כתר המלך חלק ב שפט

במדרס מפני שהסייד מטייל בו עד שיכנס לביתו עכ"ל. וכתב הכ"מ בפ"ג דמס' עדיות כו' רע"ק מטמא וחכמים מטהרין ופוסק רבינו כרע"ק משום דאמרינן בפ' במה אשה (דף סו) דר"מ סובר כותיה ור' יוסי או ריב"נ פליג עליה וא"כ ה"ל רע"ק ור"מ רבים כו' עכ"ל. והנה מה שכתב דחכמים פליגי עליה כבר השיגו התוי"ט שם במשנה דלא נזכר שם דברי חכמים ורק במס' שבת ודף סו) שם אמרינן דבברייתא לא הודו לו עיי"ש. ומה שכתב הכ"מ משום דר"מ סבר כותיה וה"ל רבים ופוסק כמותן זה תימא לי דא"כ האיך פוסק שמה רבינו לענין שבת בפי"ט ה' ט"ז דאסור לצאת בו כר"י וא"כ לא ס"ל דר"מ וא"כ לא הוי הלכתא כרע"ק

ולענ"ד נ"ל ליישב דברי רבינו כן עפ"י מאי שמבאר בחידושי הרשב"א ז"ל דר"י דאמר מאן לא הודה לו הוא ר' יוחנן ב"נ פליג על ר"ה דאמר דמאן דלא הודה לו הוא ר"מ דטעמיה דר"מ ור"י הוא כמו שאומר ביומא (דף ע"ט) דפליגי אי גזרינן דילמא מיפסק ואתי לאתויי אבל מודים דמנעל הוא ולהכי אמר דריב"נ פליג עליה וא"כ ה"ל ריב"נ רק יחיד נגד רע"ק וקיי"ל הלכה כרע"ק מחבירו ולהכ"מ שהביא המשנה דחכמים פליגי עליה צריך לדחוק להביא רבים עם רע"ק אבל כפי הגירסא במשנה דידן דלא הביא דברי חכמים וא"כ פליגי רק רע"ק וריב"נ והלכה כרע"ק ודאי ודוק

הלכות מקואות

פרק א הלכה יב אחד כו' דבר תורה אם היה דבר החוצץ חופה את רוב האדם והוא שיקפיד אדם עליו ורוצה להעבירו אבל אם אינו מקפיד עליו כו' א"ח ואע"פ שחופה את רובו. והנה בגמ' דיבמות (דף עא ע"ב) וכ"ת דר' יצחק כו' והאמר ר"כ לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ ואע"פ שאינו מקפיד וקשה לי מ"ט לא ביאר רבינו זה דבכולו חוצץ מדאורייתא אע"פ שאינו מקפיד דהגמרא מקשה מזה ולא נמצא שם חולק וצ"ע

פרק ד הלכה ז מקוה שיש בה מ' סאה מכוונות ונתן לתוכו סאה מים שאובין וניטל אח"כ ממנו סאה ה"ז כשר וכן נותן סאה ונוטל סאה וכשר עד רובו עכ"ל. וכתב הכ"מ בפ"ז דמקואות תנן היו בו מ' סאה נטל סאה ונתן סאה כשר ובס"פ הערל (דף פב) אמרינן היו מ' סאה מכוונות נטל סאה ונתן סאה כשר אר"י עד רובו וכתבו המפרשים דהיינו דוקא במי פירות אבל מים שאובין אפילו אלף סאין אינן פוסלין את המקוה מ' סאה כו' ומ"ש רבינו נראה שהוא סובר דהא דאמרינן בפ' הערל עד רובו במים שאובין דוקא הוא אבל במי פירות לא מכשירה אלא בנתן סאה ונטל סאה כו' ולפ"ז ההוא דאיתא בפ' הערל אינו מתניתין דמקואות דההיא דמקואות במי פירות וההיא דערל במים שאובין עכ"ל. והנה לפ"ד רבינו ליתא קושית התוס' במס' יבמות שם (דף פב ע"ב) דמקשה הגמ' וסבר ר"י דבדרבנן לא בעינן רובו כו' ומקשה התוס' קשה דנהי דשאובה מדרבנן כדאמר במס' ב"ב (דף סו) מ"מ מי פירות פסולין מדאורייתא לטבול כו' וי"ל כו' ולדברי רבינו ניחא דלא מיירי הא דאמר עד רובו רק במים שאובין אבל במי פירות דהוא פסול מה"ת אינו כשר עד רובו כמבואר

