כתר המלך חלק ב שמד

אך באמת נ"ל לומר דלא קשה כלל דפשט הגמ' שם בתמורה הוא כמו דאיתא בספרי פ' פנחס עה"פ אלה תעשו לה' במועדיכם אלו נדרים ונדבות שנדר ברגל שיביאם ברגל או אינו אלא נדרים ונדבות של כל השנה כולה כשהוא אומר כי תדור נדר לה' כו' הרי נדרים ונדבות שנדר קודם הרגל אמור הא מה ת"ל אלה תעשו כו' אלו נדרים ונדבות שנדר ברגל שמביאים ברגל לבד מנדריכם אלו קיני זבין וזבות שנתנה תורה רשות להקריב ברגל עכ"ל. ופירש המפרש זרע אברהם דהספרי ס"ל נדרים ונדבות קריבין ביו"ט ובא להתיר להקריב ביו"ט דאלו בחוה"מ לא מצי למימר דהשתא סלותי מסלתינן נדרים ונדבות כו' כקושית ר"ז במס' ביצה. והנה דבריו ז"ל תמוהין לענ"ד דהא סתם ספרי ר"ש היא ור"ש הא ס"ל במס' ביצה דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט כמו שכתבו התוס' שם (דף יט ע"ב) ד"ה ר"ש דכולהו תנאי התם ס"ל דא"ק עיי"ש ומה שכתב דעל תוה"מ לא מצי קאי דהשתא סילותא מסלתינן הלא ר' יוחנן במס' תמורה מוקי ליה בהדיא על חוה"מ ולא חש להקושיא דהשתא סלותי מסלתינן כמו שבארנו וע"כ נ"ל לפרש דברי הספרי כן דאומר דאף נדרים שנדר ברגל דאינו עובר ע"ז אף בעשה כמו שבארנו בשם התוס' דר"ה מ"מ מצוה שיקריבום ברגל ראשון דלמא ברגל שני לא יוכל להביאם ויעבור בעשה וזהו שאמר אין לי אלא נדרים ונדבות של כל השנה דזה אי אינו מקריב בחוה"מ עובר בעשה דביו"ט אסור להקריב נונ"ד צריך להביא ע"כ ברגל ואומר כשהוא אומר כי תדור נדר כו' וכתיב לא תאחר לשלמו וכתיב ובאת שמה כו' וע"כ מקריבין ברגל והקרא דאלה תעשו כו' מרבי אף אלו שנדר ברגל דאינו עובר מ"מ מביאים ומצוה להביא ברגל ומסיק אלו קיני זבין וזבות שלא תאמר דצריך להביא זה לירושלים להקריבן תיכף שיתחייב אלא נוכל להמתין עד הרגל ולהקריב בחוה"מ וא"צ לבוא להקריב בשאר ימות השנה. וכן יתפרש נמי כן דברי הירושלמי בפ"א דר"ה וז"ל שיכול אין להקריב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד מנין קרבנות היחיד והצבור שהוקדשו ברגל שיביאו ברגל שהוקדשו לפני הרגל שיביאו ברגל ת"ל מלבד שבתות כו' אלו עופות ומנחות לרבות את כולן שיקרבו ברגל יכול רשות ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם אלו קרבן חובה שיהיו כולן קריבין ברגל יכול באיזה רגל שירצה ת"ל ובאת שמה אם להתיר כבר התיר אם לקבוע חובה כבר קבע כו'. ויבואר דברי הירושלמי נמי כן דזה לא מצי לומר דבא להתיר להקריב ביו"ט וס"ל דנדרים ונדבות קריבין ביו"ט ודאי לא מצי לומר כן דקיי"ל נדרים ונדבות א"ק ביו"ט ולהתיר בחוה"מ לדברי הירושלמי ודאי לא בעי קרא דהא הירושלמי ודאי ס"ל דכל איסור מלאכה בחוה"מ הוא רק מדרבנן כמו שבארנו לעיל בפ"ז מה' יו"ט דאומר אלו היה מי שימנה עמי התרתי מלאכת חוה"מ כלום אסרו כו' וא"כ ודאי לא בא הקרא להתיר על תוה"מ אלא כמו שבארנו דבא לומר להתיר אלה שהקדיש קודם הרגל להמתין בהקרבתן עד הרגל ואם לקבוע חובה היינו שמחויב להביא ברגל ראשון כבר קבע מקרא דובאת שמה כמו שבארנו לדברי הספרי וה"נ יתפרש הגמ' בתמורה כן מדאמר הקרא אלה תעשו לה' במועדיכם דזה בא הכתוב לומר דכל הנדרים ונדבות הוא מקריב ברגל ולא צריך מקודם לעלות לזה ש"מ דשרי בחוה"מ אבל לא דבא המקרא להתיר זה בחוה"מ דהא תקשה השתא סלותי מסלתינן רק בא לומר דצותה התורה להקריבן בחוה"מ דוקא בשעת עלייה לרגל ושרי להמתין עד חוה"מ וזהו דברי רבינו מותר להקריב בחוה"מ נדרים ונדבות דמדאמרה תורה אלה תעשו כו' מכלל שהוא מותר להקריב ולא שבא לזה הקרא להתיר להקריב ורק נדע ממשמעות דצותה להמתין עד תוה"מ דשרי בכל ענין כמו שאומר הספרי ודוק

פרק ב הלכה א נשים כו' טומטום ואנדרוגינוס פטורין מפני שהן ספק אשה עכ"ל. והקשה הלח"מ הא שם בגמ' (דף ד ע"א) בחגיגה אמרינן אלא טומטום איצטריך קרא למעוטי ספיקא אמר אביי ל"נ אלא כשביציו מבחוץ והשתא איכא לתמוה על רבינו ז"ל אמאי לא כתב דאפילו בביציו מבחוץ נמי פטור ועוד למה נתן טעם מפני שהוא ספק והא מקרא ממעטינן וכן תמה ע"ז השאגת אריה בתשובה (סי' קד) ועיי"ש מה שמתרץ ועיין ט"א הכא

