כתר המלך חלק ב שנט

דוקא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אם מאי דתנא חלוצה הוי שיגרת לישנא א"ד דס"ל דאפילו באיסורין דרבנן חייבת בקרבן משום דכל טעותא הוא אתון שויתו לה פנויה וכיון דאיכא איסורא דרבנן מיהו אזדא ליה טעותא עכ"ל. ותמה ע"ז כמו"ח הגאון ז"ל דמאחר דקיי"ל דב"ד של דוד גזרו על יחוד דפנויה ומכש"כ ביאה דפנויה לכל הדעות מדרבנן אסור וא"כ מה שאמרה אתון דשוויתו פנויה מ"מ הא מדרבנן אסור וא"כ אמאי אומר למ"ד גו"ח דזינתה לא אלא ודאי דחלוצה אשיגרת לישנא נקיט ובעי דוקא איסור דאורייתא כמבואר ודוק

פרק ו הלכה ב כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת כו'. והנה הכ"מ הביא הכא דברי הר"א ז"ל שהקשה על רבינו מזה דהיכא שיודע שהוא שבת ושגג במלאכות דידע לשבת במאי ובתחומין אליבא דרע"ק לא מצי לאוקמי דלית הילכתא כותיה כו' ועיין בלח"מ מה שמבאר בזה. וק"ל על דבריהם טובא דהא רבינו פוסק בפ' כ"ז מה' שבת הל' א' המוציא חוץ לתחום בשבת לוקה ומסיק דבעי י"ב מיל כדברי הירושלמי והנה התוס' במס' חגיגה (דף יז ע"ב) הביאו ראיה מדלא קאמר דידע לשבת בי"ב מיל ואליבא דכ"ע ש"מ דגמ' דידן חולק על הירושלמי וא"כ כיון דרבינו פוסק כהירושלמי די"ב מיל הוי מה"ת נוכל לומר דידע לשבת בתחומין די"ב מיל דהוא מה"ת וצ"ע

פרק ט הלכה י כל המחויב אשם ודאי צריך שיתודע לו חטאו תחלה ואח"כ יקריב אשמו אבל אם הקריבו קודם שיודע לו ואח"כ אחר שהקריב נודע לו אינו עולה לו עכ"ל וכתב הכ"מ במס' שבת (דף עא ע"ב) למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה בעל כו' ופירש רש"י פלוגתא דר"ט ורע"ק הוא במס' כריתות דרע"ק בעי ידיעה בתחלה ופוסק כמותו עכ"ל. וקשה לי ע"ד הכ"מ אלו דהא התוס' שם במס' שבת הקשו בד"ה מ"ד דהא במעילה מועטת מודה רע"ק ואמר רבא שם מדברי שניהם נלמוד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה אלמא דאף רע"ק ס"ל נמי דלא בעי ידיעה בתחילה והמגיני שלמה שם מפרש לה כן דרע"ק בתחלה קודם שאמר נראין לי דברי ר"ט במעילה מועטת כו' ס"ל דבעי ידיעה בתחלה אבל אח"כ הדר ביה וס"ל נמי דלא בעי ידיעה בתחילה וא"כ לפי המסקנא אף רע"ק לא בעי והיאך כתב הכ"מ דס"ל לרבינו כרע"ק. אמנם דברי רבינו יש לישב כן דהנה המהרש"א ז"ל כתב במס' שבת דלמ"ד דבעי ידיעה בתחילה לדברי התוס' הוא חכמים שם דפליגי על רע"ק וס"ל דאשם תלוי אינו מביא על ספק מעילות ומפרש לה בגמ' דאית להו דאינו מביא אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת והיינו מ"ד אשם תלוי בעי ידיעה בתחילה עכ"ל. והפני יהושע הקשה על המהרש"א ויש לתמוה עליו דאדרבא מדמפרשינן התם דטעמייהו דרבנן דפטרי משום דאין מביאין על דבר שאין זדונו כרת וא"כ אין בזה הוכחה כלל דרבנן פליגי אדרע"ק ועל דר"ט בהך מילתא לענין אשם ודאי לא בעי ידיעה כו'

ונ"ל לישב דברי המהרש"א ז"ל כן. דהנה התוס' לקמן (ד' ע"ב) ד"ה בעל כתבו וא"ת הניחא אי איכא אשם תלוי בשפחה תרופה אתי שפיר כו' וי"ל דאפילו אין אשם תלוי בשפחה חרופה יכול להביא על תנאו אשם כו' וכתב המהרש"א ואין להקשות לחכמים דפוטרין נמי התם מאשם תלוי דמעילה ולא בעי ידיעה בתחילה נימא נמי דהה"ד באשם של שפחה חרופה דלא בעי ידיעה בתחילה ומצי להתנות שפיר כשלמים כו' עכ"ל. נמצא דמזה הוא מוכח דכיון דרבנן סברי דאין אשם תלוי במעילה ואינו מביא ומתנה משום דס"ל דאשם בעי ידיעה בתחילה ולהכי לא מצי להתנות וא"כ א"ש נמי דברי רבינו דהוא פוסק נמי כחכמים והמה ע"כ ס"ל כן כמו שמבאר המהרש"א ז"ל, ועוד נ"ל לישב דברי רבינו כן. דהנה המהרש"ל כתב שם יש מפרשים מאן דפליג התם הוא ר' יוסי דס"ל התם דלית ליה תנאי בקרבנות וליתא דשמא דוקא גבי שנים שיביאו קרבן אחד בתנאי לית ליה אבל אחד מביא קרבן אחד בתנאי עכ"ל

