כתר המלך חלק ב שפח

דאלו אריג כ"ש שאינו תכשיט מרבינן מאו בגד ותכשיט כ"ש מרבינן מציץ אבל הייתי אומר דוקא של מתכת דומיא דציץ אבל באריג לא קמ"ל דאפילו תכשיט כ"ש של אריג טמא מכל כלי מעשה עכ"ל. נמצא דאתי לאשמעינן באריג שלא עשוי לבגד רק לתכשיט נטמא וזה נכלל בדברי רבינו שאומר כ"ש אריג הכל נקרא בגד לענין טומאה והוא בין שהוא אריג או תכשיט מ"מ טמא ודוק

פרק ב הלכה ז סנדל של בהמה של מתכות טמא עכ"ל. והנה קשה לי דבמס' שבת (דף נ"ט) אמרינן למאי חזי אמר רב ראוי לשתות בו מים במלחמה ר' חנינא אמר ראוי לסוך בו שמן במלחמה ר' יוחנן אמר בשעה שבורח מן המלחמה מניחו ברגליו כו' מאי בין רב לר"ח א"ב דמאיס בין ר' יוחנן לר"ח א"ב דיקיר ופירש רש"י א"ב דמאיס לרב אינו מטמא דא"ר לשתות וסיכה לית ליה והה"ד בין רב לר"י נמי א"ב דמאיס ובין ר"י לר"ח א"ב דיקיר. כבר ואינו ראוי לברוח. והנה רבינו דפוסק לקמן בפ"ח ה"ז גבי זוג ועינבל דניטל טמא משום שראוי להקשו ע"ג חרס ס"ל ודאי דבעי מעין מלאכה ראשונה כמו שמבואר בסוגיא שם וא"כ ס"ל הכא לגבי סנדל דהטעם הוא הואיל וראוי לברוח בו וא"כ ה"ל לרבינו לבאר דהיכא דהוא כבד וא"ר לברוח בו דהוא טהור דלפירוש רש"י ז"ל החילוק הוא לדינא דלזה טמא ולזה טהור וא"כ לר' יוחנן היכא שהוא כבד טהור הוא ורבינו לא ביאר כלל. ונ"ל לישב כן דהנה המרש"א הקשה שם וז"ל א"כ מאי מייתי ראיה מכאן דר' יוחנן בעי מעין מלאכה ראשונה אימא דא"ל בשעה שהוא בורח כו' משום דמאיס וסיכה ל"ל כדסבר רב ונ"ל דקושטא הוא דקאמר הגמ' מאי בין רב לר"ח הם דברי המדחה דע"כ בין לרב לר"ח א"ב דמאיס וה"נ א"ל דאיכא בין רב לר' יוחנן וסיכה נמי לית ליה כמו רב וא"כ ליתא ראיה מהתם כלל דבעי ר"י מעין מלאכתו ראשונה עכ"ל. וכן י"ל לדברי רבינו דמפרש לה כדברי המהרש"א ומפרש לה בין רב לר"ח א"ב מה שר"ח אינו מפרש כרב הוא משום דס"ל דכל סנדל הוא מאיס לשתות מים ולא מפרש דא"ב בדבר לענין דינא היכא שהוא מאיס ורק הוא מדחה כן מאי ראיה לר' יוחנן דבעי מעין מלאכה ראשונה רק דילמא בין רב לר"ח א"ב משום דר"ח ס"ל דמאיס הוא ורב לא ס"ל הא דר"ח כפירוש רש"י מן הסברא דסיכה במלחמה ל"ל בין ר"י לר"ח א"ב דיקיר פירש ר"ח ס"ל דלא אמרינן טעם שהוא בורח מפני שהוא כבד ואין בורחין בזה ולהכי אמר מפני שהוא ראוי לסוך אבל ר' יוחנן ס"ל דל"א סברא זו דהוא כבד וראוי הוא כל סנדל לזה וא"כ א"ל דר"י לא בעי מעין מלאכה ראשונה ורק ס"ל דהוא מאיס וסיכה לית ליה כמו שמבאר המהרש"א אבל לענין דינא לר"י טמא בכ"ג ולא מחלקינן וניחא נמי עפ"ז דברי הרע"ב ז"ל במשנה שם שפירש ליה הטעם משום שראוי לשתות בו מים וא"נ כפירוש רש"י דיש נפ"מ בדינא בזה א"כ האיך הוא אומר סברת רב הא קיי"ל דהלכה כר' יוחנן ומכ"ש דהא פסקינן דבעי מעין מלאכה ראשונה אלא כמו שבארנו דלענין דינא אין נפ"מ ואפילו היכא שמאיס נמי טמא לרב ורק ר"ח דחי ליה זה דמאיס או יקיר ולדידן בכ"ג טמא וא"כ דבדין אין נפ"מ בזה להכי נקיט טעם הראשון של רב ודוק

