כתר המלך חלק ב שמט

תמוה וזר אשר לא ניתן להאמר כלל דס"ל לרבינו דאם מלינה לצורך מצוה לאו לינה הוא לאסור דבר זה ודאי ליתא להתיר נותר אחר זמן אכילה אם מלין לצורך מצוה נתיר איסור כרת כאכילת נותר ואינו כדאי להשיג ע"ז. והנה ע"ד רבינו כתב מו"ח ז"ל לתרץ עפ"י מאי דכתב השאגת אריה בתשובה (סי' סח) דבליל יו"ט ראשון מחויב נמי בשמחה מדרבנן וקמפרש בזה הא דאמר בפסחים (דף קח) ידי יין יצא היינו חובת השמחה בלילה ראשונה דמדרבנן וא"כ ה"נ כונת רבינו דע"ז השמחה של דרבנן הוא יוצא כמבואר והסוגיא דפסחים שם דלא מוקי ע"ז השמחה דדבריהם כבר מיישב הש"א שם עיי"ש ודוק

פרק ג הלכה ז יום הקהל שחל בשבת מאחרין אותו לאחר השבת מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינן דוחין את השבת עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל א"א אפילו יו"ט אינו דוחה ופרשו בירושלמי מפני הבימה ויעשה מעיו"ט שלא לדחוק העזרה שמענו מכאן שאינו מעכב את התקיעות כאשר כתב עכ"ל. וכתב הכ"מ וז"ל דהכי איתא בירושלמי ר"ב אומר מפני התקיעות ר"י אומר מפני הבימה ומעתה יש לתמוה על הראב"ד האיך משיג על רבינו מהירושלמי מאחר שדברי רבינו ג"כ איתא בירושלמי לדעת א' מהאמוראים ולא עוד שא"ל שר"י לא לחלוק על ר"ב אתיא אלא להוסיף עוד טעם אחר כו'. והלח"מ כתב שלא היה ע"כ להראב"ד בנוסחת הירושלמי רב"א מפני התקיעות אלא תירוץ ר"י לחוד להכי השיג הראב"ד ז"ל ע"כ ועיין ק"ע שם בירושלמי דמגילה פ"א ה"ב. ולענ"ד נ"ל דכונת הראב"ד בהשגה כן דהנה התוס' כתבו במס' מגילה (דף ה) על ר"י דאמר מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה ס"ל נמי הא דרבה גזרה שמא יעבירנו אבל להכי אומר הטעם מפני שעיניהם ש"ע כו' לבית המקדש שאין שבות במקדש וא"כ תקשה על הירושלמי האיך אומר מפני התקיעות הלא אין שבות במקדש ועיין לעיל ס' ה' בית הבחירה ובמשל"מ שם וצ"ל ע"כ דהירושלמי אזיל לטעמיה דאמר במס' ר"ה פ"ד ה"א כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחד אומר זכרון תרועה כאן בחול כאן בשבת א"ה אפילו במקדש נמי תני רשב"י והקרבתם מקום שהקרבנות קריבין. נמצא דהירושלמי ס"ל כמו דסבר ר' לוי ב"ת בגמ' דהוא מה"ת ולא כמו שאומר רבא דהוא איסור שבות שמא יעבירנו ולהכי שפיר אומר הירושלמי מפני התקיעות דאסור אף במקדש אבל אנן דס"ל דליכא איסור מה"ת גבי תקיעה והוא רק איסור שבות או משום שמא יעבירנו או משום איסור שמא יתקן כלי שיר כמו שכתבו המפרשים דגם ביו"ט איכא איסור לתקוע שלא לצורך ועיין בש"א (סי' קג וקד) א"כ לא מ"ל טעם זה במקדש דאין שבות במקדש וזהו שאומר הראב"ד א"א אפילו יו"ט אינו דוחה וא"כ לא מצי למימר דאסרו כמו בשבת של ר"ה שמא יעבירנו דביו"ט ליתא איסור זה אלא ע"כ הוא מפני דהירושלמי ס"ל דהוא איסור דאורייתא אבל לדידן הוא משום הבימה ע"כ ומעיו"ט לא יוכל לעשות שלא לדחוק את העזרה אבל לא מפני התקיעות להאי מ"ד וכן לדידן דאין שבות במקדש ושרי ודאי כמבואר ודוק