ובאמת כתב כדברי המהרש"ל הבעל המאור ז"ל הכא וז"ל אשם ודאי בעי ידיעה בתחילה הוא ר' יוסי דסבר ליה הכי ועיקרו נמי החם במשנה דכריתות חתיכה של חלב וחתיכה של קודש א"א כו' עד ר' יוסי אומר שניהם מביאין אשם אחד וטעמא דמילתא משום דבעי ר' יוסי ידיעה בתחילה אף באשם כה"כ דבעי בחטאת עכ"ל. נמצא דגם הבעה"מ מפרש לה כדברי המהרש"ל ומה שהקשה שם המהרש"ל שמא דוקא שנים שיביאו קרבן אחד בתנאי לית ליה אבל אחד מביא זה ליתא דהתם (דף ז) בכריתות קאמר מודה ר' יוסי במחוסרי כפרה מ"ט החם גברא בעי ידיעה כדכתיב או הודע אליו חטאתו הילכך לא מתיין ומתנו כו' וא"כ במחוסר כפרה דלא כתיב או הודע אליו דשנים מביאין חטאת אחר שפיר בתנאי והוה הטעם נמי באשם דאין מביאין שנים בתנאי הוא משום דבעי ידיעה בתחילה כדברי הבעה"מ ז"ל דהוא ר' יוסי וא"כ רבינו דפוסק הכא בהל' י"ב ובה' י"ג כרב אסי היה לפניו חתיכה אחת ובא אחד ואכל את השניה שפיר ס"ל דבעי ידיעה בתחילה אבל דברי הכ"מ צ"ע

פרק יא הלכה א שינוי כו' ומנין שדין שגגת מקדש וקדשיו כך הוא כו'. וכתב ע"ז הכ"מ הכא ובהל' ב' דפוסק רבינו כר' ישמעאל דחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש וקדשיו משום דרבי סבר כותיה עכ"ל. והקשה ע"ז בס' תוס' חדשים במשנה וז"ל וצ"ע דאיתא במס' יבמות (דף מג ע"א) גבי סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם משמע דרבי ס"ל דאין הלכה כסתם א"כ למה נסמך ע"ד רבי וה"ל למפסק הלכה כרע"ק דהלכה כמותו מחבירו ועוד דר"א ס"ל כותיה עכ"ל. ונ"ל לישב דברי רבינו דהנה שם במס' שבועות (דף יט ע"א) כתבו התוס' בד"ה הרי כו' דר"ח סובר דהא דפוטר ר"ע ור"א בהעלם קדש ומקדש הוא רק בעולה ויורד אבל חטאת קבוע חייב דהא גמרינן מעכו"ם והתוס' דחה זה והגאון בעל ושב הכהן בח' שאה"כ שם במס' כריתות תירץ דברי ר"ת ע"ש. והנה א"נ כדברי ר"ת דחייב חטאת קבוע לכ"ע א"כ תקשה הא דאיתא במשנה הכא ובמס' הוריות (דף ח) אין חייבין על עשה ול"ת שבמקדש ואין מביאין אשם תלוי על עשה ול"ת שבמקדש כו' אבל מביאין אשם תלוי על עשה ול"ת שבנדה כו' והטעם הא דאין מביאין אשם תלוי הוא רק היכא שחייב חטאת קבוע ולא עולה ויורד וא"כ תקשה לדברי ר"ת אמאי אינו אומר גם דחייב על אשם תלוי הכא היכא שהיה רק העלם קדש ומקדש ולא העלם טומאה ולמה הרחיק בדבר רחוק עשה ול"ת שבנדה ה"ל לומר בקדש ומקדש גופיה היכא דהוי העלם דבר בקדש ומקדש דחייב חטאת קבוע חייב בספק אשם תלוי בשלמא משנה דהכא ס"ל לת"ק גופיה דחייב עולה ויורד אף על העלם מקדש וקדש אבל התם בהוריות הא סתמא הוא במס' אחריתא וא"כ משמע דנמי ס"ל להאי סתם משנה דחייב אף על העלם קדש ומקדש עולה ויורד כר' ישמעאל ולהכי לא משכח רק גבי עשה ול"ת שבנדה אבל לא הכא בקדש ומקדש וא"כ לא מיבעיא למ"ד דכולי נזיקין חדא מס' ומפרשי בכל סדר נזיקין לבד הג' בבות וא"כ ה"ל הסתמא דהוריות מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם אלא אפילו למ"ד דרק ג' בבות הוה חדא מס' מ"מ הא כתבו התוס' במס' יבמות (דף מג ע"ב) ד"ה סתם דר' יוחנן ס"ל אפילו בתרי מס' היכא דמספקא לן אי הוי מחלוקת ואח"כ סתם או סתם ואח"כ מחלוקת אמרינן דהוה מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתמא וא"כ ה"נ הוי האי דהוריות לר"י מחלוקת ואח"כ סתם וגם רבינו יסבור כן כר' יוחנן וא"כ הוי מוכת דהלכה כר' ישמעאל דחייב גם על קדש ומקדש כמבואר

וניחא נמי הא דאמר הגמ' הכא בשבועות (דף ג) מ"ש הכא דתני להו לכולהו ומ"ש גבי יציאת השבח ומראות נגעים דלא תני להו לכולהו ותקשה לכאורה דילמא תני ידיעות