כתר המלך חלק ב שסב

חשש וטעם לאיסור על היכא שחל עצרת לאתר השבת גם לדידן בשנה זו ומ"מ לא ישכיר מטעם אחר משום חוה"מ וה"נ א"ל דמיירי שמשכיר אותו בשנה אחת משנות השבוע שלא שנת השביעית ולהכי שרי המרחץ להשכיר כמבואר ודוק

פרק טו הלכה ה הורה עם ב"ד בשגגה ושגגו הם בדם והוא בחלב אינו מתכפר לו עם הציבור אלא מביא פר לעצמו עכ"ל. וכתב הכ"מ בעיא דלא אפשטא ואיני יודע למה פסק שמביא פר לעצמו ואפשר דמביא פר ומחנה קאמר שיאמר אם אני חייב יהיה לחובתי ואם לא יהיה לנדבה ע"כ. והלח"מ והמשל"מ תמהו ע"ז דאין חטאת בא בנדבה והאיך מייתי מספק והלח"מ מתרץ דרבינו ס"ל דנפשוט הבעיא משום דבפ"ק גבי הורו ב"ד ועשו מיעוט בחלב ומיעוט בדם אמרו שם כיון דאיסורן שוה מצטרפין וכבר נדע דכל את"ל פשיטותא הוא לדעת רבינו ז"ל וכיון דהוי צירוף לענין ב"ד משמע ליה לרבינו ז"ל דהוא הדין דהוי צירוף לענין כהן משיח עם הציבור דהא הצד דאמר כאן דלא מצטרפי הוא משום דבטעמייהו פליגי והך צד נתבטל גבי בעיא בב"ד אלא דאזלינן בתר דאיסורן שוה וקרבנן שוה והה"ד הכא עכ"ל. ודבריו תמוהין דהא א"נ דנפשוט הבעיא דאם שוה באיסור ובקרבן דמצטרפי א"כ אפכא א"ל דאינו מביא פר לעצמו אלא מתכפר עם הציבור כיון דהוא באיסור אחד ובקרבן אחד ואיך כתב דמביא פר לעצמו. וכן תמה ע"ז הפני משה בירושלמי בהוריות שם ומה שכתב הפ"מ לתקן בב"ר ולומר דט"ס יש שם וצריך לומר אינו מתכפר עם הציבור ואינו מביא פר לעצמו משום דה"ל ספק בעיא דלא אפשטא כו' ליתא לענ"ד דא"כ ה"ל לרבינו לבאר הא דאמר בגמ' פשיטא הוא בחלב והן בע"א דמביא פר לעצמו דזה פשיטותא בגמרא בשלמא לפי גירסא דידן דרבינו ס"ל דאף בחלב ודם מביא פר לעצמו לא צריך להביא לענין ע"ז וחלב דזהו פשיטא אבל לפי גירסת הפ"מ דאינו מביא קשה דה"ל להביא זאת. וכן גם לפ"ד הכ"מ דהכא לענין חלב ודם מביא פר ומתנה ה"ל לרבינו לבאר בע"ז וחלב דמביא פר לעצמו וא"צ להתנות דפשוט הוא ול"ד לחלב ודם דצריך להביא ולהתנות ומדסתים רבינו משמע דשוה לנו בזה כמבואר

וכן קשה לי לעיל שכתב רבינו בפי"ג ה"ד דהיכא שהורו ב"ד בחלב מן החלבים שהוא מותר ואכל מיעוט הקהל על פיהם ואח"כ הורו שע"ז פלונית מותרת ועבד אותה ע"ז מיעוט אחר ע"פ וכשיצטרפו האוכלים לעובדים יהיה הרוב הרי אלו מצטרפין אע"פ שהיתה להם ידיעה בינתים קשה לענ"ד אמאי לא ביאר רבינו הכא הדין דמצטרף ואיזה קרבן מביאין הא הדין דבחלב מביא פר לחטאת ובע"ז מביא פר לעולה ושעיר לחטאת והכא דמצרף שניהם לרובא המיעוט מחלב והמיעוט מע"ז איזה קרבן אם של ע"ז או של שניהם של חלב ושל ע"ז והתוס' מעיין בזה בד"ה הורו באיזה קרבן מביא כיון דאין קרבנותיהן שוין והניחו בצ"ע

הלכה ז כ"ג שנמשח בשמן המשחה ועבר מעבודתו מפני מום או זקנה וכיוצא בהן וחטא בשגגה זו מביא פר על שגגתו לפי שאין בין כהן משוח המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה של כל יום שאינו מקריב אלא כהן המשמש בכהונה גדולה אבל פר הבא על כל המצות שוין הם בו עכ"ל וכתב הכ"מ שם (דף ט) ובפ"ק דמגילה (דף י) כו'. והלח"מ כתב דדברי רבינו תמוהין אצלו דבפ"ג דהוריות ובפ"ק דמגלה אמרו א"ב כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האופה והיינו כהן שעבר מחמת קריו ביוה"כ ומנה אחר תחתיו ותור אח"כ לראשון קורא כהן המשמש ולשני קורא שעבר וקאמר דא"ב זל"ז אלא פר יוה"כ אבל מ"ש רבינו כהן שעבר מחמת מום כו' איך אמר שא"ב להכהן משמש אלא פר יוה"כ ועשירית האפה וה"ז פסול לעבודה וזה כשר ובהא ודאי לא איירי מתניתין כלל דאמרה זו"ז שוין בעבודה ואלו עבר מחמת זקנה אינו כשר לעבודה ועוד דשקלא וטריא דגמ' דאייתי כר"מ משמע כפירוש רש"י וכן פירש רבינו בפירוש המשנה. וע"ק דמשנה זו דאין בין כהן משמש מוקמינן בגמ' כר"מ ורבינו בפ"ו מה' עבודת יוה"כ פוסק כר' יוסי כו' ואיך כתב רבינו להך משנה וצ"ע

