כתר המלך חלק ב שסו

וא"כ שוב תקשה ל"ל הקרא דוהיה הוא כו' דללמד דתצא זו ותכנס זו לא אצטריך דידעינן מהני תרי לאוי אע"כ צ"ל דהאי סוגיא שם (דף ט ע"א) קאי אליבא דרבא דס"ל אי עביד לא מהני וא"כ אתי לדידיה הקרא של והיה כו' לרבות דמהני ושפיר אמרינן דהני תרי לאוי אתי לגלות דל"נ תצא זו ותכנס זו אבל לאביי לא אתי התרי לאוי לקרבן שלו ושל חבירו אלא אתי ללמד דאית ביה תרי לאוי ולקי שמונים משום תרי לאוי דשוב לא תקשה לכתוב לא יחליפנו ולא בעי לא ימיר דצריכי על שני לאוין והקרא דוהיה הוא דל"א תצא זו ותכנס זו. וזהו דברי התוס' וי"ל דלא נחית תנא למנינא ולוקה שמונים וזהו לאביי ועי"ל לרבא דצריכא חד לקרבן שלו וחד לקרבן חבירו ולא לקי רק ארבעים כמבואר

ועפ"ז נ"ל ליישב את דברי רבינו לעיל בפ"א מה' איסורי מזבח ה' ד' דפוסק שם המקדש בע"מ למזבח ושחטו וזרק דמו והקטיר אמוריו לוקה ארבעה מלקות כו' והקשה הכ"מ דהא אמרינן בתמורה (דף ז ע"ב) המעלה אברי בע"מ למזבח רבא אמר עובר משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות מיתיבי המקדיש בע"מ לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות תיובתא כו' אפיק הקטרת מקצתו ועייל קבלת הדם כו' והא לריבר"י קתני תיובתא דאביי תיובתא ע"כ וא"כ מסקינן דברי אביי בתיובתא וא"כ איך פוסק כאביי עכ"ל ועוד קשה לי ע"ז מהא דאיתא שם מתקיף לה ר"ל שמא לא שנינו אלא בתם ונעשה בע"מ דאי בע"מ מעיקרא דיקלא בעלמא הוא ופירש רש"י דלא לקי על מקדיש רק בחם ונעשה בע"מ אבל בע"מ מעיקרא לא לקי על מקדיש ארחב"י שרוע וקלוט כתיב בפרשה והני בע"מ מעיקרא נינהו א"ל שמא לא שנינו אלא בחמורה דתנן חומר בחמורה מבזבח שהתמורה חלה על בע"מ קבוע א"ל ר' יוחנן לא שמיע לך הא דא"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו המקדיש בע"מ כו' לוקה חמש ואי בתמורה לוקה ששה דהא איכא נמי לאוי של תמורה ולפ"ד רבינו דפוסק כאביי דאי מקדיש והקטיר אינו לוקה רק דתקשה טובא דלמא רשב"ל נמי כאביי ס"ל דבלא תמורה אינו לוקה רק ד' מלקות ועם תמורה הוא דאיכא חמשה ושפיר נמנו וגמרו דבתמורה דלוקה חמש דהוא ביחד עם תמורה כאביי

וע"כ נ"ל לומר כן דזהו דמסיק בגמ' תיובתא דאביי הוא רק לאביי לשיטתו אבל לדידן לא קשה מידי מזה. דהנה לכאורה תקשה דלפי מאי דמסיק שם אלא מאי בע"מ מעיקרא דיקלא בעלמא א"ל דיקלא לא זילא מלתא הא זילא מילתא דכיון דשביק תם ומקדיש בע"מ אמר רבא השתא כו' משום דבזיא מלתא אפילו מקדיש לדמי נסכים נמי לקי ת"כ דרבא כו' רבי אומר בהרצאת גופו הכ"מ הייינו ת"ק א"ל בהא קמיפלגי מ"ס אפילו לדמי נסכים לקי ורבי סבר בהרצאת גופו הוא דלקי אבל לא בדמי נסכים ע"כ וא"כ א"ל לרבי דס"ל דבדמי נסכים לא לקי משום דבזיא מלתא ודמי לדקלא בעלמא וא"כ בע"מ מעיקרא לא לקי רק בתמורה וא"כ ממילא הוי חמש עם תמורה וא"כ נוכל לומר אפיק הקטרת מקצתו ועייל תמורה. ובשלמא א"ל רבי הוא לא מצי להקשות נימא אפיק הקטרת מקצתו ועייל תמורה דמה שייכות יש זה לזה וכמו דאמרינן במכות (דף סא) גבי לבוש כלאים דלא מן השם הוא זה וכמו אם נחשב בהדי הנך פסולי כהונה הכא ורק על ר"ל דס"ל לדידיה דבע"מ מעיקרא לא לקי רק בתמורה וא"כ ה"נ נימא דאתי כרבי ולא לקי על בע"מ דהוא מעיקרא רק בתמורה וא"כ שפיר לוקה חמש עם תמורה. אך לפי מאי שבארנו דלאביי דס"ל אי עביד מהני ס"ל דבתמורה לוקה שמונים משום התרי לאוי לא יחליפנו ולא ימיר וא"כ לא מצי לשנויי דחמש הוא עם תמורה דעם תמורה ששה הוה ד' דבע"מ וב' דתמורה ולהכי מסיק בתיובתא אבל רבינו דפוסק דבתמורה לא לקי רק ארבעים ופוסק כרבא דאי עביד ל"מ כמו שבארנו לעיל וא"כ לא נפקא ליה מברייתא זו דא"ל עייל תמורה ורבי הוא כמבואר

