כתר המלך חלק ב שעט

לא מצי מיירי בזה דטומאה מדרבנן דלא מצי מיירי רק לענין אי קידש אשה וא"נ דקאי ע"ד הגמ' שם דמוקי שם הקרא דבין נגע לנגע על ספק שער לבן קדום בפלוגתא זו אי טמא אי טהור ע"ז ודאי לא מצי מוקי דהטומאה מדבריהם ונפ"מ אם קידש אשה דהא קאי לפרש הקרא דבין נגע לנגע משמע ודאי דאיירי בטומאה דאורייתא אבל על דבריהם ל"מ לאוקמי ע"ז הקרא ורק לענין אי עשירי או כאחד עשר דהטומאה הוא מה"ת שפיר כתבו התוס' שם דנפ"מ לענין אי קידש אשה אבל לא הכא ועיין לקמן פ"ד מהל' ממרים מה שנבאר בס"ד וצ"ע

פרק ה הלכה ד ליבן שפוד והכה בו אם היה ראשו מבורז ה"ז מכוה ואם היה ראשו חד ה"ז ספק עכ"ל. וכתב הכ"מ ליבן כו' ורבינו נראה שמפרש דכשהכהו דרך דקירה מיירי אלא מיירי במאי דאמר ברזייה מיברז היינו שראשו של שפוד לא היה דק אלא עב כברזא של חבית ומש"ה תניא דנידון לו משום מכוה דחבטא קדים עכ"ל. ונ"ל לומר דשפיר עדיף טפי הגירסא שהביא שם המגיה בשם ר"י אבוהב ז"ל דגריס ראשו אחד כדור ה"ז ספק דהא הגמ' מסיק שם כגון דברזייה מיברז דהיינו חידוד אלמא דמיברז הוא מטעם חידוד כפירוש רש"י שדקרו ולא כפירוש הכ"מ דפירש דהוא עב כברזא של חבית וע"כ צריך לומר דלפ"ד הכ"מ לא היה הגירסא זו בגמ' דהיינו חדוד ולפ"ד המגיה ניחא טפי. ונ"ל להביא ראיה כגירסת המגיה ז"ל מהא דאיתא במס' סנהדרין (דף עו ע"ב) גלוי וידוע כו' שהברזל ממית בכל שהו לפיכך לא נתנה תורה שיעור והנ"מ דברזייה מיברז והוא נמי הפירוש דרך דקירה כמו שכתב רש"י ז"ל אבל הכהו לארכו דרך הכאה שיעורא בעי ולפ"ד הכ"מ ברזא הוא לא שחד אלא שעב כברזא של חבית והיאך הוא ממית בכ"ש וכן כתב גם רבינו לקמן בפ"ג מה' רוצח ה"ד כלי ברזל כו' והוא שיהיה חד כמו מחט שפוד או סכין וכיוצא בו אבל אם הכהו בעשת של ברזל כו' נמצא דרבינו נמי מפרש דברזא זהו חדוד כמו רש"י ז"ל וא"כ ע"כ הכא הוא הגירסא כדור כמבואר. והנה הכו"פ כתב ביו"ד (סי' ט') לפרש דלהכי כתב רבינו ואם ראשו חד ה"ז ספק לפ"ג הכ"מ משום דמספקא ליה בדר"ז אי הילכתא הכי משום דיש גירסא בפ"א מה' שחיטה דפוסק רבינו דליבן סכין ושחט בה טריפה ולהכי פוסק דהוי ספק עי"ש ותמוהין דבריו ז"ל דהיאך נוכל לומר ולישב זה לפי גירסת הכ"מ דאי חד הוא ספק משום דמספקא ליה אם חדודו קודם לליבונו ובברזא דהוה עב מיפשט פשיטא ליה דהוא מכוה דחבטא קדים וא"כ בחידוד פשיטא ובחבטא מספקא ליה ובגמ' הוא אפכא ומה תליא זה דמספקא ליה בדינא דר"ז זהו רק הספק א"נ דבית השחיטה מירוח רוח או לא כמו שכתב שם הרא"ש לתרץ דברי הרי"ף ז"ל אבל חידוד קודם לליבונו זהו פשיטא לכ"ע ולא תליא בזה דבה"ש מירוח רוח וע"כ הוא הגירסא דראשו אחד חד ה"ז מספקא ליה אבל אם היה מיברז וחד שפיר פשיט דחידודו קודם ודוק

