כתר המלך חלק ב שמו

בקידושין כיון דאפילו ממזר נמי יורש הוי וי"ל כו' דגבי עריות כיון דשייך קידושין לעלמא הוי יורש אבל היכא דלא שייך קידושין כלל ל"ל יורשין וא"כ א"נ דב"ק הוא בבת מיניה א"כ אפילו קידש ב"ח דלא תפסי בה קידושין אית ליה יורשין כמו בעריות אלא ודאי דאין לחלק בכך ומאן דס"ל דאין קידושין תופסין בב"ח הה"ד בבת מיניה לית ליה קידושין וח"ש המשל"מ הכוונה עפ"י הירושלמי דלא ס"ל כגמ' דידן כו' אלא ודאי ר' יוחנן לעולם ס"ל דאין חוששין לקידושין אפילו ביום של עצמו מדקאמר לא כן אר"י כו' וא"כ גירושין ה"מ ליה אלא נראה הכוונה כמ"ש המשל"מ לענין שלוח הגט היינו גירש כו' ומ"ש במשל"מ דמה דמדמה לה שמואל כר' יהודה לא ברור דא"כ מ"ש קידושין מגירושין ודאי שמואל דנקיט חוששין לגירושין הה"ד לקידושין ונראה משום דשמואל ס"ל כהאי הירושלמי דפ' השולח דקידש ביום של עצמו חוששין לקידושין ומש"ה ס"ל דחוששין לגירושין לעולם אפילו ביום של רבו ומשום דה"ל בר כריתות כיון דקיי"ל דיכול לקדש ביום מחר וכמו בקטן כו' וגירושין דהיינו בשליח להולכה אפי' ביום רבו ומשום דקחשיב ליה בר כריתות דזמן ממילא קאתי עכ"ל

והנה מה שהקשה הקצות החושן על המשל"מ מגמ' דגיטין ליתא לענ"ד דנהי דהמשל"מ כתב דתפסי קידושין בחצי שפחה הוא מטעם דאמר שם הגמ' את"ל ישראל שאמר לבת ישראל התקדשי לי לחציי מקודשת דחזי לכולהו אבל הכא דלא חזי לכולהו וזהו רק אי קידש בת ישראל דחזי כולה גופיה לקידושין והוא לא קידש רק חציה ומש"ה אומר הגמ' דאינה מקודשת אב בחצי שפחה וחב"ח דרק חציה שלה ראויה היא להתקדש וזהו כל מה שראויה להתקדש גבי החצי עבד וחב"ח נמי אמרן דתפסי בה קידושין וכ"ז הוא רק גבי קידושין דאמרינן תפסי קידושין בהחציה שלה אבל אם הולידה בן אינו יורש את אביו החצי עבד דהא חציה שלו משפחה הוא ומעורב בהולד חצי מן השפחה וכיון דבנו מן השפחה אינו יורש אותו הה"ד אף חצי אף א"נ דקידושין תפסי ביה ומכש"כ הכא לגבי חצי כופר מן בעל השיר לא גבי ואף דקיי"ל כופרה כפרה וכל היכא דמספקי בדינא דכופר משלם הוא שפיר כי היכא דלהוי ליה כפרה כמו שפוסק רבינו בפי"א מה' נזקי ממון זהו רק אם ספק דחייב אמרינן דמשלם אבל הכא בחצי שפחה אף א"נ דמעורב ביה חצי מן השפחה ומן הספק אינו יורש לא צריך ליתן ליה כופר דילמא לאו יורש הוא ולית ליה כפרה בזה והוי כגר שמת ואין לו יורשין דפטור מליתן הכופר ולהכי אומר מאי יורשין נפשיה וראיה ברורה לזה נ"ל דהנה הטור והש"ע ביו"ד (סי' רסז) פסקו על היכא שהמית חצי שפחה וחב"ח דעל חצי כופר אין מי שיורשה וכן כתב הרה"מ ז"ל לקמן בפי"א מה' נזקי ממון ה' ב' דעל חצי שפחה