כתר המלך חלק ב שנז

אף בדיעבד כיון דהקרא יתירא מגלה לנו דגמרינן ההקישא. אמנם לפי מאי שבארנו לעיל דרבינו ס"ל דמעשר בהמה מביאין אף מחו"ל ולית ליה ההיקש זה של רע"ק מוהבאתם שמה ניחא שפיר ואולי מזה גופיה כיון דרבינו מצא הוכחה דמעשר בהמה אי עישר בדיעבד מחדש על הישן הוה מעשר וצ"ל מטעמו של הלח"מ דאהני הקישא ואהני ק"ו וא"כ לא מצי למימר ההיקש של רע"ק לדידן דתקשה קושית הט"א ועיין תוס' בכורות (דף נט) ד"ה אתקש ועוד לפי מאי שמסיק שם הט"א וז"ל ומיהו ל"ל דרבא דאמר שם בפ"ח דבכורות דההקישא דעשר תעשר אתיא נמי לענין דאין מעשרין מהבקר על הצאן ואפ"ה דרשינן ליה נמי מן החדש על הישן דלא ולא אמרינן אתיא ק"ו ומפיק מהקישא קשה עשר תעשר אליבא דרע"ק ל"ל ת"ל הכל מהקישא דמעשרותיכם עכ"ל נמצא דלרבא ללישנא בתרא ע"כ לא מצי ס"ל להקישא דרע"ק ממעשרותיכם דאין מביאין מחו"ל וכותיה דרבא לל"ב פוסק רבינו ושפיר פוסק הוא לעיל דמביאין מע"ב מחו"ל ואף שלענין בכור דריש כרע"ק ההיקש דבכור למעשר דגן דאתקש בכורות בקרך למעשרות מ"מ ההיקש דמעשרותיכם ע"כ לא ס"ל כקושית הט"א כמבואר

ועיין עוד בט"א שם מה שמתרץ את דברי רבינו שם ובספר פני יהושע בר"ה (דף ח) דכתב דאף בדיעבד מעכב מעשר אם עישר מחדש על הישן עיי"ש ונעלם מאתו דברי רבינו אלו. אמנם בכ"ז א"נ כדברי הלח"מ דלהכי אמר רבינו ז"ל דבדיעבד אי עבר ועישר מחדש על הישן כשר משום דאמרינן אהני ק"ו מ"מ לשונו של דברי רבינו אינו מתיישב בזה שהרי אומר כן ה"ז מעשר מפני חומרת הקדשים שהרי לא הקפידה התורה בפירוש על מעשר בהמה שיהיה שנה שנה ואי כדברי הלח"מ הוא לא מטעם חומרת הקדשים הוא הגורם רק מק"ו ילפינן זה דבדיעב' הוה מעש' ודבריו ז"ל אינו במשמע כדברי הלח"מ

וע"כ נ"ל לפרש פירוש אחר בדברי רבינו ותתיישב הכל כן. דהנה לפי מאי שבארנו לעיל בפ"ה מה' תרומות מ"ט קיי"ל דאי תרם מן החדש על הישן דלא הוי תרומה ומשמע דאף לאביי לא הוה תרומה אף דא"ע מהני ובארנו שם דגם מן החדש על הישן הוי כמו ממין על שאינו מינו ועוד דנוכל להוסיף ולומר דנוכל למילף בחדש על הישן רלא מהני מק"ו ממין על שאינו מינו דבמין על שאינו מינו קיי"ל דבמעשר בהמה מתעשרין מכבשים על עזים מקרא דוכל צאן אחד מ"מ בתרו"מ ודאי קיי"ל דמין על שאינו מינו אף בדיעבד לא הוה תרומה ומעשר מקרא של ראשיתם חדש וישן דקיי"ל דאף במעשר בהמה אינו מעשר לא כ"ש דאף בדיעבד לא הוה מעשר אך ק"ו זה וכן מה שבארנו לעיל בה' תרומות דהוי כמו ממין על שאינו מינו לא הוי רק גבי מעשר דגן אבל במעשר בהמה דקיי"ל דאף ממין על שא"מ יש להפריש ורק מן החדש על הישן ילפינן מהקישא דמכשר דגן ודאי דלא מצי לידע דאף בדיעבד לא הוה מעשר רק לרבא דאמר בכ"ד אי עביד לא מהני וזהו ל"ד בלאו גמור ואף בלאי הבא מ"ע נמי כמו שבארנו לעיל בה' עו"ח אמנם לאביי דאית ליה אי עביד מהני אית ליה למימר דבדיעבד הוה מעשר ואף דילפינן בהקישא דמעשר דגן מ"מ במעד"ג גופיה לא הוי דיעבד מעשר רק משום דהוי כמו ממין על שא"מ והכא במין על שאינו מינו במעשר בהמה מעשר אף לכתחלה וא"כ אי אסרינן מחדש על הישן הוא רק לכתחלה דלית לנו לימוד על דלא מהני בדיעבד. והנה כבר בארנו לעיל דיש מחלוקת בין הפוסקים האיך הוא דעת רבינו אם כאביי או כרבא והגאון רע"ק איגר ז"ל בתשובה (סי' קכט) מבאר דלרבינו ספוקי מספקא ליה במלתא בזה אי נקטינן כאביי או כרבא ומיישב בזה כל המקומות של רבינו שסותרים זא"ז עיי"ש. וא"כ ניחא דלהכי כתב רבינו הכא מפני חומרת הקדשים אזלינן לחומרא כאביי דאי עביד מהני שהרי לא הקפידה תורה בפירוש היינו דלא שנה לעכב כמו במין על שא"מ לאביי וש"ד דלא מהני וכמו שמבאר הגרע"א שם דלחומרא פוסק כאביי בכ"ד דמהני ונקטינן להכי הכא דבדיעבד הוה מעשר. וא"כ לרבא דבכ"ד לא מהני אף בדיעבד לא הוי מעשר וא"כ ניחא שפיר הא דאמר רבא בלא עשירי לא מצית אמרת כו' דאף אי מק"ו מחדש וישן ילפינן נמי שפיר דלא מהני כמו בכ"ד דס"ל כן וכן יש לדחות הראיה מן הגמ' דחולין (דף קלו) דהבאתי לעיל דהתם אביי קאמר לרבא ולרבא ודאי לא מהני ולא הוה מעשר אף דיעבד נמי כמבואר

