כתר המלך חלק ב שעו

דכהן השורף את הפרה בבגדי כהן הדיוט ולא ילפינן מג"ש דאי מג"ש אז הוה באבנט של בוץ ומכח הוכחה שבארנו בתחלה מסוגיא (דף יב) הוכיח רבינו לפסוק כן דילפינן רק מקרא דכהן ואז בבגדי כהן הדיוט עושה אותה כמו שפוסק כאן ודוק

פרק ג הלכה א אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית שנאמר והוציא אותה אל מחוץ למחנה בו' עכ"ל. וכתב הכ"מ ובפ' טב"י (דף קה ע"ב) אמרינן דחוץ למחנה דכתיב גבי פרה אדומה היינו חוץ לג' מחנות דומיא דשרפת פרים ואיתא נמי ביומא (דף סו) וא"כ צ"ל דחוץ להר הבית דנקיט רבינו ל"ד עכ"ל. ונ"ל לומר דרבינו נקיט לה דוקא חוץ להר הבית דהתם במס' זבחים הקשו התוס' ד"ה מה תימא בפר יוה"כ לא ידעינן שלש מתנות אלא מהקישא ומספקינן אי דבר הלמד בהקישא חוזר ומלמד בג"ש א"ל ואפילו את"ל כו' ושמא ג"ש הוא ועי"ל דפרה קדשי בדה"ב היא והשתא נמי אתי שפיר דיליף בג"ש ועיין תוס' יומא (דף סח ע"ב) שכתבו באופן אחר ולשון התוס' קשה דכתבו דספוקי מספקא ליה הא לעיל פשיטותא הוא דאינו מלמד בג"ש אך תירוץ התוס' דפרה קדשי בדה"ב הוא רק א"נ דבתר למד אזלינן וילפינן על פרה אדומה דהוא קדשי בדה"ב אבל א"נ דבתר מלמד אזלינן ליתא תירוץ התוס' וצ"ל דר"א הכא דיליף דפרה הוה חוץ לשלש מחנות ס"ל דבתר למד אזלינן וילפינן בג"ש על זה אבל רבינו דס"ל דבתר מלמד אזלינן כמו שבארנו לעיל בה' תמורה ס"ל דלא הוה חוץ לשלש מחנות דליכא ע"ז לימוד כמבואר ודוק:

הלכה כ כיצד כו' לפיכך על כל הזאה מקנח אצבעו בגופו של פרה כו' עכ"ל. והנה ע"ז תמהו הראב"ד הכ"מ והלח"מ בפ"ה מה' מעה"ק דזהו נגד הסוגיא דמס' זבחים (דף צג ע"ב) ובמנחות (דף ז ע"ב) דהתם מסיק דהמקנח אצבעו בשפת מזרק כו' ועיין מה שתרצו. ולענ"ד נ"ל ליישב כן דהנה התם מקשינן אלא אצבעו במאי מקנח ופירש רש"י ז"ל במסכת מנחות (דף ז) שם וכן בין כל הזאה והזאה יורד מהר המשחה לקנח בגוף הפרה והתוס' במס' זבחים מקשים ע"ז מהא דאמר לקמן בפ"ב שחטה שלא כנגד הפתח פסולה כו' דמשמע שהיה הכל במקום אחד ודחו עפ"ז פירוש רש"י ז"ל ובמנחות תרצו זה עיי"ש. ורבינו נ"ל דמפרש כן דהתם בזבחים (דף קיג ע"א) איתא הגירסא סא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל דר' יוחנן ס"ל אם שחטה שלא כנגד הפתח פסולה ור"ל ס"ל דכשירה אל מחוץ למחנה ושחט וכן הוא הגירסא במשנה שם וס"ל לרבינו דהקושיא שם בזבחים ובמנחות הוא רק לר"ל דס"ל דכשרה אם שחט שלא כנגד הפתח ומקשה במאי מקנח אי ירד על כל הזאה מן ההר כדפירש רש"י ז"ל ולהכי משנה דמקנח בשפת מזרק אבל לדידן דפסקינן כר' יוחנן דשלא כנגד הפתח פסול כמו דפוסק רבינו בפ"ד ה' ה' וא"כ לא קשה במאי מקנח וניחא בגופיה של פרה דא"צ לירד ע"ז. ואף א"נ דרבינו גורס כמו שהביאו המפרשים שם (דף לג) הפלוגתא לענין שחט שלא כנגד הפתח ורק אי שרף שלא כנגד הפתח ונוכל לומר דמוכרח הוא רבינו לגרוס כמו כן הפלוגתא דשרף שלא כנגד הפתח דבזה איכא פלוגתא בין ר' יוחנן ור' אושעיא דר' יוחנן ס"ל דפסול ור' אושעיא ס"ל דכשר וא"כ ה"ל למיפסק כר' אושעיא דכשר דהלכה כמותו נגד ר' יוחנן וכמו שפוסק רבינו בפי"ח מה' שבת הי"ג וכמו שכתב הרה"מ שם דהלכה כמותו נגד ר"י ומ"ט פוסק הכא בפ"ד דפסול כר"י אלא צ"ל דגבי שחיטה ליכא פלוגתא ורק לענין אי שרף שלא כנגד הפתח והגמ' מדמי לה כמו שכתבו התוס' שם וא"כ ר"א ב"א דאמר דשחט שלא כנגד הפתח פסולה ס"ל נמי בזה כר"י דאף א שרף שלא כנגד הפתח פסול דמדמי להדדי וא"כ כיון דראב"א ור' יוחנן תרווייהו ש"ל דלא כר"א פוסק רבינו כן וניחא נמי כמו כן דכיון דבארנו דמ"ד דשרף שלא כנגד הפתח כשר הוא היינו ר"א ס"ל נמי דשחט כשר וראב"א דס"ל דשחט פסול ס"ל נמי דשרף פסול וא"כ א"ל דשם הסוגיא בזבחים ומנחות אתיא כר' אושעיא דס"ל דשחט שלא כנגד הפתח כשר אבל לדידן ליתא כמבואר

