כתר המלך חלק ב שנ

ליקדש ולא ליקרב וא"כ קשה אמאי לא מקיש נמי בזה דתמורה אם בא מחו"ל אינה קרבה כמו מעשר בהמה והוקשה לזה נמי ולא אשתמיט תנא לומר בשום דוכתא דתמורה אם בא מחו"ל אינה קרבה וכן אומר רבי שם למה יצא מעשר בהמה לידון בתמורת שמו ובתמורת גופו כו' ופרשו רש"י ותוס' שם דלהכי למעט ליה קרבן ציבור ולמעוטי נמי קדשי בדה"ב לא איצטריך כו' ולהכי יליף על דבר זה דלמה יצאת מעשר לידון כו' ואכתי לילף על דבר זה דאין בא מחו"ל כמו מעשר בהמה. אמנם על ר"ש ורע"ק גופיה נמי אי ס"ל דהא דלמידין תמורה ממעשר בהמה וס"ל דמעשר אינו בא מחו"ל ליקרב ומ"מ לא למר על תמורה משום דס"ל נמי דילפינן מהקישא דמעשר בהמה למעשר דגן וס"ל דבקדשים בתר למד אזלינן וא"כ הא קיי"ל דדבר הלמד בהיקש א"ח ומלמד בהקישא וא"כ לא נוכל למילף חמורה לענין זה מן מעשר בהמה דאינו בא מחו"ל דמעשר בהמה גופיה למידין בהקיש ממעשר דגן דאינו בא מחו"ל ולא נוכל למילף על תמורה דהוא קודש ואין למידין למד מן הלמד אבל אנן דקיי"ל דבתר מלמד אזלינן וכמו שנבאר לקמן בפ"א מה' תמורה דרבינו ס"ל ע"כ דבתר מלמד אזלינן וא"כ אי ס"ל ההיקש דמעשר בהמה למעשר דגן ניליף נמי תמורה דמעשר חולין בעלמא אלא ודאי למ"ד בתר מלמד אזלינן לא ס"ל כלל ההיקש זה של דברי רע"ק מוהבאתם שמה אלא ס"ל דמעשר בהמה נמי בא מחו"ל ורק בכור אינו בא מהקישא זה שמביא רבינו כאן ואכלת לפני ה' שפיר לדידן דס"ל דבתר מלמד אזלינן לא ס"ל ע"כ לגבי מעשר הקישא זה כמבואר ועיין לקמן בפ"ו מה שנבאר עוד לתרץ בזה

וכתב עוד הלח"מ ותו קשיא לי ע"ד רבינו ז"ל דבתמורה משמע דכל הני רבנן דדרשי להקישא דבכור למילתא אחריתא לא מפיק להו שאינו נפסל משנה לחברתה מהקישא דבכור למעשר אלא מקרא דלפני ה' תאכלנו שנה בשנה כו' וכיון שכן רע"ק דדריש להקישא לומר דאינו מביא בכור מחו"ל מפיק מקרא דלפני כו' ורבינו ז"ל דפוסק כאן כרע"ק איך פוסק לקמן בפ"ז הקישא דאחרים שכתב לקמן עבר ואיחר כו' שנאמר מעשר דגנך כו' מקיש בכור למעשר כו' היה לו להביא מקרא דלפני כאחרים כו' ומתרץ בדוחק כן דרבינו ז"ל לא ס"ל כהאי סוגיא מכח קושית התוס' בר"ה ו' ע"א על בן עזאי דאמרינן במס' זבחים דס"ל כאחרים ואעפ"כ הא דריש ההקישא למלתא אחריתא נמי דמעשר אינו נאכל בכל הרואה שם במס' תמורה (דף כא) ומכח קושיא זו ס"ל לרבינו דלא קיי"ל כהאי סוגיא אלא אמרינן אין היקש למחצה וכוליה שמעינן מהקישא עכ"ל, הנה זהו דוחק דרבינו יפלוג על סוגיא ערוכה מטעם איזה קושיא. וע"כ נ"ל ליישב