כתר המלך חלק ב שנד

להתעשר כו' ועיי"ש בכ"מ וא"כ מהעברה העברה לא נוכל למילף דהא תמורת מעשר אינה קריבה דילפינן תחת מקדשים דהוא דמיא להדדי הכא ד' שכן גואל כו' והכא ד' שכן זכר כו' וא"כ שפיר יליף ריה"ג מקרא דלא תפרה קדש הם לשון רבים דאתי לרבות נמי מעשר ופסח כמו שאמר נמי שם א"ר יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה ותמורת מעשר אינה קריבה כו' ועתה נבאר שם הסוגיא בחמורה (דף ה ע"ב) דיליף מקרא דלה' הוא ולא מקרא דהם ס"ל כר"ש וכר' ישמעאל דנוכל למילף שפיר בכור מקרא דהוא ותמורת מעשר דאינה קריבה ילפינן העברה העברה מבכור ואתי הקרא דהם על כל הקדשים שנתערבו כל העולין שאין מבטלין אבל ריה"ג הכא דיליף מקרא דהם נמי ס"ל לא כר"ש גבי מחוסר זמן אלא כמ"ד דפליג עליה וצריך למילף מקרא דהם אבל מקרא דהוא לא נוכל לידע רק בכור אבל מעשר לא ידעינן כלל כמו שבארנו דילפינן בג"ש תחת תחת מקדשים ולהכי אביי שם במס' חמורה (דף כא) דקאי על מה דאמר שם תחלה אמר רבין בעי במערבא המטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו ואליבא דהני מסיק הגמ' ה"נ הם קריבין ואין תמורתן קריבה והנה על בעי' במערבא לא נמצא בגמ' דסנהדרין מי המה ועל שלחו מתם אמרו דהוא ר' אלעזר וא"ל דגם בעי במערבא הוא נמי ר' אלעזר כמו שלחו מתם ור' אלעזר ס"ל דלא כר"ש דאמר במס' בכורות (דף נו ע"א) זו אינה משנה ואת"ל משנה ה"מ ר"ש הוא משמע דלדידיה לא ס"ל כר"ש דאמר אינה משנה ואף אי משנה הוא דלא כדינא אלא כר"ש וא"כ לר"א נמי צריך למילף מקרא דהם לידע על מעשר נמי ולהכי מביא מקרא דהם נמצא דלרבינו ז"ל ניחא אף דס"ל מערבין לקרנות מ"מ יליף שפיר מקרא דהם על תמורת מעשר דאינה קריבה דהוא לא ס"ל כר"ש ולא מצי למילף מקרא דהוא ובאמת רבינו ז"ל הא פוסק כריה"ג דיליף מקרא זה דובשרם יהיה לך כו' וכן מקרא דקודש הם על מעשר ופסח כמו שכתב לעיל בפ"ה מה' מעה"ק ה' ט"ז וכמו שכתבו שם הכ"מ והלח"מ דרבינו ס"ל כריה"ג וא"כ אף דס"ל כרבא יליף שפיר מקרא דהם כמבואר. וא"כ כיון שבארנו דרבינו ס"ל כרבא דאי עביד לא מהני תקשה אמאי אמר הכא דכיון דלא מהני מעשיו ולא קנה לוקה אינו לוקה שהקשה הלח"מ והבה"ז שם בתמורה ומה שמתרץ הצ"ק דהקרא דכתיב גבייהו דמעשר וחרמים עביד להו ניתק עבה דחה זה הנוב"י במה"ת ח' אהע"ז (סי' קכט) עיי"ש

ונ"ל ליישב כן דבאמת רבינו ס"ל כרבא דאי עביד לא מהני ולהכי המוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה הלוקח ומ"מ לא לקי מטעם זה דהנה ידוע שיטת החינוך שהביא המשל"מ בה' יסוה"ת דכל לאו שיוכל להיות בלא מעשה לא לקי אף אם עשה מעשה. והנה מכירת מעשר בהמה אפשר בלא מעשה שיעשה הלוקח כגון שימשך הלוקח הבהמה או שיניח בחצר המוכר הכסף אך הא קיי"ל בתמורה דאר"י לתנא לא תתני מימר דבדיבורו אתעביד מעשה ופירש רש"י ז"ל שיוצא מרשות חולין להקדש וכן ס"ל לרבינו נמי זה דבדיבורו איתעביד מעשה אמרינן כמו שנבאר לקמן בה' תמורה וא"כ ה"נ אי קנה ליקח מיקרי מעשה מה שיצא מרשות מוכר לרשות לוקח ואתעביד מעשה במה שפסקו המקח ואח"כ ע"י המשיכה או הכסף יוצא מרשות מוכר לרשות לוקח זה חשיב מעשה וזהו רק א"נ דקנה לוקח אבל כיון דאמרינן דלא קנה לוקח וא"כ לא אתעביד ביה שום מעשה וא"כ אף אי קנה ע"י מעשה של המוכר מ"מ לא לקי כיון דאפשר בלא מעשה כסברת החינוך ז"ל ולהכי כתב רבינו דלא לקי משום דה"ל לאו שאב"מ ומה שהקשה הנוב"י שם בסי' קכ"ט אמאי תלה רבינו הדבר ביראה לי כיון שהוא סובר כרבא נ"ל לומר כן דלא קאי ע"ז דלא מהני דהא זה אמרינן שם בגמ' דתמורה לענין פדית מעשר ומכירת חרמים דלרבא לא מהני ורק חידוש זה דכיון דלא מהני מעשיו ולא קנה הלוקח לא לקי מטעם דלית ביה מעשה וזה חידש רבינו מסברתו דיראה לי דלא לקי משו"ה וע"ז קאי היראה לי וכן לעיל בפי"א ה' שמיטה ויובל ה"א שכתב רבינו אר"י אינו נמכר לצמיתות ואם מכר לצמיתות שניהם עוברין בל"ת ואין מעשיהם מועילין אלא תחזור השדה למקומה ביובל וכתב המשל"מ דהרב החינוך כתב שאם מכרו שניהם לוקין אע"פ שלא הועילו מעשיהם ולא ידעתי מנ"ל דהא כתב רבינו בפ"ו מה' בכורות דכל שמעשיו אינם מועילין אינו לוקה וכן נראה שהרי לא הביא רבינו לאו זה לקמן בפי"ט מה' סנהדרין כו' וגם שם כתב המשל"מ דכיון דלא אהני מעשיו לא לקי דלא הוי ביה מעשה כמבואר

