כתר המלך חלק ב שנח

פרק ב הלכה ו כל המחויבת חטאת כו' כיצד תינוק שנשבה לבין העכו"ם וגדל כו' ועשה מלאכה ואכל חלב ודם וכיוצא בהן כשיתודע לו שהוא ישראל חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה כו' עכ"ל. והנה לפי מה שכתבו התוס' במס' שבת (דף סח ע"ב) ד"ה וחייב ואע"ג דמלתא דפשיטא הוא דעל כל מה שאכל דם אינו חייב אלא אחת כיון שאין בדם חילוק איסור כמו שיש בשבת חילוק מלאכות כו' אלא אמר ר"י דמיירי אפילו אכלה בכמה תמחויין דלר' יהושע בדם אמר חייב על כל תמחוי אפילו בהעלם אחד ובתינוק שנשבה אינו חייב אלא אחת. אך קשה לרשב"א דמאי איצטריך תו לאשמועינן וחייב על החלב כו' נמצא דלפ"ד התוס' דכתבו דעיקר הרבותא בדם וחלב הוא לאשמועינן דאפילו אכלו בכמה תמחויין דלא מחלרי וא"כ לרבינו שפוסק לקמן בפ"ו ה' א' דלא כר' יהושע ותמחויין אינם מחלקין א"כ למותר הוא לו להביא דין זה דחלב ודם דאינו חייב אלא אחת

אמנם בלא זה קשה לי ע"ד התוס' דלפי מאי שמפרש רש"י ז"ל בכריתות וכן בשבת שם (דף עא) דבשני תמחויין הוא שני מיני תבשיל אחד צלי ואחד שלוק וא"כ בדם לא שייך זה דהא דם שבשלו קיי"ל דאינו חייב וא"ת על הדם כ"א כשאכלו חי ולא שייך שני תמחויין גבי דם. וצ"ל ע"כ התירוץ של המגיני שלמה שם וז"ל ולענ"ד דאין כונת התנא לאשמועינן דאינו חייב אלא אחת דפשיטא הוא אלא קמ"ל הכא דחייב מיתה א' על כל איסור בפ"ע דל"ת דכה"ת הוי לגבי חדא שגגה דלא ידע דאיכא תורה כו' קמ"ל דזהו איסור חייב חדא. ול"נ עוד דקמ"ל דאע"ג דלא ידע אם אכל חלב ודם מעולם מיחייב קרבן על כל אחת ואחת דל"א דלא אכל עכ"ל וא"כ א"ל דגם רבינו ס"ל כתירוצו ולהכי תני כמו דתני הברייתא כמבואר

והנה הכ"מ דחק הרבה להמציא טעם מ"ט פוסק רבינו הכא דלא כמונבז והוא כרב ושמואל אחרי דר' יוחנן ור"ל סברי כמונבז דפטרי תינוק שנשבה לבין האומות וה"ל לפסיק כוותייהו. ונ"ל לומר כן דבמס' כריתות (דף ג ע"ב) אמר רב פפא הכא בתינוק שנשבה וידע כו' והוא כרב ושמואל דמחייבי לתינוק שנשבה ולא כר' יוחנן ור"ל ורב פפא בתרא הוא והלכה כבתראי להכי פוסק כותיה ודוק

הלכה ב במשל"מ וגדולה מזו נ"ל דאפילו אליבא דר"ל דס"ל בפ' כ"ג דשגגת כרת לא הוי שגגה דבעי שישגוג בלאו וכרת מ"מ בשיעור מודה ר"ל דהוה שגגה דהא אפילו למ"ד חצי שיעור אסור מה"ת מ"מ ליתא לאו כ"א איסורא בעלמא ומזה הטעם כתבו הראשונים ז"ל דשבועה חלה על חצי שיעור וא"כ הטועה בשיעור פשיטא דחשיב שישגוג בלאי וכרת כו' עכ"ל. והנה כן כתבו התוס' ישנים במס' שבת ודף סט ע"א) וז"ל ואין סברא לומר כגון שטעה בשיעורן כגון שסבר דלא מחייב אלא בהעביר ח"א ברה"ר או בתופר ג"ת או דכתב ג' אותיות דלא שכיח שישכח ויאמר מדעתו שיעור שאינו עכ"ל. והנה כ"ז הוא רק א"נ דלא כמו שכתב המהר"ם לובלין במס' שבת (דף עג ע"א) שכתב וז"ל וי"ל הא לרבא נמי משכחת לה כגון שטעה בדין השיעורים כגון שהוא סובר דלא מחייבי אלא בזורק ח' אמות וצ"ל דלרבא נמי פטור בכה"ג כו' דלא מיקרי שוגג אלא הוה כמו אכל חלב וסבר שהוא שומן עכ"ל אלמא דס"ל דזה לא הוי שגגה והתוס' ישנים כתב אפכא דרק זה לא שכיחא אבל שגגה מיקרי כמבואר ודוק

