כתר המלך חלק ב שע

עד מכח קדושה דחויה כו' עכ"ל. וכתב הלח"מ והמיר בה אחר שנפדית כו' בר"פ הזרוע (דף קל) פירש רש"י ועושין תמורה קודם פדיון אבל רבינו כתב אחר שנפדית וקשה דבפ"ב דבכורות גבי ילדן אסור אמרינן דהיינו דוקא אם נתעברו לפני פדיון ואתיליד לאחר פדיון אבל איתעבר לאחר פדיון חילין גמורין הם וא"כ ה"נ כיון דהתפיס לאחר פדיון אמאי מתפסי והוי תמורה הא הוי חולין גמורין כו' דהא אשכחן ולד תמורה מתמורה וצ"ע עכ"ל. וכל דבריו ז"ל תמוה דאשתמיט ליה ברייתא וגמ' ערוכה שם במס' בכורות (דף טו ע"ב) דאמר שם ובין לפני פדיונן ובין לאחר פדיונן עושין חמורה לפני פדיונן מועלין בהם ולאחר פדיונן אין מועלין בהם כו' ושם ע"א אמרינן אמר ר"נ אמר רבב"א ותמורתו לאחר פדיונה מתה כו' עד מכח קדושה דחויה קאתי וכל הסוגיא כדברי רבינו וכן פירש רש"י ז"ל שם מנין לתמורת פסוהמ"ק שמתה כגון דלאחר שנפדו הקדשים התפיסו בתמורה דלא מצי למקרב כו' והקושיא שהקשה הלח"מ מ"ש מולדות קדשים דלאחר פדיונן אינו קדוש כבר הקשו התוס' שם בד"ה ותמורתו וז"ל וא"ת ומ"ש מולדות קדשים וי"ל דהולדות אין להם קדושה אלא מכח אמם וכיון שנפדית פקעה קדושתו לגמרי כו' אבל תמורה קדושה חלה בההיא וכיון דגלי קרא דחלה על בע"מ קבוע ה"ה לאחר פדיונו אלא דלא קרבה כו' עכ"ל. ומה שכתב רש"י ז"ל בפ' הזרוע בחולין שם ועושה תמורה קודם פדיונו היינו תמורה לאקרובי למזבח דאמר סתם ועושה תמורה היינו לקרב כמו שמביא רש"י מקרא דטוב ברע ודברי רבינו נכונים ודוק

