כתר המלך חלק ב שסט

(דף מה) מקשה הגמ' ע"ז וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהקיש מעשר דגן חולין בעלמא הוא הניחא למ"ד בתר מלמד אזלינן אלא למ"ד בתר למד אזלינן מא"ל אלא מעשר בהמה חובה שאין קבוע לו זמן ישראל מייתי וכותי לא מייתי וכיון דרבינו הכא הביא ללמוד ממעשר דגן משמע דס"ל דבתר מלמד אזלינן ומעשר דגן חולין הוא ושפיר למידין. והנה הצל"ח ז"ל במס' ביצה (דף ה) מספקא ליה האיך ס"ל לרבינו בזה אי בתר למד אזלינן או בחר מלמד אזלינן. ומדברי רבינו הכא מוכרת בהדיא דס"ל דבתר מלמד אזלינן ונ"ל דרבינו הכריע לפסוק כמ"ד בתר מלמד אזלינן מזה. דהנה במס' הוריות (דף ח ע"א) אמרינן בגמ' וילמוד תחתון מעליון והקשו התוס' מיהו לעיל קשה דיליף עכו"ם ושאר מצות מזקן ממרא והלא דבר הלמד בג"ש א"ח ומלמד בג"ש וי"ל דבתר מלמד אזלינן והמלמד חולין הוא עכ"ל אלמא דסוגיא זו ס"ל דבתר מלמד אזלינן ופוסק כהך סוגיא אך דברי התוס' צע"ג דהא קיי"ל בזבחים (דף נ) דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש וא"כ אין הכרע חזה וכן קשה לי דברי המהרש"א ז"ל שם במס' הוריות (דף ח ע"ב) דמקשה שם וז"ל ועוד ק"ל הא דבר הלמד בג"ש א"ת ומלמד בג"ש וזה ליתא כמבואר

אך נ"ל להביא ראיה דבתר מלמד אזלינן דהנה התוס' כתבו במס' זבחים (דף ל ע"א) ד"ה אמר בסה"ד וז"ל וא"כ פשוט דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב כו' וי"ל דתרומת מעשר חולין בעלמא הוא כדאמר הכא מעשר דגן חולין הוא ומיהו הך קשיא לרבינא דס"ל דבתר מלמד אזלינן ובסמוך אמרינן תיקו ודוחק לומר דלרבינא אפשטא התם האי בעיא כמו ההיא דלקמן מההיא דמנחות עכ"ל. אלמא דכתבו דלמ"ד בתר למד אזלינן אפשטא לדידיה הך בעיא אי דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב וכיון דסתמא דגמ' דזבחים וכן שם במס' מנחות (דף עו) נמי אומר דספוקי מספקא ליה אי דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בבנין אב ס"ל ע"כ דבתר מלמד אזלינן ולהכי מסיק בתיקו ובספק ופוסק רבינו כסתמא דגמרא דא"נ בחר למד אזלינן ליתא הבעיא

ועוד נ"ל להביא ראיה דבתר מלמד אזלינן דהנה הטורי אבן במס' ר"ה (דף ת) מקשה דאמר שם עשר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן והקשה דאמרינן בפ"ט דבכורות דהלוקח והנותן במתנה פטור ממעשר בהמה ונפ"ל בגמ' מדכתיב בכור בניך חתן לי כן תעשה לשורך כו' מה בנך איני בלקוח ומתנה אף צאנך כו' ואע"ג האי קרא גבי בכור כתיב נפ"ל באם אינו ענין למעשר והשתא ל"ל קרא ת"ל מהאי הקישא דמעשר בהמה למעשר דגן ומעשר דגן אינו בלקוח כדתניא בב"מ (דף פח) תבואת זרעך ולא לקוח ומניה הה"ד ולא שניתן במתנה. והנה נ"ל לתרץ כן דלפי מאי שכתבו התוס' במס' זבחים ודף מח ע"א) דאמר שם דכ"ע הקישא עדיף והקשו התוס' הלא במס' גיטין (דף מא) אמרינן דכ"ע ג"ש עדיפא ותירצו כן דהיכא שנוכל לעשות ההיקש לדרשא אחרינא אזי אמרינן ג"ש עדיפא וההיקש אתיא לד"א אבל היכא שלא מצי למימר דאתי ההיקש לד"א אז אמרינן היקש עדיף וג"ש הוא למחצה וא"כ ה"נ לא קשה דא"ל הוי ההיקש של וכן תעשה דאתי לנו דלקוח ושנתן לו במתנה פטור ממע"ב הוי טפי שפיר ילפינן בג"ש דתחת תחת מקדשים או העברה מבכור דלקוח נוהג בהם ואי ילפינן בנ"ש זו הוי גם לחומרא דלקוח חייב ועדיף למילף בג"ש לחומרא מדנילף בהקישא דעשר תעשר לקולא כיון דהיקשא אתיא לכמה דברים במס' ר"ה שם ובמס' בכורות פ' מ"ב ולהכי ילפינן רק מהקישא דוכן תעשה דאתי רק לזה לפטור ולא ילפינן בג"ש כמבואר

