כתר המלך חלק ב שעג

לקי וא"כ בלאו שאין בו מלקות כמו לאו שאין בו מעשה גם אביי מודה דלא מהני עכ"ל. ודבריו אלה ליתא כלל דהא כבר בארנו לעיל בה' ערכין ובה' שמיטה דהסוגיא שם בחמורה מקשי לאביי מתורם ממין על שא"מ ומרעה על היפה אף דהוי לאו הבא מ"ע ולית ביה מלקות ודמי למלתא דאית ביה לאו גמור וכן במוכר חרמי כהנים נמי לא לקי כמו שפוסק רבינו לעיל בפ"ו מה' בכורות ומקשי שם בתמורה מזה לאביי עיי"ש. אמנם בעיקר הדבר שפיר כתב המעין החכמה דהכא אף לאביי לא מהני דלא נראה דאביי יפלוג על הסוגיא דמס' בכורות (דף נג ע"ב) דאמר דלא חיילי שמביא הכא הכ"מ וטעמא דמלתא הוא לאביי משום גזה"כ דאיתא בתו"כ פ' בחקתי כל בכור לא יקדיש כל שהוא קדוש אין הקדושה חלה עליו ומסיק אין לי אלא בכור מנין לרבות כל הקדשים כן ת"ל בבהמה לא יקדיש אם שור כו' אלמא דס"ל להת"כ בהדיא דמפרש הקרא דלא יקדיש דאין קדושה חלה ע"ז דלא יקדיש היינו שאין נתפס הקדושה כמבואר אך זהו רק בקדשי מזבח או קדשי בדה"ב ששינה לקדשי מזבח דהוא מגזה"כ דלא יקדיש ולכ"ע אינו קדוש אבל בשאר שנוים בקדשי בדה"ב שבארנו שאסור מטעם דמעלין בקודש ואף א"נ דהוא איסור דאורייתא דיליף במנחות מ"מ זה ודאי תליא בפלוגתא דאביי ורבא וא"כ רבינו דפוסק דאפילו בכל קדשי בדה"ב לא חלה בשינה אף בדיעבד הוא משום דס"ל כרבא וכמו שבארנו לעיל בה' בכורות ודוק

הלכה יב כיצד מערימין על הבכור כו' אם הוא זכר יהא עולה אבל אינו יכול לומר זבחי שלמים אינו יכול להפקיע מקדושתו כדי ליהנות בו כו' עכ"ל. והנה בגמ' דתמורה (דף כד ע"ב) אמרינן עולה אין שלמים לא ופירש רש"י ז"ל עולה אין הואיל וכליל היא שרי לשנויי קדושת בכורה לקדושתה אבל שלמים דקדושה קלה היה אסור לשנויי כו' משמע דתליא במה שקדושתה חמורה ובמה שקלה אבל רבינו דתלי זה במה שאינו יכול ליהנות משמע דלא תליא בחמור וקל והוא משום דאמרינן במס' מנחות (דף צב ע"ב) קרבנו ולא הבכור שיכול והלא דין הוא ומה שלמים שאין קדושתן מרחם טעון סמיכה בכור שקדושתו מרחם א"ד כו' איכא למיפרך מה לשלמים שכן טעונין נסכים ותנופה וחזה ושוק כו' אלא אסמכתא אלמא דמצינו דבכור קל משלמים דבשלמים איכא חומרא זו דסמיכה ונסכים כו' ובלא זה יש משנה מפורשת ריש מס' זבחים הבכור ומעשר ששחטן לשם שלמים כשרים שלמים ששחטן לשם בכור ומעשר פסולין וכן מבואר שם במשנה ד' פ"ט דשלמים קודמין לבכור מפני שהוא טעון סמיכה ונסכים אלמא דבכולהו אמרינן דשלמים יותר קדוש מבכור ומ"מ אמר הגמ' דאין לומר דיהא זבחי שלמים משום דשלמים נאכלין לכל אדם ובכור א"נ אלא לכהנים. וכן כתב בפירוש רבינו גרשום הכא בתמורה אבל שלמים דגריע קדושתו דנאכל לישראל לא יקרב כו' אלמא דמש"ה אין לשנות לשלמים דנאכל לישראל ג"כ אבל בעצם הקדושה שלמים קדוש טפי לענין אי שינה בשחיטה או לענין הקדמה אבל להפקיע קדושתו דיהא שרי לאכול לישראל אסור. והנה יש לעיין בזה אם הוא מחויב חטאת שהוא זכר היינו חטאת נשיא או אשם שבא מן הזכרים ונאכל רק לכהנים אם יכול לשנות בבכור כיון דחטאת ואשם נמי חמירי כמו בכור דאינו נאכל אלא לכהנים וחמורים יותר דהמה קדשי קדשים שרי לשנות לכ"ע א"ד אינו יכול לשנות רק לעולה דאומר בסוגיא שהוא כליל וצ"ע