והנה עפ"ז נ"ל דיש לתרץ קושית המשל"מ מה שהקשה על רבינו מהא דאמרינן במס' זבחים (דף ט ע"א) דאמר שם שחטו אימא להוי מעשר למאי הלכתא דלא ליבעי נסכים ולמלקי עליה בלאו דלא יגאל אלמא דעל לאו דלא יגאל דכתיב גבי מעשר לקי והיאך אומר רבינו דלא לקי על מכירת מעשר בהמה והניח בצע"ג. ולפ"ד ניחא כן דהנה שם בסוגי' הקשו התוס' אמאי לקי לאחר שחיטה בלא יגאל הא אמרי' במס' בכורות (ד' לב) דלאחר שחיטה הוה רק מדרבנן ע"כ. ונ"ל כן דהנה רבינו כתב הכא בה' ו' וכן מדברי סופרים שאסור למוכרו בע"מ ואפילו שחוט גזירה שמא ימכרנו חי ע"כ. וכתב הכ"מ בבכורות תניא כו' במעשר נאמר כו' ואמר רבא שם והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי אינו נגאל מחיים דומיא דעושה תמורה מחיים ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה כו' ולפ"ז ההיא דתניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בע"מ רק אסמכתא בעלמא הוא דמדאורייתא לא מיתסרי מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה עכ"ל

והנה דבריו ז"ל תמוה לענ"ד הא דאמר דלא מיתסר מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה הא קיי"ל דאפילו בע"מ עושה תמורה ובהמת קדשים או מעשר אפילו בע"מ עושה תמורה ובע"מ נתפש בתמורה ועוד בעיקר הדבר מה שאומר שבע"מ אינו עובר אלא מדרבנן אם מכר קשה מהא דאמרינן שם במס' בכורות ודף לב ע"א) ואף רב שמואל בר"י סבר להא דרבא דאמר רב שמואל ב"י מנין למעשר בהמה של יתומים שמוכרים אותו כשהוא שחוט שנאמר רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר איזהו דבר שאין בו ברכה מחיים אלא לאחר שחיטה הא זהו מעשר בהמה עכ"ל הגמ'. וכתב רש"י ז"ל שא"ב ברכה מחיים שאין נהנין מחיים דהא שאר קדשים אם נפל בהם מום פודין ויכול למוכרו מחיים לכל מי שירצה ע"כ ואי כדברי רבינו ז"ל דבע"מ אינו אוסר רק מדרבנן מה ראיה הא דקאי על מעשר בהמה הא מעשר בהמה נמי כשהוא בע"מ שרי מדאורייתא למכרו ורק תמים אסיר וא"כ הוה מעשר כשאר פסוהמ"ק דכשיש בו מום שרי למוכרו ומאי דאיה דעל מעשר קאי דאין בו ברכה אלא לאחר שחיטה הא דמי מה"ת לשאר פסוהמ"ק ויש בו נמי ברכה מחיים כשיש בו מום

וע"כ נ"ל כן דהנה שם במס' בכורות (דף לא ע"ב) אמר אביי מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותן בהבלעה מכלל דגדול בהבלעה כו' אלא אמר רבא ה"ק מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותן כדרכן ומעשר בהמה דגדול ששחטו מבליעו בעירו בחלבו כו' אמר רבא מנ"א לה דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן הוא דגזרי לאחר שחיטה כו' ואף רשב"י ס"ל להא דרבא דארשב"י מנין כו' וכתב רש"י ז"ל ס"ל להא דרבא דמעשר לאחר שחיטה שרי מדאורייתא למכור וכן כתבו התוס' דס"ל להא דרבא פירוש מקרא אחרינא ולא מטעמיה והוא ע"כ נמי בזה ס"ל כרבא דמדאורייתא שרי למכור לאחר שחיטה ועל הטעם לא ס"ל בשוה ורק בזה ס"ל שוה דמה"ת שרי לאחר שחיטה משמע דאביי ס"ל דמדאורייתא אסור אף לאחר שחיטה וא"כ א"ל דרשב"י נמי לא ס"ל בזה כרבא דס"ל דאף בע"מ שרי מה"ת משום רק דדמי לתמורה ילפינן כמו שכתב הכ"מ ורק ס"ל בזה כמו רבא דלאחר שחיטה שרי אבל רבינו ז"ל ס"ל כרבא דאף בע"מ שרי מה"ת למכור אבל אביי ע"כ