כתר המלך חלק ב שמג

דלא הזכיר רבינו אלא ראיה וחגיגה ה"ה שמחה דיש לה תשלומין וכ"ש הוא ומתבאר מד"ר שכתב דש"ש דותה יו"ט ולא שבת וטעמו משום דאינו חוגג היום חוגג למחר עכ"ל

והנה לפ"ד הט"א באבני מלואים שם בחגיגה ליתא לכל דברי הלח"מ דהוא תמה ע"ד התוס' שכתבו בשם התוספתא דשמחה יש לה תשלומין כל שבעה וכתב דהתוספתא משבשתא היא דמה שייך תשלומין גבי שמחה הא כל יום מימי החג חייב בשמחה בפ"ע ועוד כו' והנה לפי מאי דאיתא בתוספתא לפנינו ניחא שפיר דאמר שמחה נוהגת כל שבעה מה שאין בשתיהן היינו שנוהג בכל יום מימי החג בפ"ע וברייתא דלא קחשיב ליה א"ל דלא נחית למנינא רק מה שיש חומרא באחת מה שאין בשתיהן וא"כ לפ"ד רבינו לא צריך להעיר דלא חשיב תשלומין דלא שייך בשמחה תשלומין דכל יום חייב בפ"ע ומה שהביא ממה שכתב דא"ד שבת הוא משום דאינו חוגג היום אינו חוגג למחר אין ראיה כלל דיוכל לצאת בשלמי שמחה ששחט מע"ש דנאכלין לשני ימים ולילה אחד ואפילו שחטו מעי"ט נמי יוצא כמו שכתב רבינו לקמן בפ"ב הי"א ודוק

וכתב עוד הלח"מ ומה שהביא רבינו קרא דשבעת ימים תחוג בברייתא שם דאמר ותנא מייתי לה מהכי עכ"ל. והנה כמו"ח הגאון ז"ל ביאר דליתא לדברי הלח"מ דשם בברייתא אמרו מקרא דוחגותם אותו חג לה' האמור בפ' אמור ורבינו מביא קרא דשבעת ימים תחוג האמור בפ' ראה ודברי רבינו הוא מן המכילתא ס"פ בא פ"ז דאמר שם ריה"ג מקרא דשבעת ימים תחוג לה' להביא ז' ימי פסח שיטענו חגיגה או אינו מדבר אלא בחג כשהוא אומר וחגותם אותו חג לה' הרי חג אמור ומה אני מקיים שבעת ימים תחוג לרבות שבעת ימי הפסח שיטענו חגיגה עכ"ל. ושפיר הוא הברייתא דמיירי רק על חג הסוכות דקאי על המשנה מי שלא חג כו' ויו"ט האחרון של חג וכן הברייתא אמרה וי"ט האחרון להכי מביא הקרא של וחגותם דקאי על חג הסוכות אבל רבינו מיירי בכל יו"ט אף יו"ט של פסח נמי דמקריב בכל ימות הרגל להכי מביא הקרא דשבעת ימים דמזה נדע גם חג הפסח ומכ"ש חג הסוכות דביה משתעי קרא ודוק

הלכה ה במשל"מ וז"ל ואע"פ שאין נדרים ונדבות ביו"ט דע דנסכים שלא הביאו הציבור עם הקרבן דקיי"ל דמביא אותם אף לאחר כמה ימים וכמ"ש רבינו בהל' מעה"ק קריבין ביו"ט כ"כ רש"י ז"ל במס' תמורה (דף יד) עכ"ל. ולענ"ד לא מצאתי זה בדברי רש"י ז"ל שס"ל כן דכן כתב רש"י ז"ל שם מלבד שבתות ה' דהכי כתיב זבת ונסכים כו' מלבד שבתות ה' ומשום דדרשינן סמוכין דבר יום ביומו הקריב נסכים מלבד שבתות כו' כלומר נסכי שבת ביו"ט אתר השבת הוא הקריב נסכיו עם קרבנותיו והקריב נסכים ששכח אתמול ולא קרבוהו וכן לקמן אמר ביום אין בלילה לא דהא דבר יום ביומו כתיב וסמיך ליה מלבד שבתות ה' כלומר נסכי השבת הקריב היום ביו"ט אבל בלילה לא ע"כ וא"כ ליתא שום הוכתה מזה לדינו של המשל"מ דכיון דמיירי בחלבי שבת דהא אמר דנסכים ששכח אתמול להקריב וחלבי שבת שפיר קיי"ל דקריבין ביו"ט וכמו שפוסק רבינו ז"ל בפ"א מה' תו"מ ה"ז וליכא חידוש כלל מדברי רש"י ז"ל שקריבין ביו"ט דנסכי שבת המה כמבואר

אך קשה לי במס' שבת (דף קיד) אמרינן ת"ר עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקריבין ביו"ט דברי רע"ק ר' ישמעאל אומר לימד על חלבי שבת שקריבין ביום הכפורים כו' לדברי ר' ישמעאל נדרים ונדבות קריבין ביו"ט וכי איצטריך קרא על יוה"כ כו' וקשה מאי ראיה דר"י ס"ל דנדרים ונדבות קריבין ביו"ט דלמא ס"ל דאין קריבין אך יליף מקרא דיליף רשב"ל שם בתמורה מלבד שבתות ה' וידע מהסמוכין כמו שפירש רש"י להתיר נסכי שבת ביו"ט ולהכי ל"צ קרא דעולת שבת בשבתו רק על יוה"כ דעל יו"ט ידעינן מקרא דמלבד שבתות ה' ולרע"ק דיליף מקרא דעולת שבת להתיר חלבי שבת ביו"ט א"ל דלא ס"ל כרשב"ל אלא כדברי הברייתא שמה בתמורה אבל על ר' ישמאעל תקשה מנ"ל דס"ל דנדרים ונדבות קריבין ביו"ט וצ"ע

