כתר המלך חלק ב שסח

מדברי סופרים אף דקתני נמי לגבי נהנין וה"נ אין עושין תמורה אף לא מד"ס וצ"ע. והנה הלח"מ הבין השגות הראב"ד ז"ל על דבר אחר ולא כמו שהבין הכ"מ רק על זה שכתב רבינו דהקדיש הכותי בהמה שיתכפר ישראל והמיר הכותי ה"ז ספק והראב"ד ז"ל סובר דהא דמיבעי לנו בגמ' שהקדיש הכותי להתכפר ישראל ולא שימיר הכותי דודאי אין הכותי מימר אלא הבעיא הוא היכא שימיר המתכפר או ישראל אחר אי עושה תמורה כיון דבא מכח הכותי המקדש ולהכי השיג על רבינו ושאמר זהו שיבוש שהכותי אינו עושה תמורה כלל כו' ולא בשל ישראל אבל ישראל שהמיר בקרבן זהו ספק ע"ז נ"ל פשוט בכוונתו עכ"ל

ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו ז"ל דהבעיא הוא כשהמיר בה כותי דאמר שם תפשוט ליה מר"א אר"י ומתכפר עושה תמורה א"ל התם הוא דאתי מכח ישראל מש"ה אזלינן בתר מתכפר וה"ל תחלתו וסופו ביד ישראל אבל הכא קמבעי ליה מי בעינן מתחלה ועד סוף דתיקו ברשות מאן דקעביד חמורה ע"כ. הנה לקמן (דף י ע"א) אמרינן בעי רמב"ח מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה אמר רבא א"כ מצינו צבור ושותפין כגון דשווי שליח לאקדושי כו' וא"נ דמקדיש עושה תמורה א"כ אם יחיד מקדיש אף דצבור מתכפרין בו מ"מ עושה תמורה ועי"ש ברש"י ותוס' והוכחה לזה הוא דצבור ושותפין אין עושין תמורה כבר הבאתי לעיל בה' ב'. ועוד נ"ל להביא הוכחה מזה דאין עושין חמורה אפילו ע"י שלית מהא דאמרינן לעיל (דף ד) דלהכי לא הוה תמורה ניתק לעשה מפני שהלאו שב"כ הוא והעשה אינו שב"כ דצבור ושותפין אינו עושה תמורה וכמו. שהביא רבינו הגירסא בה' א' וא"כ א"נ דצבור ושותפין עושין תמורה ע"י שליח א"כ הוי גם העשה שוה בכל ע"י שליח דעושה תמורה ומשכחת ליה גם בצבור ושותפין בכה"ג עושין תמורה. ועוד דאמרינן לקמן (דף טו) במשנה אר"ש מה מצינו בולד חטאת ותמורת חטאת ביחיד דברים אמורים ולא בצבור אף כו' וכן שם בברייתא (דף טז) וא"א יכול לומר תמורת חטאת בצבור לפי שאין צבור עושין תמורה וא"א דע"י שליח עושין א"כ מצינו שפיר תמורת חטאת בצבור בכה"ג בעי' שליח אלא ודאי אין שליח עושה בצבור דמתכפר עושה תמורה נמצא דא"א דמקדיש עושה חמורה א"כ אי יחיד שהקדיש אף אם צבור יתכפרו בו מ"מ עושה תמורה ולא בעי שיהיה מתחלתו ועד סופו דתיקום ברשות מאן דעביד חמורה וא"כ ה"נ אף אי אמרינן דמכפר עושה תמורה מ"מ אם יתכפר בו ישראל יהא תמורה אף שהקדיש כותי וכמו התם לא בעינן שסופו יהא ברשות מאן דעביד תמורה ה"נ לא נודע תחלתו דתקום במאן דעביד תמורה ומאי גרע התחלתו מסופו אע"כ כמו שמפרש רבינו ז"ל דהבעיא הוא בכותי שהמיר נמי דאי המיר ביה ישראל ודאי עביד תמורה כמו שבארנו והוא דלא כדברי הראב"ד ז"ל דמפרש דהמיר ביה ישראל ודוק

הלכה ח קטן שהגיע לעונת נדרים שהמיר אע"פ שאינו לוקה יש בו ספק אם עושה תמורה או אינו עושה תמורה עכ"ל. וכתב הכ"מ שם בעיא דלא אפשטא ואמרינן עלה אה"ל עביד תמורה כוחי מהו שימיר וכבר נדע דרך רבינו לפסוק כאת"ל ולפיכך יש לתמוה למה פוסק רבינו שהוא ספק ואפשר שרבינו ז"ל לא היה גורס את"ל עכ"ל. ונ"ל לענ"ד לומר דרבינו היה גורס את"ל ואעפ"כ פוסק שהוא ספק דהנה רש"י ז"ל כתב הכא בחמורה ואפילו את"ל קטן עביד חמורה רבותא אתי לאשמועינן ולא משום דאיתא דינא הכי עכ"ל. וכוונת רש"י ז"ל י"ל כן דנמי ס"ל כשיטת רבינו דכל את"ל פשיטותא הוא מ"מ הכא רק רבותא אחי לאשמועינן ולא משום דדינא הכי דהנה הכ"מ כתב לקמן בפ"ד מה' אבות הטומאה הל' ט"ו אף שדרכו של רבינו לפסוק בכ"ד כאת"ל לא חש רבינו לפסיק כהך את"ל משום דבפ' בנות כותים מסיק לה בתיקו עכ"ל. אלמא דהיכא דמצינו הוכחה מסוגיא דלא נפשוט הבעיא הוה ספק וה"נ יש הוכחה גמורה דהבעיא לא נפשט ורק לרבותא אשמועינן זה ולא משום דאיתא הכי דהנה הכא בר' ג' ע"א וכן במס' ב"מ (דף צ) אמרינן והא קתני הכל לאתויי יורש ודלא כר' יהודה ומשני האי תנא ס"ל כותיה בחדא ופליג עליה בחדא ע"כ. והנה במס' ערכין בריש המס' אמרינן הכל מעריכין כו' לאתויי מופלא סמוך לאיש וא"כ ה"נ נימא הכל לאתויי מופלא סמוך לאיש דעביד תמורה ולא נצריך לדחוק הא תנא ס"ל כותיה בחדא והתוס' במס' נדה (דף מו ע"ב) ד"ה לימא הוכיחו דר' יהודה ס"ל מופלא סמוך לאיש נודר מה"ת וא"כ שפיר ניחא דלימא זה ואף דהמשנה מסיק אלא שאם המיר סופג אח הארבעים מ"מ א"ל דרשא דריבוי דהכל ממירין הוא לאתויי קטן הנודר אלא ודאי דהסוגיא הכא ס"ל דלא נפשוט הבעיא והוי עוד ספק לנו כמבואר