ועפ"ז יתבאר שפיר דברי רש"י ז"ל במס' בכורות (דף נח ע"ב) גבי הא דאמר רבא לדברי ב"ע נולדו לו ה' באב כו' פשיטא דמן האלולין נוטל כו' ואי מהנהו דתשרי אהנך י' באב ואלול דלמא תשרי ר"ה וליכא נמי דין מעשר בהנהו ה' ותו דהנהו י' באב ואלול לא להוי מעושרים עכ"ל. והיינו כן יבואר דלדידן דפסקינן כאביי לחומרא דמהני אזי אי עבר ועישר מהנהו דתשרי על דאב ואלול בדיעבד הוי מעשר ורק לכתחלה ליתא דין מעשר בהני ה' הנולדים בשנה זו ותו היינו לרבא הכא בעל המימרא דס"ל דלא מהני הנך דאב ואלול לא להוי מעושרים אף דיעבד כמבואר ודוק

פרק ח הלכה ז מנאן למפרע כגון שיצא ראשון ואמר י' שני ואמר ט' עד שיצא העשירי ואמר אחת ה"ז קדש שהעשירי מאליו נתקדש עכ"ל. והנה קשה לי דשם בגמ' מסקינן למ"ד דלמנין שלו דהוי הטעם משום דאיתא במנינא דפרסאה וכיון דרבינו פוסק כמ"ד דלמנין שלו כמו שהביא הכ"מ והלח"מ הכא בה' ט' וא"כ קשה מ"ט אומר הטעם שהעשירי מאליו קדוש וצ"ע

הלכות שגגות

פרק א הלכה א כל העובר בשגגה על אחת ממצות ל"ת שיש בה מעשה שחייבין עליה כרת ה"ז חייב קרבן חטאת כו' לפיכך המקבל ע"ז כו' אע"פ שהוא חייב כר אם היה מזיד נסקל ואם יקבל בשגגה פטור מן הקרבן לפי שלא עשה ונאמר בעשותה אחת עכ"ל. וכתב הכ"מ בפד"מ דף ס"ג. והנה קשה לי ע"ז דהא שם בגמ' אמרינן אלא לקרבן אפילו לרבנן והתניא כו' ואר"ל מאן חנא השתחואה רע"ק הוא דאמר לא בעינן מעשה מכלל דרבנן סברי דבעינן כי קאמר רב נמי לרע"ק קאמר כו' וכתבו התוס' ד"ה כי אליבא דר"ל קאמר הכא דלר' יוחנן דאמר לקמן כפיפת קומתו ועקימת פיו הוי מעשה מתוקמי דרב אפילו לרבנן עכ"ל. וא"כ קשה דהא רבינו פוסק בהא כר' יוחנן דהא פוסק לקמן בפ"ז ה"א המשתחוה לע"ז חייב וכן פוסק בפ"ט מה' שכירות דחסמה בקול חייב דעקימת שפתיו הוי מעשה וא"כ גם על המקבל לע"ז נמי חייב

ונ"ל ליישב כן דהנה שם כתבו התוס' (בדף סה ע"ב) ד"ה הואיל וז"ל בספרים ישנים ל"ג עדים זוממין וה"ג אלא אמר רבא שאני מגדף הואיל וישנו בקול וכי פריך ולר' יוחנן וקול לאו מעשה הוא לא פריך אלא מעדים זוממין לחודיה דמודה ר' יוחנן בכולהו דקול לאו מעשה הוא אלא דוקא גבי חסימה משום דבדיבורו עביד מעשה וה"נ עדים זוממין נמי בדיבורייהו עבדי מעשה לחייב הנידון כו' אלמא לא קחשיב עקימת שפתיו מעשה אלא היכא דבדיבורא עביד מעשה ולא הדר אלא מע"ז עכ"ל. וכתב ע"ז המהרש"א וז"ל גירסא זו שהסכימו התוס' כו' דקאי שאני מגדף שישנו בקול י"ל דלעיל דקאמר כי קאמר רב נמי לרע"ק וכתבו התוס' לרע"ק אליבא דר"ל דלר' יוחנן כו' ועקימת פיו הוי מעשה מתוקמי דרב אפילו לרבנן והא ליתא דהא מהני טעמי דלא מחייבי רבנן במגדף משום דישנו בקול ליכא לחייבי' נמי באלו כו' דנמי ישנו בקול כו' עכ"ל וא"כ א"ל דרבינו נמי גריס כגירסא זו של הספרים ישנים וא"כ שפיר מתוקמי זה דאמר הגמרא דרב אומר אליבא דרע"ק אפילו לר"י דאינו מחייב רק היכא דבעקימת שפתיו עביד מעשה וא"כ שפיר פוסק רבינו דבאלו אתה א"ת כמו במגדף כמבואר ודוק: