כתר המלך חלק ב שסה

ואם לרבות את האשה ומקשינן מדר"י אמר רב נפקא דאר"י אמר רב השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה איצטריך סד"א ה"מ עונש השוה בכל אבל הכא דאינו שב"כ דתנן הציבור והשותפין אין עושין תמורה כו'. והנה זה הגירסא ודאי ליתא לדעת רבינו דהא ס"ל דהציבור והשותפין אם המירו לוקה דל"ת יש בהו וע"כ צ"ל דרבינו גורם הגירסא השניה דאיתא שמה ברש"י ז"ל הד"א ה"מ לאו שיש בה מעשה אין לית בה מעשה לא. וכן כתב הלח"מ הכא וכן כתב הש"א בסי' פ"ב דרבינו גורם כל"ב שם ברש"י ז"ל עיי"ש וא"נ כמו שבארנו דרבינו ס"ל דאמרינן גבי תמורה בדיבורא אתעביד מעשה וא"כ הוי מעשה בתמורה וא"כ האיך נוכל לגרוס זה הגירסא דה"א לאו שאב"מ לא. וכן הקשה הש"א בתשובה על גירסא זו מדברי ר"י דאמר לתנא לא תתני מימר דבדיבורא קעביד מעשה

והנה בדוחק יש ליישב דהקרא דמרבי אשה לדברי רבינו ז"ל אתי לרבות אם המירה בקרבן ציבור והשותפין מ"מ אית ביה העונש אע"פ שהוא לאו שאב"מ ודאי דהא לא מתפסא אך זהו דחוק דהא הקרא דואם קאי על קרבן יחיד ע"כ כמו דאמרינן במס' זבחים (דף ה ע"א) אחד ולא שנים והקרא מסיק ואם המיר כו' וזהו דבלשון יחיד נאמרה. ואולי י"ל דהמ"ד בתמורה (דף יב) דיליף דקרבן יחיד עושה חמורה מקרא דהוקש למעשר בהמה לא ס"ל זה דבלשון יחיד נאמרה

אך יש לתרץ דברי רבינו כמו שמתרץ כמו"ח הגאון ז"ל קושית השאגת אריה דבארנו דשפיר ניחא לר' יוחנן אף דאמר בדיבורו אתעביד מעשה גירסא זו ה"מ דלקי כגון לאו שיש בו מעשה דהא דבעינן במלקות לאו שיש בו מעשה דוקא ילפינן מזה דצריך להיות דומיא דלאו דחסימה כמו דאיתא במס' מכות (דף יב ע"ב) נמצא דר' יוחנן דס"ל דחסמה בקול חייב במס' ב"מ (דף צ ע"ב) דעקימת שפתיו הוה מעשה היכא דאתעביד מעשה קצת ע"י עקימת שפתיו כמו שכתבו התוס' שם בב"מ ובמס' סנהדרין (דף סה ע"ב) ונמצא דשוב גבי תמורה לא גרע נמי מחסימה ושפיר אמר דלקי משום דבדיבורו את"מ אבל הכא הוא הטעות משום דכתיב איש או אשה כי יעשו דמשמע דוקא עשיה גמורה וא"כ אף א"נ דבדיבורו עשה מעשה לא ידעינן רק על מלקות אבל לא גבי נשים דכתיב ביה עשיה גמורה לא ידעינן. וזהו נמי פירוש רש"י ז"ל כאן ה"מ לאו שיש בה מעשה דהוי עונשין שוין זל"ז דכתיב אשר יעשו דמשמע עונשין שיש בהו מעשה כגון חלול שבת ושאר איסורין שיש בהן מעשה אבל לאו שאין בו מעשה כגון תמורה דבדיבורו תליא מלתא אימא דלא קמ"ל אלמא דרש"י ז"ל פירש בהדיא דאף אי אמרינן דבדיבורו עביד מעשה מ"מ צריך קרא לרבות אשה דלקי כיון דכתיב אשר יעשו דמשמע עשיה גמורה כמו חלול שבת ולא דעביד מעשה בדיבורו זהו תורף ד' כמו"ח ז"ל וא"כ ניחא נמי לדברי רבינו דצריך קרא על אשה משום דהוי לאו שאב"מ אף א"נ דבדיבורו אתעביד מעשה ועייין לקמן פי"ז מהל' סנהדרין ה' י"ב ובלח"מ שם ודוק