וחב"ח חצי כופר אין מי שיורשה ולכאורה תקשה הא קיי"ל באה"ע (סי' מד) וכן פוסק רבינו בפ"ד מה' אישות הי"ז דהיכא שקידש חצי שפחה וחב"ח הוי קידושין גמורין וא"כ אם הולידה בן הוי יורש אצלה דהא גבי חצי עבד אמרינן דאי לא תפסי קידושין יורשין מי משכחת לה ואמאי אומר דאין מי שיורשה אלא ודאי דרק בבן חצי עבד אי תפסי קידושין בב"ח שפיר הוה יורש מאביו אבל הכא בבן חצי שפחה דאזיל בתר יומו וכיון דקיי"ל דבן שפחה אינו יורש הה"ד בן חצי שפחה דאית ביה צד עבדות ומכש"כ דאינו יכול להפקיע כופר מיד המזיק ול"ד נמי לשאר עריות דהביאו התוס' דשפיר יריש גם אי לא תפסי קידושין אבל בחצי שפחה אינו יורש כמו בן הבא מן השפחה כמו שבארנו ועי"ש בח"מ (ס"ק יג) ובב"ש (ס"ק טו)

אמנם בפשט של הירושלמי מפרשי הירושלמי הק"ע והפ"מ פירשו דזה דאמר קידש אין חוששין לקידושין היינו ביום של רבו גירש חוששין לגירושין היינו ביום של עצמו אי קידש ואי גירש אח"כ ביום של רבו אינו חושש לגירושין ושמואל ס"ל דאף ביום של רבו חוששין לגירושין והק"ע מפרש דשמואל ס"ל דאפילו לקדושין ביום של רבו חוששין והפ"מ מפרש דבקידושין מודה שמואל דביום של רבו א"ח לקידושין ורק על גירושין פליג דחוששין לחומרא לפוסלה מכהונה והקצוה"ח מפרש לה דברי הירושלמי כהמשל"מ דר' יוחנן ס"ל דאפילו ביום של עצמו אי קידש א"ח לקידושין ורק גירש מפרש לה לענין שליח להולכה ושמואל ס"ל דאי קידש ביום של עצמו הוה קידושין ולהכי פליג וס"ל דאי גירש פירוש דנעשה שליח אף ביום של רבו כיון דבר כריתות הוא דזמן ממילא קאתי ורק סוף דברי הירושלמי זה לא בארו בה ומה שנ"ל בזה כן דהנה הירושלמי אומר אתיא דשמואל כר' יהודה דתנינן תמן גנב מי שחציו עבד וחב"ח ר' יהודה מחיוב וחכמים פוטרין ויבואר כן דהנה בירושלמי פ' הנחנקין איתא שם בה' ב' מ"ט דר' יהודה מאחיו אפילו מקצת אחיו מ"ט דרבנן מאחיו עד שיהא כולו אחיו ע"כ ובגמ' דידן בסנהדרין (דף פו ע"א) אמרינן תנן התם ר' יהודה אומר אין לעבדים בושת כו' והכא היכי דריש ר"י סבר מאחיו לאפוקי עבדים בני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחב"ח מבני ישראל הוה מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ורבנן לאפוקי מאחיו עבדים לא משמע ליה דאחיו הוא במצות בני ישראל מבני ישראל חד למעוטי עבד וחד למעוטי ח"ע וחב"ח עכ"ל הגמ'