וניחא נמי הכא בסוגיא דאמר ואי בתמורה ששה הוי משום דהוא דברי ר' יוחנן ולעיל בארנו דר' יוחנן דאמר לא תיתני מימר כו' ס"ל כאביי דאי עביד מהני וא"נ ס"ל ע"כ דלוקה שמונים גבי תמורה ושפיר קאמר בחבורה נמנו וגמרו דלוקה חמש הוא ע"כ כרבא דלוקה משום הקטרת מקצתו והקטרת כולו דאי בתמורה אף א"נ כאביי דלוקה ד' הוה ששה דבתמורה לוקה תרי מלקות ואי כרבא הוה שבעה וע"כ מיירי בבע"מ מעיקרא בלא תמורה ולקי רק ד'. והנה הקשה המהרש"א במס' חולין בתוס' ד"ה וסופג ור"ל דלקי פ' דהא אמרינן לעיל דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי וא"כ חד לאו מתעקר ולא נשאר רק לאו אחד וא"כ לא לקי רק ארבעים כו'. וי"ל פשוט לענ"ד עפ"י מה שכתב רבינו הכא הטעם דלהכי לקי דהמעשה אינו שוה ליה להלאו דהלאו שב"כ והעשה אינו שב"כ כו' וא"כ ניחא שפיר דלא מינתק תרי הלאוין והגמ' דגריס לחד גירסא לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי הוא רק לר' יהודה דלא ס"ל טעמו של רבינו כמו שבארנו לעיל אבל לדידן ניחא דלקי שמונים. ומ"מ נ"ל דדברי רש"י ז"ל ריש מס' תמורה שכתב וסופג מ' משום לא ימיר וצריך לבאר מ"ט נקיט הלאו דלא ימיר הא הלאו דלא יחליפנו הוא קדום ה"ל לומר לא יחליפנו דא"ל דס"ל כדבריו של המהרש"א דחד לאו נעקר מהמעשה ורק לקי מהלאו השני דלא ימיר דלא מינתק העשה כמבואר ודוק

הלכה ב מי שהמיר בשגגה ה"ז עושה תמורה ולוקה כיצד כו' וכתב הכ"מ אחד כו' ר' יוסי בר"י אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה וכתב רבינו בפירוש המשנה והלכה כר' יוסי ואין חולק עליו ואני אומר אפילו אם היה נמצא מי שחולק עליו הלכה כותיה דריבר"י מדפליגי אמוראי אליביה ועוד דאמרינן בפ"ק גבי הא דתנן ר' יהודה אומר הולד עושה תמורה ורבנן לרבות שוגג כמזיד אלמא רבנן הכי ס"ל עכ"ל. והנה עפ"ז נ"ל ליישב קושית המהרש"א במס' יומא (דף נ ע"ב) בתוס' ד"ה חומר כו' תימא אמאי לא קחשיב שהתמורה תלה אפילו בטעות דאמר יהיה לרבות שוגג כמזיד משא"כ בזבח דהקדש טעות אינו קדוש לאותו זבת כו' וי"ל דשמא תנא ושייר דא"כ מילי אחרינא כו' והקשה המהרש"א וז"ל ובעיקר קושיתם לא ידענא מאי קושיא בפ"ב דחמורה תנן חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה ח"ע כו' ריבר"י אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין וא"כ משמע דת"ק לית ליה האי חומר דעשה שוגג כמזיד והיינו דברי ח"ק דמייתי הכא בשמעתין דלא תנא אלא הך חומר דחלה על מום קבוע וצ"ע ע"כ. ולענ"ד ניחא כן. דהנה הת"ק אמר שם במשנה ומקדשין עוברין ואברין אבל לא ממירין וכתב רש"י ז"ל ר' יהודה הוא דדריש בהמה בבהמה ולעיל (דף יא) אמרינן במעי אמן הוא דלא עבדין תמורה הא אבראי עבידי והא תנן אין היולדת עושה תמורה ה"מ ר' יהודה הוא ועתה ניחא שפיר אפילו א"נ דת"ק פליג על ריבר"י ולא כדברי בפירוש המשנה הכא הוא משום דהת"ק הוא ר' יהודה דס"ל דיהיה הוא לרבות הולד ולא ידע מזה על שוגג כמזיד להכי לא קחשיב אבל הכא ביומא (דף נ) התנא דברייתא דמייתי רלא אומר זה דאברין ועוברין והוא משום דס"ל דלא כר' יהודה וע"כ לדידיה אייתר ליה הקרא דיהיה לרבות שוגג כמזיד וא"כ מ"ט לא קחשיב ליה זה וע"כ משום דתנא ושייר ודוק

הלכה ד המתכפר עושה תמורה ולא המקדיש כו' כגון שהקדיש קרבנות נזיר שיתכפר בה חבירו הנזיר אותו הנזיר עושה תמורה כו'. והנה בס' ושב הכהן בח' שה"כ עמד ע"ז מ"ט נקיט רבינו כגון קרבנות נזיר אשר זהו רק אי ילפינן מקרא דעל נזרו אשר הגמ' מדחה זה שם בחמורה (דף י) ומבאר בזה דרבינו ס"ל דאף לפי המסקנא ילפינן מקרא דנזיר ונפ"מ לענין ב"ת עיי"ש. והנה עפ"ד ניחא דברי התוס' והר"ן במס' נדרים (דף לו ע"ב) דכתבו שם דמכפר עושה תמורה ילפינן במס' תמורה מקראי ועמד ע"ז הגאון רי"ב