שם ועוד שאין עשה שבה שוה ללאו שהציבור והשותפין אם המירו אין עושין תמורה אע"פ שהן מוזהרין שלא ימירו עכ"ל. והנה הטורי אבן במס' חגיגה (דף יז) הקשה על הכלל זה של דברי רבינו דהיכא דהעשה קלה מהל"ת לא הוי לאו הנל"ע והיינו אם הלאו שב"כ והעשה אינו שוה בכל מזה דהא ר' יהודה ס"ל דאתי הקרא של והנותר ממנו עד בקר לניתק לעשה דאין לוקין עליו והא שריפת נותר הוה מ"ע שהז"ג דאינו אלא ביום והל"ת שוה גם בנשים והאיך הוה ניתק לעשה לפי כלל זה של רבינו. ונ"ל ליישב כן דע"כ אתה צ"ל דר' יהודה לא ס"ל כלל זה של רבינו דהא ר' יהודה ס"ל במס' ב"ק (דף פז) דסומא פטור מכל המצות והכריחו האחרונים דרק ממ"ע פטור הוא ולא מל"ת דבל"ת חייב הוא ועייין ירושלמי פ"א דסוטה וא"כ לדידיה כל ל"ת הניתק לעשה כן הוא דהל"ת איתא בסומא והעשה ליתא גביה וא"כ לא מצי ס"ל כלל זה דא"כ תתבטל כל ל"ת הניתק לעשה וצריך לגרוס אליבא דר' יהודה דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ומוכרח הוא ר' יהודה ע"כ לגרוס כן דהא ר' יהודה ס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין בכ"ד וא"כ לא נוכל לומר כן דלעיל (דף ב ע"ב) אמר בין לר"מ ובין לר' יהודה עמיה דרבי קרא לאשה הא לא"ה ה"א כי עבדי תמורה לא לקי והאר"י א"ר כו' ואיתא שני גירסות שם חדא שהובא ברש"י ז"ל ה"מ לאו שיש בו מעשה אין לית ביה מעשה לא וחד גירסא שם סד"א ה"מ לאו השוה בכל אין אבל תמורה דאינו שוה בכל דתנן הציבור והשותפין אין עושין תמורה א"ל כו'. ונ"ל לומר דשני הגירסות הוא לשני התנאים לר' מאיר ולר' יהודה דלר' יהודה לא מצי לומר סד"א לאו שיש בו מעשה אין כו' דהא הוא ס"ל דאף על לאו שאב"מ נמי לוקין עליו ושוה לדידיה לאו שיש בו מעשה לא"ב מעשה וגרסינן לדידיה ה"מ לאו השוה בכל כו' והגירסא לאו שאב"מ הוא לר"מ וא"כ ס"ל לר' יהודה דגם הל"ת ליתא גבי ציבור ושותפין וא"כ לא מצי לגרוס שמה הטעם דאינו נל"ע דהל"ת ישנו בכל דהא לדידיה גם הל"ת ליתא בכל ועוד הארכתי בחי'