פרק יא הלכה טז מחט שהעלתה חלודה אם מעכבת התפירה טהורה וא"ל טמאה עכ"ל. והנה המשל"מ הביא דברי הגמ' בשבת (דף נב ע"א) אמרינן שם אמרי דבי ר' ינאי והוא שרישומה ניכר ועיין רש"י ולא ידעתי למה השמיטו רבינו עכ"ל. ונ"ל לומר כן דהנה רש"י ז"ל פירש שם שני פירושים ע"ז דרשומה ניכר חדא דרשומה של מחט ניכר והוה טמאה וחדא שרשימה של חלודה ניכר בבגד והיינו מעכב התפירה וטהורה. ונ"ל להביא ראיה כפירוש השני של רש"י ז"ל דהא לכאורה קשה מ"ט הביא הגמ' שם דברי ר' ינאי שהוא אינו צריך שם דרק צריך להביא והתנן מחט שהעלתה חלודה אם מעכבת התפירה ותו לא מ"ט הביא דברי ר' ינאי שהוא ללא צורך אלא ודאי כן הוא. דהנה רבינו כתב בפירוש המשנה שהעלתה חלודה עלה עליו רותם עד שלא יכול להכניס המחט בה לתפור נמצא דאם נפרש כן כפירוש זה לא קשה כלל בשבת שם דמיירי במחט שלמה דממחט שניטל חורה או עוקצה מקשי מתחלה ומשני כי קאמרינן בשלמה ואי מיירי הכא שנסתם חורה א"כ לא מיירי כלל בזה דהוה אין לה חורה ולהכי אר"י והוא שרשומה ניכר כו' דמקרי מעכב את התפירה מה זה שרשומה של החלודה ניכר אבל חורה פתוחה והוא מחט שלמה ומ"מ מצינו בזה חילוק ומשני בשיפא אבל רבינו צריך לומר דלא היה לו כלל הגירסא בגמ' ואר"י דהא השמיט זה כאן ולהכי קמפרש בפירוש המשנה פירוש אחר על מעכבת התפירה ודוק

פרק ב הלכה ב ואין לכלי מתכות כו' ומפני מה גזרו על כלי מתכות שיחזרו לטומאתן הישנה גזירה שמא יטמא לו כלי מתכות ועשה אחר ממנו בב"י כו' ואמר השבירה מטהרת והטבילה מטהרת כשם שאם נשבר והתיכו טהור בו ביום כן אם הטבילו כו' טהור בב"י ויבוא לומר שאין הכלים צריכין הערב שמש כו' עכ"ל. וכתב המשל"מ בפ"ק דשבת איכא תרי טעמי ואמרינן א"ב דצרפינהו מצרף ורבינו נ"ל דס"ל כפירוש א' דרש"י ז"ל משו"ה סתם דלעולם חוזרין לטוה"י עכ"ל. ונ"ל עוד לומר דרבינו מוכרח לפרש כפירוש הא' ולא כפירוש השני דרש"י ז"ל מפרש גזירה שמא יאמרו הוא שיראו שמשתמשין בו ביום בכלי זה ויאמרו שהטבילם וישתמש אותה בלא הערב שמש ולהכי מפרש היכא דמרוצף וניכר שהוא חדש ליכא למגזר אבל רבינו הא מפרש שיבואו לטעות מזה בכל הכלים ויאמרו כשהתיכה מועיל בב"י כן טבילה וא"כ אע"פ שידעו שהוא נרצף מ"מ כיון שבו ביום נטהר ילמדו על טבילת כלים כן ולא מהני מרציף וע"כ מפרש כפירוש א' דלאביי מהני זאת. ועפ"ד רבינו אלו נ"ל לבאר היטב את תירוץ התוס' במס' שבת שם דהקשו ע"ז דאומר שם דעל טומאה דרבנן לא אחותי ליה רבנן טומאה והקשו התוס' ממס' ע"ג (דף נב) דמבעי ליה טומאה דרבנן אי נחית ט"י ותירצו לחלק בין היכא שהטומאה מדרבנן והכלי מקבל טומאה מה"ת להיכא שהכלי עיקר טומאה מדרבנן עיי"ש ולפ"ד רבינו מבואר החילוק בזה כן. דהנה הפני יהושע הקשה שם בסוגיא דהגמ' מקשה אלא מעתה יחזרו לטומאתן הישנה וכתב דהקושיא לא מצי אתיא אלא לאביי דאמר גזרה שלא ינקוב בכדי טהרתן אבל לרבא דאמר שמא יאמרו טבילה ב"י סניא ופירש רש"י ז"ל שיראו שמשתמשין בכלי זו בו ביום יאמרו שמותר בלא הערב שמש להשתמש וא"ב גבי כלי זכוכית דליתא טבילה גביה לפי מאי שסובר שם ליתא גזירה זו וא"כ א"ל דאביי סובר כרב אשי לקמן ונשאר בצ"ע

אמנם לפ"ד רש"י ליתא הקושיא כלל דהכא חיישינן ביותר דאם יראו שמשתמשין בו ביום יאמרו דמותר בלא טבילה אף להשתמש בב"י ורק לדברי רבינו דמפרש דחיישינן שמא יאמרו כמו שמותר בצירוף בלא הערב שמש כן בטבילה מותר בלא הערב שמש וא"כ גבי כלי זכוכית דליתא טבילה גביה ליתא גזירה זו ומאי מקשה אלא מעתה וע"כ צ"ל כן דהקושיא הוא דאם נתיר כלי זכוכית בב"י בלא הע"ש אזי ניחוש דנתיר נמי כלי זכוכית כן כיון דדמי לכלי מתכות ובכ"מ איכא הגזירה שנתיר בלא הע"ש וא"כ שפיר אמר הגמ' כן טומאה ישנה דרבנן דהוא רק משום גזירה ולא גזרינן רק במלתא דהוא גופיה יש לגזור כמו בטומאה דאורייתא ואפילו בטומאה דרבנן היכא דאיכא בזה גופיה החששא שיאמרו טומאה זו דרבנן שרי בלא הע"ש דיש טומאה דרבנן דבעי נמי הע"ש כדאיתא בד"ר בכ"ד אבל הכא כיון דעיקר הטומאה דרבנן ובו גופיה לא מצי למגזר רק מטעם כלי מתכות וא"כ הוה כמו גזירה לגזירה בכלי מתכות גופיה גזירה הוה אבל אי הוה מה"ת לא חלקו חכמים וכן בשאר טומאות דרבנן דבעי טבילה והע"ש לא חלקו כמו הכא ודוק

פרק כה הלכה יח סנדל של סיידן שהוא של עץ מתטמא