פרק ד הלכה א כיצד ולד התודה כו' בד"א בולדות קדשים עצמן אבל בולדי ולדות אין קריבין שמתוך מעשיו ניכר שהוא משהה אותן לגדל מהן עבדים ולפיכך קונסין אותו ולא מקריבים כו' עכ"ל. והלח"מ כתב ואע"ג דלא אתמר בגמ' אלא גבי שלמים סובר רבינו דתודה ושלמים שוין דבכולהו איכא טעמא שמא יגדל כו' ומקשה ע"ז ומתרץ עיי"ש. והנה קשה לי ע"ד רבינו דהא בגמ' שם אמרו כן אמר ר"א אמר ר"י מ"ט דר"א אמר קרא ואם זבח שלמים קרבנו ואם ולא ולד א"ל אלא מעתה אם על תודה יקריבנו ה"נ דאם ולא ולד וכ"ת ה"נ והתניא ולדה מנין ת"ל ואם על תודה מ"מ אלא אמר ראב"א היינו טעמא דר"א שמא יגדל עדרים כו' ופירש"י ז"ל בתודה דלא שכיח כשלמים לא גזרו כו' אלמא דבתודה לא גזרו על ולד משום דלא שכיח ואחרי אשר מסיק הטעם משום שמא יגדל עדרים כ"ע מודים בתודה כיון דלא שכיח בולד תודה יקר ומנ"ל לרבינו לומר דולדי ולדות אינן קריבין בתודה כמו בשלמים ונ"ל לומר דסמיך רבינו על הסוגיא שם (דף כ ע"ב) גבי הא דאמר דולד תמורת אשם יקרב אשם לפני כפרה ועוד הא תני ר"ח לסיוע לריב"ל דאמר ולד ראשון קרב ולד שני אינו קרב ומאי מקשה ליה מתמורת אשם דהוי כולד ולדה והא ולד תמורת אשם נמי לא שכיח יותר מתודה ודלמא הכא ודאי קריב גם ולד ולדה כיון דלא שכיח אלא ודאי ולד ולדה אף אי לא שכיח כתודה מכל מקום גזרו רבנן שלא יקרב וה"נ גבי חטאת ואשם שפיר מקשה הגמרא כדברי רבינו. ומכל מקום מה שפוסק רבינו לקמן גבי ולד תמורת אשם ותמורת עולה דמקריב ועיין לקמן בה' ד' ובה' ובכ"מ ולח"מ שם ולא חש רבינו להאי קושיא דמקשה הגמ' שם הא ולד ראשון קריב ולד שני אינו קריב נ"ל קצת לומר דרבינו סמיך על הסוגיא דמס' בכורות ודף כה ע"ב) דאמר שם בעי ר"י התולש צמר מעולה תמימה מהו כו' בחטאת ואשם לא מיבעיא לך כיון דלכפרה אתיין לא קא משהי ליה כו' כי מיבעיא לך אעולה כו' א"ד כיון דעולה נמי מכפרת על עשה לא משהה ליה עכ"ל הגמ' וס"ל לרבינו דכהאי סוגיא נקטינן דרק שלמים חיישינן שמא ישהה ויעבור על בל תאחר אבל באשם ועולה ל"ח דלמא משהי ליה כי היכא דלא חיישינן התם כיון דלכפרה אתיא ולא קשה מהא ולד ולד שלמים לא קריב לד"ה ממה שאמר גבי אשם ועולה ודוק

הלכה ג השוחט את החטאת ומצא בה בן ט' חי ה"ז נאכלת כבשר החטאת שולדות קדשים במעי אמן הם קדושים עכ"ל. וכתב הכ"מ ואע"ג דאיכא תנא דפליג ואמר בהוייתן הם קדושים משמע לרבינו דהלכה כהאי תנא מדאמרינן פ' כיצד מערימין דרשב"ג סבר כהאי תנא משמע דרבנן פליגי עליה והלכה כותייהו אבל יש לתמוה דה"ל למפסק כרשב"ג דקיי"ל דכל מקום ששנה במשנה הלכה כמותו וצ"ע עכ"ל. והלח"מ מתרץ וז"ל ואולי יהיה זה טעם לרבינו דפוסק דלא כרשב"ג דסובר דאי מתניתין מפרשי כולה בחולין אתיא כהלכתא ואתי רשב"ג כהלכתא והגמ' דבעי לאוקמי מתניתין בקדשים משום דבעי לאוקמי דומיא דבכור אבל אנן דקיי"ל דבמעי אמן ה"ק משום דנקטינן לחומרא עדיף והוי חומרא לומר דבמעי אמן הם קדושין א"כ מוקמינן למשנה כולו בחולין ועדיף טפי כה"כ דליתא כו' ומוקמינן כללא וכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ואע"ג כו' כה"כ דלוקמי כהלכתא ונסתלקה קושית הכ"מ עכ"ל

