כתר המלך חלק ב שנה

ס"ל דאף לאחר שחיטה אסור מה"ת וא"כ א"ל דשם במס' זבחים הקושיא הוא כן דאמר למאי נפ"מ דלא בעי נסכים הוא לרבא א"נ למילקי עליה בלא יגאל הוא לאביי דס"ל דאף לאחר שחיטה אסור מדאורייתא למוכרו. ועתה מיושב גם קושית המשל"מ ז"ל דאיך אומר דלקי על לא יגאל ורבינו הא ס"ל דלא לקי והסוגיא אומר דלקי ועתה דזה קאי אליבא דאביי ע"כ ואביי הא ס"ל דאי עביד מהני וגם מכר מעשר בהמה מהני שפיר דרק גבי פדיון אמרינן דלא מהני דילפינן העברה העברה מבכור דכתיב לא תפדה וילפינן מהם בהוייתן יהא אבל גבי מכירה שפיר אמרינן דמהני לאביי דלישא שום קרא ע"ז דיהיה לא מהני וא"כ כיון דמהני לדידיה ודאי לאביי לקי דבדבורו אתעביד מעשה והסוגיא קאי לאביי דלקי ורבינו דס"ל כרבא שפיר לא לקי כמבואר

והנה הלח"מ כתב דאף לאביי לא מהני במכירת מ"ב והנוב"י (בסי' קכט) דחק בזה דתנ"ל דעל מכירת מעשר לא מהני לאביי דגבי פדיון ילפינן העברה העברה מבכור אבל גבי מכירה דבבכור שרי למכור לא נוכל למילף. ונ"ל לומר דתליא בזה דאי נימא דילפינן מכירה במעשר מקרא דהוקש לחרמים אז לא מהני לכ"ע אף לאביי כמו בחרמים דיליף מקרא דהוא במס' תמורה (דף ה) דאין היקש למחצה אבל אי נאמר כמו שאומר רב אשי שם במס' בכורות (דף לב) דלא הכא במעשר לא ימכר הוא בלא לימוד מחרמים אמרינן דרק לרבא לא מהני מקרא זה דלא ימכר כמו כל ל"ת אבל לאביי שפיר מהני במכירה כמבואר

והנה ראיתי בס' צאן קדשים דכתב לתרץ שם במס' זבחים את קושית התוס' דלאחר שחיטה אינו אסור מה"ת למכור וז"ל וי"ל דמשכחת לה כגון ששחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת ומכר או גאל בעודה היא מפרכסת דהרי היא כחיה לכל דבריה אפילו לענין תמורה וה"ה לענין גאולה או מכירה למלקי עליה עכ"ל. והנה לפ"ד רבינו ז"ל דאף על בע"מ אינו אסור מדאורייתא רק מדרבנן א"כ אכתי אינו מתורץ דמפרכסת ודאי מום הוא דאין לך מום גדול מזה ששחט רוב שנים כמו שכתבו התוס' במס' חולין (דף יא) ד"ה וכ"ת דלאחר שחיטה הוה מום ועוד קשה ע"ד הצ"ק זה מדברי התוס' גופיה במס' ב"ק (דף עו) ובמס' בכורות (דף לב) ד"ה היו דכתבו דלענין זה לא הוי מפרכסת כחיה

והנה ראיתי עוד בס' אור הנערב בחידושיו לזבחים דכתב דקושיתם לא קשה מידי הא שם בבכורות אמר רבא והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימת עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים ורבנן הוא דגזרי וזהו לפי המסקנא דמסיק לקמן בשמעתין זו תמורה ואין אחר תמורה ופירש רש"י ז"ל זבח ראשון כו' אבל מתחלה הוה ס"ד דשחטו לשם תמורה הוה תמורה כדפריך בשמעתין ונמצא נעשה תמורה לאחר שחיטה עכ"ל. ודבריו תמוהין דמה שייכות זה לזה התם קאמר אימת נעשה תמורה מאיים כשהמיר וה"נ מעשר לא ימכר מחיים להמיר לאחר שחיטה ודאי אין ממירין דאף כטרפה קיי"ל דאין עושה תמורה במס' תמורה (דף יז ע"א) והכא בזבחים לא קאמר רק דאם שחטו פסח שלא בזמנו שלא לשמו לשם תמורה דהוה כתמורה אבל התם קאמר אימת עושה המעשר תמורה וזהו מחיים דוקא כמבואר. וזה צ"ל דלפי דבארנו דרק לרבא לא לקי דל"מ ולאביי לקי שפיר ומ"מ שם בתמורה לא קאמר דזה איכא בינייהו בין אביי לרבא דע"ז נמי נימא כמו שכתבו המפרשים דא"ב טובא יש וכמו שהקשו התוס' לענין אם פדה חרמים או נשבע שלא לגרש ועיון סמ"ע בח"מ (סי' רח) מה שהביא בשם המרדכי ובנוב"י (סי' קכט) ודוק

