שהביא רבינו את דבריו כמבואר ודוק

פרק ב הלכה ד חוץ מצרורות כו' משלם מן היפה שבנכסיו כרגל שהוא אב כו'. והנה הלח"מ מקשה וז"ל ותימא כו' וכיון שכן לפי דברי המסקנא דגמ' דקאמר לפוטרו ברה"ר נימא נמי דלא פליג רב פפא על רבא כו' מ"מ קשה לפי פירוש זה על הגמ' גופיה מי דחקו בכך כיון דס"ל דליכא בהו פלוגתא כדכתיבנא מלומר דהוה פלוגתא עכ"ל. והנה כמו כן מקשה המהרש"א שם בגמ' ומתרץ דק"ל להגמ' דר"פ פליג על רבא ועיין בפני יהושע מה שמתרץ. ולענ"ד נ"ל לומר כן דרב פפא אזיל לשיטתו ורבא אזיל לשיטתו ולזה לטעמיה יש הוכחה דמשלם מן העליה ולזה דפטור רק ברה"ר. דהנה לקמן (דף כו ע"א) אמרינן ולא תהא שן ורגל חייבות ברשות הניזק אלא חצי נזק מק"ו מקרן ומה קרן שברה"ר חייב ברשות הניזק א"מ אלא חצי נזק שו"ר שברה"ר פטור א"ד שברשות הניזק משלם ח"נ א"ק ישלם תשלומין מעליא ולא תהא קרן חייב ברה"ר מק"ו ומה שן ורגל שברשות הניזק נזק שלם ברה"ר פטור קרן שברשות הניזק חצי נזק א"ד שברה"ר פטור א"ק יחצון אין ת"נ חלוק כו' וכתבו התוס' וא"ת והיכא גמיר הכא מקרן מה לקרן דין הוא דאפילו בחה"נ א"מ אלא ח"נ שכן אינו משתלם מן העליה וי"ל צרורות יוכיח שמשלם מן העליה לר"פ וא"מ אלא ח"נ ע"כ. ובשיטה מקובצת כתב וז"ל תימא מה לקרן שכן א"מ מן העליה וי"ל צרורות יוכיח ואומר ריב"א דה"ק ולא תהא שו"ר חייב אלא ח"נ וא"כ תהא קרן משלם מן העליה בחצר הניזק מק"ו ומה שן ורגל שאין להם העדאה לשלם נ"ש משלם מן העליה קרן שיש להם העדאה א"ד שמשלם מן העליה א"ק ישלם תשלומי מעליא כו'. והנה על תירוץ זה של הריב"א ז"ל דתירץ דעתה נילוף נמי דיהא קרן משלם מן העליה ק"ל לכאורה לפי מאי שכתב הש"מ גופיה לתרץ על הקושיא שהקשה ל"ל קרא דישלם תשלומי מעליא הא נוכל לידע זה מדכתב רחמנא יחצון לגלות דלא נילף מק"ו דלא תהא קרן