ונ"ל ליישב כל קושיות הלח"מ כן דודאי שם המשנה בהוריות ובמגלה הוא הפירוש כפירוש רש"י ז"ל כהן שעבר מחמת קריו ביוה"כ והמשמש הוא הראשון שחוזר לעבודתו דשם אמר המשנה דזה וזה שוים בעבודת יוה"כ כו' אלמא דמיירי בכהן שכשר לעבודה ומיירי בדין כהן שעבר וחוזר לעבודה הראשון והשני נקרא עבר כדפירש רש"י ודין זה של המשנה מביא רבינו לעיל בפ"א מה' יוה"כ ופוסק שם כר' יוסי כמו שמביא הלח"מ אבל הכא אומר רבינו לא על המשנה רק דין שלו דכהן משוח שעבר אעפ"כ מביא פר ואומר שאין בין כהן משוח המשמש לכהן משוח שעבר ודייק כהן משוח שבו יש פר הבא על כל המצות והמשנה אומר כהן סתם לכהן משוח שעבר מחמת מומו או זקנה ומ"מ מביא פר הבא על כל המצות דבניהם לכל מיני קדושות אין חילוק רק דברים שנוהגים בעבודה היינו פר יוה"כ ועשירית האפה וה"ה לכל דבר שבעבודה וזהו מפורש בפירוש המשנה בהוריות פ"ג שם וז"ל דמ"ב כה"ג אם עבר במום או זקן וכיוצא בהם הוא עומד בקדושתו לפי ששמן המשחה שנמשח בו אינו מבטל מעשהו ואין הפרש בינו ובין כהן גדול המשמש כל הדברים זולתי בעבודה בלבד ומה שהוא תלוי בה ר"ל פר יוה"כ ועשירית האיפה שמקריב בכל יום וזהו ממש דברי רבינו הכא ואין זה שייכות להמשנה דהוריות אשר זה מביא רבינו לעיל בה' יוה"כ כמבואר

וניחא לי נמי לפ"ז קושית התוי"ט הכא בהוריות פ"ג שהקשה וז"ל דתימא דבמשנה ב' תנן דזה וזה שוין בעבודת יוה"כ וכ"ש בעבודת שאר הימים כו'. דהנה שם מיירי היכא שעבר לפי שעה מחמת קריו ונתמנה השני אח"כ שניהם כשרים לר"מ אבל הכא במשנה ב' מיירי שעבר מחמת מומו או מחמת זקנה וכדברי הרע"ב שם וכן רבינו כתב דאף דלעבודה אינו כשר מ"מ נשאר קדושתו לענין פר הבא על כל המצות ולענין ציווי שנשתוה ודוק

הלכה ט נשיא שנצטרע עבר מנשיאותו ונשיא שעבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט כו'. וכתב הכ"מ ברייתא וגמ' שם פ"ג ד' י' כו' והנה בס' עין משפט בגמ' (דף י) הכא ציין על הגמ' פרט לנשיא שנצטרע בזה שפיר ציין דהוא דינו של רבינו אבל מה שציין לעיל (דף יט ע"א) נשיא שנצטרע כו' וגם שם ציון על דברי רבינו אין שום שייכות לדינו דהתם דשם קאי לענין עולה ויורד דפשט ליה התם לפי פירוש רש"י דאינו מביא כדין נשיא ולרבינו לא שייך הדין הזה דהא פוסק לעיל בפ"ט דמביא עולה ויורד אף כשהוא נשיא והציון שם בטעות ודוק

הלכות מחוסרי כפרה

פרק ג הלכה ו הכל מתטמאין בזיבה אפילו קטן בן יומו כו' וחרש ושוטה. ויראה לי שמביאין עליהן כפרה כדי להאכילן בקדשים וחטאתן נאכלת שהרי הן כקטן שאינו בן דעת עכ"ל. ונ"ל להביא ראיה לדעת רבינו זו דחרש ושוטה מביאין עליהן כפרה כו' וחטאתן נאכלת מסוגיא דמס' נדרים דף לה ע"ב) דאמרינן שם אלא מעתה לר' יהודה זאת תורת היולדת בין קטנה ובין גדולה קטנה בת לידה היא כו' ההוא זאת תורת בין פקחת בין שוטה שכן אדם מביא קרבן על אשתו שוטה כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנות שחייבת כו'. והנה בדברי ר' יהודה אינו נזכר כלל דאדם מביא קרבן על אשתו שוטה רק סתם על אשתו ורק כיון דמצינו דאדם מביא קרבן על אשתו שוב מרבינן אף על אשתו שוטה ובל"ז לא נרבה מקרא זה דתורת היולדת על שוטה דאמאן מזהיר רחמנא להביא בשלמא לקטן אבוה