כתר המלך חלק ב שס

רק היכא דסתום בזה דחייב על העלם קדש ומקדש עם העלם טומאה כר' ישמעאל משום דאח"כ תני להו מחלוקת בזה והוי סתם ואח"כ מחלוקת אבל אם יסתום לה במס' אחריתא א א"כ לר' יוחנן יהיה מחלוקת ואח"כ סתם ויהיה הלכה כסתם דחייב על העלם קדש ומקדש אלא ודאי דבל"ז יש סתמא בהוריות אח"כ כדברי ר' ישמעאל וכמו שפוסק כן רבינו. ועוד נ"ל להביא ראיה לדעת רבינו זו דהנה התם במס' הוריות אומר תחלה במשנה ראשונה אין חייבין על עשה ול"ח שבמקדש ופירש שם בתוס' הרא"ש ז"ל דלהכי קאמר שבמקדש ולא בקדש משום דרוצה לאשכוחי עשה ול"ת וזה ליתא רק גבי מקדש עשה או שהה ולא פירש עי"ש ולקמן אמר במשנה השניה אין חייבין על שמיעת הקיל ולא על ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו וכתב רש"י דזהו משנה דלא צריכא ורק משום דרוצה לאסוקי הפלוגתא דריה"ג ורע"ק לענין נשיא והוא דוחק וכן בתוס' הרא"ש דחק הרבה בזה וע"כ נ"ל לישב כן. דהנה הגאון רע"ק איגר ז"ל חידש בתשובה (סי' ח) ובגליון המשנה במס' שבועות שם דרק גבי העלם קדש ס"ל לר"ח ז"ל דחייב חטאת קבוע דלא הוי מתעסק שכן נהנה כמו בחלב ועריות אבל בטומאת מקדש גם ר"ת מודה דפטור משום דהוי כמו מתעסק דהא לא נהנה ורק באוכל קדש נהנה הוא באכילתו כמו אוכל חלב. ונ"ל להביא ראיה לדברי רע"ק איגר ז"ל דבמס' הוריות (דף ט ע"ב) איתא א"ר יוחנן מודה ר' אליעזר שאינו מביא אשם תלוי תני תנא קמיה דרב ששת אשם תלוי בא על טומאת מקדש וקדשיו א"ל דא"ל מני ר' אליעזר היא והא אר"י מודה ר' אליעזר כו' קשיא וקשה לפ"ד ר"ת דמביא חטאת קבוע היכא שנעלם לו מקדש וקדש הא ר' אליעזר ס"ל נמי במשנה דשבועות (דף יד) כרע"ק דעל שרץ חייב ואינו חייב על העלם קדש ומקדש וא"כ נימא דגם לר"א חייב חטאת קבוע היכא שהיה לו העלם קדש ומקדש וא"כ נימא הא דאר"י דפטור לר"א משום אשם תלוי הוא היכא שנעלם לו הטומאה דחייב עולה ויורד פטור מאשם תלוי והא דתני התנא לקמיה דרב ששת מיירי היכא שהיה לו העלם קדש ומקדש דמביא חטאת קבוע ולהכי מייתי אשם תלוי אלא ע"כ צריך לומר כדברי הגאון רע"ק איגר ז"ל דעל העלם מקדש מודה ר"ת דפטור דהוי מתעסק והכא קאמר טומאת מקדש וקדשיו ועל טומאת מקדש גם לדברי ר"ת ז"ל פטור מחטאת קבוע כמבואר

ועתה לפ"ז ניחא שפיר דהמשנה ראשונה אומר דאין חייבין על עשה ול"ת שבמקדש ה"א משום דבזה אינו חייב חטאת קבוע לרע"ק מטעם דמתעסק פטור ולדידן משום דחייב עולה ויורד על העלם מקדש ולהכי אין חייבין ב"ד להביא פר שאין חייבין כ"א בחטאת קבוע ולא בעולה ויורד ואינו מביא אשם תלוי ובא המשנה השניה לאשמועינן דאין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו פירוש על טומאת קדשיו היינו קדש דלרע"ק בזה חייב חטאת קבוע וא"כ אי הוה העלם קדש חיוב בזה אף במתעסק שכן נהנה ואתי המשנה בזה לאשמועינן דלא כרע"ק אלא דחייב בהעלם קדש או בהעלם טומאה רק עולה ויורד כדברי ר' ישמעאל ולהכי אין ב"ד חייבין להביא פר וא"ח אשם תלוי ע"ז דא"ח רק על קבוע נמצא דהסתם משנה זו ודאי ס"ל ע"כ כר' ישמעאל ופוסק רבינו כותיה דהאי סתמא דהוי מחלוקת ואח"כ סתם כמבואר ודוק

