כתר המלך חלק ב שעה

שא"ש דהא רבינו פוסק לעיל בפ"ב מה' שחיטה ה' כ"א דהיכא דיש לו שותפות בגויה שפיר אוסר ול"א אין אדם אוסר דבר שא"ש. והנה ס' הרלב"ח לא ראיתי ותירוצו לא ידעתי. אך לענ"ד נ"ל ליישב זה כן דלא דמי הכא להתם דהנה התם מה שהשותף יכול לאסור אי שחטו לעכו"ם מטעם דחלקו נאסר ואחרי שחלק חבירו מעורב ביחד עם שלו ואין ברירה קיי"ל דנאסר כולם כמו שכתבו התוס' במס' חולין (דף מא ע"א) ד"ה ר"ש דחלק חבירו נאסר משום דמעורב בשלו ונאסר אף הכל החלק דהוא בהיתר וא"כ הכא ניחא כן דהנה בה' ז' כתב עוד שאין בית הפרס עושה בית הפרס ולא גזרו טומאה אלא על גוש כברייתו ולקמן בפי"א ה' ג' כתב נמי דעפר בה"פ מטמא אם יש במקום אחד כחותם המרצופים דלא גזרו אלא על גוש כברייתו עיי"ש וא"כ הכא כיון שחלק חבירו אינו נאסר ורק חלק שלו וחלק חבירו מעורב ביחד ולעיל בפ"א מה' תרומות ה' כ' ס"ל לרבינו על שלקחו שדה בשותפות שבכל קלח אמרינן דמעורב בו של ישראל ושל הנכרי עיי"ש וא"כ ה"נ בכל חלק עפר וכל גרגיר מעורב שלו ושל חבירו וכיון שחלק חבירו לא יוכל לאסור איך א"כ יוכל האיסור לחול גם על שלו דהא הוי הגוש עפר שאינו כברייתו ואף אם יהיה לנו גוש גדול אשר אם נחלק אותו לחלק השותפין יהיה חלקו כאותם המרצופין מ"מ אינו טמא דמעורב ביחד עם חלק חבירו ומשום חלק חבירו נם חלקו מותר דאין בית הפרס עושה בית הפרס מטעם זה דבעי גוש כברייתו והכא בכל חלק קטן איתא של חבירו דאינו נעשה בה"פ וחסר מכשיעור כמבואר

אמנם בלא זה נראה לענ"ד לומר דאין כונת רבינו הכא במה שאומר דאין אדם אוסר דשא"ש לטעם גמור דהא התוס' כתבו במס' יבמות (דף פג ע"ב) ד"ה אין בזה דאמרינן דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו הוא רק במידי דתליא במחשבה כמו ע"ז וכדומה אבל לא באיסור שאינו תלוי במחשבה דודאי אם טימא אחד טהרות של חבירו הוה טמא וא"כ גם הכא לא שייכי לענין אוסר דבר שאינו שלו. והר"ש כתב הכא במשנה הטעם דהוא משום קנסא ולא קנסוהו במידי דלא שכיחא וכתב רק לסימנא כמו דמצינו בדוכתא דתליא האיסור במחשבה אינו יכול לאסור דבר שאינו שלו אף הכא דגבי טומאה לא שייך זה מ"מ הקנס שעשו חכמים בזה לא קנסוהו רק במידי שהוא שלו ולהכי הכא אפילו שותף אינו אוסר אף דבכל דבר דאינו אוסר דבר שא"ש בשותפות אוסר והכא לא קנסוהו אף בשותפות כמבואר ודוק

פרק יב הלכה ד ואלו מביאין ולא חוצצין כו'. והנה קשה לענ"ד מהא דאיתא במס' סוכה (דף יג ע"ב) אר"א אמר שמואל ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן י"ח בפסח מביאין את הטומאה וא"ת בפני הטומאה משום אויר והנה לעיל בפ"ה מה' סוכה לענין אויר דפוסל הביא רבינו דין זה והכא אינו מביא לענין זה דאינו חוצץ בפני הטומאה ומביא את הטומאה דליתא שום חולק שם בזה ועיין תוס' שם ד"ה אר"א אמר שמואל וצ"ע

הלכות פרה אדומה

פרק א הלכה ו כל כו' יתירא פרה על הקדשים שהעבודה פוסלת בה שנאמר אשר לא עלה עליה עול ובעגלה ערופה אומר אשר לא עובד אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה בה שאר העבודות כעול אף עול בפרה שאר עבודות כעול אלא שהעול פוסל בין בשעת כו' עכ"ל והנה קשה לי דמשמע דרבינו יליף על שאר עבודות בפרה דפוסל מג"ש דעול עול וא"כ תקשה הא הוא פוסק לקמן בפ"י מה' רוצח ה"ג דבעגלה ערופה אינו פוסל עול עד שימשוך בעול טפח כדברי ר"י אמר רב שם במס' סוטה (דף מו) וא"כ תקשה קושית הגמ' דשם וממקום שבאת מה בעגלה ערופה עד שימשוך ה"נ בפרה אדומה כן והגמ' מתרץ תנאי היא דאיכא דמייתי לה מגופיה דפרה מקרא דאשר לא עלה כו' וא"כ כיון שרבינו פוסק הכא ויליף לה מג"ש דעול א"כ מ"ט מחלק דפרה נפסל משהניח או עלה ובעגלה עד שתמשך נימא ממקום שבאתה ואף פרה יהיה כמו עגלה ערופה עד שתמשך

