כתר המלך חלק ב שפד

ביאר בזה כן. דהנה לפי מאי שכתב רש"י ז"ל במס' חגיגה (דף כד ע"א) ד"ה א"ד ובמס' סוטה (דף כט ע"ב) וא"ת דיו לבא מה"ד להיות כנדון כו' א"כ ק"ו לא צריך שהרי למדנו שלישי בקודש מה"ת והיכא דמפרך ק"ו ל"א דיו לבא מה"ד להיות כנדון וכדאמרינן בב"ק כו' ולמ"ד נמי אמרינן דיו הני מעלות דרבנן נינהו ול"ד הוא כו' עכ"ל

והנה רבינו פוסק בה' נזקי ממון גבי קרן ברשות הניזק דלא כר"ט דאמרינן דיו אף היכא דמפרך ק"ו וגם משמע דס"ל דרביעי בקודש פסול מה"ת וא"כ תקשה נימא דיו בזה. ומתרץ לה כן עפ"י מאי שכתב השער המלך לעיל בפ"א מהל' אשות ה"א בשם הש"מ וז"ל א"כ לא אמרינן דיו אלא היכא דאיכא קצת חידוש בק"ו כמו גבי קרן ברשות הניזק ה"נ בב"ק דקאמרי רבנן דיו ואינו משלם אלא ת"נ דהתם איכא קצת חידוש בק"ו דקרן דכתיב בקרא מסתמא בר"ה איירי כו' ואהני ק"ו לאתויי אף ברשות הניזק כו' אבל אם נאמר דיו שיהא שני פסול בתרומה כמו חולין לא מהני ק"ו מידי דאיירי הקרא וכל הבשר אשר יגע כו' בתרומה כמו בחולין עכ"ל. וא"כ ה"נ כמו כן גבי רביעי כקודש יסבור רבינו כסברא זו דהכא לכ"ע ל"א דיו כיון דבזה אין חידוש כלל ומפרך ק"ו גם רבנן מודים ומצא רבינו הוכחה לזה מסוגיא דמס' סוטה (דף כט) שם דאמר ודור אחרון פריך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהם צד חמור כו' ולמאי דחיק לומר דדור אחרון פריך מצד חמור הא טפי עדיף לומר דדור אחרין ס"ל כרבנן דפליגי על ר"ט ואמרי דיו אפילו היכא דמפרך ק"ו וא"כ ליתא ק"ו גבי שלישי בתרומה כמו שכתב רש"י ז"ל שם א"ו דבזה כ"ע מודים דל"א דיו הכא כיון שאין חידוש כמבואר ודוק

פרק יב הלכה יג הנושא את המדרס כו' ול"א אלא במדרס עם הקודש כמעשה שהיה ואם עבר ונשא הואיל ולא נגע בקודש הקודש טהור עכ"ל. והנה שם בגמ' דחגיגה (דף כד) איתא איבעיא להו סנדל טמא סנדל טהור מהו חבית סתומה מהו עבר ונשא מהו ר"א אומר עבר ונשא טמא רז"א עבר ונשא טהור. והנה קשה על רבינו ז"ל דהבעיא הראשונה סנדל טהור וחבית סתומה לא הביא כלל וכיון דלא אפשט ה"ל לבאר זה האיך הוא פוסק. ונ"ל לומר דרבינו מפרש זה הבעיא באת"ל וזהו סנדל טהור מהו אי גזרו אטו טמא ואת"ל דלא גזרו מ"מ בחבית סתומה וסנדל טמא אי בזה גזרו אטו פתוחה כיון דנושא הוא את המדרס אבל אי גזרו גם על סנדל טהור מכ"ש בחבית סתומה דטפי יש להחמיר כיון דנושא הוא הטמא למדרש ואת"ל דלא גזרי בהני מיבעי ליה אי עבר ונשא מהו מי גזרינן שמא נגע הטמא בקודש ויהיה טמא מכ"ז בדיעבד אף שנודע לו שלא נגע ומסיק דעבר ונשא טהור לחד מ"ד ול"ח שמא נגע לאסור אף על דיעבד וליתא הגזירה על דיעבד ורק על לכתחלה גזרינן שמא יקרה ויגע בטמא וממילא גם שני הבעיות הראשונות ודאי נפשוט דכל עיקר הגזירה הוא דחיישינן שמא יטמא ולהכי בדיעבד טהור וא"כ הני תרווייהו דליכא חששא אף לכתחלה לא גזרו בהו ושרי ולהכי לא הביא רבינו זה

וענ"ל ליישב עפ"י מאי דאיתא בתוספתא דחגיגה פ"ג הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש כיצד היו סנדליו טמאין ונושא את התרומה ואין עושין כן בקודש עכ"ל. והנה מן התוספתא זו הא יש להביא ראיה דדוקא סנדל טמא אבל טהור ל"ג דהא אומר בהדיא היו סנדליו טמאין משמע דוקא היכא שהיו טמאין אבל סנדל טהור לא גזרו אך יש לומר דלהכי לא פשיט ליה מן התוספתא זו הבעיא דא"ל דלפי הבעיא בתחלה דס"ל דאי עבר ונשא טמא שמא נגע ואומר להכי ונשא אח התרומה על דיעבד לאשמועינן דאפילו בקודש עבר ונשא נמי טמא ואמר כיצד היו סנדליו טמאים ונושא את התרומה ואין עושין כן בקודש ואם עבר ונשא שם טמא דחיישינן דלמא נטמא וזהו דוקא בסנדל טמא אבל בסנדל טהור נהי דא"ל דלכתחלה גזרו שלא לישא מ"מ ודאי אם עבר ונשא טהור דתרתי ודאי ל"ג סנדל טהור משום טמא ואי עבר ונשא שמא פעם אחר יגע ולהכי אומר התוספתא סנדליו טמאין אבל כיון דמסקינן דאי עבר ונשא טהור וא"כ מיירי התוספתא ע"כ על לכתחלה ולא על דיעבד ומ"מ אומר סנדליו טמאין משמע מהתוספתא בהדיא דאי סנדל טהור שרי לישא אף לכתחלה ודוק