פרק ד הלכה א הבא על הזכור והביא זכר עליו בהעלם אחד אע"פ שהן שני גופין אינו חייב אלא חטאת אחת שנאמר ואת זכר לא תשכב עכ"ל וכתב הכ"מ פלוגתא דרבי ישמעאל ורע"ק ופוסק כרע"ק עכ"ל. וקשה לי ע"ז דבמס' כריתות (דף ג ע"א) אמרינן תנא מאי קחשיב אי בגברי כו' א"ר יוחנן לעולם תנא גברא קחשיב ותני הכא הבא על הזכור והביא זכור עליו ור' ישמעאל היא דאמר חייב שתים כו' אלא רישא ר' ישמעאל ובמגדף סבר לה כרע"ק כו' וא"כ מוקי ליה ר' יוחנן להסתם משנה כר' ישמעאל דאמר חייב שתים וקיי"ל דבכ"מ קיי"ל כסתם משנה וא"כ ה"ל לרבינו למפסק כר' ישמעאל דחייב שתים ואף דרב קאמר שם תנא לסיימינהו בכריתות וא"כ לא אתיא המשנה כר"י מ"מ כיון דקיי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר"י ור"י מוקי הסת"מ כר' ישמעאל ה"ל לרבינו לפסוק כן דחייב שתים. ועוד קשה לענ"ד כן דבמס' סנהדרין (דף עד ע"א) בעי רב אשי מר"ש המערה בעצמו מהו כו' ולמ"ד חייב הכא מחייב תרתי מי חייב אשוכב ומחייב אנשכב אלמא דס"ל להגמ' הכא בדברי רב אשי דהבא על הזכר והביא זכר עליו חייב שתים על השוכב ועל הנשכב דהוה כר' ישמעאל ולא כרע"ק דלדידיה אינו חייב אלא אחת אשוכב ונשכב

והנה לכאורה יש ליישב מהא דאמר רנב"י לעיל אף אנן נמי תנינא המפטם את השמן כו' ל"ל דתניא את הקטורת במיצעי לא הא קמ"ל מה קטורת לאו בפ"ע כו'. וכתב הברכת הזבח והא דלא דייק בפשיטות דא"כ האיך מצינו ל"ד חטאות די"ל ל"ג קתני וחדא מנייהו לסיים בכריתות כדמשני לקמן וס"ל כדר"ל דלקמן דידעוני ה"ל לאו שאין בו מעשה ולא מצינו בו חטאת לעולם ודלא כר' יוחנן דס"ל דאתנייהו בחטאת עכ"ל. נמצא דלפ"ד הבה"ז ס"ל לרנב"י כרב דתני תנא לסיימינהו בכריתות וא"כ לאו ראיה הוא דאתי הסתם משנה כר' ישמעאל לדברי רנב"י והוא בתרא ולהכי פוסק רבינו כותיה והוא כרע"ק. אך זה יש לדחות דהא רנב"י אתי לסייע לר' אלעזר אמר ר"ה ממשנה זו ור' אלעזר אמר לקמן דהאי תנא אתי לסיימינהו בכריתות משמיה דרב שם וא"כ כיון דלר' אלעזר קא מתרץ ע"כ הראיה הוא משום דקתני קטורת באמצע אבל לדידן אתיא כר' ישמעאל שפיר הסחם משנה כמו שאמר ר"י לקמן

וע"כ נ"ל ליישב דברי רבינו כן. דהנה אמרינן במס' סנהדרין (דף נד) ת"ר זכר לא עשו בו קטן כגדול כו' אמר רב לא עשו ביאת פחות מבן תשע שנים ושמואל אמר לא עשו ביאת פחות מבן שלש כבן שלש במאי קמפלגי רב סבר כל דאיתא בשוכב איתא נמי בנשכב ושמואל סבר משכבי אשה כתיב בזכר ואשה בת ג' שנים ראויה לביאה ומיחייב שוכבה מיתה וזכר נשכב נמי ל"ש נמצא דרב ודאי סובר כרע"ק דאזהרת שוכב ונשכב מחד קרא יליף וגם צריך לומר דשמואל ס"ל כרע"ק דהא לא פליג רק מטעם דמשכבי אשה כתיב אבל בלא זה הוה מודה לרב דכיון דליתא בשוכב ליתא בנשכב והוא כרע"ק וכן הברייתא דת"כ כולהו בחדא שיטתא דהלכה כרע"ק וא"כ שפיר פסקינן נגד ר' יוחנן והוה כמו שכתב הרי"ף ז"ל במס' שבת (דף קמה) וז"ל ולית הלכתא בר' יוחנן דה"ל רב ושמואל בחד שיטה וה"ל ר' יוחנן יחיד לגבייהו ואין דבריו של אחד במקום שנים כו' וא"כ ה"נ דהוה רב ושמואל ור' אלעזר בשם רב והת"כ דמייתי ס"ל כרע"ק פסקינן כותייהו נגד ר' יוחנן כמבואר

ועוד נ"ל ליישב דבירושלמי דמס' ביצה פ"א ה' ב' איתא ר' אבהו בשם ר' יוחנן בין לביעורו ובין לאכילה כזית דלא כן ניתני שלשים ושבע כריתות עכ"ל. והנה ע"כ צ"ל דר' אבהו הכא בשם ר' יוחנן ס"ל כתירוץ של רב לסיימינהו בכריתות תני תנא דאל"כ אלא כתירוץ ר' יוחנן הכא דכר' ישמעאל אתיא ובמגדף סבר לה כרע"ק א"כ מאי קשיא ליה ליתני שלשים ושבע כריתות דלמא התנא לא ס"ל כב"ש אלא כב"ה דדינא כותיה. וכן הקשה הק"ע שם אלא ודאי צ"ל דר' אבהו בשם ר' יוחנן ס"ל נמי כרב דלסיימינהו בכריתות קתני וא"כ שפיר מקשה ליתני ל"ז כריתות לדברי ב"ש לסיים הכריתות נמצא דר"א בשם ר' יוחנן גופיה הכא ס"ל כתירוץ של רב דלסיימינהו לכריתות ולא אתיא כר' ישמעאל דוקא ואמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן ושפיר פסקינן לדידיה כרע"ק כמבואר ודוק

פרק ה הלכה ו במשל"מ ד"ה אי כו'. ונסתפקתי בהא דאמרינן דלר' יוחנן