פרק י הלכה ו ואפילו כהן גדול מצורע פורע ופורם שהרי יבא עשה וידחה ל"ת עכ"ל. והנה קשה לי ע"ז דהא אמרינן במס' מועד קטן (דף יד ע"ב) אמר רבא ת"ש והצרוע לרבות כהן גדול אלמא דמקרא יתירא של והצרוע ילפינן דכהן גדול פורע ופורם והיאך אומר רבינו סתם שהרי עשה דוחה את ל"ת והלא משמע דזה מקרא ילפינן והנה בתורת כהנים פ' מצורע איתא כן יכול אף כה"ג שהרי יבא עשה וידחה ל"ת או אינו ת"ל והצרוע לרבות כה"ג ע"כ. וצריך להבין מ"ט אומר או אינו שהרי קיי"ל דבכל התורה כולה אתי עשה ודחי ל"ת ומ"ט נימא דכאן אינו דוחה וצריך למילף מקרא יתירא וע"כ נ"ל ליישב דברי התו"כ ותתיישב גם דברי רבינו דקיי"ל סתם תורת כהנים הוא ר' יהודה ור' יהודה לשיטתו מצריך קרא דכהן גדול פורע ופורם אבל אנן לא מצרכינן קרא לזה וידעינן זה מסברא דעשה דוחק ל"ת כמו בכל מקום. דהנה אמרינן במס' יבמות (דף ה ע"א) אלא אתיא מזקנו כו' שומע אני אף כהן מצורע כן ת"ל זקנו ואם אין ענין ללאו שאינו שוה בכל תנהו ללאו השוה בכל ואכתי איצטריך סד"א שאני כהנים הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתרות אפילו לאו שאינו שוה בכל לא דחי קמ"ל דדחי כו' נמצא דיש סברא לומר דכהנים הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות לא דחו בהו עשה ול"ת ואלא ל"ת שאין שוה בכל כמו פורע ופורם גבי כהן גדול לא ידעינן אלא מקרא דזקנו דדחו אמנם התוס' כתבו שם בד"ה ואכתי וי"מ דמזקנו לא ילפינן בעלמא אפילו אינו שוה בכל משום דעשה דמצורע עדיף דגדול השלום דע"י שיטהר מותר בתשמיש המטה כו' ומיהו לא תתיישב טעם זה אלא למאן דאוסר מצורע בימי חלוטו בתה"מ אבל למאן דשרי בתשמיש המטה לא וכן כתבו התוס' במס' ב"מ (דף לב ע"ב) עיי"ש ועיין ש"א (סי' לג). נמצא דאף ל"ת שאינו שוה בכל גבי כהנים שריבה בהן הכתוב מצות יתירות לא נדע דמקרא דזקנו לא נוכל לידע דנוכל לדחות מה למצורע שכן גדול השלום כמו שכתבו התוס' אלו. והנה במס' חולין (דף קמ ע"א) אמרינן ולר' יהודה דאמר שלח מעיקרא משמע כו' אלא סד"א שאני מצורע הואיל וגדול השלום ופירש רש"י דאסור מקודם בתשמיש המטה ומזה הכריחו המפרשים דזה דאיתא במס' מו"ק (דף ז ע"ב) דר' יהודה אומר מצורע בימי חלוטו מותר בתה"מ ל"ג ר' יהודה אלא גרסינן רבי דאיתא בת"כ ובילקוט משום דכיון דר' יהודה ס"ל שלח מעיקרא משמע ע"כ ס"ל דאסור בתה"מ ולהכי אמרינן לדידיה דגדול השלום בחולין שם וכן משמע דגריס רש"י ותוס' שם רבי ולא ר"י עיי"ש. ועתה נבאר סתם תו"כ הוא ר' יהודה ור' יהודה הא ס"ל שלח מעיקרא וע"כ מצריך קרא של והצרוע דה"א דדחי משום דגדול השלום וא"כ ע"כ ס"ל דמצורע מוחלט אסור בתשמיש המטה וא"כ מקרא דזקנו לא נוכל לידע דה"א שאני מצורע דגדול השלום כדברי התוס' וא"כ לא נדע על כהנים דריבה בהן הכתוב מצות יתירות דעשה דחי ל"ת ולהכי יליף מקרא של והצרוע אבל רבינו ז"ל דפוסק בהדיא דמצורע מוחלט מותר בתה"מ וכמו שאומר כאן כל ימי חלוטו מותר בתשמיש המטה וא"כ ליתא לדידיה זה הדיחוי דגדול השלום ושפיר נוכל לידע דעשה דוחה ל"ת אף גבי כהנים שריבה בהן מ"י מקרא דזקנו ולא צריך לדידיה למילף מהקרא דוהצרוע והת"כ דאומר או אינו הוא משום דלא מצי למילף דה"א גדול השלום כמבואר

אך זה צריך לומר דקרא דוהצרוע לרבינו אינו מיותר דהא אמרינן במס' סוטה (דף כג) ובמס' ערכין (דף ג) ובכריתות ודף ח) אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אימר והצרוע הרי כאן שנים ופירש רש"י ז"ל שם במס' סוטה דמקרא יתירא של והצרוע דרשינן אלמא דמצריך קרא יתירא של והצרוע לרבות אשה והתורת כהנים דיליף מן והצרוע על כה"ב אזיל לטעמיה דהוא יליף מקרא דאיש צרוע לרבות נשים דכן איתא בתו"כ כשהוא אומר צרוע הרי כאן שנים א"כ מה ת"ל איש לענין פריעה ופרימה יכו' ואין אשה פו"פ אבל לגמ' דידן בכל אלו המקומות דילפינן על נשים מקרא דוהצרוע לא מרבי כה"ג מזה והתו"כ דיליף על נשים מאיש צרוע ידע מוהצרוע על כה"ג כמבואר

והנה לכאורה הא תקשה עוד דהא צריך קרא של והצרוע כדי שלא נטעה לומר דמצורע אינו נוהג צרעתו ברגל כמו דמספקא להגמ' ופשטינן מהקרא דוהצרוע דכה"ג בשאר ימות השנה ככ"ע ברגל דמי ונוהג צרעתו מ"מ זה לא קשה דהא ודאי על זה לא מצריך קרא יתירא דהא חזינן דלהתו"כ לא קמספקא ליה רק אי עשה דחי ל"ת א"ל אבל ממה שינהג צרעתו כמו ברגל לא קמספקא ליה וע"כ צריך לומר דזה ידעינן מהסברא דהא חזינן דהגמ' משוה שם מנודה למצורע וזהו אפשטא דמנודה נוהג נידוי ברגל וכמו שאפסק ביו"ד (סי' שלד פ"א) וכמו שפירש רש"י שם בד"ה ואיכא למידק דנפשוט הבעיא וא"כ כיון דמנודה דהוא רק מדרבנן וכמו שכתבו התוס' שם ד"ה מהו נוהג ברגל ודאי דמצורע נוהג ברגל בלא קרא יתירא לזה ורק רבא מביא דהתו"כ מרבי מקרא דוהצרוע דעשה דוחה ל"ת בכה"ג אלמא