הלכות בכורות

פרק א הלכה ד מצוה להקדיש בכור בהמה טהורה כו'. והנה המשנה למלך הביא הכא בשם הרא"ש ז"ל והטור דפסקו כר' ישמעאל דא"צ להקדיש וכתב המשל"מ עוד ועיין בפ' ראשית הגז (ד קלז) דאמרינן נתנו בפני כהן בקדושה כו' משמע דס"ל לסתמא דגמ' דבכור א"צ להקדיש עכ"ל. ולענ"ד נ"ל ליישב כן דהנה רבינו כתב לעיל בפ"א מה' נדרים הי"ג האומר הרי הן עלי כמעשר בהמה הרי אלו אסורין הואיל וקדושתו בידי אדם הרי אלו עלי כבכור הרי אלו מותרין שאין קדושתן בידי אדם עכ"ל והוא משנה ערוכה שם במסכת נדרים פ"ב (דף יח ע"ב) אם כמעשר בהמה אסור ושם הרי עלי כבכור מותר ד"ר יהודה וכן בנזיר (דף ג) אלמא דאף דבכור נמי מצוה להקדישו כמו שפוסק רבינו ז"ל כאן מ"מ לא דמי בכור ומעשר להדדי דמעשר מיקרי קדושתו בידי אדם ואי תפיס נדור בגווייהו הוה דבר הנדור ואסור ובכור לא מיקרי קדושתו בידי אדם ורק נחשב קדושה מרחם וכמו דמסיק הגמ' שם במס' נדרים דאי לא מקדיש מי לא קדוש ולהכי לא הוי כדבר הנדור וזהו נמי כונת הגמ' שם בחולין דאף דס"ל דבכור מצוה להקדישו כשיטת רבינו מ"מ אמר שפיר בקדושה דראשית הגז לא חל קדושה ע"ז ובכור נמי הוה קדושתו מרחם אקרי ולא דבר הנדור כמו ראשית הגז אבל מעשר הוי דבר הנדור וקדושתו בידי אדם וא"כ ודאי לא דמי לראשית הגז כמו בכור אף שמצוה להקדישו ומה שכתב רש"י ז"ל דא"צ להקדישו לבכור י"ל דס"ל כדעת הרא"ש והטור דא"צ להקדיש בכור ולדעת רבינו הוא דלא הוי דבר הנדור ודוק

הלכה ה מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בין בארץ בין בחו"ל עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל טעות הוא זה כו' והכ"מ כתב דהיה להראב"ד ז"ל גי' מוטעת בדברי רבינו ולהכי השיגו שהיה כחוב אינו נוהג אלא בארץ אבל הגירסא הנכונה היא נוהגת בחו"ל כו' והנה ראיתי בשו"ת הר"ן ז"ל (סי' ז) שכתב נמי כמו שהיה לו הגירסא בדברי רבינו דאינו נוהג בחו"ל אלא בארץ וכתב דרבינו סמך על הסוגיא דתמורה (דף כא) דמסיק שם הא רע"ק הא ר' ישמעאל כו'. ונראה שסובר הרמב"ם ז"ל דלרב"ק אינו קדוש כלל דלא מסקינן התם כאן ליקדש כאן ליקרב וכיון דקיי"ל כרע"ק מחבירו נקטינן דאין בכור בחו"ל קדוש כלל דדוקא גבי מעשר בהמה מסקינן כאן ליקדש וכאן ליקרב ולא גבי בכור עכ"ל

ולענ"ד תמוה הוא דהא בהדיא אמרינן במס' תמורה (דף ח ע"ב) מיתיבי א"ל ריב"נ לרע"ק מה לי אם אינו מימר כו' תאמר בבכור כי' ומשני הא נמי בבכור בחו"ל ור"ש הוא כו' אלמא דגם לרע"ק ודאי קדוש בכור בחו"ל דאל"כ מאי מקשה ליה לרע"ק ועוד רע"ק גופיה בחו"ל ל"ל הלימוד מחטאת ואשם דאין ממירין הא אינו קדוש כלל בחו"ל וכן לקמן שם אמר לימא כתנאי כו' ומשני לא קשה הא ריב"נ הא רע"ק דמתניתין ופירש רש"י ז"ל וההוא הא אוקימנא בבכור בחו"ל אלמא דלרע"ק בכור בחו"ל ודאי קדוש ורק אינו קדוש ליקרב ולהכי חולק הוא גבי תמורה וע"כ צ"ל דגריס בדברי רבינו דנוהג בחו"ל ודוק

שם אין מביאין בכורות מחוץ לארץ לא"י שנאמר ואכלת כו' מעשר דגנך ובכורות בקרך כו' ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכור בקר וצאן עכ"ל. וכתב הלחם משנה ד"ה שנאמר אבל ק"ל דגבי מעשר בהמה דרש רע"ק כו' האי דרשא כדאיתא ר"פ מעשר בהמה (דף נב) דלא יעלה אדם מעשר בהמה מחו"ל שנאמר והבאתם שמה מעשרותיכם בשתי מעשרות הכתוב מדבר כו' ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא מעשר בהמה וממקום שאי אתה מביא מעשר דגן א"א מביא מעשר בהמה ואינו פוסק רבינו ז"ל כותיה מדלא הזכירו לקמן בה' מעשר בהמה וכיון דחד גוונא דדרשא הוא למה פוסק כאן כותיה וכאן אינו פוסק והסמ"ג פוסק כותיה דתרווייהו בבכור ומעשר עכ"ל

ונ"ל ליישב דברי רבינו כן דא"נ דרשת רע"ק גבי מ"ב דאתקש למעשר דגן דאין מביאין מחו"ל ליקרב ורק ליקדש כמו בבכור א"כ קשה במס' חמורה (דף יג ע"א) אמר ר"ש למה יצאת מעשר מכלל ההקדשות דכתיב גבי תמורה לומר לך מה מעשר קרבן יחיד אף תמורה ביחיד כו' מה מעשר קרבן מזבח אף תמורה כו' יצא קרבן בדה"ב וכן שם בברייתא למד ר"ש מהיקש דאתקש תמורה למ"ב הרבה דברים וא"כ קשה הא ר"ש גופיה אמר לקמן במשנה (דף כא) דבכור ומעשר אין מביאין אותן מחו"ל לארץ ואמר ר"ש מה טעם שהבכור ומעשר יש להם פרנסה במקומן כו'. והנה שם ס"ל דאם באו תמימין יקרבו אבל רע"ק ס"ל דבכור ומעשר אם באו מחו"ל אינו קדוש רק