שם אם אמר עם יציאת רוב ראשו יהיה עולה ה"ז בכור ואינו עולה עכ"ל. והנה במס' פסחים (דף מז ע"ב) אמרינן שה ולא הבכור אחת ולא מעשר וכתבו התוס' וא"ת ואמאי איצטריך קרא שאין תמיד בא מבכור ומעשר ת"ל שאין מתנותיהן שוין וי"ל דהא אמר כל הניתנין כו' וע"ק דהאיך יעשה תמיד מבכור ומעשר הא עבר על כל שממנו לאישים כו' וי"ל כו' ור"ת פירש דהאי קרא משתעי בפסח דכתיב ביה שה תמים וקאמר שלא יבוא מן הבכור ומעשר וא"ש שמתנותיהן שוה וכל שממנו לאישים ליתא כו'. והנה קשה לענ"ד טובא ע"ז הא בלא זה דאין מתנותיהן שוין וכל שממנו ל"ל קרא הכא ביחזקאל שלא יבוא תמיד או פסח מן הבכור או מעשר ת"ל דהוא מקרא מלא אך בכור אשר יבוכר לא יקדיש כו' אם שור אם שה ואמרינן במס' בכורות (דף טו ע"ב) מה בכור אין מתפיס לכל זבח שירצה שנאמר לא יקדיש אף הני אין מתפיסין לכל זבח שירצה וכן איתא במשנה דמס' ערכין (דף כט) אי אתה מקדישו הקדש מזבח ורבנן האי מיבעי ליה ללאו ופירש רש"י דאסור להתפיס בכור לזבח אחר וכן יליף מזה על פסוהמ"ק דאסור להתפיסן וכמו שכתב רבינו הכא דאפילו בדיעבד לא חלה הקדושה כמבואר בת"כ דכל קדשים אינן חלין כמו שבארנו לעיל וא"כ ל"ל קרא למעט על תמיד או פסח שאינו בא מבכור ומעשר הלא אינו חל עליו שום קדושה אחרת משום קרבן ומדברי התוס' משמע דהיכא דידעינן מאיזה קרא ממקום אחר לא בא יחזקאל ללמדנו וא"כ בל"ז לא צריך קרא ע"ז דאינו חל קדושה אחרת וא"נ דמיירי במעי אמן דאז על עולה יכול להערים דהוא חמור דהא במעי אמן אפילו תמיד יכול להתפיס דלא גרע משאר עילה

ונ"ל לומר דיש לפרש המקרא דיחזקאל כן דהנה איתא במסכת תמורה (דף כה ע"א) א"ל ר"ע לר"ש אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה הוה או בכור הוה כו' א"ל היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר כו' דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ה"נ דברי הרב ודברי התלמיד דמ"ש וכן פוסק רבינו הכא דעם יציאת רובי בכור הוה ולא עולה. והנה זה ידעינן מסברא ולא נוכל לידע זה מקרא ומיירי בתמיד דהוה עולה כמו שפירש רש"י ז"ל ולא מיירי בפסח דהוי שלמים וזה אינו יכול להתפיס על הבכור ובא יחזקאל לאשמועינן דשה ולא הבכור דא"י לומר עם יציאת רובו יהיה נתפס לתמיד לקרבן עולה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין מן הסברא ויחזקאל אסמכהו אקרא וכן לענין מעשר נמי יפורש כן עפ"י מאי שכתבו התוס' במס' תמורה (דף כו ע"ב) סד"ה אמר וא"ת ואמאי לא אמרינן הכא דברי הרב ודברי התלמוד דמ"ש וחייל מעשר ולא עולה וי"ל דהתם מיירי כשאמר עם יציאת רובו והכא מיירי עם יציאת מיעוטו יהא עולה אלא דגבי מעשר נמי כן אמרינן אם אמר עם יציאת רוב דברי הרב ודברי התלמיד דמ"ש והוה מעשר ולא זבח אתר וע"ז אמר נמי אחת ולא מעשר דאפילו עם יציאת רובו לא חל להיות תמיד דאינו מתפיס לזבח אחר וניחא נמי מה שהקשו התוס' שם ת"ל דמקרא דמסת ידך ידעינן דכל דבר שבא חובה אינו בא אלא מן החולין ותרצו דאסמכתא הוא ודוחק הוא דהא התם איתא נמי הקרא של ממשקה והוא דרשה גמורה ולפ"ז ניחא דמקרא דמסת ידעינן היכא שכבר קדוש למעשר אינו מקריב לקרבן חובה ויחזקאל אשמועינן דאף ביציאת רוב נמי א"ח משום דדברי הרב ודה"ת כו' כמבואר ודוק

הלכות טומאת מת

פרק א הלכה יג ואין העכו"ם מטמא באהל ומטמא במגע ומשא כו'. וכתב הכ"מ ומ"ש ואין העכו"ם מטמא באהל שם כרשב"י ואע"ג דרבנן פליגי עליה פוסק כמותו משום דמשמע שם דרבינא סבר כותיה ועוד דבפ' המקבל דא"ל רבה לאליהו כו' דתניא רשב"י אומר קברי כותים אינם מטמאין כו'. והנה התוס' במס' ב"מ (דף קי"ד) חולקים על רבינו בזה וס"ל דהלכה כסתם משנה דאהלות דמדורות הכותים טמאין דמטמאין באהל וראיית הכ"מ מה סוגיא שם דתו התוס'. אמנם גם לדברי רבינו אין קשיא מסתם משנה דאהלות שמביא התוס' כמו שמבאר המשל"מ הכא בפי"א ה"ז ד"ה מקום עי"ש. אמנם נ"ל להביא ראיה לדעת רבינו מהא דאיתא במשנה דמס' נזיר (דף סד ע"ב) המוציא מת מושכב כדרכו כו' ואמרו