דברי רבינו כן ומתורץ נמי בזה קושית התוס' שם בר"ה (דף ו) על ב"ע. דהנה לכאורה קשה מאי מקשה הגמ' ורבנן נפ"ל מקרא דלפני ה' כו' הא קיי"ל אין היקש למחצה בכל דוכתא וא"כ מצי תרווייהו שפיר ס"ל ההיקש דאחרים דאינו נפסל והדרשא שלהם ומאי מקשה הכא ורבנן מנ"ל. אמנם יש לומר כן דהגמ' מקשה כן על המשנה דבן אנטיגנוס דס"ל כרע"ק דאפילו בדיעבד לא הקריב אם הביא מהיקש זה של מעשר לבכור. ולכאורה קשה למאי דכתבו התוס' במס' זבחים (דף מח) על האי פלוגתא אם היקש עדיף או ג"ש עדיפא וא"כ היכי מצי למילף מהקישא זה דאין מביאין בכור מחו"ל הא טפי עדיף למילף מג"ש דתחת תחת מקדשים שמביא מחו"ל דהא א"נ דההקישא נוכל לומר למלתא אחריתא אז ג"ש עדיפא למילף וא"כ טפי עדיף למילף בג"ש מקדשים דקיי"ל דמביאין מחו"ל וההקישא אתיא למלתא אחריתא לכדאחרים אע"כ צ"ל דרע"ק ומשנה דבן אנטיגנוס ס"ל דהיקש לא אתיא רק לזה ודרשא דאחרים נפ"ל ממקום כו' ולכן מקשי ורבנן ומשני נפ"ל מקרא דלפני ה' כו' וא"כ לא אתיא ההיקש אלא לזה ושפיר ילפינן מהקישא דבכור לומר דאינו מביא מחו"ל ולא ילפינן הג"ש מקדשים דכיון דהקישא לא אתיא רק לזה הקישא עדיף וכ"ז לא צריך רק לרבנן אבל לר"ע אף דס"ל כאחרים דהקישא אתא נמי למלתא אחריתא מ"מ קיי"ל אין היקש למחצה ודרשינן נמי דבר זה דאינו נאכל בכל הרואה ותרווייהו שפיר ידעינן מהקישא זה. אמנם כל עיקר דבר זה וקושיתם דנילף מתחת מקדשים הוא רק אי לא דרשינן הדרשא דספרי דהבאנו לעיל בפי"א מה' מעה"ק דאיתא שם כן תשא ובאת לרבות שמביאין קדשים מחוץ לארץ יכו אף בכור ומעשר כן ת"ל רק וממעטינן להו בכור ומעשר לפי יש להן פרנסה במקומן וא"כ אי דרשינן מקרא דרק למעט בכור ומעשר על לכתחלה שאינו מביא מחו"ל אז שוב שפיר ילפינן דאף דיעבד אינו קדוש מהקישא שא דמעשר דגן ולא נוכל למילף הג"ש מקדשים דהא לא דמי לקדשים דאף לכתחלה מביא ובהני ודאי אינו מביא לכתחלה שפיר טפי ילפינן מהקישא דמעשר דגן דאם הביא אינו קדוש ליקרב וא"כ רבינו דס"ל הדרשא דספרי זו כמו שמבואר לעיל בה' מעה"ק וכן הביא רבינו להדיא בפירוש המשנה דרשא זו של הספרי בתמורה שם ורק זה צריך לומר ע"כ דרבינו מקרא זה דרק אינו ממעט כ"א בכור ולא מעשר בהמה דבכור אית ליה ההיקש אבל מעשר ס"ל דמביאין מחו"ל כמבואר לעיל דלית ליה הקישא דמעשר דגן וקאי הקרא דרק למעט על בכור לבדו ולא על מעשר בהמה וא"כ לא מצי למילף מג"ש דקדשים ואז אמרינן אין היקש למחצה נוכל ללמוד שני למודים אבל הסוגיא של מס' תמורה שם לא ס"ל הדרשא דספרי ושפיר מקשה על המשנה דס"ל דאף בדיעבד לא יקריב ורבנן כו' ואף דבספרי דברים (פ' יב) והובא גם בילקוט שם איתא רע"ק אומר בתרומת הקדשים הכתוב מדבר יכול אף בכור ומעשר ת"ל ונדריך אלמא דלרע"ק איכא קרא מ"מ הסוגיא זו מפרש להמשנה דבן אנטיגנוס נמי אף דלא ס"ל דרשא דהספרי כמו ר' ישמעאל שאינו סובר שם בתמורה (דף יז) כמו שנבאר לקמן בפ"ו מה' אלו עיי"ש ודוק

הלכה יב נולדו לו שני טלאים אחד בט"ו של אדר הראשון כו'. וכתב הלחם משנה מימרא פשיטא הוא בפ"ה דערכין והטור יו"ד (סי' שו) כתב זה בשם רבינו ולא ידעתי למה כיון שהוא פשוט בגמ' עכ"ל. ונ"ל לישב כן דהנה שם בסוגיא דערכין (דף לא ע"ב) אמרינן היינו הך מ"ד התם דכתיב תמימה הכא דלא כתיב תמימה אימא לא קמ"ל דשנה שנה מהדדי גמרינן עכ"ל. והנה לכאורה קשה כיון דילפינן שנה שנה מבתי ערי חומה א"כ ל"ל קרא במס' בכורות (דף כו ע"ב) ללמד דבתר שנה דידיה אזלינן ולא מונין לשנת עולם מקרא דלפני ה' תאכלנו שנה בשנה איזהו שנה שנכנסה בחברתה ה"א של בכור כמו דאומר רב שם נלמוד מג"ש דשנה שנה מבתי ע"ח. אך יש לומר דר' אבא בר ממל האומר הכא זה המאמר ס"ל דלא כרב דיליף מקרא דשנה בשנה ורק ס"ל כדבי רב התם דאמרי דהקרא אתא למימר דנאכל לשני ימים ולילה אחד ולא אתיא קרא יתירא לזה ללמד על שנתו שלו ורק ילפי במ"מ מקדשים וא"כ א"ל. דר"א ב"מ ה"נ לא יליף מקרא דשנה בשנה ולא במ"מ ורק מג"ש זו שנה שנה מבתי ערי חומה דיליף שם (בדף יח) דערכין דשנה דידיה מונין וא"כ לרב דיליף מקרא יתירא על זה דמונין שנתו שלו ע"כ לא ס"ל הג"ש של ראב"מ מבתי ערי חומה וא"כ ליתא הדין של שני טלאים דהא לא ס"ל הג"ש לרב מבתי ע"ח וא"כ אי פסקינן לכדרב ליתא זה להכי הביא בשם הרמב"ם ז"ל לברר דכ"ע סברי זה הדין דילפינן הג"ש דשנה שנה ואי תקשה מה שהקשינו ל"ל הקרא דשנה בשנה ניליף מג"ש זו נמי לענין זה דשנתו שלו יש לישב כן עפ"י מה שכתב הטורי אבן במס' ר"ה (דף יא ע"א) דילפינן לנטיעה שנה שנה מתשרי וז"ל וק"ל מאי חזי דגמרינן שנה מתשרי דלמנין עולם מנין ניליף שנה שנה מעבר עברי דלמנין דידיה מנינן ועוד דאמר התם שנה האמורה בבתי ערי חומה ובקדשים, ובשדה אחוזה כולן למנין דידיה מונין נגמור נמי לג"ש זו דערלה למנין דידיה מונין והא עדיפא דלחומרא הוא כו' וי"ל דכיון רגלי קרא יתירא בכל הני דעבד עברי ובקדשים ובבתי ע"ח ובשדה אחוזה הוה להו שלשה כתובים הבאים כאמד ואין מלמדין ואע"ג דבג"ש ילפינן מ"מ גם בנ"ש לא מלמדין והאריך בזה ועיין תוס' פסחים