וזה לא מצי להקשות אמאי לא פשיט ממשנה דלקמן (דף טז ע"ב) דאמר חומר בקדשים מבתמורה שהציבור וה והשותפין מקדישין ואין עושין תמורה אמאי לא קחשיב קטן סמוך לאיש מקדיש ואינו עושה חמורה די"ל דתנא ושייר ולא קשה מאי שייר דהאי שייר דהא רש"י ז"ל כתב שם על האי משנה דאמר ומקדישין אברין ועוברין דהאי משנה אתיא כר' יהודה דס"ל בפ"ק כן דמקדישין אברין ועוברין וא"כ תקשה לר' יהודה ליחשב נמי דנימא חומר בקדשים שהיורש מקדיש ולא ממיר כמו דס"ל לר' יהודה אלא תנא ושייר ולא תקשה להיפוך דא"נ קטן עושה חמורה תקשה לר' יהודה דשייר יורש מאי שיור עוד י"ל דהא מקדיש כותי ומתכפר כותי כ"ע ס"ל דאינו עושה תמורה וא"כ תנא ושייר דכותי מקדיש ודאי כישראל מקרא דאיש איש ואינו מימר ועיין תוס' יומא דף ל ע"ב) ד"ה חומר ובסוגיא שם ששייר הרבה ודוק

הלכה יב מקרבנות בדק הבית אין עושין תמורה כו' והלא המעשר בכלל כל ההקדשות היה ולמה יצא ללמד על הכלל כולו מה מעשר בהמה קרבן יחיד יצא קרבנות ציבור ושותפין ומה מעשר קרבן מזבח אף כו' ומה מע"ב הוקש למעשר דגן שאין ח"ב אלא ישראל ולא עכו"ם יצא קרבנות כותי שאין עושה תמורה עכ"ל. והנה רבינו ז"ל פוסק כר"ש דיליף כל הני למעט מלימוד של מעשר בהמה ולא כת"ק דפליג שם על ר"ש במשנה (דף יג ע"א) ויליף שם כל המיעוטים מלימודים אחרים ממה שנאמר בלשון יחיד כו'. והנה גם רבי סובר כן בברייתא שם כת"ק ועיין תוס' ד"ה רבי אומר ועיין זבחים (דף ה ע"א) דאמר שם נמי לרבות היורש כו' יחיד מימר כו' ופירש רש"י דבלשון יחיד נאמר אלמא משמע דהאי סוגיא נמי ס"ל דילפינן ממה דבלשון יחיד נאמרה ותקשה לכאורה על רבינו דלמה פוסק כר"ש נגד ת"ק דהוי כרבים לגבי ר"ש וכן רבי והאי חנא דבזבחים (דף ה) דס"ל הכל ללמוד מלשון יחיד נאמרה ודלא כר"ש

ונ"ל ליישב כן דלהכי פוסק כר"ש משום דשם אמרו ת"ר יכול יהא קדשי בדה"ב עושין חמורה ת"ל קרבן מי שנקרא קרבן יצאו קדשי בדה"ב שלא נקראו קרבן ולא והתניא אי קרבן שומע אני אף קדשי בדה"ב שנקראו קרבן כעין שנאמר ונקרב כו' ת"ל ואל פתח אהל מועד כו' ל"ק הא ר"ש הא רבנן לר"ש איקרי קרבן לרבנן לא איקרי קרבן ופירש רש"י ר"ש דממעט קדשי בדה"ב מהיקשא למעשר בהמה ס"ל דמיקרי קרבן ות"ק דברייתא וכן ממשנה דאמר יצאו קדשי בדה"ב והוא מטעם דלא איקרי קרבן וכמו שפירש רש"י ז"ל שם ס"ל דלא מיקרי קרבן, והנה הברייתא דס"ל דקדשי בה"ב הוא מקרי קרבן הובא ג"כ סתמא במס' זבחים (דף קיג) ובתמורה (דף ג) ובמס' יומא ודף סג) והוא כותיה דר"ש ע"כ אתיא דילפינן מקדשי מעשר בהמה ופוסק רבינו ז"ל כותיה להכי בכל הני למודים ממעשר בהמה דכיון דהוקש לזה כל מילי נוכל למילף ממעשר בהמה כמבואר

והנה מה שמסיק ומה מעשר בהמה אתקש למעשר דגן שא"ת בו אלא ישראל ולא כותי נ"ל דמזה יהיה ראיה ברורה דרבינו ס"ל דהלכה בנ"ד כמ"ד לענין קדשים דבר הלמד מן הלמד בתר מלמד אזלינן ולא בתר למד אזלינן דהא שם בזבחים