והנה אכתי אינו מתורץ בזה מנ"ל לרבינו לחדש מדעתו ולימא דלא אתי כרשב"ג ואין הלכה כמותו. ועוד קשה מגמרא דב"ב (דף קמב ע"ב) דאמר רבא שם דוחין אותו ויש לו וסיפא אתאן כרשב"ג דתנן ילדה טומטום ואנדרוגיניס רשב"ג אומר אין קדושה חלה עליהן והנה רבינו ז"ל פוסק לעיל בפט"ו מה' מעה"ק דילדה טומטום ואנדרוגינוס חלה עליהן. וכתב שם הלח"מ אע"ג דבפ' מי שמת אמרינן דלית הלכתא כרשב"ג וכן פוסק רבינו ז"ל בפ"ח מה' זו"מ ילדה טומטום ואנדרוגינוס נוטל בפחות שבשניהם וכדכתב שם הרה"מ ז"ל דלית הלכתא כרשב"ג וא"כ האיך פוסק רבינו כותיה וי"ל דלא אמרו שם דאין הלכה כרשב"ג אלא משום דהוא איירי בבהמת הקדש וקאמר דאע"ג דכשהיא קדושה לא חלה כלל על הטומטום אגב האם דהכי משמע אין קדושה חלה עליהם וכדכתבו התוס' בר"פ כ"מ דאפילו קדושה אגב האם לית ליה משים כו' אבל בהמת חולין ודאי הקדש העובר דאין קדושה חלה עליו כו' עכ"ל. וכן מבאר בלח"מ בפ"ו מה' זכיה ומתנה אלמא דגם לרבינו גופיה צריך לומר דרבא דאמר שם סיפא אתאן לרשב"ג ס"ל ע"כ דמיירי בבהמת הקדש וא"כ ס"ל לרשב"ג דאמר ילדה טומטום ואנדרוגינוס הרי אין קדושה חלה עליהן ס"ל ע"כ דולדות קדשים בהוייתן הם קדושין וכמו שכתבו התוס' במס' תמורה (דף כד) ד"ה קסבר אלמא דרבא שם בב"ב מוקי לה לדרשב"ג ע"כ בבהמת הקדש מיירי ורבא ע"כ פוסק כאן כן דמשום דס"ל דרשב"ג מיירי בבהמת הקדש והוא מיירי בבהמת חולין וס"ל כרשב"ג דבהמת הקרש בהוייתן קדושין ותקשה ס"ס מ"ט פוסק דלא כרשב"ג דבמשנה הלכה כמותו

ונ"ל לומר דכמו דמצינו דהיכא דאמוראים אמרו דלא כרשב"ג לא חש רבינו לזה לפסוק הלכה כרשב"ג אף דהוא במשנה כמו שכתב התוי"ט בפ"ח דעירובין ועיין לעיל בפ"ז מה' ע"ג ובס' יד מלאכי בכללי הלכה שמאריך בזה וה"נ יש לרבינו הוכחה מגמ' דהלכתא דלא כרשב"ג. דהנה שם בתמורה (דף כה) אמר והאי תנא ס"ל ולדי קדשים ממעי אמן הם קדושים דת"ר יכול אף ולד כל הקדשים כן ת"ל אך חלק אלמא ס"ל דולדי קדשים במעי אמן הם קדושין ע"כ. והנה לכאורה קשה על רשב"ג דאמר דולדות קדשים בהוייתן הן קדושין מאי עביד ליה בהאי קרא דאך ונ"ל כן דאיתא בתורת כהנים והובא שם על הקרא רע"ק אומר נין שלא יקדיש אדם את הבכור ת"ל לא יקדיש אותו יכול לא יקדישנו הקדש עילוי ח"ל אך כו' וכן צ"ל דרשב"ג ס"ל כרע"ק דהאי קרא דאך אתי דמקדישו הקדש עילוי. והנה במשנה דערכין ודף כח) אמרינן ריב"ב אומר סתם חרמים לבדה"ב שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה' וחכ"א סתם חרמים לכהנים א"כ למה נאמר כל חרם כו' ללמד שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים ע"כ ולקמן (דף כט ע"א) במשנה אמר ר' ישמעאל כחוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא תקדיש הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי ואי אתה מקדישו קרבן הקדש מזבח ובגמ' שם ורבנן ופירש"י דנפ"ל הך דרשא מכל חרם קודש כו' אל תקדיש מיבעי ליה ללאו תקדיש מיבעי ליה לכדתניא כו' נמצא דרע"ק