וע"כ נ"ל לומר דמזה יהיה ראיה לפי מאי שכתב בס' ברכת הזבח במס' מנחות (דף קז) דדעת רבינו כן הוא דבמקום דילפינן בג"ש אזי אמרינן דון מינה ואוקים באתרה ובמקום דיליף בהקישא או בב"א אמרינן דון מינה ומינה עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דילפינן בג"ש דעול עול אזי אמרינן דון מינה ואוקי באתרה וא"כ לא קשה קושית הגמ' לומר וממקום שבאת דהא אמרינן אוקי באתרה והכא לא כתיב אשר לא משכה רק לא עלה ולא בעינן עד שתמשך ורק הג"ש מגלה דבשאר עבודות פוסלת כמו עול בעליה לבד ורק הסוגיא הכא בסוטה רוצה ע"כ לתרץ אף למ"ד דאף בג"ש אמרינן דון מינה ומינה כמו דס"ל לר' מאיר במס' שבועות (דף כד) ולההוא מ"ר אומר דהוא ס"ל ע"כ דלא ילפינן מג"ש רק מגופיה של פרה אבל רבינו דפוסק כמ"ד בג"ש דון מינה ואוקי באתרה שפיר יליף לה בג"ש דעול עול ומ"מ בפרה לא בעי עד שתמשך כמו בע"ע דאמרינן אוקי באתרה כמבואר

ועפ"ז מיושב מה שהקשה בס' באר שבע בחי' על מס' סוטה הכא בתחלת הסוגיא דאמר דיליף פרה עול עול מעגלה וכל הסוגיא ס"ל כן והא תקשה לר"י אמר רב הא לא מצי גמיר כלל מג"ש אלא מגופיה של פרה דאי ילפינן מג"ש הא תקשה ממקום שבאת כו' והניח בצ"ע. ולפ"ז ניחא דאף דבאמת לר"י אמר רב א"ל דס"ל נמי כמו דס"ל לרבינו דאמרינן דון מינה ואוקי באתרה ולא קשה מזה ורק הגמ' מקשה דאיך תתיישב למ"ד דון מינה ומינה אבל לר"י אמר רב גופיה ניחא בל"ז ללמד נמי בג"ש כמבואר ודוק

הלכה יב והעושה אותה לובש ד' כלים של כהן הדיוט עכ"ל. ותמה המשל"מ על רבינו ז"ל וז"ל ודבר ידוע דבגדי לבן של כהן גדול ביוה"כ לא היה דומה לבגדי כהן הדיוט לפי שבגדי כהן הדיוט היה האבנט של כלאים ושל כה"ג לא היה של כלאים ולפי מ"ש דמג"ש דחוקה האמורה ביוה"כ ילפינן נראה דהבגדים שלובש כהן השורף את הפרה הם דוקא הבגדים שלובש ביום הצום הכה"ג ולפ"ז יש לתמוה על רבינו שכתב והעושה אותה לובש ד' כלים של כהן דמנ"ל זה כו'

ונ"ל ליישב דרבינו ז"ל סומך בזה על הסוגיא ערוכה דמשמע שם כדבריו ז"ל דהנה אמרינן במס' יומא (דף יב ע"ב) ר' דוסא אומר להביא בגדי כהן גדול ביוה"כ שהן כשרים לכהן הדיוט רבי אומר שתי תשובות בדבר חדא דאבנט של כה"ג ביה"כ לא זהו אבנטו של כהן הדיוט כו' וא"כ אי אמרינן דכהן השורף את הפרה משמש בד' בגדי לבן כמו כה"ג ביה"כ מאי מקשה ליה מאבנט דלמא הא דקאמר ר' דוסא שהן כשרים לכהן הדיוט פירש כהן הדיוט השורף את הפרה דהא קיי"ל דכשר נמי בכהן הדיוט כמו שפוסק רבינו בה' י"א דאף כהן הדיוט כשר לשרוף את הפרה ואבנטו שוה לאבנט של כה"ג ביוה"כ אע"כ אמרינן דאף דכהן השורף את הפרה משמש בח' בגדים מ"מ אבנטו שוה לאבנט של כהן הדיוט והוה של כלאים ושפיר מקשה רבי לר"ד שתי תשובות והוא כדברי רבינו. והטעם לזה דס"ל דרק בד' כלים של הדיוט היה לובש אבל אבנטו לא היה כאבנטו של כה"ג אף דגמרינן בג"ש דחוקה חוקה מכה"ג נ"ל לומר כן מהא דאמרינן במס' יומא (דף מג) וכבס בגדיו הכהן בכהונו כו'. ופירש רש"י האי כהן קרא יתירא הוא כו' למיסמך אבגדים לומר שבבגדי כהונה נעשית הפרה ולא בבגדי חיל ע"כ והקשו המפרשים דאמאי איצטריך קרא דכהן ת"ל דפרה בעי בגדי כהונה מג"ש דחוקה חוקה דילפינן דנעשית בבגדי לבן שמביא המשל"מ כאן. וע"כ נ"ל דהג"ש זו ל"א רק אלא למ"ד דאבנטו של כהן הדיוט זהו של כהן גדול ושפיר ילפינן פרה מיוה"כ שתהא נעשית בבגדי לבן כמו עבודת פנים ואיהו באמת יליף מקרא זה