הלכה ז אחר שנגמר הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש אבל לא לתרומה כו' וכל המעלות של דבריהם הם ורמז יש למעלה זו בתורה כף אחת כו'. וכתב הכ"מ בחגיגה (דף כה) איתא שם פלוגתא ופוסק רבינו כמ"ד דרבנן מעלה עשו בצירוף כו'. והנה קשה לי ע"ז דהנה רבינו פוסק לעיל פי"א מהל' פסוהמ"ק ה' כ"ג דאם חלק העשרון בכלי אחד ואין חלקיו נוגעין בכ"ז ה"ז ספק אם מצטרף ופוסק כמו בכל ספיקות והא התם במנחות (דף כד) בעי מנייהו מהו לקמוץ מזה על זה צירוף דאורייתא או דרבנן ומשמע דהוה רק הספק דלמא צירוף הוה דאורייתא ואמרינן אף לקולא כמו שמפרש רש"י ז"ל שם אבל אם פשיטא לן דהוה מדרבנן א"כ אין ספק לו כלל דלא מצרף לענין לקמוץ וא"כ כיון דרבינו פוסק כאן דהוי ודאי מדרבנן וא"כ אין ספק כלל דאינו מצטרף לקמוץ וא"כ האיך פוסק דהוי ספק כאן ועיין בתוס' דמנחות שם ד"ה צירוף וצ"ע

פרק יג הלכה ב וכן עשו חכמים מעלות בטבילה כיצד כו' הוחזק לתרומה כו' עד צריך כונה כו' והנה קשה לי מ"ט לא הביא רבינו הא דאמר ר' אלעזר שם טבל ועלה מחזיק עצמו לכל מי שירצה דע"ז ליתא פלוגתא דנהי דלא הביא זה הא דרגלו אחת במים אע"פ שהחזיק מחזיק כו' משום דמסיק שם דהוא ר' יהודה היא דס"ל שם דבמקוה שיש בה מ' סאה אף השני טהור וכיון דרבינו ז"ל פוסק כרבנן וכמו שכתב לקמן בפ"ח מה' מקואות ה"ב וכמו שמבאר שם הכ"מ דפוסק כלישנא קמא לחומרא דאף במעלות דרבנן פליגי והטעם הוא ודאי כיון דר' פדת ס"ל כהאי לשנא פוסק כן. ועיין טורי אבן שם בסוגיא דמוכת דר' יוחנן דאמר שם גבי מהו להטביל מחטין כו' ס"ל כהאי לישנא עיי"ש וא"כ ניחא הטעם דלא הביא זה הדין דרגלו אחת אבל מ"ט לא הביאו ז"ל דברי ר' אלעזר דאמר הא דטבל ועלה וכמו שכתבו התוס' שם דמיירי בעודו לח דמחזיק עצמו

ונ"ל ליישב עפ"י מאי שכתב הכא הט"א הטעם דלר"א ס"ל דמחזיק עצמו לכל מה שירצה הוא דאזיל לטעמיה דס"ל יש ברירה במס' בכורות (דף נו) גבי חלקו גדיים כנגד טלאים דאמרינן זה חלקו משעה ראשונה וה"נ כיון דטבל סתם אחר עליתו כשמחזיק עצמו אמרינן הוברר הדבר למפרע שטבילתו היתה ע"ז וא"צ עוד עיי"ש וא"כ א"ל נהי דרבינו פוסק בכל דוכתא דבדרבנן יש ברירה מ"מ כתב השער המלך לעיל בפ"ח מה' גירושין לחלק בין איסור תחומין דלית ליה עיקר מה"ת ובין איסור טומאה דיש לה עיקר מה"ת וא"כ ה"נ אף דהוא איסור דרבנן מ"מ כיון שטומאה יש עיקר מה"ת אמרינן בזה אין ברירה כמו בכל איסור תורה ולהכי השמיט זה דרק ר"א לשיטתו דס"ל דאף בדאורייתא יש ברירה אבל לדידן ליתא זה הדין ודוק

פרק טז הלכה ב אבל אם היה חרש או שוטה או קטן שאין בו דעת לשאול כו'. והנה בירושלמי דחגיגה פ"א ה"א איתא ולענין טהרות אי את אמר את שהוא תפוס ביד אביו ספיקא כפקח אביו תופס בידו ספיקו כחרש ופירש הק"ע בקטן ממש ס"ט דה"ל כדבר שאין בו דעת לשאול אבל כשהוא כמו גדול כשהוא תופס בידו של אביו ספיקו טמא כו' אלמא דתליא בזה אם תופס ביד אביו אז דינו כגדול ורק אם אביו תופס בידו הוא קטן ורבינו לא ביאר זה ורק כתב שאינו יודע להשיב את הענין כו'. אך נ"ל לומר דבאמת הפשט של הק"ע הוא דחוק דמה חילוק לענין אי יש דעת לשאול אם הוא תופס בידו של אביו או אביו תופס בידו. וע"כ נ"ל דפשט הירושלמי הוא כמו שכתב רבינו לקמן בה' ט' תינוק שהיה תופס בידו של אביו או שהיה רוכב ע"ג כתפו של אביו ספיקו ברה"י