כתר המלך חלק ב שעב

אליעזר דמד"ת כי קאמר ר"א גבי עולה דאיכא בזה שם עולה על אמו כו' בר פדא אמר לרעיה ואליבא דר"ה משמע מאותה סוגיא דלכ"ע דלרבנן דפליגי על ר"א בזה ואית ליה רעיה גבי מפריש נקבה לעולה ה"נ ס"ל דירעה ולד בע"מ דא"ל דמקדיש עובר במעי אמו מיירי כמו שכתב הכ"מ בולדות קדשים כו' ועוד דלשון כו' וא"כ רבינו שפוסק כרבנן האיך פוסק כאן הקריב כו' ונראה לתרץ קושיא זו דשם בסוף הסוגיא הקשו לר' ישמעאל ורע"ק דדרשי ולדות ותמורות מקראי אחרינא בהני קראי דזכר ונקבה מאי עבידי להו ואמאי לא מקשי בגמ' לרבנן אלא ודאי דהך דרשא ולד ותמורת בע"מ רבנן נמי דרשי ליה שפיר וגלי קרא בהני דיקרבו ולא ילפינן נקבה לעולה מולד בע"מ דשאני הני דקדושים הם מתחלתן הוי ומאי דקאמר בגמ' ואליבא דר"א סובר רבינו דאפילו לר"א קאמר דסד"א לר"א לא צריך קרא דכה"כ דמפריש נקבה לעולה הולד יקריב עולה ה"נ לכך קאמר דאפילו לדידיה צריך בהו עכ"ל

והנה אם נפרש כאן כמו שפירש הכ"מ דקאי שפיר על הפלוגתא דבר פדא ור' יוחנן מ"מ לא תתיישב בזה דברי רבינו ז"ל דהא כתב בהדיא לעיל בפ"א מה' איסורי מזבח הי"א ואם ילדה מקריב ולדה. וכתב הכ"מ ופוסק רבינו כשמואל ורבא ולא כבר פדא ור"פ דסברי ירעה ותמה שם הלח"מ הא פליגי רק אליבא דר"א אבל רבנן סברי ירעה עד שיפול בה מום כו' ה"ל לפסוק כאן דירעה וכקושית הלח"מ כאן ומה שמתרץ הלח"מ ליתא לענ"ד דקאמר משום דשם בסוף הסוגיא הקשה לר' ישמעאל ורע"ק דדרשי ולדות ותמורות מקראי אחרינא בהני קראי דזכר ונקבה מאי עבדי להו ותירצו לולד בע"מ כו' ואי רבנן לית להו תקשה נמי קראי מאי עבדי להו ואמאי לא מקשה הגמ' לרבנן אלא ודאי דהך דרשא דולד בע"מ נמי רבנן כו' זה לכאורה לפי פירוש רש"י ז"ל שם שכתב (בדף יא ע"ב) לרעיה ואליבא דד"ה דאפילו לרבנן אתא הקרא דאם זכר אם נקבה לרעות דקדשי לרעיה עכ"ל וא"ל דה"נ אתי הקרא דאם זכר אם נקבה לרבות דירעה אך באמת זה ליתא דהא שם בברייתא אמרינן כן זכר לרבות את התמורה כו' אם זכר אם נקבה לרבות ולדות תמורות ולדות בע"מ כו' וא"כ כה"כ דאמרינן דאם זכר לרבות ולד תמורת בע"מ היא ליקרב דולד תמורת בע"מ שוה כולד תמימה ותמורתה דגבי תמורה שוה תמורת בע"מ לתמורת תמימה ה"נ ולד בע"מ נמי משמע דמרבי להקריב בהו תרווייהו מחד קרא דאם ילפי ומשמע ששניהם שוין ואיך נוכל לומר מקרא דחד אם מרבי לרעיה וחד ליקרב אלא ודאי צריך לומר דלרבנן הקראי דאם הכא אינו אלא אסמכתא בעלמא וכמו דאמרינן שם אם כשב הוא מקריב ולד ראשון הוא מקריב ואין ולד שני מקריב וכתבו התוס' שם דהאי קרא אסמכתא בעלמא הוא וה"נ צ"ל האם לרבנן הכא כן וכמו שאמרו שם לר"י ורע"ק דאם לא דרשי וה"נ רבנן לא דרשי רק לאסמכתא וכן כתב השער המלך לעיל בפ"ד מה' ק"פ דלרבנן דכר"י ורע"ק ס"ל ואם לא דרשי וא"כ ליתא קושית הלח"מ זה. וגם מה שמסיק דמאי דקאמר בגמ' ואליבא דר"א סובר רבינו דאפילו לר"א קאמר דס"ד דלר"א לא צריך קרא דהכה"כ דאמר דמפריש נקבה לעולה הולד מקריב עולה ה"נ כן לכך קאמר דאפילו לדידיה צריך קרא לא הבנתי זה דהאיך יפרש בזה שם הסוגיא דאמר בהדיא שם דמד"ת כי קאמר ר"א גבי עולה דאיכא שם עולה על אמו בעולת העוף אבל הני לא קרבי קמ"ל. והנה רש"י ז"ל מפרש דאיכא בעולת העוף דאין נקבות וזכרים בעוף אבל גבי ולדי שלמים בע"מ דאין שלמים בעופות והתוס' כתבו וז"ל ונראה להרמ"ר לפרש דאיכא שם עולה על אמו כלומר דקדיש קדושת הגוף אם הפריש נקבה וילדה דאין לה פדיון ומשו"ה דין הוא שיקריב הולד עצמו אהל בע"מ דליכא קדושת הגוף עלייהו כלל א"ד שיקריב הולדות אלא ירעו עכ"ל. ולכאורה דברי התוס' צריכין להסביר מנ"ל לומר דולדות בע"מ אין לו קדושת הגוף כמו נקבה ואי קאי על אמן הא נקבה לעולה אי מפריש מנ"ל דקדיש יותר קדושת הגוף ממפריש בהמה תמימה ונעשה בה מום הא ולדה קדיש נמי כולד נקבה ועושה תמורה כמבואר בסוגיא דבכורות (דף טו) דאי לא בע"מ מתחלתה עושה חמורה יקדיש קדושת הגוף כמו מפריש נקבה וצ"ל דכונת התוס' כן הוא כיון דקיי"ל המפריש נקבה לעולה דירעה עד שיסתאב וימכר ובלא מום לא ימכר כמו דאיתא במשנה דתמורה (דף יט) גבי אשם דפליג ר"ש וגבי עולה לא פליג ואף ר"ש מודה כמו שכתבו רש"י ותוס' שם וכן פוסק רבינו בפ"ד מה' פסוהמ"ק ה' ט"ז וה' י"ז ואז הוי יותר קדושה במפריש נקבה ממפריש בע"מ דמפריש נקבה לעולה קיי"ל דצריך להמתין עד שיפול בה מום ומפריש בע"מ נפדה וזהו כונת התוס' אף שלשונו דחוק אך זה חזינן שפיר דלא מצי לפרש כפירוש הלח"מ דהא אמר בהדיא דמד"ת דר' אליעזר מודה הכא דליכא שם עולה על אמו דאינו מקריב ואיך אומר הלח"מ דכונת הגמ' דר"א לא בעי קרא לזה. ועוד דאכתי קושיתו שמקשה על הגמ' אמאי לא מקשי ורבנן האי קרא דאם מאי עבדי ליה אינו מתורץ אליבא דרבא דאמר לרעיה ואליבא דד"ה משמע דהוא ס"ל ודאי דרבנן סברי דירעה וכן אמרינן בהדיא במס' בכורות (דף טז ע"ב) לפני פדיונן מיפלג פליגי איכא למ"ד קדשי ליקרב ואיכא למ"ד קדשי לרעות ופירש רש"י הני האמוראים דפליגי בתמורה כאן וא"כ רבא ודאי ס"ל דרבנן סברי ירעה ואיך יתרץ הוא דברי רבנן דהאי קרא דאם אלא ע"כ צ"ל כמו שפירש רש"י ז"ל דאחי לאשמועינן דקדיש מיהו לרעיה או כמו שפרשנו דאסמכתא בעלמא הוא לרבא וכמו שאומר לר"י ורע"ק אם לא דרשי וא"כ מאי מתרץ בתירוצם ראינו מתורץ לרבא וצ"ל כמו שמתרץ השעה"מ לעיל בפ"ד מה' ק"פ דתלי אם בע"ת נדחין וכיון דרבינו פוסק דבע"ת אין נדחין שפיר פוסק להכי דיקרב כמבואר ודוק