והלח"מ תירץ שם דרבינו ס"ל דלא הוה כלל כלי גבי פרה וא"כ ע"כ בגופו של פרה עיי"ש ואכתי לא ביאר האיך יפרש הסוגיא נהי דדברי רבינו נכונים אבל על הסוגיא צ"ל דזהו הפשט בשלמא גמר מקנח ידו בגופיה של פרה והה"ד אצבעו דהוה גבי פרה וכלי ליתא שם אבל קדשים אצבעו במאי מקנח ואומר בשפת מזרק וקאי על קדשים זה וכמו שפוסק רבינו בהדיא בפ"ה מה' מעה"ק ה"ח וצריך לטבול אצבעו כו' וכשיגמר מקנח אצבעו בשפת המזרק ודוק

פרק ד הלכה ג לא רצתה פרה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא יאמרו שחורה כו' שלא יאמרו שתים שחטו כו'. והנה במס' יומא (דף מב ע"ב) מביא המשנה לא היתה פרה אדומה רוצה לצאת כו' שלא יאמרו שחורה כו' שלא יאמרו שתים כו' רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא משום שנאמר אותה אותה לבדה ות"ק הא כתיב אותה מאן ת"ק ר"ש דדריש טעמא דקרא מ"ב א"ב דאפיק חמור בהדה כו' ושחט אותה שלא ישחוט אחרת כו' עכ"ל הגמ'. נמצא דלמאן דלא דריש טעמא דקרא לא הוי הטעם משום שלא יאמר שחורה או שתים אלא מגזה"כ אותה ואפילו חמור נמי אסור וא"כ כיון דרבינו פוסק הטעם משום שלא יאמרו וזה דאפילו חמור אסור לא הביא ש"מ דהוא ס"ל כר"ש בזה דדריש טעמא דקרא ומשו"ה הוי הטעם שלא יאמרו וחמור מותר וא"כ תקשה דדברי רבינו סותרים לפי מאי שכתב לעיל בפ"ד מה' סוטה ה"ב ואין משקין שתי סוטות כאחת שנאמר והעמיד אותה הכהן כו' ובמס' סוטה (דף ח) איתא ת"ר אין משקין שתי סוטות כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחברתה ר' יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא אמר קרא אותה ות"ק והא כתיב אותה מאן ת"ק ר"ש היא דדריש טעד"ק ומ"ט קאמר מ"ט אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחברתה מ"ב א"ב רותתות כו' ל"ק כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים כו' עכ"ל הגמ' ובתוס' כתבו עוד דהמ"ל א"ב אשה אחרת שאינה סוטה לר"ש מותר וא"כ נראה מדעת רבינו דפוסק כר' יהודה דלא דרשינן טעד"ק דמביא מקרא דאותה לאיסור שתי סוטות ולא חילק דאם הוא רותתת אזי בשני כהנים שרי הוא להשקות שתי סוטות כיון דליתא טעם שלא יהא לכה גס בה וס"ל כר' יהודה דל"ד טעד"ק וכמו דמשמע מהסוגיא וא"כ הוא היפוך ממה שפוסק הכא בה' זו דמשמע דפוסק כר"ש כמו שבארנו. ומצאתי בתוי"ט בפ"ד דפרה שהעיר קצת בזה

ונ"ל לענ"ד ליישב כן דהנה באמת רבינו ס"ל כר' יהודה דלא דרשינן טעד"ק כמו שמבואר לקמן בה' מלוה ולוה ועיי"ש בלח"מ אבל הכא בפרה אדומה ניחא שפיר דהנה רבינו כתב כאן בה' י"ח שחט את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת עמה כשרה שהרי לא נתכוין למלאכה ואע"פ שהבהמה שנשחטה עמה כשרה לאכילה שאין שחיטת החולין צריכה כונה אבל אם נתכוין כו' עכ"ל. וכתב הכ"מ שם בפ"ב דחולין (דף לא) אמר רבא שחט כו' נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן פסולה כו' ויש לתמוה על רבינו שפוסק בפ"ב מה' שחיטה כר' נתן דשחיטת חולין בלא כונה כשרה וכאן פסק דנשחטה בהמה אחרת עמה פרה כשרה וזהו היפוך דברי רבא וצ"ל שרבינו היה גורס נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן שתיהן כשרות לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה פשיטא סד"א ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה וחברתה ואפילו בהמת חולין נמי קמ"ל ע"כ. והנה זה צע"ק דברי הכ"מ ל"ל להביא מפ"ב להלכות שחיטה ראיה דרבינו ז"ל פוסק כר' נתן הלא הכא גופיה אמר בהדיא שהבהמה שנשחטה עמה כשרה לאכילה שאין שחיטת החולין צריכה כונה כו' אלמא דהכא גופיה מבואר דהלכה כר' נתן. אמנם זה קשה טובא לפ"ד הכ"מ דרבינו ז"ל ס"ל דאי שחט בהמת חולין עמה כשרה לא מפסל מטעם אותה לבדה רק