כתר המלך חלק ב שמה

פוטרין ואמרינן דלהכי פטרי רבנן דבני ישראל למעט עבדים מבני ישראל למעט מי שח"ע וחב"ח וא"כ ה"נ אמרינן כן דלמעט עבדים ידעינן מג"ש דלה לה מאשה וא"כ הקרא דכל ישראל הוא למעוטי ת"ע וחב"ח וא"כ כיון דממעטינן מקרא דכל ישראל על ח"ע אז פטרינן גם לפי משנה אחרונה וכמו דחזינן גבי גנב מי שחצי עבד דהתם ודאי פטרינן אפילו לפי משנה אחרונה והטעם הוא דשם פטור לכ"ע והגמ' לא מחלק שם בין מ"ר למשנה אחרונה משום דהתוס' כתבו במס' ערכין (דף ב ע"ב) ד"ה כמ"ר והא דמיבעי ליה במעוכב ג"ש דלמא אדון קרינא ביה יש לחלק דגבי עולה לרגל אינו אדונו שאינו יכול לעכבו מלעלות לרגל אבל מ"מ אדונו מיקרי וא"כ זהו רק אם ממעטינן מקרא דאדון אמרינן דלפי משנה אחרונה דא"י לעכבו משום דכופין לרבו להוציא לחירות לא הוה ליה אדון אחר אבל א"נ דממעטינן מקרא דכל ישראל וא"כ אפילו לפי משנה אחרונה נמי פטור דלא מיקרי ישראל לגמרי ולהכי התם גבי גנב נמי פטור אף למ"א וה"נ גבי ראייה כיון דרבינו לא יליף מקרא דאל פני האדון למעט ח"ע כמו בסוגיא שם ורק מכל ישראל בזה ממעטינן אף לפי משנה אחרונה כמו שפוסק רבינו דמ"מ ישראל אינו מיקרי כסברת התוס' בערכין

ועוד נ"ל לומר כן דכל הסוגיא דממעט מקרא דאדון ואמרינן דלפי מ"א חייב הוא תליא בזה הפלוגתא דאיתא במס' בכורות (דף ג) גבי שותפות עכו"ם גבי בכור דאמר שם רבנן סברי בכור מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל עד דאיכא כולו ור' יהודה בכור כולי בכור משמע כתב רחמנא כל דאפילו כל דהו ופירש רש"י כל בכור בישראל דרבנן סברי אי הוה כתיב בכור בישראל ה"א אפילו מקצת בכור דישראל חייב בבכורה כו' ומסיק עוד אב"א מ"ס כל משמע למלויי ומ"ס לגרוע אתא ופירש רש"י למלויי עד להוי כולו בישראל וא"כ ה"נ כיון דרבינו מצא לימוד בספרי מקרא דכל ישראל א"כ לרבנן בעי דוקא כולו ישראל דכל אמרינן עד דאיכא כולו אבל ר' יהודה דס"ל דכל אפילו מקצת להכי שפיר א"ל דילפינן מקרא דהאדון מי שאין לו אלא אדון אחד לא הוי פטרינן מקרא דכל ישראל דהא כל אפילו מקצת משמע וא"כ אפילו ח"ע נמי חייב ורק מקרא דאדון פטרינן וא"כ זה לא נוכל לפטור רק לפי משנה ראשונה אבל לפי משנה אחרונה דלא מיקרי אדונו כמו שבארנו בשם התוס' בערכין וזהו הסוגיא שם בחגיגה אליבא דר' יהודה אבל רבינו דפוטר מקרא דכל ישראל וס"ל כמו רבנן התם במס' בכורות וכמו שכתב הלח"מ לעיל בפ"ב מה' ק"פ ה"ו דכל הוא כולו וא"כ ה"נ כיון דכתיב כל ישראל ואמרינן כולו מישראל אפילו לפי משנה אחרונה נמי פטור לדידן ולהכי שפיר פוסק רבינו דפטור וכ"ז הוא לענין ראייה אבל לענין פסת דגם רבינו פוסק דלא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו דע"ז נמי משיג הראב"ד דהוא לפי משנה ראשונה לא תתיישב. ורק א"נ כמו שכתב הלח"מ הכא דגבי פסח ילפי מהתם מראייה וכי היכי דפטרי קרא לענין עולת ראייה ה"ה לענין פסת נמי פטור כו' וא"כ כיון שבארנו דלפי לימוד רבינו מקרא דכל ישראל אף לפי משנה אחרונה פטור מראייה א"כ ה"ה לענין פסח כמו שמפרש הלח"מ. אמנם דברי הלח"מ תמוה לבד מה שהקשה עליו המשל"מ לעיל בפ"ד מה' ק"פ ה' י"ב שם עוד בל"ז תמוה האיך נוכל למילף פסת מראייה הא בראייה עבד שלם פטור דילפינן מאשה ואמרינן דגם חצי עבד וחב"ח נמי פטור או מקרא דאדון או מקרא דכל ישראל אבל הכא גבי פסח דאף עבד שלם חייב בפסח כמו אשה ורק אמרינן דיאכל משל רבו ובין צד עבדות שלו ובין צד תירות שלו חייב בפסח ורק החילוק אם יאכל משל רבו או משל עצמו וא"כ אם הוא חצי עבד לפי משנה אחרונה דכופין את רבו אמאי לא נימא דהוה כב"ת והאיך נפטור אותו לגמרי דמיעוט דקרא לא שייך ביה. וע"כ צ"ל על פסח תירוץ אחר כמו שמביא הכ"מ בשם הר"א ז"ל ועיין ש"א (סי' ו) מה שהקשה ע"ז הרבה. אך עפ"י דברינו יש ליישב דברי הרע"ב ז"ל במשנה דגבי פסת מפרש כדעת רש"י דלפי משנה אחרונה אוכל משל עצמו ובחגיגה פוסק כרבינו דפטור לגמרי והמשל"מ לעיל בה' ק"פ שם חתר להמציא תירוץ לדבריו עיי"ש. ולפ"ד שפיר ניחא דהוא נמי ס"ל למילף בחגיגה לפטור מקרא דכל ישראל כמו רבינו וא"כ להכי גבי חגיגה שפיר פטור ח"ע דממעטינן מקרא דכל ישראל אבל גבי פסח אוכל משל עצמו לפי משנה אחרונה כפירוש רש"י ותוס' דהוי כב"ת כיון שכופין רבו להוציאהו לחירות כמו שבארנו ודוק

