כתר המלך חלק ב שנא

(דף סד ע"ב) ותוס' ערכין (דף יד ע"ב) נמצא דלא קשה מידי מה שהקשיתי לעיל דניליף לענין בכור שנה שנה מבתי ער"ח דלמנין דידיה מונין דהא חזינן דלענין ערלה לא ילפינן הג"ש משום דה"ל ש"כ וא"מ וה"נ גבי בכור לא מצי למילף זה ורק אחרי דגלי לנו מקרא דשנה בשנה דלמנין דידיה מנינן שפיר ילפינן לחודש העיבור מבתי ער"ח מג"ש דזה ס"ל לכ"ע אפילו לרב ומגמ' לא נדע דרב נמי ס"ל כן להכי מביא זה בשם רבינו דנתרץ הקושיא כמו שמתרץ הט"א כמבואר

ועוד נ"ל לישב דברי הטור כן דהנה בס' צ"ק שם בערכין הקשה וז"ל צ"ע למה נקיט רש"י בכורות דהא בכורות אם עברו שנתן אינו נפסל אלא דמצוה לכתחלה להקריבן בתוך שנתו ואם עבר שנתו כשירה בדיעבד וטפי ניחא לפרש תמידים או שאר קדשים שהשעות פוסל בהן עכ"ל. והנה מצאתי בחי' רבינו גרשום הנדפס מחדש שם בגמ' שם במס' ערכין (דף ל) שכתב וז"ל נולדו שני טלאים ומכאן ואילך הוה ליה דין איל ועוד י"מ לענין מעשר בהמה דאין מעשרין משנה לחברתה ע"כ. והנה הפשט הראשון ניחא דמפרש ליה באמת לענין קדשים דאחר שנה של כבש נעשה איל אך מה שכתב לענין מ"ב צ"ע דהא במעשר בהמה קיי"ל דהשנה הוא לחד תנא באחד באלול ולחד בא' בתשרי ואין מעשרין מזה על זה אח"כ כדמפורש במס' ר"ה וסוף מס' בכורות ולא שייך הך דנולדו שני טלאים לענין מעשר כלל דלא שייך רק היכא דלמנין שלו מונין

אמנם נ"ל לישב קושית הצ"ק הכא כן דהנה לעיל בפ"א מה' מעה"ק בארנו דרש"י ז"ל במס' פסחים ס"ל כדעת הי"מ בתוס' ערכין דבקדשים חשבינן השנה מיום ח' שנראה להרצאה וא"כ הכא דאמר נולדו לו שני טלאים כו' דזה נתמלא לו שנה בר"ת אדר וזה בט"ו באדר הא חסר עוד הת' ימים של הרצאה דאז מתחיל השנה אלא צ"ל דמיירי לענין בכור ובבכור אף דבתם חזי להקרבה דנקיט רש"י ז"ל הוה נמי משעה שראוי להרצאה מ"מ בבע"מ הוה מום משעה שנולד כמו דאיתא בר"ה (דף ו) ולהכי אומר רש"י בדברי ראב"מ דמיירי לענין בכור דביה אשכחן גוונא דהשנה הוא ביום שנולד או בר"ח או בט"ו ולא מיבעיא לפי מה שהוכיח המרי"ט אלגזי בפ"ד דבכורות דרבינו ס"ל דאף בע"מ דנאכל בתוך שנתו הוא מה"ת מלשונו שכתב הכא הבכור בין תם בין בע"מ כו' שנאמר עי"ש ודאי ניחא דנקיט האי לישנא ביום שנולד ולא ביום הרצאה לענין בכור אלא אפילו לדעת האחרונים דהוה רק מדרבנן וכמו שכתב הט"א בר"ה (דף ו) שם מ"מ הוא דומיא לענין שנתו כמו בכור תם ורק החילוק הוא דזה תליא בהרצאה וזה באכילה אבל לענין המנין תקנו רבנן כעין דאורייתא כמו דילפי שנה מבתי ער"ח לענין תם וא"כ ניחא הטור שמביא דאי לענין בכור בע"מ שנוהג בזמן הזה מהגמ' לא נוכל לידע אם נפרש כפירוש ר"ג ז"ל דקאי על קדשים שנפסל לאחר שנה ולהכי כתב ליה האי דינא בשם הרמב"ם ז"ל דכתב ליה האי דינא הכא לענין בכור בין לענין תם ובין לענין בע"מ הוה דין זה של שני טלאים ובין אי הוא מה"ת או מדרבנן מ"מ שוה לנו הדין זה הכא כמבואר. ועיין ירושלמי פ"א דמגלה ה"ה כבשי עצרת כו' נולדו באדר כו' ובק"ע ופ"מ שם ובמ"א נבאר ודוק

הלכה טו היה הבכור בע"מ ואמר לו בתוך זמן זה תנהו לי שאוכלו עתה או שהיה תמים ואמר לו בתוך זמן זה תנהו לי שאקריבנו עתה ה"ז נותנו לו ויראה לי שהבכור נותנו לכל כהן שירצה עכ"ל. וכתב הכ"מ ומה שאמר יראה לי שהבכור נותנו לכל כהן שירצה היינו לומר דטובת הנאה בבעלים עכ"ל. והנה קשה לענ"ד דאין דרכו של רבינו לומר יראה לי דבר שהוא משנה ערוכה ומה שטובת הנאה של הבעלים הוא משנה ערוכה במס' ערכין (דף כח) הבכור בין תם בין בע"מ מחרימין אותם וכיצד פודין אותו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתן לבן בתו או לבן אחותו והאיך יאמר יראה לי אחרי שהוא משנה מפורשת ועוד דהא דין זה כתב רבינו לעיל בפי"ב מהל' תרומות (הל' כ) ורשאי ישראל לומר לישראל אתר הילך סלע ותן תרומה או בכור או ש"מ לבן בתו או ב"א כהן וכל כיוצא בזה עכ"ל. אלמא דהוא מפורש דיש לישראל טובת הנאה בבכור כמו שכתב שם ולמה חוזר הדבר הכא ביראה לי