פרק ז הלכה ה אין מעשרין מן הנולדין בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת שנאמר היוצא השדה שנה שנה ויראה לי שאם עבר ועישר מ"ב משנה זו על שנה אחרת ה"ז מעשר מפני חומרת הקדשים שהרי לא הקפידה תורה על מעשר בהמה בפירוש שיהיה שנה שנה עכ"ל. והנה רבינו כתב לחדש זה מדעתו דבדיעבד הוי מעשר. ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא במשנה דבכורות (דף נח) בן עזאי אומר האלולין מתעשרין בפ"ע כו' ומפרש בגמ' הטעם משום דלבן עזאי ספוקי מספקא ליה אי כר"ש דר"ה שלו תשרי או כר' מאיר דר"ה שלו אלול וקעביד להו תרווייהו לחומרא והנה א"נ דבדיעבד לא הוה מעשר הוה חומרא דאתי לידי קולא דאי עבר ועישר הוה כחולין ושרי בגיזה ועבודה ולאכול בלא מום ואם היה לו חמשה טלאים שנולדו באב וחמשה באלול ועישרן ביחד א"נ דר"ה הוא תשרי מתעשרין ביחד והוה מעשר אבל א"נ דהוא אלול א"כ הוה משל שנה החדשה ואין מעשרין על של אב והוה קולא מזה הספק והיאך היה עושה על דיעבד אלא ודאי דאם עבר ועישר הוה מעשר לכל דבר אלא לכתחלה החמירו רק שיתעשרו האלולים בפ"ע לחומרא כמבואר

ועוד עפ"י דברי רבינו יש ליישב קושית התוס' דמס' בכורות (דף נד ע"א) ד"ה אלא שהקשו וא"ת והא אתיא למילף ק"ו מחדש וישן שאינן כלאים זה בזה ואין מתעשרין וי"ל דאיכא למימר כבשים ועזים יוכיחו שהם כלאים ומתעשרין כדמרבינן לעיל תוצאן כו'. והנה תירוץ התוס' הא נוכל לדחות לפי מאי שפירש רש"י ז"ל כאן בע"ב במסקנא וז"ל מה ראית מסתברא דמעוטא דהקישא לבקר וצאן הוא דאתא דלא לעשרו אהדדי דהא לא דמי אהדדי כלל וריבוי דבקר וצאן לרבויי כבשים ועזים דהא דמי אהדדי לענין קרבן דהאומר הרי עלי מן הצאן יכול להביא בין כבש ועז מה לבקר וצאן שהן כלאים ולענין קרבן אינן אחד נוכל למילף ק"ו מחדש וישן שאין מתעשרין זה על זה. ואמנם לדעת רבינו ניחא שפיר דאי ילפינן בק"ו מחדש וישן אזי די לבא מה"ד להיות כנדון ובקר וצאן נמי בדיעבד הוה מעשר ושפיר מקשה בקר וצאן יתעשרו מזה ע"ז ואי נימא ק"ו ת"מ נימא דבדיעבד היה מעשר ועיין מה שנבאר לקמן

ועוד נ"ל להביא ראיה לזה מהא דאיתא במס' חולין (דף קלו ע"א) א"ל אביי לרבא אי מה תרומה מחדש על הישן לא אף ראשית הגז מן החדש על הישן לא אין והתניא היו לו שתי רחלות גזז והניח שנים ושלשה אין מצטרפות הא חמש מצטרפות והתניא אין מצטרפות אלא ש"מ הא דר' אלעאי והא דרבנן כו' עכ"ל הגמ' וקשה ממאי דהוא ר' אלעאי דלמא נתינה נתינה לזה לא ילפינן ורק אתיא האי ברייתא דאמר אין מצטרפות כר"ש ולקמן בע"ב אמרינן ר"ש פוטר את הטרפה מראשית הגז ומ"ט ר"ש דיליף צאן צאן ממעשר בהמה כן מסיק במסקנא וא"כ א"ל דלזה נמי יליף ממעשר דמחדש על הישן אין מצטרפות כמו מעשר בהמה דאין מתעשרין מחדש על הישן ומנ"ל דר"א הוא דיליף נתינה נתינה אלא ע"כ צ"ל כדעת רבינו דבמעשר גופיה אי עבר ועישר הוה נמי בדיעבד מעשר וא"כ אי ילפינן זה ממעשר הוה רק על לכתחלה ולא על דיעבד והברייתא אמרה סתם דאין מצטרפות דמשמע אפילו בדיעבד וכמו דקחשיב שם בתוספתא זו עוד הרבה אשר אין מצטרפות והתם אפילו בדיעבד אי נתן לכהן לא מפטר מראשית הגז ולא הוי נתינה וה"נ כן הוא אי צירף מחדש על הישן אף בדיעבד לא הוי ראשית הגז ואח"כ אי נולדו לו טלאים בשנה זו המה מצטרפות להני שהפריש משנה העברה לפי שלא נפטרו עוד מצירוף משנה העברה אלא ודאי כר' אלעאי אתיא דיליף מתרומה והתם אף בדיעבד לא הוי תרומה כמבואר לעיל בפ"ה דתרומות ולהכי אמר סתם אין מצטרפות אפילו בדיעבד ולא מצי לדחות דבקדשים קיי"ל דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש וא"כ כיון דמעשר בהמה גופיה דאינו מעשר מחדש על הישן ילפינן מהקישא של עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב מדבר ואתקש כו' וא"כ לא נוכל ללמוד על הג"ש דראשית הגז אך זהו רק א"נ דבתר מלמד אזלינן והמלמד מעשר בהמה הוה קדשים אבל אי בתר למד אזלינן ניחא דראשית הגז חולין הוא וא"כ כיון דמוקי לה כר"ש ולר"ש יש הוכתה לומר דס"ל דבתר למד אזלינן דהתוס' מקשים במס' שבועות (דף י ע"א) ד"ה ואתקש וא"ת והלא דבר הלמד