כתר המלך חלק ב שעא

דמפיק ליה מקרא דאך דמקדישו הקדש עילוי ס"ל ע"כ כריב"ב דסתם חרמים לבדה"ב וא"כ רבינו ז"ל דפוסק לעיל בפ"ו מה' ערכין ה"א דסתם חרמים לכהנים והביאו הלח"מ והמשל"מ ראיה דרב הונא בתמורה (דף לב) הכי ס"ל וא"כ לא מצי ס"ל דהקרא דאך אתא להקדש עילוי וכריב"ב דסתם חרמים לבדה"ב ולהכי פוסק רבינו דולדי קדשים ממעי אמן ה"ק מקרא דאך כיון דס"ל דס"ח לכהנים ופוסק דלא כרשב"ג כמבואר

וענ"ל לומר טעם דפוסק דלא כרשב"ג דהנה במס' חולין (דף עה ע"א) איתא איתיביה ר"י לר"ל מה חלב ושתי כליות האמור באשם מוציא מכלל שליל אף כל מוציא מכלל שליל כו' א"ל טעמא דידי נמי מהכא א"ד איתיביה ר"ל לר"י מה חלב ושתי הכליות כו' א"ל מידי דהוי אמחוסר זמן עכ"ל הגמ'. והנה התוס' כתבו במס' זבחים (דף צח) ובמנחות (דף פג ע"א) ד"ה אף דזה דאמרו מה חלב כו' ההוא תנא ס"ל דולדות קדשים ממעי אמן הם קדושים וא"כ בין ר' יוחנן ובין ר"ל דמקשים מברייתא זו נמי ס"ל דולדות קדשים במעי אמן הם קדושים וא"כ ס"ל דלא כרשב"ג דהאי ברייתא א זיא דלא כותיה ופוסק רבינו כותיה ועיין ברה"ז מה שמבאר בתמורה (דף יז) ודוק

הלכה ז הפריש נקבה לפסחו וילדה או שהפרישה מעוברת היא וולדה ירעו עד שיפול בהן מום ויביא בדמיהן פסח ואם נשארה נקבה עד אחר הפסח או שנולדה אחר הפסח תרעה היא וולדה עד שיפול בהן מום ויביא בדמיהם שלמים עכ"ל. וכן כתב רבינו לעיל בפ"ד מה' ק"פ ה"ד. והנה שם כתב הלח"מ וז"ל ויש לתמוה על רבינו ז"ל כיון דהוא סבר דבע"ח אינן נדחין היה לו לפסוק כן הכא דהוא עצמו קרב שלמים כמ"ש בההיא דמפריש פסחו וכדכתב רש"י שם בגמ' דהה"ד מרישא דמתניתין הוה מצי למידק דבע"ח נדחין ג"כ משמע דמתניתין אתיא כמ"ד דבע"ח נדחין אבל אנן דס"ל אין נידחין יקרב אבל בהך תימא הוא ותימא על הראב"ד ז"ל דה"ל להשיג שה"ל למכתב יקרב שלמים כדכתיבנא. ונ"ל לתרץ עם מ"ש התוס' במס' יומא (דף סד ע"ב) כו' דתירצו דיש לחלק בין נקבה לפסחו הוי דחיה גמורה ואפילו שנאמר דהתם ידחה לא מסייע לר"י דר"י רצה לומר דאפילו שאינו דתי"ג כו' בע"ח נדחין ולהכי רבינו ז"ל בהך דחיה דהפריש נקבה דהוי גמורה דנקבה לפסח לא חזי לעולם פוסק כסתם משנה דבע"ח נדחין ולכך לא כתב שיקרב שלמים אבל בההיא דאבד פסחו דלא הוי דחיה גמורה פוסק דיקרב שלמים דדמי להך דהקדיש חציה דר"י ובהא לית הלכתא כר' יוחנן דבע"ח נדחין דפ' כהאי כו' עכ"ל הלח"מ. והשער המלך שם בה' ק"פ תירץ כן והביא הסוגיא דתמורה (דף נט ע"א) דאביי ורבא מקשים על ר"א מהא דס"ל דמפריש נקבה לפסחו היא עצמה תקרב שלמים אלמא דלא בעי שם עולה על אמו ומאי קשה הא כיון דס"ל גבי מפריש נקבה לעולה דהיא עצמה תקרב עולה ה"נ הכא אי מפריש נקבה לפסחו כיון דס"ל דבע"ח אינן נדחין כר"ש שפיר הוא עצמו יקריב שלמים ומסיים כן דע"כ צ"ל דההיא דפסחים רב הונא בדר"י קאמר לה דס"ל דלר"ש דקסבר בע"ח אינן נדחין נקבה עצמה קריבה שלמים אמנם אביי ורבא בפ"ק דתמורה ע"כ פליגי עליה וס"ל דאף למ"ד בע"ח אינן נדחין אפ"ה היא עצמה אינה קריבה שלמים ונראה דה"ט דכיון דהא דמותר הפסח שקרב שלמים נפ"ל מקרא דוזבחת פסת צאן ובקר איכא למימר דקרא בפסח שהוא ראוי ליקרב לשם פסח ונשתייר אחר הפסח הוא דקאמר דקדושת הפסח עצמה משתנה להיות שלמים אבל במפריש נקבה לפסחו כיון דאינה ראויה ליקרב לשם פסח כי נשתנה להיות שלמים אותה קדושה דחויה היא הנשתנה והלכך אינה קריבה כדין פסח ומעתה פסק רבינו ז"ל כהוגן דאע"ג דא"ל דבע"ח אינן נדחין אפ"ה פסק למתניתין דהמפריש נקבה לפסחו כאביי ורבא ס"ל ודלא כר"ה בדר"י עכ"ל

והנה עפ"ז אמרתי לתרץ את דברי התוס' במס' תמורה (דף יג ע"ב) ד"ה רבי אומר כו' עכ"ל דס"ל לרבי דעולת מותרות לנדבת יחיד אזלי וסבר כר' אליעזר דעושה תמורה עכ"ל התוס' ודבריהם תמוהין דהא אמרינן לקמן (דף כ ע"א) בהדיא ולימא אין אני רואה דבריו של ר' שמעון באשם הואיל ומותר אשם קרב עולה רבי ס"ל כרבנן דאמרי מותרות לנדבת ציבור אזלי ואין תמורה בציבור ע"כ אלמא דרבי ס"ל בהדיא דמותרות לנדבת ציבור אזלי ולא לנדבת יחיד. וע"כ נ"ל ליישב כן דהנה התם פירש רש"י ז"ל כן הואיל ומותר הפסח קרב שלמים הלכך הואיל ושייכים שלמים בפסח ושלמים באין נקבה ואע"ג דהך לא קרבה נקבה אפילו שלמים לאחר הפסח כדאמרינן לעיל (דף יט) נשתיירה לאחר הפסח תרעה מיהו שם שלמים עלה הואיל והיא שלמים נקבה ונחתא לה קדושת הגוף ע"כ. והנה א"נ כדברי ר"ה בדר"י ראי אמרינן בע"ח אינן נדחין אז המפריש נקבה לפסחו היא עצמה תקרב שלמים וא"כ מאי קשיא לרבי דאמר אין אני רואה את דברי ר"ש בפסח הואיל ומותר פסח קרב שלמים ולימא כמי אין אני רואה דבריו של ר"ש באשם הואיל ומותר אשם קרב עולה דלמא ס"ל לרבי נמי דבע"ח אינן נדחין כמו דס"ל לדידן וא"כ הפריש נקבה לפסח היא עצמה תקרב שלמים ולהכי שפיר עושה תמורה אבל המפריש נקבה לאשם דאין היא עצמה תקרב עולה אלא דמיה דהא אין עולה קריבה נקבה ורק דמיה קרבה ולהכי אינו עושה תמורה ורש"י ז"ל הא פירש ואע"ג דהך לא קרבה מ"מ שם שלמים עלה שפיר מקשי ולימא אין אני רואה דר"ש באשם הואיל ומותר אשם קרב עולה דהא מותר אשם נמי דמיה קרב עולה אבל א"נ דלדידן דקיי"ל דבע"ח אינן נדחין מותר הפסח גופיה הכא קריב שלמים מה מקשי ממותר אשם דהיא עצמה אינה קריבה אלא ודאי צ"ל כמו שסובר רבינו דאף דבע"ח אינן נדחין מ"מ אינה קריבה היא עצמה ורק ר"ה בדר"י ס"ל דתליא זה בזה ואי בע"ח אינן נדחין היא עצמה קרבה שלמים ושפיר קאמרי התוס' שם מתחלה דס"ל לרבי כו' ולמעוטי עולת מותרות לא איצטריכא דקסבר עולת מותרות לנדבת ציבור אזלי ופשיטא דלא עבדי תמורה כמו שאומר הגמ' בהדיא לקמן דהכי ס"ל לרבי. עי"ל דלר"ה בדר"י י"ל דס"ל דלעולת יחיד אזלי וסבר כר' אליעזר דלר"ה בדר"י א"ל שפיר דס"ל דלנדבת יחיד אזלי ומ"מ לא אמר אין אני רואה דבריו של ר"ש באשם כו' משום דס"ל לרבי נמי כמו דהוא סובר דבע"ח אינן נדחין וא"כ מותר עצמה קרב פסח ושפיר אמר אין אני רואה דבריו של ר"ש בפסח כו' אבל לא באשם כמו שבארנו