ונ"ל לומר דהירושלמי דאמר דפליגי ר' יהודה ורבנן במשמעות של מאחיו אינו חולק על הגמ' דידן דמוקי פלוגתייהו דאין מיעוט אחר מיעוט דהנה במס' בכורות (דף ג ע"א) אמרינן רבנן סברי בכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל עד דאיכא כולו ור' יהודה סבר בכור כולו בכור משמע כתב רחמנא כל כל דהו משמע וכתבו התוס' ואע"ג דר' יהודה ס"ל בפ' כסוי הדם דמו אפילו מקצת דמו משמע ורבנן ס"ל כל דמו משמע היינו משום דלר' יהודה דם משמע כל דם כתב רחמנא דמו מקצת דמו נמי משמע כדאמר הכא כתב רחמנא כל אפילו כל דהו וא"כ קשה דהיאך אומר הירושלמי דלר"י מאחיו אפילו מקצת אחיו ולרבנן כולו אחיו הא אפכא שמעינן ליה דס"ל התם במס' בכורות ר"י ורבנן וע"כ נ"ל כן. דהנה איכא למימר דהירושלמי ס"ל כמו גמ' דידן דאמר דכיון דקיי"ל לר' יהודה עבד לאו אחיו הוא וא"כ מקרא דמאחיו ממעטינן עבד וא"כ בני ישראל ומבני ישראל הוה מיעוט אחר מיעוט לרבות חצי עבד וחב"ח דהוה בכלל וגונב נפש מאחיו ולרבנן נמעט מן מבני ישראל ח"ע וחב"ח ולכן אמרו כאן מאחיו כולו אחיו משמע וזהו דברי הירושלמי ר"י ס"ל הכא מאחיו אפילו מקצת אחיו דהמיעוט אחר מיעוט מגלה לנו דמקצת נמי חייב ורבנן דסברי בכ"מ דמשמע אפילו מקצת הכא דוקא כולו משמע דהא כתיב חרי קראי למעט ח"ע וחב"ח והוה כמו התם דפליגי גבי בכור כמו שכתבו התוס'. והנה במס' ב"ק (דף פח) אמר שם דר' יהודה ס"ל דלהכי לא הוי בכלל מאחיו עבדים דאמרינן מי שיש לו אחוה יצא עבד שאין לו אחוה ופירש רש"י ז"ל שאין בא בקהל והנה לפי מה דבארנו דהירושלמי שם במס' סנהדרין ס"ל דמקרא דמבני ישראל אתי לגלות דמקרא דאחיו אפילו מקצת אחיו הוא וכיון דהקרא קרי ליה אחיו ולר' יהודה לא מקרי אחיו רק מי שבא בקהל והיינו אי קידש חוששין לקידושין ולפירש הקצות החושן הוא ביום של עצמו ולהכי קרי ליה מקצת אחיו דאינו קידושין רק ביום של עצמו ומ"מ לשמואל הוה בזה קידושין ולהכי חייב נמי הגנב דמרבינן מקרא דאף מקצת אחיו חייב ודר' יוחנן דהוא ס"ל דלא קידש כלל לא מצי ס"ל כר' יהודה ואף דגם לרבנן לא אתיא דהא לרבנן לא תליא בזה דהא רבנן מפרשי ליה אחיו במצות מ"מ ניחא דהא הירושלמי לא מסיק ודר' יוחנן כרבנן ורק אמר אתיא דשמואל כר' יהודה דר' יהודה ע"כ מוכרח לסבור כשמואל דאם קידש חוששין לקידושין כיון דהכתוב מרבי ליה למקצת אחיו כמבואר נמצא דמבואר דחד מ"ד בירושלמי ס"ל לא כגמ' דידן אלא דקידושין תופסין בח"ע וחב"ח ושמואל ס"ל התם לכל הפירושים דאי קידש ביום של עצמו קידושיו קידושין וא"כ א"ל דר' אמי נמי ס"ל כשמואל דתופסין קידושין בחצי עבד וא"כ שפיר משכחת ליה דיהיה קרקע להח"ע דנשא אשה וירשה וגם כן צריך לומר דר' אמי ס"ל דירושת הבעל הוה מדאורייתא ועיין מה שנבאר לקמן ושפיר משכחת לה שהיה לו קרקע. והנה ר' יוחנן אף דס"ל ג"כ בירושלמי דמש' פאה (פ"ג ה"ז) דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה ור'