ולענ"ד נ"ל ליישב דברי רבינו כן דהנה התוס' בד"ה אלא הקשו וא"ת ולית על תנאי ואי אשה להוי נדבה ואפילו למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט מ"מ יקריבום למחר כו' וי"ל דמבטל מסמיכה ואע"ג דסמיכה לא מעכבא מ"מ לא מתקנינן לכתחלה קרבן כדי לבטל מסמיכה ע"כ. והנה זה שכתבו התוס' דמבטל מסמיכה כתב הטורי אבן דלדעת רבינו ליתא זה דהא ס"ל דמביא אף מעוף עולת ראיה וא"כ ליתא סמיכה בעוף וא"מ וא"כ אי מטעם ספק יוכל להביא דאינו מבטל מסמיכה אמנם הא בפ"א בארנו דדבר זה תליא בפלוגתא אם יוכל להביא עולת ראיה חן העוף אשר הברייתא קממעט ליה וא"כ ניחא שפיר דא"ל דהסוגיא שם במס' חגיגה ס"ל כמו הברייתא דאינו מביא ע"ר מן העוף ביש לו לימוד למעט וא"כ קמבטל מסמיכה ושפיר מקשה דקמבטל מסמיכה אבל רבינו דפוסק דמביא אף מעוף א"כ לא נוכל למעט על כשביציו מבחוץ דה"א דמביא על ספק ומתנה כמו שכתבו התוס' בא הכתוב למעט מזכורך דודאי זכר אבל לא ספק ולהכי אומר רבינו מפני שהן ספק וממילא נתמעט מקרא זה דאומר ודאי דוקא

ועוד נ"ל ליישב כן דהנה הטורי אבן כתב דלהכי לא מצי להביא על תנאי דא"נ נדרים ונדבות א"ק ביו"ט אמרינן בזה דאי לא חזי בראשון לא חזי בכולהו ומשו"ה אינו מביא מספק אמנם הא זה אכתי תקשה כיון דקיי"ל דכל הני דפטורין מן הראיה פטורין נמי מן החגיגה כמו שביאר הטורי אבן בא"ש בחגיגה (דף ג) דילפינן ראיה וחגיגה מהדדי והביא את דברי רבינו הכא דאינו שומע ואינו מדבר פטור מן ראיה וחגיגה וא"כ אכתי תקשה דאי פטרינן מטעם ספק אזי נהי דעולת ראיה לא יכול להביא נדרה משום דאין נדרים ונדבות קריבין ביו"ט ואף בשני לא חזי כיון דאינו ראוי בראשון מ"מ אכתי תקשה חגיגה נחייבו להביא נדבה לפי מאי שכתבו התוס' בחגיגה (דף ז ע"ב) י"ה עולות דאי לא הקריב עדיין השלמי שמחה אזי יוכל להביא קרבן שלמים נדבה ולצאת ידי שמחה וא"כ שפיר איצטריך קרא למעט טומטום דפטור אף מקרבן חגיגה כיון דפטור מראייה דאי הוה פטרינן מטעם ספק אזי יתחייב להביא חגיגה על תנאי דיהיה לשלמי שמחה שמחויב להביא דרק לקרבן ראייה אינו עצה לזה אמנם אביי אזיל לטעמיה דהוא ס"ל בר"ה (דף ו) ובקדושין (דף לד) דאשה בעלה משמחה וא"כ כיון דהוא ספק אשה פטור גם משלמי שמחה ואינו יכול להביא על תנאי וגם מחגיגה פטירי ולהכי מתרץ כשביציו מבחוץ אבל רבינו דפוסק כר' זירא דאשה חייבת בשמחה וא"כ שפיר איצטריך קרא לפטור הטומטום דאי פטרינן מטעם ספק מייתי על תנאי דיהיה שלמי שמחה ואז יהיה חייב בחגיגה ובא הקרא לפטור דודאי זכר דוקא בעי ופטור אף מחגיגה מפני שהוא ספק אשה ועל כשביציו מבחוץ לא נדע להכי השמיט שפיר ודוק

שם מי שחציו עבד וחב"ח פטור מפני צד עבדות שבו ומנין שכל אלו פטורין מן הראייה הרי הוא אומר יראה כו' ומ"ע שאין הנשים חייבות בה אין העבדים חייבים בה ועוד הרי נאמר בבוא כל ישראל להוציא את העבדים עכ"ל. וכתב הראב"ד ז"ל א"א הוא דלא כהלכתא דהוא כמשנה ראשונה עכ"ל. והנה לעיל בפ"ב מה' ק"פ הי"ב האריך בזה הכ"מ והמשל"מ לתרץ דברי רבינו עיי"ש. ולענ"ד י"ל ג"כ ליישב דברי רבינו כן דהנה רבינו מביא מהקרא של בבוא כל ישראל להוציא את העבדים ובגמ' דידן מפקינן מקרא דאל פני האדון מי שאין לו אלא אדון אחד להוציא ח"ע וחב"מ וכתב הלח"מ דבאיזה מקום מצא רבינו ראיה מקרא זה עיי"ש והוא בספרי או באיזה מדרש לימוד זה אשר מזה ממעטינן אף חצי עבר וחב"ח ועתה ניחא שפיר פסקי רבינו. דהנה במס' סנהדרין (דף פח) במשנה אומר גנב מי שחצי עבד וחב"מ ר' יהודה מחייב וחכמים