שם במשל"מ ד"ה וכן באה"ד ודע דבפ"ק דפסחים (דף ח) אמרינן א"ר אמי כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל וכל שאין לו קרקע אינו עולה לרגל. ולא ידעתי למה השמיט רבינו זה ולפ"ד התוס' דין זה הוא הילכתא פסיקתא כמו שכתבו בפסחים (דף ג) וד"ר צ"פ עכ"ל. והנה לעיל פ"ח מה' עירובין תרצו דעת רבינו. ועוי"ל לישב כן דהנה הנוב"י מה"ת ח' או"ח סי' צ"ה וכן בצל"ח שם בפסחים כתב לתרץ ד"ר כן דרב שם פליג על ר' אמי דהא רב השיב להם לא ידענא אי נזוקין בחזירתן ולר' אמי אמרינן דכיון דילפינן מקרא דופנית על חזרה אזי על הליכה ל"צ קרא דלא יחמוד איש את ארצך ואתי על דר"א דמי שא"ל קרקע אינו עולה לרגל וא"כ לרב דלא ידע על חזרה מהו א"כ צריך קרא דלא יחמוד כו' על הליכה דאינו ניזוק וא"כ לא ידע מקרא זה למעט על מי שא"ל קרקע מעליה לרגל ופליג על ר"א ופוסק כרב עכ"ל

והנה אכתי אינו מיושב דהא גם ר' אלעזר אמר שם כר' אמי דאינן ניזוקין אף בחזירתן וא"כ היאך שבקינן פשיטותא דתרווייהו משום ספיקא דרב. וע"כ נ"ל לבאר תחילה דברי רב דאמר לא ידענא במאי קא מספקא ליה באיזה דין קא מספקא ליה ונ"ל דרב לטעמיה אזיל דאמרינן במס' קידושין (דף נב) דרב ספוקי מספקא ליה בקידושין שאינן מסורין לביאה אי הוה קידושין א"ל הוה קידושין ולהכי מספקא ליה בהני הכא אי בחזרה נמי אינן ניזוקין ויבואר כן. דהנה הטורי אבן מקשה במס' חגיגה (דף ד) ל"ל קרא דאל פני האדון למעט מי שח"ע וחב"ח מראיה ת"ל דלא משכחת ליה שיהיה לו קרקע למ"ד דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואי קנה קרקע לא מקרי ארצך דאינו שלו דחוזר ביובל ולא מ"ל דנשא אשה וירשה הא בגיטין (דף מג) קמבעי ליה אי תפסי קידושין בחצי עבד וחב"ח אם קידש בת ישראל ולא אפשטא ע"כ. ונ"ל לישב דברי ר' אמי כן עפ"י מה דאיתא בירושלמי דמס' פסחים פ"ח שמביא המשל"מ לעיל בפ"ב מה' ק"פ ה' י"ב וז"ל בסה"ד שם וראיתי להירושלמי דפסחים פ"ח מי שחציו עבד וחב"ח ר"ח בשם ר' יוחנן קידש אשה אין חוששין לקידושין ודכותיה גירש אין חוששין לגירושין שמואל אמר חוששין לגירושין אתיא דשמואל כר' יהודה דתנינן תמן גנב מי שחציו עבד וחב"ח ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין כו' ולא ידעתי מהו דכיון דקידושין לא תפסו ביה גירושין ה"מ לה דאין קידושין מעיקרא וצ"ל כגון שקידש חצי שפחה וחב"ח דאפשר לומר דהתם תפסי קידושין כיון דהוי בת מניה וסבור הייתי לומר דאין הכוונה גירש את אשתו אלא כההיא דאמרינן בפ' המביא גט אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה אלא דמן הירושלמי דפ' השולח אינו נראה כן אלא דצ"ל דס"ל שם כן קידש ביום שלו תפסי קידושין ומיהו מאי דמדמי ליה לשמואל כר' יהודה לא ברירא ליה מילתא דא"כ מ"ש קידושין מגירושין ובפ' הנחנקין מפרש ליה טעמיה דר' יהודה משום דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות עכ"ל

והנה בס' קצות החושן סי' רמ"ט כתב וז"ל והנה מ"ש במשל"מ דמשכחת לה בגירושין בשקידש בת מינה דהיינו ת"ש וחב"ח קשה מההיא דפ' השולח דקמיבעיא לה בח"ע וחב"ח שקידש ב"ח מהו כו' הא לא שייר בקניינא ת"ש המית כו' נותן חצי כופר ליורשיו ואי אין קידושין יורשין מנ"ל ומשני בראוי ליטול ואין לו וה"ל לאוקמי שקידש בת מיניה דהיינו חצי שפחה וחב"ח דקידושין תופסין ואית ליה יורשין ועוד אפילו נשא בת חורין נמי א"ל יורשין לפי מה שכתבו התוס' להקשות דהיכא תליא יורשין