אמנם זהו רק לפי תירוץ הראשון של התוס' שם אבל לפי תירוץ השני שם וז"ל דכיון דשטר בש"כ לא קבלנו אלא בג"ש דלה מאשה להכי קאמר דג"ש כאן עדיפא דטוב לעשות הג"ש דתהוי שטר בשפחה כמו גט באשה וכן כתבו התוס' במס' גיטין (דף מא) אבל בש"ד ודאי היקשא עדיף אף אם אתיא נמי לדרשא אחריתא ותשאר קושית הט"א לדוכתה. אך יש לומר ליישב קושית הט"א כן דלכאורה קשה לר"ש דיליף ממעשר בהמה דקדשי בדה"ב וציבור ושותפין דפטורין ממעשר בהמה ליתנייהו בתמורה א"כ נילף נמי דלקוח וניתן במתנה אינו עושה תמורה. אך יש ליישב דהא דמעשר בהמה פטור בלקוח ומתנה ילפינן בהקישא וכן תעשה מבכור וקיי"ל דדבר הלמד בהקישא א"ח ומלמד בהקישא וא"כ לא נוכל למילף בהקישא ממע"ב בזה גופיה ילפינן בהיקש וא"ח ומלמד בהיקש אבל אי הוי ילפינן מקרא דעשר תעשר בשני מעשרות אזי הוי מעשר דגן חולין א"כ נוכל למילף נמי תמורה דאינו בלקוח ומגלי לנו הקרא דוכן תעשה דרק מזה נילף על לקוח דפטור וההקישא דעשר תעשר אחי לדרשא אחרינא והוי למד בקדשים וא"ח ומלמד וכ"ז א"נ דבתר מלמד אזלינן ומעשר דגן תולין בעלמא ושפיר למידין אבל א"נ בחר למר אזלינן א"כ גם אי ילפינן ממעשר דגן לא נוכל למילף בחמורה א"נ בזה דהא הלימוד הוא קודש וא"כ כיון דכמו דר"ש יליף תמורה ממע"ב ה"נ לדידן ילפינן כן ולקוח בתמורה נוהג וילפינן מוכן תעשה דבתר מלמד אזלינן כמבואר ולמ"ד בתר למד אזלינן צ"ל דס"ל ג"ש עדיפא כמו המ"ד דאמר שם תחלה במס' זבחים וא"כ אי ילפינן ממעשרותיכם ולא מוכן תעשה הוי ילפינן בג"ש דתחת או דהעברה מבכור אבל לדידן דמסקינן הקישא עדיף צ"ל דבתר מלמד אזיל ודלא ניליף תמורה כמבואר

ועוד נ"ל ליישב קושית הט"א כן דלפי מאי שכתבו התוס' במס' ב"מ (דף פח ע"א) ד"ה זרעך דאם המוכר לקח בחזרה חייב במעשר מה"ת וא"כ שפיר איצטריך ההיקש דוכן תעשה לפטור הכא אף אי חזר ולקח דהא ודאי פטור כמו שאומר במס' בכורות (דף נו) איזהו אתנן כו' שנתנה וחזר ולקח הימנו ות"ל דאפטר משום לקוח כו' אלמא דאפטר בזה נמי היכא דנולד בעדרו ומכרו וחזר ולקחו והוא מטעם גזה"כ דאתקש לבכור בניך דליתא בכל גוונא ולהכי איצטריך ליה ההקישא אבל מה שמקשה הט"א לדעת הריב"א דקודם מירוח פטור ולאחר מירוח חיוב והכא הוי אפכא דקודם זמן חייב ואח"כ פטור משום דוכן תעשה בשעת עשייה נימא דקרא דוכן תעשה אתי לפטור משעת עשייה וקרא דההיקש למעשר דגן אתי לפטור מקודם מירוח ונפטור בתרווייהו זה תתיישב רק בתירוצי הראשון דהיקש זה של מעשר אין למידין כלל משום דג"ש עדיפא וילפינן טפי ג"ש מקדשים או מבכור כמבואר ודוק

פרק ג הלכה א מפי השמועה למדו הוא קרב ואין תמורתו קריבה עכ"ל. וכתב הלח"מ דיש לתמוה על רבינו מהסוגיא דתמורה (דף כא) דמפיק למעט מקרא דהם קריבה כו'. והנה באמת ניחא פשוט דלעיל (דף ה ע"ב) איתא ולאביי הוא קרב ואין תמורתו קריבה ורבא אה"נ אלא הם ל"ל ללמד כו' עכ"ל הגמ' אלמא דכולהו מפקי מקרא דהוא ואף לפי מאי שבארנו לעיל דצריך נמי למילף מקרא דהם דאי מקרא דהוא לבד לא נדע על מעשר ורק על בכור לבדו מ"מ לא קשה על רבינו דמביא סתם מקרא דהוא דכיון דבכור נדע מזה והגמרא אמר כן תופס לשון הגמ' כדרכו ועיין זבחים (דף לו) בתוס' ד"ה קדש הם ובמפרשים שם ודוק

הלכה ב וכשם שאין פודין בכור ומעשר שנפל בהם מום כו' כך אין פודין תמורתן כו' וכתב הכ"מ משנה בפ"ג דתמורה (דף כא) עכ"ל. וקשה ע"ז לענ"ד דמן המשנה אין ראיה דהא בגמ' דזבחים (דף סו ע"ב) מבעיא להגמ' אי תמורת בכור ומעשר נפדית וכתבו התוס' שם דמן המשנה אין ראיה דא"ל מה שאמר יש להם פדיון ולתמורתן לא קאי על תמורה זה דאין להם פדיון ורק הגמ' מביא ראיה ע"ז שם דאין להם פדיון מהברייתא דאינו נפדה דהוה כיוצא בו ומזה הוא מקור לדברי רבינו ודברי הכ"מ צע"ק

הלכה ד והמיר בה אחר שנפדית ה"ז תמורה קריבה כו'