הלכה י מותר להקריב בתוה"מ נדרים ונדבות שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם מכלל שמותר להקריב ברגל כו' עכ"ל. והנה דברי רבינו אלו הוא בגמ' דתמורה (דף יד ע"ב) דאיתא שם א"ר יוחנן אלה תעשו לה' במועדיכם אלו קרבנות הבאות חובות ברגל לבד מנדריכם ונדבותיכם לימד על נדרים ונדבות שקריבין בתוה"מ ע"כ. והנה צריך להבין דברי רבינו ז"ל שכתב אלה תעשו כו' לבד מנדריכם כו' מכלל שמותר להקריב ברגל והלא משמעות הגמ' משמע דכל הקרא זה אתי להתיר להקריב נדרים ונדבות בתוה"מ והאיך כתב רבינו שנאמר כו' מכלל שמותר להקריב ברגל משמע דלא לזה לבד אתיא ורק ממשמעות זה נדע דמותר להקריב ולא דעיקר קרא לזה אתיא

ונ"ל ליישב כן דהנה הטורי אבן במס' חגיגה באבני מלואים הקשה ל"ל קרא להתיר נדרים ונדבות בתוה"מ הא אמרינן במס' ביצה (דף יט ע"ב) מתקיף לה ר' זירא השתא סילותא מסלתינן נדרים ונדבות מיבעיא אלמא דמן הסברא ידעינן דמותר להקריב נדונ"ד בתוה"מ ולמה צריך קרא לזה והניח בצ"ע וכן הצל"ח במס' ביצה שם דחק בקושיא זו. ונ"ל לתרץ כן דהנה הר"ן ז"ל הקשה על זה דהקשה ר"ז השתא סילותא מסלתינן מאי קושיא הוא הא מצינו דגם ביו"ט שרי אוכל נפש לקצור לדעת הרבה מן הראשונים דכל האיסור הוא רק מדרבנן ואעפ"כ נדרים ונדבות אין מקריבין ואפילו שלמים שיש בהם צורך אוכל נפש מקרא דלכם ולא לגבוה וה"ה בתוה"מ אף דשרי שם סילותא מ"מ לצורך גבוה נדרים ונדבות מצי למטעי שפיר בתוה"מ אסור. ונ"ל לומר כן דהנה בתוה"מ קיי"ל דמלבד דשרי לקצור לצורך אוכל נפש שרי לקצור אף שלא לצורך אם הוא דבר האבד כמבואר במס' מ"ק בכ"ד וא"כ פשיטא דמותר להקריב נדרים ונדבות בתוה"מ דהא אם לא יקריבן בתוה"מ מה שלא הקריב קודם הרגל אזי בג' רגלים יעבור על בל תאחר וברגל אחד עובר בעשה ובודאי לא גרע זה שיעבור בלאו או בעשה משאר דבר האבד דשרי בתוה"מ וזהו שמקשה ר"ז השתא סילותא מסלתינן אף היכא דלא לצורך ורק משום דבר האבד נדונ"ד מכ"ש דשרי מטעם דלא יעבור על לאו ועשה אבל בתמורה שם קאי ר' יוחנן אף על היכא שמפריש נדרים ונדבות בתוך הרגל דלא קעבר לא על ב"ת ולא על עשה כמו שכתבו התוס' במס' ר"ה (דף ו ע"ב) ומשו"ה מוקמינן קרא להתיר אמנם בביצה שם רוצה הגמ' לומר בתחלה כל שבא בחג המצות כו' והוא לומר שאסור להקריב מה שאינו קרב ביו"ט ושרי רק להקריב מה שקריבין ברגל ומקשה ר"ז השתא סלותי מסלתינן וא"כ היאך שהפריש מקודם הרגל שרי בתוה"מ וא"כ איך כייל ר"ש כל שבא כו'

ועוד נ"ל ליישב כן עפ"י מאי שכתבו התוס' במס' חגיגה (דף ז ע"ב) דלהקריב נדרים ונדבות ביו"ט שרי ולצאת בהן ידי שמתה ומה שאסור להקריב נדונ"ד הוא לאחר שהקריב שלמי שמתה וא"כ בשלמים של נדונ"ד אף אי אין קריבין בי"ט מ"מ ליתא חששא בזה שלא יעבור על עשה או על ב"ת דיקריב ביו"ט לצורך שלמי שמחה דזה מותר ברגל ובא הכתוב להתיר בתוה"מ מ"מ להקריבן אך בביצה שם כתב הצל"ח דבתודה מודים התוס' דאסור להקריב אף לצאת ידי שלמי שמחה דהא צריך להביא לחם עם התודה והלחם הוא שלא לצורך שלמי שמחה וא"כ ניחא התם בתמורה קאמר ר"י דמקרא זה אתיא להתיר אף היכא דכבר הקריב ביום זה בתוה"מ השלמי שמחה לא אמרינן דימתין עד למחר ויקריב לשלמי שמתה אלא שרי להקריב היום הנדרים ונדבות אף שלא לצורך ש"ש אבל שם בביצה דקאי על קרבן תודה אי לא מקריב בחוה"ס איכא ע"ז בל תאחר דעל ש"ש לא מצי להקריב שפיר מקשה ר"ז השתא סילותא דשרי משום דבר האבד כמבואר: