כתר המלך חלק ב שסד

זה אינו משני משום דרב כייל כל ל"ח שבתורה ולא אמר חוץ ממימר כמו שאמר ר"י משום ריה"ג ש"מ דלא ס"ל הא דמפי השמועה במימר ובדיבורו אתעביד מעשה נמי לא ס"ל להגמ' להכי משני ר' יהודה היא וא"כ נמצא מוכת מסתמא דגמ' דלא כר' יוחנן כדברי רבינו ואף דלקמן (דף ד ע"ב) אמרינן מ"ש מימר דבדיבורא קא אתעביד מעשה א"ל דסתמא דגמ' שם אליבא דר' יוחנן קאמר כמבואר

אמנם בעיקר הדבר א"א לומר דרבינו יסבור דלא אמרינן בדיבורו אתעביד מעשה א"א לומר כן דהא רבינו פוסק לקמן בפ"ד הי"א המשנה את הקדשים מקדושה לקדושה עובר בל"ת ואין לוקין על לאו זה וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דאין לוקין על לאו זה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ואע"ג דמקדש בע"מ לוקה התם שאני דבדיבורו קעביד מעשה שמשנה את הבהמה מחולין לקדשים אבל כאן לא עביד כלום דאין דבריו מועילים כלל כו'. וכן כתב הלח"מ לעיל בפ"א מה' איסורי מזבח ה' ד' דלהכי לקי המקדש בע"מ על הקדשו משום דבדיבורו עביד מעשה וא"כ לא מצי למימר דרבינו אינו סובר כר' יוחנן בזה בדיבורו קעביד מעשה דא"כ תקשה ממקדש בע"מ מ"ט לקי וכן כתב בס' צאן קדשים הכא בתמורה דרבינו לא ש"ל הא דר"י דבדיבורו ע"מ וזה ליתא כמו שבארנו

וע"כ נ"ל לומר כן דר' יוחנן אינו חולק על ר' יהודה בזה וס"ל דבדיבורו ע"מ ורק יפרש דבריו כן דהנה רבינו מסיק הכא ואחד מן השותפין שהמיר או שהמיר בקרבן ציבור ה"ז לוקה ואין הקרבן קדוש. וכתב הכ"מ דכיון דאמר הציבור והשותפין אין עושין תמורה ולא אמר מותרין להמיר משמע דלקי אם ממירין ורק התמורה אינה נתפסת. והנה מזה לאו ראיה גדולה. אמנם לענ"ד נ"ל להביא ראיה מוכרחת לזה דציבור ושותפין לקי על תמורתן. דהנה רבינו הא ס"ל כפי הגירסא בד' ע"ב דלהכי לקי על תמורה אע"פ שהלאו ניתק לעשה דהלאו היה שוה בכל בין בציבור ובין ביחיד והעשה אינו שוה בכל רק ביחיד כמו שכתב רבינו הכא ועוד שאין לאו שבה שוה כו' וא"כ כיון דגרים כן מוכרח ע"כ דהלאו יש גבי ציבור ושותפין ורק העשה ליתא גבי הו וא"כ ממילא לקי שפיר אע"פ שהעשה ליתא ותמורתן אינה נתפסת ולא אתעביד גבייהו מעשה כלל וא"כ ליתא גבייהו זה דבדיבורו קעביד מעשה וע"כ לקי דמפי השמועה למדו וזהו שאומר רבינו חוץ ממימר היינו בכה"ג אף דלית ביה מעשה כמו בציבור ושותפין מ"מ לקי

והנה לא קשה ע"ז דלר' יוחנן תקשה האיך אומר לתנא לא תיתני מימר דבדיבורו ע"מ הא מ"מ תקשה מציבור ושותפין איצטריך לאשמועינן דליתא בהו מעשה כלל כמו שבארנו לדעת רבינו מ"מ זה ניחא דהא דבר זה של ציבור ושותפין דס"ל לרבינו דלקי אע"פ שאין התמורה נתפסת הוא רק א"נ כל מלחא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני כרבא אבל א"נ כאביי דס"ל דאי עביד מהני ואי לא מהני לא לקי וא"כ ציבור ושותפין דלא מהני התמורה שלהם דאינה נתפסת לא לקי ודאי לאביי ומכרת מזה דרבינו ס"ל כרבא כמו שבארנו לעיל בה' בכורות נמצא דעתה ניחא שפיר דיש להוכיח דר' יוחנן ס"ל כאביי ע"כ דהא לעיל (דף ה ע"ב) תליא הגמ' שם זה הפלוגתא דאביי ורבא בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן אי בעי או לחלק דאביי ס"ל כר' יאשיה ורבא כר' יונתן דלא בעי או לחלק. והנה במס' קדושין (דף ט ע"ב) אמר ובביאה מנלן א"ר יוחנן דאמר קרא בעולת בעל מלמד שנעשה בעל ע"י בעילה וא"ל ר"ל כעורה זו ששנה רבי ובעלה א"ל אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל כו' וכתבו הרשב"א והריטב"א דמחולקים המה בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן אי בעי קרא לחלק אי לא בעי ורבי דיליף מקרא דובעלה ולא חש לומר דלמא עד דמקדש והדר בעיל ס"ל כר' יונתן דלא בעי לחלק ור' יוחנן ס"ל כר' יאשיה להכי קא יליף מבעולת בעל דמובעלה ה"א עד דמקדש והדר בעיל וא"כ כיון דר' יוחנן ס"ל כר' יאשיה ס"ל נמי כאביי דאי עביד מהני וא"כ ציבור ושותפין בלא זה לא לקי דלא מהני מעשיהם ומלקות ליתא רק ביחיד וא"כ שפיר קאמר לא תיתני מימר דבדיבורו קעביד מעשה היינו חמורה של יחיד דנתפס בתמורה ואף א"נ שם תירוץ אחר על מה דלא חש רבי ור"ל לומר עד דמקדש והדר בעיל ולא נימא דתליא בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן כמו שכתבו שם המפרשים וכן אם נאמר דלא תליא בזה פלוגתא דאביי ורבא לענין אי עביד לא מהני בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן והראיה דהא רבינו פוסק מערבין לקרנות כר' יאשיה ופוסק כרבא דאי עביד לא מהני הכל כמו שבארנו לעיל בפ"ו מה' בכורות מ"מ בלא הוכחה א"ל דר' יוחנן ס"ל כאביי דאי עביד מהני להכי דחי להתנא לא תיתני מימר דכיון דקאי על תמורת יחיד דחלה התמורה אבל רבינו דס"ל כרבא ופוסק דציבור ושותפין אינן עושין תמורה ולקי להכי אומר דזה מפי השמועה למדו כמבואר