והנה שם בסוגיא קאמר ר"ה בדר"י משום דהוי דבר הבא לידון בדבר החדש אין לך בו אלא חידושו בלבד מפרש לדברי ר"ה בדר"י די"ל לנדבת יחיד אזלי כמבואר. וניחא נמי שפיר קושית הברכת הזבח שם וז"ל וק"ק דלא ה"ל להגמ' לומר לקמן ר' אבין הכי קמיבעיא ליה אי משכחת תנא דסבר כר"א כו' הל"ל ר' אבין אליבא דרבי קמבעיא ליה עכ"ל. ולפ"ד ניחא דהא התם א"ל רנב"י לרבא ובכל הסוגיא אומר שם ולרבא הא כתב השעה"מ מסוגיא דהכא דס"ל דאי בע"ח אין נדחין מ"מ מותר פסח כה"כ דמפריש נקבה אינו קרב שלמים וא"כ צ"ל דרבי ס"ל דמותרות לנדבת ציבור אזלי וא"כ לא מ"ל ואי משכחת לה היא רבי דהוא ס"ל דלנדבת ציבור אזלי ואף שרבי אומר שם אין אני רואה דבריו של ר"ש ור"ש הא אית ליה במס' כריתות (דף כה ע"א) דאף המפריש נקבה לפסחו היא עצמה קריבה שלמים עיי"ש מ"מ מוקים לה דברי רבי כמו ההלכתא דפוסק רבינו דאף אי בע"ת אינן נדחין מ"מ היא עצמה אינה קריבה ודוק

הלכה ט ולד בע"מ הרי הוא כולד התמימה לכל דבר ויקרב כראוי לו עכ"ל. וכתב הכ"מ בפ"ק (דף י) פלוגתא דבר פדא ור' יוחנן פוסק כר"י עכ"ל. והלח"מ תמה עליו וז"ל וק"ל דמה ענין כו' אבל הך דהכא שהאדם קדושה ובאמצעה חלה הקדושה על הולד והיא בעלת מום וזה נתרבה בברייתא ר"פ אלו קדשים מקרא דאם זכר או אם נקבה ואמרו שם בגמ' (דף יז) למאי הלכתא אמר שמואל ליקרב ואליבא דר'