הלכה יא המשנה את הקדשים מקדושה לקדושה עובר בל"ת שנאמר בכור לא יקדיש והה"ד לשאר קדשים שאין משנין אותן מקדושה לקדושה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב כיצד אם הקדיש לבדק ההיכל לא יקדיש למזבח לבדק וכן כל כיוצא בזה ואין לוקין על לאו זה עכ"ל. והראב"ד ז"ל השיגו וס"ל דמבדק לבדק שפיר מצי לשנות ורק מקדשי מזבח לקדשי בדה"ב אסור לשנות והכ"מ מבאר דדברי רבינו נכונים דס"ל דאף מבדק לבדק רק מחמיר לחמור או מקל אל חמור מותר אבל מחמור לקל אסור כו'. ובס' מעין החכמה פ' בחוקתי מבאר יותר דברי רבינו דמי גרע מקדושת בהכ"נ ובהמ"ד וכל תשמישי קדושה דאסור לשנות מקל לחמור כמו דאיתא במס' מגלה ודף כו) והוא דנפ"ל במס' מנחות ודף צט) מקרא דמעלין בקדש ולא מורידין ועיי"ש בפירוש המשנה

והנה צ"ל דמזה יהיה ראיה למאי שהביא הפמ"ג באו"ת (סי' קנג) בזה דאמרינן מעלין בקודש ולא מורידין הוא מדאורייתא ולא מדרבנן דהא רבינו כייל לה בהדדי קדושת מזבח וקדשי בדה"ב וכה"כ דזהו מה"ת ה"נ נהוי זה מה"ת אף דזהו רק משום מעלין בקודש ולא נפקא מקרא כמו קדשי מזבח דנפ"ל מקרא דבכור לא יקדיש אך יש לדחות כמו שבארנו לעיל במנין המצות מ' ל"ת ס"ה דאף דכייל שמה רבינו בחד ל"ת שלא לאבד מבתי כנסיות ובמ"ד דזהו רק מדרבנן והוכחתי מדברי רבינו גופיה לקמן שם בה' יסוה"ת וא"כ ה"נ א"ל כן דליתא ע"ז ל"ת והוא רק מדרבנן וכייל לה ביחד עם הני דאסורין מה"ת כמו התם ובמ"א נבאר

והנה מה שכתב רבינו ואין לוקין על לאו זה כתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס משום דלא עשה ביה מעשה דבדיבורו לא אתעביד מעשה דאפילו בדיעבד אינו תלה הקדושה ששינה כדמשמע מסוגיא דבכורות (דף נג ע"ב) דאפילו בדיעבד לא קדיש. והנה המעין החכמה כתב שם בפ' בחוקתי דתליא זה בפלוגתא דאביי ורבא אי עביד מהני או לא מהני ולרבא דס"ל דלא מהני אינו קדוש בדיעבד ורבינו משום דס"ל כרבא להכי ס"ל דאינו חלה הקדושה ובסוף מסיק דהכא אפילו אביי מודה דלא מהני דזה דאומר אביי מהני הוא משום דאי לא מהני אמאי