ועפ"ז יבואר ג"כ דברי התוס' שבארנו דכתבו דהתירוץ דהא כר' יהודה עדיפא מה שמתרץ בדיבורו קעביד מעשה דא"כ תקשה מציבור ושותפין וצריך לומר דציבור ושותפין בלא זה לא לקי משום דלא מהני וא"כ לא אתיא כהני דס"ל דלא מהני ולפי הגירסא דלעיל דתליא פלוגתייהו בשינוי קונה א"כ כולהו תנאי דס"ל שינוי אינו קונה ס"ל דל"מ וא"כ לא אתיא כותייהו ולהכי אומר דאתי כר יהודה וגם על ציבור ושותפין לקי אבל א"נ משום דבדיבורו עביד מעשה לא אתיא ככ"ע משום ציבור ושותפין כמבואר

אך זה צריכין לבאר מנ"ל דלקי על תמורה היכא דלית ביה מעשה בשלמא על נשבע ומקלל חבירו בשם ילפינן לה במס' שבועות והכא במס' תמורה מקראי דלקי אבל על תמורה מנ"ל דלקי והנה גם על תמורה יש הוכחה גמורה דלקי חדא מהא דאמרינן במס' תמורה (דף יז ע"א) יהיה לרבות שוגג כמזיד דלקי וכמו שמבאר רבינו בה"ב הכא דהיינו המתכון לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים ועוד גוונא דכל זה ילפינן מקרא דיהיה דלקי אלמא דמלקינן על תמורה. ועוד מזה דאמרינן שם דף ט ע"א) אביי אמר א"כ כו' רבא אמר תרווייהו טוב ייתורי מייתרי א"כ נכתוב קרא לא יחליפנו כו' חד טוב אפילו בטוב נמי כי מימר לקי כו' ואביי ולאו ק"ו הוא ומה טוב ברע כו' ורבא אין מזמה"ד אלמא דאית לנו קרא יתירא בטוב לגלות אפילו בטוב נמי לקי דא"ל הוה כתיב ה"א אין מזהמה"ד אלמא דאיכא מלקות נמי דאי לאיסורא ודאי מזהירין מה"ד ול"צ קרא לזה וזהו הוכחה גמורה מפי השמועה דלקי אמנם כ"ז הא נוכל לידע רק על תמורה דיחיד ונימא דמשום דבדיבורו אתעביד ביה מעשה אבל רבינו דחידש דגם על ציבור ושותפין אף דלא עביד מעשה מנ"ל דלקי דא"ל דהקרא דיהיה וטוב ברע דמגלי דלקי ביחיד קאי

ונ"ל ליישב כן דהנה איתא שם (דף ה ע"ב) והרי תמורה כו' אלמא דמהני א"ל רבא שא"ה דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש ולאביי א"ל האי קרא ה"א תצא זו ותכנס זו הוא דלקי כו' נמצא דלרבא אחי הקרא דוהיה הוא ותמורתו יהיה קדש ללמד דאי עביד מהני הכא בתמורה דל"נ דלא מהני הכא כמו בכל לאוי. ולכאורה תקשה ל"ל הקרא ללמד דמהני דא"נ דלא מהני א"כ לא עביד ביה מעשה וא"כ לא לקי וא"כ לא צריך הריבוי דיהיה על שוגג וטוב ברע לגלות דלקי וא"נ דלא מלקינן הכא רק מטעם דעביד מעשה א"כ ממילא ידעינן דמהני ולומר דבא לגלות דל"א תצא זו ותכנס זו זה לא צריכין לרבא כמו שיבאר לקמן מקרא דלא יחליפנו ולא ימיר אלא ודאי מזה ידעינן דלא תליא בזה דאף א"נ דלא מהני ולא אתעביד ביה מעשה מ"מ לקי אף דלא אתעביד ביה מעשה בדיבורו ולא נוכל להוכיח מזה דלקי דמהני ועביד ב"מ ולהכי צריך קרא דוהיה הוא ותמורתו דמהני וה"ה ציבור ושותפין אף דבדיבורא ליתא מעשה מ"מ לקי ומגילוי דיהיה וטוב ברע ידעינן בין על יחיד ובין על ציבור ושותפין דלקי כמבואר

אמנם זה צריך לבאר לדעת רבינו דשם בגמ' (דף ב) דאמר