ומה שאמר הטורי אבן עוד שם בהגמ' דמס' תמורה אמר דר' יעקב דאמר משום דהוה לאו שאב"מ ס"ל ע"כ דלאו הניתק לעשה לוקין עליו דאמר משום דה"ל לאו שא"ב מעשה להכי אין לוקין עליו ולד"ר מאי ראיה מר' יעקב דלמא להכי אמר דהכא לא הוי ניתק לעשה משום דהעשה אינו מנתק הלאו דזה שוה בכל וזה אינו שוה בכל ולהכי אמר משום דהוי לאו שאב"מ גם זה ניחא לפי מאי שכתבו התוס' שם בד"ה כתנאי דקאי רק על לאו שאב"מ ולא על ניתק לעשה דר' יעקב מצי ס"ל שפיר דאין לוקין בכ"ד בלאו הניתק לעשה ורק אומר דהכא א"צ דהוי לאו שאב"מ ואתיא לדידיה הקרא של והנותר ליתן בקר שני לשריפתו וא"כ לא קשה מזה ומהא דאמר במס' שבועות (דף ג) דדחי שם דלמא ר' יהודה הוא האי סתמא דאמר אבל המותר בטהור אינו לוקה ומשום ניתק לעשה כונת הגמ' דלמא האי סתמא ס"ל נמי כר' יהודה דלא ס"ל כלל זה של רבינו מהא דסומא דא"כ תתבטל כל ל"ת הנל"ע וס"ל להמשנה בזה כר' יהודה אבל לדידן הוא שפיר הכלל זה של רבינו כמו שגורס הכא בגמ' ומ"מ בעיקר הדבר בזה דשריפת נותר לא הוי מ"ע שהז"ג מודה רבינו לדברי הט"א דהא רבינו גופיה אמר לעיל בפי"ח מה' פסוהמ"ק ה' ט' דלהכי לא לקי על נותר משום דה"ל נל"ע ועיי"ש בכ"מ ולח"מ וא"כ תקשה דהא לדידיה לא דמי הל"ת והעשה אע"כ כסברת הט"א דלא הוי מ"ע שהז"ג ודוק

שם ולוקה מ' כו'. והנה הלח"מ הביא בשם התוס' במס' תמורה שהקשו וא"ת ולילקי שמונים משום לא יחליפנו ולא ימיר ומתרצים חדא דלא נחית תנא למנינא ועי"ל דצריכא חד בקרבן שלו וחד בקרבן של חבירו ורבינו ס"ל כתירוץ בתרא של התוס' ז"ל ולהכי קאמר ולוקה ארבעים כו' ובהדיא אמרו בגמ' בברייתא (דף ט') דתרווייהו צריכא וכתירוץ השני של התוס' וכדעת רבינו ולכך אני תמיה על תירוץ ראשון של התוס' איך רוצה לומר דלוקה שמונים נגד הברייתא והגמ' אשר שם ועיין בה"ז וצ"ק מה שכתבו בזה. ולענ"ד נ"ל לישב דברי התוס' כן דהנה הגמ' מקשה שם (דף ט') ולכתוב לא יחליפנו ולא בעי לא ימיר ופירש רש"י ז"ל דמזה דחילוף ידעינן נמי על קרבן חבירו ומשני אי מהתם ה"א תצא זו ותכנס זו הוא דלקי אבל אי שניהם קדש לא לקי קמ"ל ע"כ

והנה לעיל (דף ה' ע"ב) מקשה הגמ' והרי תמורה דאמר רחמנא לא יחליפנו כו' ומתרץ שה"כ כו' ולאביי א"ל דאמר רחמנא והיה כו' ה"א תצא זו ותכנס זו קמ"ל עכ"ל הגמ'. וקשה לי לאביי לא לכתוב רחמנא והיה כו' וא"נ תצא זו ותכנס זו א"כ ל"ל הקרא דלא ימיר לכתוב לא יחליפנו לחודיה דנדע תרווייהו וגבי כל תמורה אמרינן בתצא זו ותכנס זו דא"ל כתיב והיה אינו קודש שניהם אלא מדכתב רחמנא תרווייהו לא יחליפנו ולא ימיר ע"כ לא אמרינן תצא זו ותכנס זו בכל תמורה ואתי לאשמועינן דלוקה אתרווייהו לבין שלו ולבין של חבירו