וע"כ נ"ל לפרש דברי רבינו כן דאיתא בירושלמי פ"ד דחלה יש מהן לאנשי משמר ויש מהן לכל כהן הבכורות והבכורים לאנשי משמר ושאר לכל כהן עכ"ל. אלמא דס"ל להירושלמי דבכור נותנו לאנשי משמר רוקא ורבינו ז"ל כתב לעיל בפ"א מה' בכורים וז"ל עשרים וארבע מתנות כהונה וקחשיב חמשה שאינן נאכלין אלא בירושלים חו"ש של שלמים כו' וב"ה כתב החמש שבירושלים הן ק"ק ונאכלין לזכרים ולנקבות ואעפ"כ אינן נתנין אלא לזכרי כהונה בלבד שהרי לאנשי משמר הן והבכור מקריבין חלבו ודמו ואין מקריבין אלא איש וכן עורות כו' אין זוכין בהן אלא לאנשי משמר עכ"ל. נמצא דבשאר מתנות כהונה מבאר רבינו בהדיא דאינן ניתנין אלא לאנשי משמר וגבי בכור לא ביאר זה אלא כתב סתם לפי שאין מקריבין אלא איש ועי"ש במ"ל

וע"כ נ"ל לומר דרבינו ס"ל דבכור יוכל ליתנו אף לכהן שאינו מאנשי משמר והראיה לזה הוא דהא במשנה דערכין (דף כח) דאיתא מבואר דבכור איכא טובת הנאה לבעלים ליתן לבן בתו או לבן אחותו כו' ובמס' תמורה (דף לב ע"א) כתבו התוס' בד"ה חרמי כהנים פירש רש"י דאין לו בהם טובת הנאה דצריך הוא ליתנו לכהן בע"כ שבאותו משמר ועיין בה"ז שם אלמא דחזינן דדבר שצריך ליתנו לכהן שבאותו משמר ליכא טובת הנאה וא"כ היאך אמרינן דגבי בכור טובת הנאה לבעלים אלא ודאי א"צ ליתן לכהן שבאותו משמר דוקא וזה שחידש רבינו ויראה לי שהבכור נותנו לכל כהן שירצה אפילו אינו מאותו משמר ולא כדברי הירושלמי משום דאיתא בזה טובת הנאה ודברי הירושלמי דס"ל דהוא לאנשי משמר הוא משום דס"ל דליתא טובת הנאה גבי בכור וכמו דאיתא לעיל במס' בכורות (דף כז ע"א) ותנא מ"ט לא תני תנא מתנות כהונה א"ל תרומה כקדושת הגוף הוא כו' הני כיון דקדושת דמים נינהו אתי למיטעי בהון כו' ופירש רש"י אבל הני מתנות בכור דקדושת דמים נינהו דאם רצה כהן למכור כו' ועפ"ז פוסק הטור ביו"ד (סי' שלא) דגבי בכור ליתא טובת הנאה כמו דמבאר שם הב"י וכן ס"ל להירושלמי ולהכי ס"ל דהוי לאנשי משמר אבל רבינו דפוסק דלא כהך ברייתא אלא כהמשנה דאיכא טובת הנאה בבכור פוסק דלא כהירושלמי דהוא לכל כהן שירצה. והראיה לזה נ"ל ג"כ מהא דאיתא במכילתא פ' בא ובספרי במדבר פי"ח באדם ובבהמה מה בכור אדם רשאי ליתנו לכל כהן שירצה בכל מקום שירצה אף בכור בהמה כו' לפי שהוא אומר והבאתם שמה ובכורות בקרכם שומע אני אף בריחוק מקום יהא חייב להביאהו לבית הבחירה ת"ל באדם ובבהמה מה בכור אדם רשאי ליתנו לכל כהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה כו' רשאי ליתן בכל מקום לכל כהן שירצה עכ"ל ויתפרש כן דס"ל להמכילתא והספרי דמהיקשא ילפינן דרשאי ליתן בכל מקום שירצה ואינו צריך לטפל להביאהו לבה"ב ולכל כהן שירצה היינו ללמד דדמי לבכור אדם דל"א גבי לכהן שמאנשי משמר הה"ד לבכור בהמה אף דבעי להקריבו מ"מ נותן לכל כהן אף שלא מאנשי משמר ודוק

הלכה טז כהן שאכל כזית מבכור תמים חוץ לירושלים לוקה כו' עכ"ל. וכתב הלח"מ בפ' אלו הלוקין (דן יז) מוקי לה ר"ש הך קרא דלא תוכל לאכלו כו' תרומת ידך אלו הבכורים ולחייבם אם אכלן עד שלא קרא עליהן שם כו' ורבינו פוסק כר"ש בכל דבריו בפי"א מה' מעה"ק כתב אזהרה לעולה מנדריך כו' וכאן כתב אזהרה לבכור מבכורות בקרך כו' אלא מ"ש רש"י דאתי הקרא לחייב כשאכל בכורים קודם קריאה דהוא פוסק דל"כ בפ"ג מה' בכורים משום דרבנן פליגי עליה בזה ולרבנן אתיא קרא לחייבו אם אכלם קודם הנחה בעזרה ובהנחה תליא מילתא ובהא לחודיה פליגי עליה ובכל שארי הדרשות אפשר דמידו ולכך כתב רבינו ז"ל כדברי ר"ש ואע"ג דלר"ש כו'