אמנם קשה לי ע"ד רבינו מהא דאמרינן במס' זבחים ודף כב) אר"פ לענין נתן סאה ונטל סאה אר"י עד רובו ופירשו שם רש"י ותוס' לענין נתן סאה מי פירות ונטל סאה מים וע"ז מסיק עד רובו והתם ע"כ צריך לפרש דקאי על מי פירות דמים שאובין אינן פוסלין בכיור ונטילת ידים והתם אמר דמשלים בכיור ולענין רביעית היינו לענין נטילת ידים אינו משלים זה שאמר נתן סאה ונטל סאה וע"כ מיירי במי פירות ואמר ע"ז עד רובו אלמא דגם לענין מי פירות סגי עד רובו. אך חזינן לרבינו שכתב לעיל בפ"ה מה' ביאת המקדש ה' י"ב דסתם שם וז"ל כל המימות כשרים לקידוש בין מים חיים ובין מי מקוה ובלבד שלא ישתנה מראיהן אלא יהיה כמים הכשרים לטבילה כו' זה הכלל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור ע"כ אלמא דלא פירש רבינו בהדיא דמי פירות שרי אם נתערב במי כיור ער רובו מ"מ זה לא קשיא דהוי במה דכלול בכלל דכל המשלים במי מקוה וא"כ כיון דמי פירות משלים לטבילה גם לענין כיור כן משלים ומ"מ מיירי נמי במי פירות דבשאובין לא מצי מיירי וא"כ חזינן דגם במי פירות עד רובו כשר מסוגיא זו אך חזינא לרבינו ז"ל שכתב הכא לקמן בפי"א ה' ט' כלי שהיה בו רביעית מים כשרים לנטילת ידים ונתן לתוכו מעט מים פסולין לנטילת ידים הרי אלו כשרים נטל מן הכלי כשיעור שנתן ונשארה רביעית בלבד כשהיתה ה"ז פסולה מפני שהמים הפסולין משלים שיעור דרביעית עכ"ל. וכתב הכ"מ דדברי רבינו הוא מסוגיא דזבחים הכא דאמר לענין נתן סאה ונטל סאה לענין רביעית אינו משלים ומפרש רבינו דהיינו לומר דכשנתן מים הפסולין לנטילה ולא במי פירות וא"כ א"ל הכא נמי כן א"ר פפא למעוטי נטל סאה ונתן סאה לענין טבילת מים שאובין וה"נ לענין מי כיור מים פסולין לקידוש כשר אבל לנטילת ידים אינה משלים ונ"ל דמיירי במים פסולין לענין קידוש כגון מי כיור שנפסלין בלינה ואי נתן מעט מזה ונטל מעט מים כשרים אי נשאר כשיעור כשר כמו במקוה דמשלים וכלל ליה בזה הכלל כ המשלים במקוה דפריש בה' מקואות אבל באמת מי פירות דאינו משלים עד רובו גם בכיור אינו משלים ורק במים פסולין מיירי הכא הסוגיא כמבואר ועיין צל"ח במסכת ביצה (דף יז ע"ב) שמביא ראיה לדעת רבינו ודוק

פרק ו הלכה י חבית מלאה מים שנפלה לים אפילו לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה א"א לג' לוגין שלא יהיה במקום אחד וככר של תרומה שנפל לשם נטמא במים השאובין שהרי המים עומדין שם אבל הנהרות וכיוצא בהן הואיל ואינן נמשכין ה"ז טובל בהן עכ"ל. והקשה המשל"מ וז"ל ודברי רבינו צריך תלמוד הככר הזה במה נטמא א"ת כו' הא ליתא דהא אתעביד השקה בהו ומהני להו וכמ"ש רבינו בפ"ב מה' ט"א ומכח זה כתבו רש"י ותוס' דמיירי במשקין דאין להם טהרה במקוה וצ"ע. ונ"ל לומר דרבינו יסבור כמו שכתב שם הריטב"א במס' מכות (דף ד) בשם הראב"ד וז"ל והנכון מה שפירש הראב"ד בשם ר"מ הדרשן ז"ל דשא"ה דהים הגדול מימיו מלוחין וכבדים ואין המים המתוקין מתערב עמהן ואותן שלשה לוגין הם עומדין במקומן והוי כאיסור שנפל בהיתר והוא ניכר שם דאינו מתבטל ולא אמרו שהשאיבן או הטמאין נכשרין במקוה אלא במקוה דוקא או בנהרות שמימיהם אינם מלוחין ומתערבין מיד ואינן ניכרין כלל הלכך כשת"ל שנכנס מגופו כלום באותו מים לא עלתה לו טבילה ואפילו בכ"ש וכאלו לא טבל וכאלו לא נכנס כל גופו בתוך המים ואפילו בפחות מג' לוגין נמי אלא דקושטא נקיט דמה"ת נשארו ג' לוגין שלא נתערבו כו' עכ"ל. וא"כ א"ל דגם רבינו ס"ל כן ונקיט להכי ים ואפילו לים הגדול וכולהו משום דמימיו אינם מתערבין דהמים מלוחים וכבדים ובהני הדין דאף השקה אינו מועיל כמו שכתב הריטב"א דלא אמרו שהטמאין נכשרין כו' אלא במקוה או בנהרות ושפיר פוסק רבינו דהככר טמא ודוק

פרק י הלכה ו הטמא שירד לטבול כו'. והנה המשל"מ כתב וז"ל אני תמה מה שכתב הר"ש רפ"ב דמקואות דטומאה חמורה דנטמא באב הטומאה דמטמא אותם מה"ת כו'. שוב ראיתי להתוי"ט שתמה ע"ז בפ"ז והנראה דס"ל כו' וזה שכתב הר"ש דטומאה חמורה הוא אף שנטמא באב הטומאה כו' ואף שאב זה מד"ס כן נ"ל ליישב דברי הר"ש והנה כפי פירוש הר"ש כן פירש רש"י נמי במס' עירובין (דף לה ע"ב) וז"ל דטומאה חמורה שנטמאה בטומאה המטמאתו מה"ת כגון באב הטומאה וצ"ל לפירוש רש"י כמו שפירש המשל"מ