הלכה ד מי שטימא עצמו במזיד ולא שהה כשיעור ה"ז ספק אי שיעור השתחואה לאונס בלבד או אף למזיד ולפיכך אם נעלם ממנו ויצא ולא שהה אינו מביא קרבן כו' עכ"ל. וכתב המשל"מ וז"ל עיין בחידושי הר"ן ז"ל שכתב דבעיא זו לא מתוקמי אלא אליבא דרע"ק דאמר דאינו חייב אלא על העלם מקדש אבל לר' ישמעאל דא"ל דחייב על המקדש לא מתוקמי ולפ"ז יש לתמוה על רבינו דפוסק כר' ישמעאל והביא בעיא זו וצ"ע עכ"ל. ונ"ל לישב דברי רבינו כן דהנה הוכחת הר"ן ז"ל דמיירי רק אליבא דרע"ק הוא ע"כ מה שכתבו התוס' ד"ה טימא דצ"ל דבשעת שטימא עצמו לא ידע שהיה במקדש דאי ידע וטימא את עצמו במזיד אפילו שכח אח"כ לא מחייבי קרבן דהא לא שב מידיעתו הוה כו' נמצא דמיירי ג"כ דאף הטומאה היה במזיד מ"מ המקדש היה בהעלמה דאי הוה נמי מזיד ממקדש א"כ לא הוי שב מידיעתו וא"כ לר"י בין כך וכך חייב משום העלם מקדש וגם ע"ז גמירא שהיה וא"כ להכי לא בעי לר' ישמעאל. וע"כ נ"ל דרבינו יפרש כן לפי מה שפוסק בפ"ג הכא כר' יוחנן דס"ל במס' שבת (דף סט ע"א) דהיכא דשגג בכרת אף דהזיד בלאו חייב ומיקרי שב מידיעתו או שגג רק בכרת עי"ש וא"כ ניחא שפיר הכא דמיירי שטימא עצמו במזיד בין הטומאה ובין המקדש ונעלם ממנו שכתב רבינו הוא רק הכרת לפיכך אם נאמר דהשהיה גמירא אף למזיד דאינו חייב קרבן אבל א"נ דרק באונס היכא דידע דהוי בלאו לא גמירא שהייה וא"כ אף אי לא שהה מ"מ חייב קרבן כיון דשגג בכרת וזהו העלמה שכתב רבינו וא"כ אף לכ"ע ניחא אף גם לר' ישמעאל דפוסק רבינו כותיה כמבואר ורוק

פרק יב הלכה א וכל שבט ושבט קרוי קהל שנאמר ויעמוד יהושפט בקהל יהודה כו' עכ"ל. וכתב הלח"מ קשה דבפ"ק דהוריות הביאו ראיה זאת תחלה ודחה ממאי דילמא שאני ירושלים דהוי נמי בנימין ולהכי הביא ראיה אחרת מקרא דונחתיך לקהל עמים ולמה הביא ראיה זו הנדחית עכ"ל. ונ"ל לישב כן דהנה התם בגמ' קאי אליבא דר' יהודה דס"ל שבט אחד איקרי קהל ולר' יהודה שפיר דחה זה דהא ר' יהודה ס"ל במס' מגילה (דף כו) ובמס' יומא (דף יב) דירושלים נתחלקה לשבטים וחלי הגמ' בפלוגתא דירושלים לר' יהודה נתחלקה לשבט יהודה ובנימין וא"כ שפיר דתה הגמ' דילמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין דהוה בחלקו כמו שפירשו שם רש"י והרא"ש ז"ל אבל רבינו שפוסק לעיל בפ"ז מה' בית הבחירה הל' י"ד דירושלים לא נתחלקה לשבטים ולא הוי רק שבט יהודה וא"כ שפיר מביא מקרא זה דלדידן הוא ניחא. והנה רש"י ז"ל במס' פסחים (דף פ ע"א) הביא ראיה מקרא דגוי וקהל גוים דשבט אחד איקרי קהל וזה מביא הירושלמי דהוריות ובגמ' הא מביא קרא אחר וצע"ק

פרק יג הלכה א וכן אם הורו וידע אחד מהן שטעו ואמר להם טועים אתם כו'. וכתב הלח"מ ופירש"י ז"ל לא הוי הוראה מעליא ופטור דבעינן עד שיורו כולם כדאמרינן לעיל וקשה דמי שאמר עד שיורו כולן אמרינן לעיל דהוא ר' יונתן והוא איתותב וכ"ת דלא איתותב אלא במה שאמר דאפילו שתקו האחרים פטורין אבל אם יש א' מהן שחלק פטורין מטעמיה דר"י דאמר עד שיורו כולן א"כ אמאי הוצרכו בגמ' בתר דאתותב ר"י לומר ואלא מאי כל עדת ישראל דקאמר רחמנא ה"ק אי כולם הוי הוראה וא"ל לא הוי הוראה נימא דקרא אחי למימר דהיכא דאחד חולק עליהם דאין זה הוראה ואע"ג דבעלמא בטל החולק במיעוטו כאן בעינן שיורו כולם דהא טעמא דמתניתין דאמר דהיכא דאי אמר טועים אתם שפטורין לא הוי אלא משום דבעינן שיורו כולן כדכתב רש"י ז"ל וצ"ע עכ"ל. ונ"ל לומר דודאי זה פשוט דאף דר' יונתן מיפרך מ"מ היכא שאומר טועים אתם ודאי פטורין לכ"ע וכן כתב שם בהדיא בתוס' הרא"ש בשם הרמ"ה ז"ל דהיכא דאומר טועים אתם פטורין וכן כתב שם המהרש"א ז"ל במשנה זו דרק על היכא ששתקו מפריך ר"י כו'

אמנם קושית הלח"מ יש לישב פשוט דעיקר דבר זה דפטור אי אמר טועים אתם ידעינן מזה דבעי שיהיה כולם דכי היכא דאמרינן דאי לא הוה מופלא שבסנהדרין דהיה להם ללמוד ולא למדו דפטור כמו אם הורו בדבר שהצדוקין מודין בה דפטור דהוה להם ללמוד כו' ומש"ה אמרה תורה דבעינן שיורו כולם ואף אי שתקו המיעוט הוה הוראה מ"מ אי חסר אחד אמרינן שמא אי היה האחד היה מחזיר להם ואומר להם שטועים אתם והוי קרוב למזיד אם הורו בחסר אחד כמו שהורו בדבר שהצדוקין מורין בו ולהכי אינן חייבין עד שיהיה כולם וא"כ כי